הרמטכ"ל זמיר שותק לגבי המהלך הקרקעי החדש והגדול שמתקרב ברצועה, הפעם ללא הסכמה ציבורית רחבה כמו אחרי 7/10 - אך שר הביטחון רמז: "חמאס ימשיך בסרבנותו לשחרר חטופים? הוא יאבד עוד שטח לישראל". גם התא"ל במיל' שהודח בשל איבוד מסמכים סודיים טען: "הודחתי לפני התפנית הנכונה בלחימה"
על אף שחידוש הלחימה ברצועת עזה התחיל כשברקע פילוג מסוכן בעם ובלי הקונצנזוס הלאומי שהיה אחרי טבח 7 באוקטובר, ניצנים לסרבנות בצבא, קידום חוק השתמטות לחרדים, מהפכה משפטית ומחאה גוברת נגד הממשלה - במטה הכללי החדש שומרים על עמימות חריגה לגבי היעדים האמיתיים של המערכה המתחדשת, חרף מחיריה הכבדים שנראים באופק.
שתי רמיזות לבאות קיבלנו בהערות כמעט אגביות בסוף השבוע מפי שר הביטחון ישראל כ"ץ, וממי שהיה עד לפני כמה ימים ראש המכלול ההתקפי של פיקוד הדרום - תת-אלוף (במיל') ארז וינר. כמעט באותה שעה, מבלי שתיאמו זאת, חשפו השניים את מה שנראה כתחילתה של מלחמה חדשה, או לכל הפחות מהלך צבאי-מדיני שכמוהו לא אירע עד כה בחודשי התמרון הארוכים, שנגמרו בחודש אוגוסט אשתקד עם סיום המהלך היבשתי האחרון של צה"ל ברפיח. זאת, כשהרמטכ"ל אייל זמיר עדיין שותק מול הגלים שמתגברים ומאיימים להתנפץ גם על צה"ל.
בפוסט בפייסבוק גולל וינר את גרסתו לאירוע המסמכים המסווגים
https://www.facebook.com/erez.viner שאיבד לפני כחודשיים בחניון של מגדל משרדים ברמת גן. הפרשה נחשפה בשבוע שעבר ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", וכך גם נודע על כך לרמטכ"ל זמיר ולאלוף הפיקוד החדש יניב עשור, שהדיחו את וינר מיידית משירות. לצד האשמות חריגות שפרסם וינר נגד קצינים בצה"ל שרצו לטענתו "לסכלו" מכיוון שהפריע להם ש"הקו ההתקפי" שהוביל בפיקוד, לשיטתו, היה שגוי ומסוכן - הוא גם הוסיף בסוף דבריו אמירה אגבית ששופכת מעט אור על מה שצה"ל עשוי לעשות בחודשים או בשנים הבאות ברצועת עזה.
"עצוב לי שאחרי שנה וחצי של 'דחיפת העגלה' במעלה ההר, כשסוף-סוף נראה שהגענו ליישורת והלחימה תקבל את התפנית (שנדרש היה לתת לה לפני שנה) הנכונה, אני לא אהיה ליד ההגה", כתב וינר בין השאר, במה שנראה כאמור כרמז למה שצה"ל עשוי לעשות ברצועה. עוד הוא הזכיר את "ההחמצות, הלחצים והשיקולים שהובילו לדרך הלחימה שנבחרה".
וינר הוא לא עוד קצין בכיר בפיקוד הדרום, ובתפקידו לכל אורך 500 ימי המלחמה היה אמון, כולל בשבוע האחרון, על תכנון מהלכי ההתקפה של צה"ל ברצועת עזה, במשמעויות הטקטיות ובנגזרות האסטרטגיות ארוכות הטווח שלהם. הוא גם לא הכחיש את קשריו, לכאורה בניגוד לפקודות, עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לאורך חודשי המלחמה, שבמהלכם דוחף יו"ר הציונות הדתית שוב שוב לכונן ממשל צה"לי ברצועת עזה, שישלוט באוכלוסייה העזתית כחלופה לחמאס.
צמרת צה"ל הקודמת ושר הביטחון הקודם, יואב גלנט, התנגדו לכך בגלל מחירי המהלך: אלפי חיילים שיעסקו במנגנון שלטוני-צבאי חדש ברצועה יסכנו את חייהם בחלוקת אוכל ובניהול שגרת החיים של העזתים, באופן חלקי או מלא. לכן הם המליצו לקדם ברצועה שלטון פלסטיני אחר, שאינו חמאס, שישלוט על שני מיליון הפלסטינים בעזה - גם אם חלקים ממנו יהיו מזוהים עם הרשות הפלסטינית וכל עוד תהיה לכך דחיפה אמריקנית, חסות מצרית ומימון מפרצי, כמו של איחוד האמירויות.
ההתנגדות לכך מצד השר סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו נשענה גם על הקונספציה הישנה שהובילו: הפרד ומשול בין הרשות לחמאס, שיהיה כנכס שמשמר את הפילוג בעם הפלסטיני, וכך לכאורה לא תתאפשר לעולם הקמה של מדינה פלסטינית. בלא מעט מובנים, גישה זו עדיין קיימת בממשלה, וכראיה לכך שרידותו של חמאס ושלטונו בעזה שנה וחצי מפרוץ המלחמה, ולמרות שישראל השקיעה את כל יהבה במלחמה, במשאבים אדירים ובזמן בלתי מוגבל - אך כשלה באחד משני יעדי המלחמה.
ברמיזה נוספת שלשום פרסם שר הביטחון כ"ץ הודעה שבה כתב את מה שנראה כמדיניות תפיסת השטחים החדשה שהממשלה מובילה: "הנחיתי את צה"ל לתפוס שטחים נוספים בעזה, תוך פינוי האוכלוסייה, ולהרחיב את אזורי הביטחון מסביב לעזה לטובת ההגנה על היישובים הישראליים ועל חיילי צה"ל. ככל שחמאס ימשיך בסרבנותו לשחרור החטופים - הוא יאבד עוד ועוד שטח שיצורף לישראל".
המילים האחרונות בהודעה של כ"ץ, שאושרה מטבע הדברים אצל ראש הממשלה נתניהו, הן לא פחות ממדהימות: לפי מדיניות זו, צעדי ההתקדמות האיטיים של כוחות צה"ל בימים האחרונים אל עוד נתחי שטח ברצועה, לא מיועדים בהכרח להילחם בחמאס - אלא לכבוש את אותם מקומות ולהחזירם כנראה תמורת החטופים. ואם חמאס ימשיך לסרב, הם יסופחו למדינת ישראל. במילים אחרות: אדמה תמורת דם. עד כה נזהרו בישראל מרמיזות של התנחלות מחדש ברצועת עזה כחלק מהלחימה הארוכה, גם כדי להמשיך ליהנות מלגיטימציה בינלאומית להילחם זמן כה ארוך, שגם כן הולכת ומתפוגגת עם צווי המעצר הבינלאומיים לנתניהו ולגלנט, חרמות נשק מאירופה ורדיפה משפטית-פלילית נגד לוחמי צה"ל במהלך ביקוריהם בחו"ל.
כרגע, תפיסת השטח לא כוללת לחימה אלא כיבוש והחזקה בלבד ובאזורים מצומצמים ברצועה: כמה עמדות סביב מה שהיה פרוזדור נצרים, שממנו צה"ל נסוג לפני כחודשיים וכעת לוחמי המילואים מחטיבה 16 נמצאים בו מחדש, וכך גם בחוף של העיירה בית לאהיה בצפון הרצועה, ובפשיטה חוזרת בשכונה שאבורה ברפיח שבדרומה.
באף אחד מהמקומות הללו לא התחוללו קרבות, הפעלות מטענים או היו נפגעים בימים האחרונים, שבהם החיילים תפסו את השטח מחדש. חמאס הבין כנראה שכל צעד ישראלי מעתה יהיה מדוד ואיטי לקראת מהלך קרקעי גדול ומדורג של צה"ל ולכן כמעט שלא מגיב, ושומר את עשרות אלפי פעיליו ואמצעי הלחימה הרבים שנותרו לו בלב האוכלוסייה.
אפשר להניח שהתוכנית החדשה של צה"ל והדרג המדיני כוללת אלמנטים משמעותיים יותר מ"תוכנית האלופים", שטעימות ממנה קיבלנו בפשיטה האחרונה של אוגדה 162 בג'באליה לפני הפסקת האש: הוצאת אוכלוסייה מאזור נרחב ומניעת חזרתה אליה לאורך חודשים ארוכים של פעולה, אם בכלל.
בצבא לא מדברים
לקראת המהלך החדש, בצה"ל ממעטים להסבירו לציבור שישלם את מחיריו הכבדים. דובר צה"ל (עדיין), תא"ל דניאל הגרי, לא יוצא למצלמות להסביר לציבור מה יקרה ברצועה באופן שינמיך מעט את החשדנות, ובצה"ל באופן כללי מתקשים להסביר את יעדי המהלך מלבד מנטרת "הגברת הלחץ על חמאס", שמצידו לא מגלה סימני שבירה - בזמן שעשרות חטופים נמקים במנהרות.
ככל שחוסר ההסכמה הרחבה שנדרשת בציבור למהלך צבאי-יבשתי גדול, על מאות חלליו הצפויים ואלפי פצועיו, הולכת וגדלה בעקבות חוסר האמון בממשלה, חוק ההשתמטות והניסיונות לפטר את ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה - כך רועמת יותר שתיקתו של הרמטכ"ל החדש זמיר. המהלך ה"מתריס" היחיד שהעז לעשות בשבוע האחרון הוא לתמוך בחברו שעל סף הדחה, ראש השב"כ רונן בר, באמצעות תמונות שהפיץ לתקשורת - שלו ושל בר, פעמיים - מנהלים יחד את חידוש הלחימה בדרום. תמונות אלו הן מעבר לשידור של "עסקים כרגיל" בעבודה המשותפת, אלא מסמלות הבעת תמיכה שקטה בבר - רגע לפני שיודח בימים נפיצים מאוד מבחינה ביטחונית.
מעבר לכך, בשיא הסערה שמשפיעה גם על צה"ל בוחר זמיר עד כה לשתוק, בניגוד לקודמיו, ולא רק הרצי הלוי, שתמיד הזכירו בימים כה נפיצים את חשיבות אחדות השורות כדי שצבא העם, המתבסס על שני חלקים עיקריים מהעם (דתיים וחילונים), לא יתפרק.
ובכל זאת, בנאום הבכורה שלו כרמטכ"ל לפני כשלושה שבועות ניפק רב-אלוף זמיר שתי אמירות משמעותיות: "עלינו להיערך למלחמת התשה רב-זירתית" ו-"חמאס לא הוכרע במלחמה". המשמעות של האמירה השנייה - מול נתניהו, כ"ץ והרמטכ"ל היוצא והלוי שישבו מימינו - לא משתמעת לשתי פנים: ישראל וצה"ל כשלו בניסיון שהיה במלחמה להכריע את חמאס, שכידוע לא רק שלא מוטט - אלא גם נבנה מחדש עם גדודיו, ולפי המודיעין הצה"לי עם יותר מ-20 אלף פעילים חמושים.
האמירה הראשונה קיבלה ביטוי כבר בסוף השבוע: אף ישראלי לא נשרט, פיזית לפחות, אבל בתוך יממה וקצת שוגרו לישראל, ממטולה דרך תל אביב ועד לאשקלון, "טפטופי" טילים ורקטות מלבנון, מעזה ומתימן. בתגובה למטח למטולה חיל האוויר תקף עשרות מטרות של חיזבאללה בדרום לבנון, אך צה"ל גם כך תוקף, כמעט מדי יום, יעדים של צבא הטרור השיעי בגלל הפרות הסכם הפסקת האש.
מכשול אי-ההתייצבות
בצה"ל בינתיים לא מביעים חשש מניצני הסרבנות שעלו בשבוע האחרון בעקבות המהפכה המשפטית, שכללו נווט קרב בחיל האוויר וקצין מילואים מיחידה 8200, שהפסיקו את שירותם כמחאה על מהלכי הממשלה - והודחו. החשש הגדול בצמרת צה"ל הוא מהסרבנות השקטה, ה"אפורה". גם כך אלפים רבים שמזומנים בצווים לא מתייצבים למילואים - גם ובעיקר ביחידות קרביות כגדודים וחטיבות - מסיבות אחרות ומוכרות של שחיקה נפשית ופיזית, עומס קיצוני ומשברים בבית, במשפחה ובקריירה.
כל איש מילואים יכול להשתמש בסיבות אלו כדי לקבל פטור מהתייצבות לזימון המילואים הקרוב, ואולי גם לזה שאחריו, מבלי שיואשם בסרבנות, גם אם בפועל אלה לא הסיבות האמיתיות לבקשתו. "אף מג"ד לא ישפוט וידיח לוחם במילואים ששירת כמעט שנה במצטבר וסיכן את חייו בעזה או בלבנון, ולזימון הקרוב לשירות בגזרות הוא לא יגיע בגלל קשיים בבית שיציג. כך גם ביחידות עורפיות קריטיות באמ"ן או בחיל האוויר, שמתבססות על משרתי המילואים", העריך קצין שלישות באחת האוגדות של צה"ל. "פשוט משחררים אנשים שמבקשים לא להגיע הפעם, גם בתקווה שאולי יגיעו לקריאה הבאה. לצבא לא תהיה שום דרך להתמודד עם הסרבנות האפורה הזו בגלל היקפה ואופייה".
הנושאים החמים
www.prog.co.il
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //