בשעות האחרונות באיראן, הכעס באיראן גובר נגד עלי חמינאי סביב הופעתו הפומבית המפתיעה בטקס ערב עשורא, לראשונה מאז פרוץ המלחמה עם ישראל. חמינאי שב והראה פניו לאחר היעלמות של 22 יום – צעד שנתפס בעיני תומכי המשטר כהפגנת אומץ וסמל לאחדות, אך מעורר ביקורת עזה בקרב מתנגדים הרואים בו הודאה בכך שהמנהיג התחבא בזמן העימות.
במקביל, זוכה המשטר למתקפה ציבורית בעקבות יוזמות מחמירות: 57 משפטנים איראנים פרסמו גילוי דעת נדיר בגינוי חוק “המרגלים” החדש, שבו כינו את החוק "אסון גדול למערכת החוק והמשפט באיראן" כמו כן, אירוע דיכוי אלים בבאלוצ’יסטן – שבו נהרגו ונפצעו נשים מירי כוחות הביטחון – מצית גל מחאה נשי באזור. המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון סוקר את אירועי הלילה והבוקר (ב') בעיתונות האיראנית ואת השיח הציבורי והתקשורתי.
ביקורת על המשטר: מסתור המנהיג, דיכוי ומחאות גועשות
מבקרי המשטר מנצלים את הופעתו המאוחרת של חמינאי כדי לתקוף את התנהלותו בזמן הלחימה. כלי תקשורת של האופוזיציה ציינו כי זו הפעם הראשונה שחמינאי נראה בציבור מאז 10 ביוני, יומיים לפני מתקפת ישראל, ומאז הסתפק בשלושה מסרים מבונקר מסתור. היעדרותו הממושכת של מי שהצהיר בעבר כי “ביום קרב אלבש מדי מלחמה”, הסבה לו “מחיר תעמולתי ופוליטי כבד”, כפי שנכתב בדיווח ביקורתי באתר האופוזיציה.
בסרטונים שפורסמו ברשתות נראים אזרחים לועגים לחמינאי – אחדים מזכירים כי הבטיח להצטרף לקרב אך בפועל “התחבא בבונקר בעוד תושבי טהראן תחת אש”.
חוק “המרגלים” ועצומת המשפטנים: רוח גבית משמעותית לביקורת קיבל המשטר מכיוון אליטות משפטיות באיראן. 57 משפטנים ועורכי דין בכירים התאגדו ופרסמו ביומיים האחרונים מכתב גלוי נגד החוק החדש “להחמרת ענישת מרגלים”, שהועבר בחופזה במג’לס לאחר מלחמת 12 הימים.
במכתבם הזהירו המשפטנים כי הליך החקיקה החפוז, שנעשה “בשפה מעורפלת וגורפת”, מפר עקרונות חוקתיים ויסודות משפטיים, ו“סולל דרך להענשה שרירותית ללא בסיס ברור, תוך התעלמות מזכויות הנאשם ומהליך הוגן, ובכך מחליש את הצדק המשפטי”. הם הדגישו שהחוק החדש הוא “אסון גדול למערכת החוק והמשפט באיראן” וכי הפללת עבירות באופן בלתי מרוסן בצירוף עונשי מוות ומאסרים כבדים “מערערת את אמון הציבור במערכת המשפט”.
המשפטנים הזהירו שאישור סופי של החוק יביא לזינוק בהוצאות להורג ולגזרי דין ממושכים ללא הצדקה, עם “השלכות הרסניות למערכת המשפט במדינה”. במקביל, גם גורמי אופוזיציה בחו”ל הדגישו שקצב ההוצאות להורג גובר ממילא – צעד שנועד להטיל מורא בעקבות מחאות השנה האחרונה. יצוין כי החוק החדש מגדיר באופן עמום פעילויות פוליטיות, תקשורתיות ואפילו שיח ברשת כעבירות מרגלות שעונשן מוות, מה שמעורר חשש כבד בקרב עיתונאים ופעילים במדינה.
הרג מפגינות בבאלוצ’יסטן והתקוממות נשים: בדרום-מזרח איראן, חבל באלוצ’יסטן מוסיף לבעור על רקע אלימות כוחות הביטחון. ביום שלישי האחרון, 1 ביולי, פשטו כוחות משטרה ומשמרות המהפכה על כפר גוּנִיצ’ במחוז חאש. לפי דיווחי ארגון זכויות האדם הבלוצ’י “האלווש”, אישה בלוצ’ית אחת נורתה למוות ו-11 נשים נוספות נפצעו במהלך פשיטת הכוחות.
משמרות המהפכה טענו מנגד כי ביצעו “מבצע למעצר 5 טרוריסטים זרים הקשורים למוסד שברחו”, והודו רק ש*“כמה תושבים מקומיים נפצעו”* תוך כדי המרדף. נשים מהכפר, שברובו נשארו בו באותה עת רק נשים וילדים, סיפרו שהחיילים ירו ללא הבחנה בזמן שרק אזרחים היו נוכחים. יומיים לאחר האירוע, ב-4 ביולי, יצאו עשרות נשים בלוצ’יות במחוז חאש לצעדת מחאה מול בניין המושל המקומי, כשהן קוראות לסיום האלימות נגד נשים ולענישת האחראים להריגת נשות גוניצ'.
ההפגנה הנועזת – נדירה בחברה המסורתית שם – התרחשה לאחר שאחת הפצועות הנוספות מתה מפצעיה, ומניין ההרוגות עלה לשתיים. סרטונים שתועדו בטלפון והופצו ברשת מראים את הנשים צועקות סיסמאות נגד כוחות הביטחון ודורשות צדק לנפגעות (תיעוד ברשתות, 4.7). פעילי זכויות אדם דיווחו כי הרשויות הגיבו בחסימת אינטרנט מקומית ובהצבת כוחות גדולים בחאש כדי לבלום המשך מחאה. גם בערים נוספות בדרום-מזרח, כמו רודאן, דווח על התקוממות תושבים נגד כוחות דיכוי: ב-4 ביולי התנגשו צעירים בלוצ’ים עם יחידות ביטחון שרדפו אחרי מבריח דלק, והצליחו להניס את הכוחות תוך שריפת רכביהם – אירוע שהוגדר על-ידי ארגוני אופוזיציה כ"עמידת גבורה" אזרחית.
כישלון רפורמה הכלכלית של הנשיא
חזית ביקורת נוספת היא המצב החברתי-כלכלי. למרות הבטחות המשטר לרפורמות, בפועל יש עיכוב וסטגנציה: מומחים מזכירים שתוכנית “רפורמת המטבע” שקידם הנשיא לא יצאה לפועל, האינפלציה הדוהרת לא נבלמה, ואבטלת הצעירים נותרה גבוה. מאמר פרשנות כלכלית בבי.בי.סי בשפה הפרסית מעלה כי גל הגירה גובר: רק ביום אחד (3 ביולי) עברו כ-26 אלף פליטים ועובדים אפגנים את הגבול בחזרה לאפגניסטן דרך מחוז ח’וראסאן, ובסך הכל יצאו מתחילת השנה האיראנית חצי מיליון מהגרים מאיראן.
בתוך הממסד יש קולות המצביעים על מחדלים במישור החברתי, ארגוני נשים מדווחים על המשך אפלייתן הממוסדת: אף שגברים מעניקים לעיתים ייפוי כוח לגירושים לנשותיהם, מונעים פקידי ממשל מלרשום זאת בטאבו ובכך חוסמים בפועל את זכות האישה לגירושין. דוגמה נוספת לפגיעה בנשים היא הריגתן של שתי הבלוצ’יות בחאש – אירוע שנתפס כסימפטום לתרבות של אלימות ממסדית נגד מיעוטים ונשים. ברשתות קראו פעילות נשים: “מאשימים אותנו *’בריגול’ רק כי דרשנו חופש – עכשיו גם יירו בנו?” (מציוץ ויראלי של פעילה איראנית, 7.7).
נרטיב המשטר: ניצחון רוחני, תעמולה פטריוטית והפניית אצבע מאשימה החוצה
"חמינאי שוב על הבמה" – פולחן העוצמה: כלי התקשורת הרשמיים באיראן עטפו את הופעתו הפומבית של חמינאי במוצאי שבת בנופך הירואי. סוכנות הידיעות “תסנים” דיווחה שחמינאי נכח בטקס ליל עשורא בליווי קהל בוכה, ולמרות שלא נאם כלל, הציג “הפגנת כוח סימבולית מהמעלה הראשונה, כך לפי סוכנות הנסיעות. לפי ניתוח שפורסם ביומון המשטר "כיהאן", “נוכחותו של המנהיג, גם בדממה, מספיקה למוטט את מזימות האויב”.
עשרות מאמרים וציוצים מטעם דמויות פרו-משטר שטפו את המרחב: שר החוץ לשעבר מוחמד ג’וואד זריף שיבח בטוויטר את “נוכחותו האמיצה של המנהיג”, שלדבריו “שמה קץ אחת ולתמיד להזיות שמפיצים הפרשנים בתשלום של האויב". זריף הוסיף ופנה למערב: “הגיע הזמן להתפכח ולהבין שהאיראנים לעולם לא ייכנעו – עימדו בצד הנכון של ההיסטוריה וחדלו לאיים עלינו”, כתב ברשת X.
גם בכירים אחרים הצטרפו למקהלה: סגן שר החוץ עבאס ערקאצ’י הודה לברזיל, רוסיה וסין על שגינו את "התוקפנות הישראלית" והצהיר כי “העולם ראה בעשוראה מי בצד של האמת ומי בצד השקר”. אפילו יוצאי מחנה הרפורמה כמו עאטאוללה מוחג’רני (שר התרבות לשעבר) צייצו ברכה: “ברוך השכל הטהור הזה באבל האמאם חוסיין… והנה ההמנון של המולדת, של איראן, מושר בליל עשורא בנוכחות האמאם חמינאי", רמז לבקשתו יוצאת הדופן של חמינאי בסוף הטקס לשמוע את השיר הפטריוטי הוותיק “איי איראן” בביצוע הפייטן מחמוד כרימי.
זהו שינוי בולט בטון. הרפובליקה האסלאמית, שמאז 1979 מדגישה את האסלאם על-פני הזהות האיראנית (אפילו בהמנונה הרשמי לא מוזכר השם “איראן”), חיבקה לפתע את סמליה הלאומיים כדי ללכד את העם לאחר ימי הקרב, צוין באתר האופוזיציה איראן אינטרנשוניל.
ניצחון תעמולתי מול ישראל
התקשורת הממלכתית באיראן מציגה את תוצאות המלחמה האחרונה כהישג צבאי ומוראלי. עיתון “טלגרף” הבריטי דיווח על-פי ניתוח מכ”ם כי לפחות 5 בסיסים צבאיים רגישים בישראל נפגעו ישירות בטילי איראן במהלך הלחימה . כלי תקשורת איראנים עטו על הדיווח הזה כהוכחה ליכולת ההרתעה של טהראן. דובר הצבא האיראני טען כי “הצלחנו לערער את מערכי ההגנה של האויב” והסביר שהשיגורים המתמשכים, כולל מל”טים מתאבדים, נועדו “להטריד ולבלבל את כיפת הברזל ושאר שכבות ההגנה הישראליות”. גורם צבאי איראני אף אמר לטלגרף שבזמן המלחמה, ארה”ב נאלצה לירות 36 טילי יירוט מתקדמים (מערכת THAAD) כדי לסייע לישראל, בעלות מוערכת של כ-12 מיליון דולר לטיל – מה שהודגש בתקשורת האיראנית כהוכחה לכך שהאויב שילם מחיר כבד בהגנה.
ההתלכדות סביב השהידים
המשטר משתמש גם בנרטיב הקורבן וההקרבה כדי לחזק לגיטימציה. שר הבריאות האיראני דיווח כי עד כה “606 בני אדם נפלו שהידים במתקפות של המשטר הציוני הפולש ורוצח הילדים על אדמתנו”, וציין ש-95% מהם נהרגו מיידית תחת ההפצצות ורק מעטים מתו מפצעים בבתי חולים.
בדיווחים הרשמיים מודגשות תמונות של ילדים פצועים ובתי מגורים הרוסים, תוך כינוי ישראל “משטר כובש ורוצח ילדים”. פרשנים בטלוויזיה הממלכתית היללו את “עמידת הגבורה של העם האיראני” לנוכח ההתקפות וטענו שהמלחמה המחישה ש*“בזכות רוח האמונה (רוח عاشورایی) ובזכות דמו של קאסם סולימאני, תוקפנות האויב נבלמה”* (דברי הפרשן הצבאי של ערוץ איראן, 6.7). עוד מסרים רשמיים מדגישים את דמות ה”שהיד” ואת חובת החברה לתמוך במשפחות הנופלים. חבר פרלמנט הצהיר שהמג’לס מוכן לחוקק מיד כל חוק שיחזק את “חוסן משפחות השהידים ויגביר את ביטחון המדינה, כי ביטחוננו היום קנוי בדם השהידים” (חבר המג’לס מוחמדדאד נוהבנדיאן, 7.7).
חלק מרכזי בנרטיב הרשמי הוא הפניית האשמה לגורמי אויב פנימיים. מאז תחילת המלחמה, הכריזו משמרות המהפכה וכוחות הביטחון כמעט מדי יום על מעצר “מרגלים” או “סוכנים זרים” ברחבי איראן. בהודעה רשמית אחת נטען כי “למעלה מ-50 בוגדים נעצרו ושניים חוסלו”.
מפקד המשטרה, סרדאר אחמד רדאן, אמר כי מאז תחילת המלחמה זינקו ב-41% דיווחי האזרחים על חשודים למוקד 110 (המשטרה) – ולטענתו “90% מהמכות שהנחתנו על מרגלים ובוגדים היו בזכות דיווחי הציבור, דווח ב ”entekhab.ir. בכך מנסה המשטר לטפח תדמית של אחדות מול אויב ולגיטימציה לצעדי הדיכוי: שיתוף הפעולה של האזרחים עם כוחות הביטחון מוצג כהוכחה שהעם נאמן למשטר ומסייע “לטהר” בוגדים. בטלוויזיה שודרו “וידויים” של עצורים שהוצגו כמרגלים עבור ישראל – בכלל זה אישה שהודתה כביכול שסייעה לתכנן תקיפה באמצעות רחפן (דיווח סוכנות תסנים, 5.7).
שיח ציבורי ברשתות: בין #לבייק_יא_חמינאי לזעם הבלוצ’יות
בזירה המקוונת, המציאות נחלקת לבועות שונות. תומכי המשטר הציפו את רשת “איקס” (טוויטר לשעבר) בהאשטאגים כגון “לבַּיְּך יא חמינאי” (#لبیک_یا_خامنهای) – שבועת נאמנות וירטואלית למנהיג. תוך שעות מרגע שידור התמונות מחזרתו של חמינאי, עלו לרשת אלפי פוסטים נלהבים: “זקננו חזר, ואיתו נשמה באפנו” צייץ משתמש אחד, ואחר כתב: “עמוד התווך של הבית הזה חזק ואיתן” (ביטוי מדברי הגולשים המצוטטים).
כלי תקשורת ממלכתיים הבליטו תגובות תמיכה של אישים: דובר משרד החוץ האיראני נאסר כנעאני צייץ שחזרת חמינאי “מזרימה תקווה והתלהבות בלבבות” והודה לעמי מדינות מוסלמיות שהביעו סולידריות. אפילו נבחרת הכדורגל הלאומית הצטרפה לחגיגה: בעמוד הרשמי שלה באינסטגרם פורסמה תמונת חמינאי עם הכיתוב “אמאם, אנחנו איתך” (7.7).
מנגד, גולשים ליברלים ומתנגדי משטר, בעיקר מחוץ לאיראן, הציפו את הרשת בביקורת סאטירית. כמה מהציוצים הבולטים הציגו תמונה ערוכה של חמינאי יוצא מבונקר עם הכיתוב: “האייתוללה יצא מהמחילה לחצי שעה, חגיגה בטהראן”. אופוזיציונרים כדוגמת מסיח עלינז’אד ואחרים ערכו שידורי לייב, בהם כינו את חמינאי “פחדן שמוכן להקריב את עמו אך לא לסכן את עצמו”. בסרטון שצבר מאות אלפי צפיות נשמע גולה איראני אומר: “אפילו בערב עשורא הוא לא העז לצאת מטהראן, אלא ערך את הטקס אצלו במתחם הסגור”. היו גם מי שניצלו את בקשת השיר “איי איראן” כדי לטעון שהמשטר נואש מאידאולוגיה אסלאמית: “אחרי 44 שנים הם נזכרים באיראן? השיר הזה אסור היה שנים, וכעת המנהיג מבקש אותו – צביעות או חולשה?” (ציוץ של עיתונאי גולה, 7.7).
כלכלה והתשתיות לאחר 12 ימי לחימה
המלחמה הקצרה והאינטנסיבית עם ישראל הותירה את איראן בפני אתגרי שיקום. בערי החוף הדרומיות והמערביות, שם פגעו הטילים והמל"טים הישראליים, ניזוקו תשתיות חשמל, נמלים ובתי מגורים. מושל מחוז אילאם צוטט אומר כי “שיקום מהפצצות האויב יימשך חודשים", כך דווח בסוכנות הידיעות אירנ"א.
. אחד הנזקים הסמליים היה המסלול בנמל התעופה הבינלאומי בטבריז, שנפגע בהפצצה – השבוע דווח רשמית על השלמת תיקונו וחידוש הטיסות המסחריות מטבריז לראשונה מאז הלחימה. entekhab.ir דיווח גם כי קווי הרכבת בדרום שוקמו חלקית, אם כי נסיעות לילה עדיין מושבתות. עם זאת, השגרה רחוקה מלחזור לחלוטין: רשות התעופה האזרחית הודיעה כי שדות התעופה בארץ יפעלו רק משעה 5:00 עד 18:00 מדי יום, ולא יתאפשרו עוד טיסות לילה בשלב זה. דובר הרשות הסביר שצעד זה נובע “משיקולי ביטחון טיסה ושירות”, ורמז שבעתיד שעות הפעילות יורחבו. המגבלה, המשפיעה גם על טיסות פנים, מאותתת על ערנות מתמשכת של מערכת ההגנה האווירית מפני חדירות ליליות – ייתכן בהשראת תקיפות הלילה האחרונות של ישראל.
כלכלנים מעריכים כי הנזק הישיר מהלחימה, כולל פגיעה במתקני נפט ובמסופי יצוא, מוערך במיליארדי דולרים. סקר לא-רשמי שפורסם בערוץ טלגרם רפורמיסטי מראה כי 62% מהעונים סבורים שהמצב הכלכלי הורע בעקבות המלחמה, ורובם מאשימים את הממשלה בניהול כושל.
נזקי המלחמה באוכלוסיה – אזעקות לראשונה מזה ארבעים שנה
המלחמה והמחאה השאירו את הציבור האיראני טעון ודרוך. מצד אחד, מורגשת גאווה פטריוטית זהירה: רבים, גם מהאופוזיציה השקטה, שמחו לראות את ארצם ניצבת מול ישראל ומרתיעה אותה חלקית; מצד שני, התשישות מורגשת.
ריבוי האזעקות, ההפסקות במתקני אנרגיה והחשש המתמיד במשך כמעט שבועיים, גובים מחיר נפשי. פסיכולוגים איראנים מזהירים מפני “תסמיני דחק פוסט-טראומטיים” בקרב ילדים באזורי מערב המדינה שחוו מתקפות טילים , נכתב באירנ"א. בטהראן ובערים הגדולות, שם לא נפלו טילים אך הייתה דריכות, נרשמה עליה חדה של 41% בשיחות למוקד 110 על כל חפץ חשוד – מה שמעיד על חרדה ציבורית ועל נכונות גבוהה “להלשין” ולשתף פעולה.
התעמולה הרשמית מעודדת זאת ומכנה את המדווחים “גיבורי העורף”, אך מנגד יש הלינה שהחברה הופכת לחשדנית ופרנואידית. הגברת האכיפה תחת חוקי הריגול החדשים צפויה להעמיק מגמה זו של פחד הדדי.
הנושאים החמים
www.prog.co.il
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //