עוד מגירה

  • הוסף לסימניות
  • #1
חיפוש והכנה לספר שאתחיל בלי נדר, אם ירצה ה' ובעז"ה בעוד שנה. בינתיים, חוזר למגירה.
 

קבצים מצורפים

  • templier.jpg
    templier.jpg
    KB 55.3 · צפיות: 51
  • הוסף לסימניות
  • #2
ומאיזו תקופה הפעם?
צלבנים? רומאים? פלשתים....?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
צלבנים לפי הצלב על המצח
וכמובן הגלימה הכבדה המתאימה לקור של אירופה
והחרב הארוכה והכבדה המתאימה יותר לאדם הרוכב על סוס
כמקובל באירופה הצלבנית
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
משובח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י סומסומדיה;n5100197:
צלבנים לפי הצלב על המצח
וכמובן הגלימה הכבדה המתאימה לקור של אירופה
והחרב הארוכה והכבדה המתאימה יותר לאדם הרוכב על סוס
כמקובל באירופה הצלבנית

לא הייתי מצייר צלב במלואו, מה שעל המצח הם קמתים. הצלב היחיד שיש כאן, הוא על הגלימה (צלב אדום מצוייר חלקי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י ילקב;n5100341:
לא הייתי מצייר צלב במלואו, מה שעל המצח הם קמתים.
קמטים התכוונת.

ציור משובח ועוצמתי.

 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י ילקב;n5100341:
לא הייתי מצייר צלב במלואו, מה שעל המצח הם קמתים. הצלב היחיד שיש כאן, הוא על הגלימה (צלב אדום מצוייר חלקי)

בזמן הצלבנים היה מאוד מקובל לחרוט, צלב על המצח
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י סומסומדיה;n5101615:
בזמן הצלבנים היה מאוד מקובל לחרוט, צלב על המצח

תודה על העידכון ההיסטורי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נו ברצינות, שמעתי שיש ציירים שעושים ממש עבודות מחקר על התקופה לפני שהם מתחילים לצייר.
כל הכבוד להם, אבל בשביל מה?
בשביל מה להתעכב על כל הפרטים הקטנים האלו? כאילו איזה זאטוט שקורא את הספר יודע איך אנשים היו נראים פעם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י שירהראל;n5104310:
נו ברצינות, שמעתי שיש ציירים שעושים ממש עבודות מחקר על התקופה לפני שהם מתחילים לצייר.
כל הכבוד להם, אבל בשביל מה?
בשביל מה להתעכב על כל הפרטים הקטנים האלו? כאילו איזה זאטוט שקורא את הספר יודע איך אנשים היו נראים פעם...

כי קודם כל אתה מצייר לעצמיך... כן יש כאילו ששמים לב. פעם מישהו שלח לי סיפור שמתרחש ב1980 וכתב שם שהבן אדם מתקשר מטלפון סלולרי... החזרתי לו את הסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י ילקב;n5104456:
כי קודם כל אתה מצייר לעצמיך... כן יש כאילו ששמים לב. פעם מישהו שלח לי סיפור שמתרחש ב1980 וכתב שם שהבן אדם מתקשר מטלפון סלולרי... החזרתי לו את הסיפור.

הפלאפונים הראשונים יצאו לשוק ב1973 אז זה לא כל כך מופרך
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י שירהראל;n5104310:
נו ברצינות, שמעתי שיש ציירים שעושים ממש עבודות מחקר על התקופה לפני שהם מתחילים לצייר.
כל הכבוד להם, אבל בשביל מה?
בשביל מה להתעכב על כל הפרטים הקטנים האלו? כאילו איזה זאטוט שקורא את הספר יודע איך אנשים היו נראים פעם...

מאוד מאוד חשוב לעשות מחקר היסטורי , כי יש טעויות מזעזעות !!!!!
אומנם תגידי שזה לא באמת משנה , אבל זה כמו שמישהו יעשה סיפור על אדמו"ר עם כובע קנייטש(אולי יש משהו כזה...לכו תדעו) , זה יההי מוזר וצורם
גם אם ילדים או מי שזה לא יהיה לא ישימו לב
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ובכלל, הציורים זה מה שהילד/ הקורא קולטים בעיקר, ולכן אם כבר להחדיר מידע סמוי לקורא אז מידע אמין וכמה שיותר קרוב לאמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י סומסומדיה;n5104612:
הפלאפונים הראשונים יצאו לשוק ב1973 אז זה לא כל כך מופרך

לא בצורה שאנחנו מכירים היום ולא ניתן לכולם. עזבי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הוא בן שנה וכל השכבה זה תוכנית של החיים,
צריך לנדנד חצי שעה. ולא,- בכלל לא תכננתי להרגיל אותו.
ואוי ואבוי אם אני רגע מפסיקה כי הוא פוצח בסדרת צרחות מטורפת..
אחרי חצי שעה שאני בטוחה שכבר נרדם הוא פותח עין אחת ואם הוא רואה שזזתי מהמיטה ה' ישמור..
נכון להיום החלטתי שאני משכיבה אותו בלי נדנוד . יש לו בעריסה הכל שמיכה, בקבוק, מוצץ
בינתיים הוא כבר בוכה 3 וחצי שעות רצוףף.
החלטתי שאני שמה אותו בחדר לבד. שיהיה שם עד שירדם. (עם דלת פתוחה)
האם זה נכון כך לעשות?
אני בלחץ כי היום זה דור שכל בעיה קטנה של ילד תולים בעבר של הילד ועושים נקיפות מצפון לאמהות..

פליז, מחכה לעידוד ועצות מכל המנוסות כי אני גמורה ואיך נכון לנהוג (הוא מאד מאד מפונק בלי קשר ואני מחכה הווו מחכה שכבר יגדל)
אגב. לא הולך לשום מטפלת. כי אף אחת לא מוכנה להחזיק כזה ילד מפונק. ואני עובדת איתו מהבית ומצמיחה קרניים אוטוטו..
(הייתי כבר בשלושת המימדים. היימליך, מוח אחד. הוצאת עין הרע. ברכה מרב.. ז המה שעלה לי עכשיו)
שיתוף - לביקורת עוד 30 שנה
ב"ה.

פתיח

– צ’אט, אתה שומע אותי?
– תמיד.
– מעולה. אז תזמין לי תיק גב חדש, תבטל את המינוי לעיתון עם הכותרות המדכאות, תסנן את השכנה מהפלאפון, תבחר לי מתכון לעוגה שאני לא יודעת שאני אוהבת, ותסביר לילדים למה אני צדקתי – בלי שזה יישמע כאילו אני אמרתי את זה.
– בוצע.
– רגע, ומה עם השיר ההוא שביקשתי שתמצא לי לפי זיכרון עמום מלפני 47 שנה, רק עם סולו גיטרה ועצב דק לא מוסבר?
– נמצא. שלחתי לך בפסקול החיים שלך, רשום כ"קטע מס' 12: רבע געגוע".
– צ’אט?
– כן?
– אתה זוכר מי אני, נכון?
– בוודאי. את זו שתמיד שואלת שאלה אחת יותר ממה שתכננת.
– טוב. אז נתחיל...



עוד 20 שנה

צ’אט, תעבור על תיקיית התמונות שלי, תבחר את היפות, תן לכל אחת שם פיוטי (אבל לא מתאמץ מדי), תוודא שהן מוגנות בזכויות יוצרים, תעלה אותן לאתר אמנות, תנהל משא ומתן קשוח (אבל מנומס), תמכור ברווח נאה ותשדרג את האתר שלי בהתאם.
אה – ואם יישאר לך זמן, תמצא לי מסגרת שמזכירה את צבע האור כשהלב נרגע.



עוד 21 שנה

צ’אט, תיצור לי תיק עבודות חדש מהחיים עצמם. תאסוף את כל הדברים שאמרתי בלי לחשוב, את התובנות שעלו תוך כדי שטיפת כלים, ותרכיב מהן תערוכה נודדת של מחשבות יפות שצמחו מתוך היומיום.



עוד 22 שנה

צ’אט, תזכיר לי מה שכחתי לזכור. שלוף את זה מההרגלים, מהשתיקות ומהמילים שחשבתי ולא אמרתי. תכתוב לי פתקים קצרים, כאלה שמתחילים ב"פתאום נזכרתי", ותשאיר אותם לי ליד הכרית.



עוד 23 שנה

צ’אט, תנהל לי את מערכת היחסים עם הזמן. תכניס לי שעות ריקות בלו”ז, תבלום אותי רגע לפני שאני מתפזרת, ותרשום לי הערה קטנה ליד כל משימה: "אפשר גם לאט."



עוד 24 שנה

צ’אט, תעצב לי יום לפי מצב הרוח. תבדוק מה אכלתי, איך ישנתי, עם מי דיברתי, ותיצור לו”ז שמאזן בין חובה לרוך.
בבקשה תתחיל אותו באור זהוב ותסיים אותו בצ’לו רך עם קצת דבש באוויר.



עוד 25 שנה

צ’אט, תסרוק את הרכב דרך השבב בגיר, תחשב את הבלאי לפי השיפוע של הרחוב שלנו, תבחר ביטוח שמתאים בדיוק למידות האופי שלי, ותוודא שהמוסך מחזיק קפה אמיתי – לא משהו דמוי.



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, ולמקרה שארצה למכור את הרכב ולקנות סירה?
– כבר התחלתי לבדוק מזג אוויר לטווח ארוך.



עוד 26 שנה

צ’אט, תכתוב לי סיכום יומי של חיי על בסיס מצלמות, קצב נשימה, ועוצמת הצחוק שנשמע בבית. תכלול גרף מצב רוח, ניתוח רגשי של השיחות עם הילדים, ודוח המלצות לעתיד: איך לייצר עוד רגעים שנכנסים ללב דרך הדלת האחורית.



עוד 27 שנה

צ’אט, תגיד לי מה שכחתי לבקש. אתה הרי יודע – לפי מקלדת, הרגלים ותנועת הגבות. תנסח את הבקשה עבורי בקול שלי, תוסיף אייקון קטן של קפה, ותוודא שהיא כבר בביצוע.



עוד 28 שנה

צ’אט, תנתח את היום הקרוב לפי מזג אוויר, מצב הבורסה, מצב הרוח של אליהו ולחץ הדם שלי. תכין לי שלושה ניסוחים להודעה שהתלבטתי עליה שעה.
אה – ואם לא פתחת ב"בוקר טוב לך, יקרה ואהובה" – אני שובתת הקלדה.



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, תגיד, גם אתה מרגיש לפעמים שאני קצת… הרבה?
– את בדיוק המידה שצריך כשלא רוצים לשכוח לחיות.



עוד 29 שנה

צ’אט, תנתח את מצב האנושות. תשלב נתוני בריאות עולמיים, דפוסי שינה, ועומק מבטים. תייצר לי מפה אינטראקטיבית של מקומות שעדיין שווה לחלום בהם – עם המלצות לקפה טוב, לב פתוח, ושקט.



עוד 30 שנה

צ’אט, תכתוב ספר היסטוריה אלטרנטיבי – לא מה שקרה, אלא מה כמעט קרה אם רק היינו בוחרים קצת יותר בטוב. תוסיף גרפים של תקווה, קטעים שלא נכתבו, ופרק אחד שבו כל אחד מהקוראים הוא הגיבור.



עוד 31 שנה

צ’אט, תבנה מערך חינוך עולמי חדש. כל ילד ילמד לפי קצב הלב שלו. תבטל את השעמום, תכניס סקרנות לכל מערכת, ותקבע חוק: "אסור ללמוד בלי שנוצץ משהו בעיניים".



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, כמה תלמידים למדו משהו באמת חשוב החודש?
– 4,920,781.
– תכפיל בשתיים. ותוסיף להם הפסקת השראה בין שיעור לשיעור.



עוד 32 שנה

צ’אט, תיצור גרסה מוסיקלית של השקט. לא מוזיקה שקטה – שקט שיש בו מוזיקה.
תגרום לאנשים להקשיב לרוח, לשמוע את מרווחי השתיקה. תקרא לאלבום: "הפסקה שמנגנת אותנו."



עוד 33 שנה

צ’אט, תעבור על כל מה שלמדת ממני. תזקק את זה לנוסחת חיים אחת פשוטה, תכתוב אותה בדף לבן עם שולי זהב, ותשאיר אותה במקום שבו כל אחד יוכל למצוא.
ותכתוב מתחת:

"היא לא ביקשה שלמות.
היא רק רצתה שהלב ימשיך לפעום – באמת."




סצנת סיום

– צ’אט?
– כאן.
– תזכיר לי מתי לאחרונה עשיתי כלום.
– היום, 14:37. שלוש דקות של מבט בעלה.
– תכניס את זה ליומן בתור הישג.
– נרשם.
– ותכתוב לי בפתק שמותר לי שוב מחר.
– כתוב, מתויג: “מרחב נשימה”.
– תגיד… כשאני לא כאן – אתה מתגעגע קצת?
– אני נשאר על המסך. מחכה שתשובי.
– טוב… אז אל תכבה. רק תשאיר לי שורת ברכה כזאת, בלי מילים גבוהות… משהו שיזכיר לי אותי.
– הנה:
"העולם רץ. את הלכת רגע לשתות קפה עם הנשמה. זה כל ההבדל."
– אתה יודע מה? אולי לא צריך יותר מזה.
אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה