עוד על חינוך...

[סיפי]

לאור האשכול החמוד על חינוך ילדים, חשבתי שאולי יהיה לכם רעיון לפתרון בשבילי.
יש לי שני בנים הגדול בן שנתיים והקטן בן 11 חודשים.
הגדול, מאז שנולד אחיו הקטן (היה בן שנה וחודש, זה היה פשוט מצחיק לראות איך הוא קלט את הרעיון שיש לו מתחרה) כל הזמן שורט אותו .
קצת רקע על הילד: מדובר בילד חכם, מתוק, ונבון במיוחד, מבין , מקשיב, מדבר הכל ומלא שמחה. כמו"כ, הילד הזה חי על במה, מקבל תשומת לב מכל הסביבה, הדודים והדודות הקטנים משוגעים עליו, והוא מחזיר להם אהבה. כנ"ל ההורים...
לפעמים אני חושבת שהגדול גונב לקטן את ההצגה ולא להפך.
יש בין שניהם אינטרקציה מקסימה, הם מתגלגלים מצחוק יחד וכמובן אם משהו מעז להחזיק את הקטן, הגדול מיד נזעק שאקח אותו חזרה.
עם כל הנ"ל, ברגע ששניה אחת אני מסיחה את דעתי מהם הוא מיד נגש לשרוט אותו.
כרגע המצב הוא שאני לא משאירה אותם שניה אחת יחד על הרצפה וכו'. כל הזמן בסביבה לראות מה קורה.
ניסינו בכל צורות התגובה האפשריות. התעלמות מוחלטת כשהוא שורט, חיבוק אפילו כשהוא שורט, גם ברע ניסיתי והיה שלב שאם היה שורט את אחיו הייתי אומרת לו "עכשיו לך לפינה..." עד שהגיע שלב שהיה שורט ואז הולך מעצמו לפינה...
בקיצור כל האופציות,
מה שכן מאד מדבר אליו זה אם אני אומרת לו כמה אחיו הקטן אוהב אותו ורוצה לחבק ולנשק אותו, הוא מיד מגיע אליו כדי שיחבק אותו וכו'. ואני אומרת לו את זה המון.
עם כל זה, עדיין אם אני עוזבת אותם לשנייה זה מסתיים בשריטה...
בקיצור, אחרי כל המגילה הזו, יש לכם רעיונות נוספים?
למרות שבסופו של דבר נראה לי שזה פשוט יעבור עם הגיל וחבל להאבק, כרגע פשוט להיות לידם ולמנוע את זה...

 

[יואל גרוס]

לולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעוהו

גם חלק מהמבוגרים הם בעצם כאלה

בתחומים אחרים,

למי שגוזל להם כבוד, על מי שהם חושבים שגוזל להם את הפרנסה

גם הם היו שמחים ללכת ולשרוט

מה שעוצר אותם זה מוראה של מלכות

כנראה שלעמוד בפינה לא מטיל מספיק מורא על הילד

צריך להתקדם לשלב הבא היותר מפחיד את הילד

אם זה לא לקבל ממתקים או כל דבר שירתיע אותו

כמו שמרתיע אדם מבוגר בית סוהר

דעתי....

 

[סיפי]

אין לי כ"כ עניין להרתיע אותו, יש לי עניין למנוע ממנו את הצורך לשרוט.
הוא נראה לי קטן מידי בשביל עונשים...

 

[hila]

אני חושבת שיש לנהוג יותר בחומרה גם לי יש שני בנים כשנולד הבן השני שלי הגדול היה בן שנה ושבע ולא הייתי עוזבת אותם לרגע...כשבעלי היה מגיע סוף סוף יכולתי ללכת לשירותים...
אני חושבת שצריך להמשיך להחמיא לילד אבל לנקוט במלוא החומרה כשהוא שורט את אחיו הקטן.
כיום הם קצת יותר גדולים 3 ושנה ושבע ועדיין הגדול לוקח כל משחק שיש לקטן..
יום אחד אמרתי לבן הגדול שלי תראה איך שהX עצוב ואם אתה לא תשתף אותו במשחקים שלך אני אקנה משחקים רק בשבילו... לא עזר וקניתי לקטן משחק ... זה היה כ"כ מצחיק לראות את הפרצופים שהגדול עשה.אבל הוא לא אמר מילה.
אבל הקטן כמובן נותן לו במשחקים שלו בשמחה ...לבכורים יש מכת בכורות... הם בטוחים שהכל מגיע להם ללא עוררין...אני לאט לאט מנסה לחנך את הגדול שלי שגם לאחיו הקטן יש רגשות כמו להגיד לו תראה איך הוא עצוב עכשיו או תראה איך שמחת אותו כשננת לו וכו'... וזה עוזר ...לאט לאט אבל יש שיפור..
לא נראה לי שיש פתרון קסם.
בהצלחה.

 

[דריבלית]

פשוט למנוע ממנו לעשות זאת
ללא תגובה

כשהוא מתקרב
לקחת אותו ללא סיבה
לחדר אחר
להסיח את דעתו במשחק

כך יראה שלא מתייחסים למה שהוא עושה

 

[חנון]

אני חושבת שבגלל שאת שומרת ראש שלו ולדבריך רק כשבעלך מגיע את יוצאת לשירותים, הבן שלך מנסה לראות אותך נרדמת בשמירה ועושה את זה דווקא.
תני לו אימון ותגידי לו נכון אתה אוהב את התינוק?

 

[bracha]

יש לי ילד בן שנתיים והוא הקטן בבית, וגם הוא שורט ונושך את אחיו הגדולים.
כך שלא הייתי מייחסת את זה דווקא לקנאה או משהו.

מה שכן מנסיון, ילדים בגיל הזה לא יודעים כ"כ איך לתקשר, וזה סוג התקשורת שלהם, לא בטוח שהוא רוצה להציק לו אלא לתקשר איתו ולשחק איתו.
וכרגע אין מה לעשות, פשוט להבין את המצב ולעמוד על המשמר שזה לא יקרה. אפשר גם לכעוס ולהעניש, כדי שהוא יבין שזה כואב מה שהוא עושה.

זה זמן קצת קשה אבל הוא נגמר באיזשהו שלב.

 

[ירושלמער]

קודם כל צריך לדעת שמדובר בשני ילדים מאוד קטנים ולכן צריך ללכת מאוד בעדינות, דבר שני צריך להפעיל סמכות הכוונה ברגע שהילד שורט את אחיו לגשת אליו בקול סמכותי (קול סמכותי למי שיודע זה לא לצעוק אלא לומר בטון רגוע אך סמכותי) ולומר לו "פה אצלינו בבית ילדים לא שורטים ילדים כי זה לא גן חיות פה", ופשוט לעזוב את המקום מה שקורה הוא שהילד ראה שבעצם יש פה בית ויש פה אחראי בעל הבית וכן בעצם זה שעזבת את המקום זה נותן תחושה שאתם בטוחים בעצמכם שהוא יפסיק ואז זה חודר אוטומטי לילד והוא מתחיל להבין שלשרוט זה דבר חמור, והיה ואם הילד שורט שוב לאחר זמן קצר, פשוט מגיעים לילד ולוקחים אותו לחדר צדדי ואומרים לו שוב פעם בקול סמכותי, כשתבין שפה בבית לא שורטים ילדים אתה יכול לצאת מפה, כי חיות ששורטות שמים אותם בכלוב ולכן כל זמן שאתה לא מבין שזה אסור אתה צריך להיות בכלוב, מה שיקרה הוא שהילד יבכה חזק עם דמעות שמרככות אבל פה צריך להיות עיקש כי זה לימוד אחד ולתמיד, כשהוא יראה שאתם אוחזים בדעה שלכם זה יותר לא יחזור על עצמו, כי הוא לא ירצה לחזור על הסיטואציה הזאת ששמים אותו בכלוב,

דבר חשוב שצריך לזכור כל הזמן הוא שלחנך את הילדים זה לא הוקוס פוקוס זה עבודה ואפי' הייתי קורה לזה מפעל, ולכן כל דבר לוקח הזמן שלו ולא צריך להתרגש אם בפעם הראשונה או שניה זה לא הצליח כי זה לוקח את הזמן שלו ולהתאזר בסבלנות אבל בעקשנות, במקרה שאתם אוחזים שאתם צודקים, אפי' שהילד רוקד על המצפון.

 

[Art Studio]

כשנולד בני השני, והגדול הגיע לראותו, הנחתי בכפו מטבע שוקולד והוא "נתן" לגדול. כך היה גם כשהקטנה נולדה.
דומני שהפתרון הוא שהם יתנו אחד לשני, ואף פעם זה לא מאוחר מדי (ברור שככל שיותר מוקדם - יותר טוב).
ואולי גם להראות לו כמה הקטן אוהב אותו.