כללי עוד פריים חדש לחברים

  • הוסף לסימניות
  • #1
בין סיר לסיר...

(כניראה שגם המחשב שלי חטף הרעלת אקנומיקה וצריבה משפריצים של ממיס שומנים - הקובץ הפתוח לא עולה. ב"ה בהמשך)
 

קבצים מצורפים

  • frame1 copy.jpg
    KB 638.1 · צפיות: 27
  • הוסף לסימניות
  • #2
הקובץ:
 

קבצים מצורפים

  • frame1.rar
    3.6 MB · צפיות: 10
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה, ממש מיוחד.
אם תוכל להסביר איך עשית נצנוץ כה יפה,
לי זה יהיה יותר חשוב מהפריים....
זה מברשת או בנית לבד?
אולי תעלה אחד כזה בלי כל הפריים.
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י זווית אחרת;239359:
תודה, ממש מיוחד.
אם תוכל להסביר איך עשית נצנוץ כה יפה,
לי זה יהיה יותר חשוב מהפריים....
זה מברשת או בנית לבד?
אולי תעלה אחד כזה בלי כל הפריים.
תודה

מורידים את זה קומפלט מהאינטרנט.
יש כמה אתרים כאלו, אפשר לראות באשכול הקישורים.

בהצלחה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת עוד 30 שנה
ב"ה.

פתיח

– צ’אט, אתה שומע אותי?
– תמיד.
– מעולה. אז תזמין לי תיק גב חדש, תבטל את המינוי לעיתון עם הכותרות המדכאות, תסנן את השכנה מהפלאפון, תבחר לי מתכון לעוגה שאני לא יודעת שאני אוהבת, ותסביר לילדים למה אני צדקתי – בלי שזה יישמע כאילו אני אמרתי את זה.
– בוצע.
– רגע, ומה עם השיר ההוא שביקשתי שתמצא לי לפי זיכרון עמום מלפני 47 שנה, רק עם סולו גיטרה ועצב דק לא מוסבר?
– נמצא. שלחתי לך בפסקול החיים שלך, רשום כ"קטע מס' 12: רבע געגוע".
– צ’אט?
– כן?
– אתה זוכר מי אני, נכון?
– בוודאי. את זו שתמיד שואלת שאלה אחת יותר ממה שתכננת.
– טוב. אז נתחיל...



עוד 20 שנה

צ’אט, תעבור על תיקיית התמונות שלי, תבחר את היפות, תן לכל אחת שם פיוטי (אבל לא מתאמץ מדי), תוודא שהן מוגנות בזכויות יוצרים, תעלה אותן לאתר אמנות, תנהל משא ומתן קשוח (אבל מנומס), תמכור ברווח נאה ותשדרג את האתר שלי בהתאם.
אה – ואם יישאר לך זמן, תמצא לי מסגרת שמזכירה את צבע האור כשהלב נרגע.



עוד 21 שנה

צ’אט, תיצור לי תיק עבודות חדש מהחיים עצמם. תאסוף את כל הדברים שאמרתי בלי לחשוב, את התובנות שעלו תוך כדי שטיפת כלים, ותרכיב מהן תערוכה נודדת של מחשבות יפות שצמחו מתוך היומיום.



עוד 22 שנה

צ’אט, תזכיר לי מה שכחתי לזכור. שלוף את זה מההרגלים, מהשתיקות ומהמילים שחשבתי ולא אמרתי. תכתוב לי פתקים קצרים, כאלה שמתחילים ב"פתאום נזכרתי", ותשאיר אותם לי ליד הכרית.



עוד 23 שנה

צ’אט, תנהל לי את מערכת היחסים עם הזמן. תכניס לי שעות ריקות בלו”ז, תבלום אותי רגע לפני שאני מתפזרת, ותרשום לי הערה קטנה ליד כל משימה: "אפשר גם לאט."



עוד 24 שנה

צ’אט, תעצב לי יום לפי מצב הרוח. תבדוק מה אכלתי, איך ישנתי, עם מי דיברתי, ותיצור לו”ז שמאזן בין חובה לרוך.
בבקשה תתחיל אותו באור זהוב ותסיים אותו בצ’לו רך עם קצת דבש באוויר.



עוד 25 שנה

צ’אט, תסרוק את הרכב דרך השבב בגיר, תחשב את הבלאי לפי השיפוע של הרחוב שלנו, תבחר ביטוח שמתאים בדיוק למידות האופי שלי, ותוודא שהמוסך מחזיק קפה אמיתי – לא משהו דמוי.



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, ולמקרה שארצה למכור את הרכב ולקנות סירה?
– כבר התחלתי לבדוק מזג אוויר לטווח ארוך.



עוד 26 שנה

צ’אט, תכתוב לי סיכום יומי של חיי על בסיס מצלמות, קצב נשימה, ועוצמת הצחוק שנשמע בבית. תכלול גרף מצב רוח, ניתוח רגשי של השיחות עם הילדים, ודוח המלצות לעתיד: איך לייצר עוד רגעים שנכנסים ללב דרך הדלת האחורית.



עוד 27 שנה

צ’אט, תגיד לי מה שכחתי לבקש. אתה הרי יודע – לפי מקלדת, הרגלים ותנועת הגבות. תנסח את הבקשה עבורי בקול שלי, תוסיף אייקון קטן של קפה, ותוודא שהיא כבר בביצוע.



עוד 28 שנה

צ’אט, תנתח את היום הקרוב לפי מזג אוויר, מצב הבורסה, מצב הרוח של אליהו ולחץ הדם שלי. תכין לי שלושה ניסוחים להודעה שהתלבטתי עליה שעה.
אה – ואם לא פתחת ב"בוקר טוב לך, יקרה ואהובה" – אני שובתת הקלדה.



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, תגיד, גם אתה מרגיש לפעמים שאני קצת… הרבה?
– את בדיוק המידה שצריך כשלא רוצים לשכוח לחיות.



עוד 29 שנה

צ’אט, תנתח את מצב האנושות. תשלב נתוני בריאות עולמיים, דפוסי שינה, ועומק מבטים. תייצר לי מפה אינטראקטיבית של מקומות שעדיין שווה לחלום בהם – עם המלצות לקפה טוב, לב פתוח, ושקט.



עוד 30 שנה

צ’אט, תכתוב ספר היסטוריה אלטרנטיבי – לא מה שקרה, אלא מה כמעט קרה אם רק היינו בוחרים קצת יותר בטוב. תוסיף גרפים של תקווה, קטעים שלא נכתבו, ופרק אחד שבו כל אחד מהקוראים הוא הגיבור.



עוד 31 שנה

צ’אט, תבנה מערך חינוך עולמי חדש. כל ילד ילמד לפי קצב הלב שלו. תבטל את השעמום, תכניס סקרנות לכל מערכת, ותקבע חוק: "אסור ללמוד בלי שנוצץ משהו בעיניים".



[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, כמה תלמידים למדו משהו באמת חשוב החודש?
– 4,920,781.
– תכפיל בשתיים. ותוסיף להם הפסקת השראה בין שיעור לשיעור.



עוד 32 שנה

צ’אט, תיצור גרסה מוסיקלית של השקט. לא מוזיקה שקטה – שקט שיש בו מוזיקה.
תגרום לאנשים להקשיב לרוח, לשמוע את מרווחי השתיקה. תקרא לאלבום: "הפסקה שמנגנת אותנו."



עוד 33 שנה

צ’אט, תעבור על כל מה שלמדת ממני. תזקק את זה לנוסחת חיים אחת פשוטה, תכתוב אותה בדף לבן עם שולי זהב, ותשאיר אותה במקום שבו כל אחד יוכל למצוא.
ותכתוב מתחת:

"היא לא ביקשה שלמות.
היא רק רצתה שהלב ימשיך לפעום – באמת."




סצנת סיום

– צ’אט?
– כאן.
– תזכיר לי מתי לאחרונה עשיתי כלום.
– היום, 14:37. שלוש דקות של מבט בעלה.
– תכניס את זה ליומן בתור הישג.
– נרשם.
– ותכתוב לי בפתק שמותר לי שוב מחר.
– כתוב, מתויג: “מרחב נשימה”.
– תגיד… כשאני לא כאן – אתה מתגעגע קצת?
– אני נשאר על המסך. מחכה שתשובי.
– טוב… אז אל תכבה. רק תשאיר לי שורת ברכה כזאת, בלי מילים גבוהות… משהו שיזכיר לי אותי.
– הנה:
"העולם רץ. את הלכת רגע לשתות קפה עם הנשמה. זה כל ההבדל."
– אתה יודע מה? אולי לא צריך יותר מזה.
המסע הבלתי נראה: כשהמצלמה לא מספיקה

יש רגע בחיי כל צלם מקצוע שבו הוא מרגיש את העייפות מתגנבת. לא העייפות מהעמידה ארוכות עם הציוד הכבד, לא המאמץ הפיזי של גרירת תיקי הציוד מאירוע לאירוע. מדובר בעייפות עמוקה יותר, כזאת שמכרסמת מבפנים – העייפות מהמרדף הנצחי אחרי העבודה הבאה.

צילום מעייף.jpg

השעות הבלתי נספרות

את הבוקר מתחיל בפני המחשב. עוד שלוש שעות של עריכת תמונות מהצילומים אתמול, אבל המחשבות כבר נודדות למקום אחר. כמה כסף השקעת בקמפיין הפרסום במקומון? האם הפוסט האחרון בפרוג קיבל מספיק חשיפה? מתי בפעם האחרונה בדקת את האימיילים? אולי יש שם פנייה חדשה.
אתה צלם מקצוען. יש לך עין, יש לך ניסיון, יש לך תיק עבודות שאתה גאה בו – אבל בסוף, כמעט מחצית מהזמן שלך אינו מוקדש למה שאתה אוהב. אלא למכירות. לשכנוע. לפרסום.
תיק העבודות המושקע, זה שעבדת עליו שבועות, נשלח ללקוח פוטנציאלי. הוא מכיל את התמונות הכי טובות שלך – הרגע שבו התינוקת צחקה בצורה הכי טבעית, אור השקיעה המושלם שתפסת בצילומי חלאקה, התינוק הישן בשלווה המוחלטת. כל תמונה היא סיפור. כל פריים הוא רגע שתפסת מהזמן והנצחת.
ואז... שתיקה.
אולי יענו, אולי לא. אולי המחיר שלך גבוה מדי. אולי הלכו לצלם אחר שיותר זול. אולי פשוט לא התאים להם הסגנון. אתה לא יודע. אתה רק ממשיך הלאה, שולח עוד תיק עבודות, מתקשר שוב, מפרסם עוד פוסט, משקיע עוד אלף שקל בפרסום דיגיטלי.

המשחק שאף אחד לא לימד אותך

כשלמדת צילום, אף אחד לא לימד אותך את זה. איך למכור את עצמך. איך לכתוב מייל ששכנע. איך לגרום ללקוח להרגיש שדווקא אתה – מבין אלפי הצלמים שם בחוץ – אתה הבחירה הנכונה. זה משחק שלמדת תוך כדי תנועה, כשהפספסת הזמנות וכשזכית בהן, כשהשקעת בפרסום שלא הניב דבר וכשהופתעת מהזמנה שהגיעה משום מקום.
יש לילות שאתה שוכב ער, חושב על המספרים. כמה הוצאת החודש על פרסום? כמה צילומים הגיעו מזה? האם זה משתלם? ובעומק הלב, יש שאלה מציקה יותר: האם כך זה אמור להיות?

הרגע שהכול משתנה

אבל יש רגע אחר. רגע שונה לגמרי.
זה קורה כשאתה מסיים צילום, מוסר ללקוח את התמונות, ורואה את העיניים שלו נוצצות. הוא מתרגש, הוא מודה, הוא אומר "תודה, זה מדהים". ואז, באופן ספונטני לחלוטין, הוא אומר: "אני חייב להמליץ עליך לחברים שלי."
משהו קורה באותו רגע. לא צריך לשכנע. לא צריך להסביר. לא צריך להתחנן. הלקוח עושה את העבודה עבורך, הוא שגריר שלך – מתוך רצון אמיתי, מתוך שביעות רצון כנה.
ואז, כעבור כמה ימים, מתקבל טלפון. "היי, קיבלתי את המספר שלך מיעקב. היא אמר שאתה הצלם הכי טוב שהוא מכיר. אנחנו מחתנים בעוד שלושה חודשים..."
זה לא אותו דבר כמו הלקוח שהגיע מהפרסום. הוא לא מתחיל בשאלה "כמה זה עולה?". הוא לא משווה אותך לחמישה צלמים אחרים. הוא כבר נמכר. הוא כבר מאמין בך. הוא מגיע עם האמון כמעט מובנה, כי מישהו שהוא אוהב ומכבד המליץ עליך.

המחקרים לא משקרים

יש נתונים על זה. לא סתם תחושה, לא רק אנקדוטה – מחקרים אמיתיים שבדקו את ההבדל בין לקוחות שהגיעו מפרסום ללקוחות שהגיעו מהמלצות.
לקוחות שהגיעו באמצעות המלצה נאמנים יותר – הם חוזרים לצלם שוב, ממליצים בעצמם לאחרים, נשארים איתך לטווח ארוך. הם פחות מתלוננים, פחות מתווכחים על המחיר, פחות עושים בעיות מתמונה שלא יצאה בדיוק כמו שחשבו.
ומעבר לכל זה – הם משלמים יותר. כי הם לא קונים שירות, הם קונים חוויה שכבר קיבלה חותמת אישור ממישהו שהם סומכים עליו.
תחשוב על זה לרגע: מה אם במקום להשקיע אלפי שקלים בפרסום שאתה לא יודע אם יעבוד, תשקיע את אותה האנרגיה, את אותו הזמן, באנשים שכבר מכירים אותך?

בניית המערך שישנה הכול

לא מדובר בלחץ על הלקוח. לא לבקש ממנו "תמליץ עליי" בצורה מביכה, לא נעים. אלא בבניית מערך שלם – מערכת הפניות שמתוכננת, מתוזמנת, מכובדת.
זה מתחיל בחוויה שאתה נותן. בדרך שבה אתה מתייחס ללקוח, בתשומת הלב, באכפתיות האמיתית. זה ממשיך במעקב אחרי הצילום – האם הלקוח מרוצה? האם יש משהו שאפשר היה לעשות טוב יותר?
וזה מגיע לשיא כשאתה יוצר מנגנון שמאפשר ללקוחות המרוצים שלך להפוך לשגרירים שלך. לא בכפייה, אלא ברצון. הם רוצים לספר לאחרים. הם גאים להיות קשורים אליך. אתה רק צריך לתת להם את הדרך, את הכלים, את התזכורת העדינה.

הדרך הנכונה קדימה

חשוב על כמה לקוחות מרוצים יש לך היום. עשרה? עשרים? חמישים? מאה?
עכשיו תאר לעצמך שכל אחד מהם ממליץ עליך לשלושה אנשים בשנה הקרובה. ושני האנשים האלו, אם יהיו מרוצים, ימליצו שוב. זה לא חלום – זה מתמטיקה פשוטה. מערך הפניות טוב יכול להביא לך עשרות ומאות לקוחות חדשים, בלי שתצטרך להשקיע אלף שקל נוסף בפרסום.
כשאתה בונה עסק מבוסס הפניות, אתה לא רק חוסך כסף. אתה משנה את האיכות של החיים המקצועיים שלך. אתה עובד עם אנשים שרוצים אותך, לא אנשים שמחפשים את הזול ביותר. אתה מרגיש את ההערכה, את הכבוד, את האמון.
אתה חוזר להיות צלם. לא איש מכירות. לא עובד בשווק דיגיטלי. צלם.

אז מה עכשיו?

במקום לחשוב על עוד קמפיין פרסום, במקום להכין עוד גרסה של תיק העבודות, שב לרגע וחשוב: מה המערך שאתה צריך כדי שהלקוחות שלך יהיו השותפים הכי טובים שלך לצמיחה?
כי בסופו של דבר, העבודה הכי טובה שלך היא לא הפרסום. היא התמונות. והאנשים שראו אותן – הם יודעים את זה טוב יותר מכל קמפיין פרסום בעולם.
בעזרת השם, מערך הפניות נכון יכול להביא לך מאות לקוחות חדשים. לא בעוד שנה. מחר. בשבוע הבא. כל אחד מהלקוחות המרוצים שלך הוא שער פתוח לקהילה שלמה של אנשים שמחפשים בדיוק מה שאתה מציע.
אתה רק צריך לפתוח אותו.

בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה