חס ושלום! אם מישהו חושב שאתה פרזיט אל תעלה עליו גם אם הוא מציע,
ולעניננו חשב חשבתי על כזה רעיון - הרי כל מו"ע היא כיכרות ובין כיכר לכיכר כידוע - ישר עד הכיכר הבאה
ואם נניח מישהו עומד בכיכר השבטים לכיוון קרית ספר - חסד לעצור לאנשים שמה, אין אוטובוסים כמעט, - בטוח הוא צריך לפחות עד לכיכר של אביי ורבא, אז לא צריך לשאול "לאן אתה" פשוט אפשר להעלות ואז להמשיך ישר,
הלאה, בכיכר הריטב"א לכיוון גן הדסים - כיכר גן הדסים - עליה מאד קשה,
שדרות יחזקאל - אין לאן לפנות בפנים, וזה עליה מאד קשה.
נתיבות המשפט - כמעט ואין לאן לפנות - רק ישר לשתי הכיוונים.
העליה של מסילת ישרים - יש שם קצת אוטובוסים אבל הם מפוצצים גם בשעות הרגועות - אפשר להעלות מישהו את כל מסילת ישרים
שערי תשובה - כנ"ל מגרין פארק ועד קסם אין לאן לפנות חוץ מחזון דוד שזה כבר אחרי העליה הקשה.
לדעתי - הסיבה שהרבה אנשים לא עוצרים היא בגלל הכאב ראש והבלבול מוח שבדבר
ובאמת זה קשה, אני יודע מנסיון,
אבל אם תחשבו שאתם עוצרים ממקום מסויים עד מקום מסויים כמו המקומות האלה - בלי לחשבן לאן הטרמפיסט צריך, פשוט להעלות ושיגיד כשהוא רוצה לרדת -
דבר ראשון, זה הרבה פחות בלבולי מוח לשניכם
וגם הרבה פחות התחברות לטרמפיסט - אתה פותח דלת בנקודה אחת ובעוד נקודה, זהו.
תחשבו שאתם מנדבים חצי דקה וכמה טיפות דלק, בשביל מה? בשביל לעזור לאברכים שבסך הכל רוצים להגיע בזמן לכולל, בינינו, כמה אנחנו מדברים על ההערכה לתורה, על השקעה, כמה אנחנו מוכנים להעניק קצת על חשבון הפרטיות שלנו.
ועוד מילה. זה באמת קשה, מי כמונו יודע כמה קשה בימינו לחרדי ממוצע למצוא רכב טוב, בתקציב מתאים, לדאוג שיראה טוב, שיישאר נקי.
מי יודע כמה מחשבה ולילות ללא שינה השקענו כדי שיהיה לנו גם איזה גרוטאה בחניה.
ועכשיו סוף כל סוף הגיע הזמן להנות,להדליק מוזיקה ומזגן, לתת גז ולראות את האני מהעבר או את בן דמותו העכשווי מחכה בתחנה בחום.
ועכשיו מבקשים ממני לסובב ימינה, לשבור ת'תאוצה, לחרוק בבלמים, לפתוח את החלון לחום שמקדם את פניך, לנהל שיחת צעקות עם הטרמפיסט התורן, לשמוע אוטובוס מצפצף לך, להתקדם קצת ולגלות בתדהמה במראה שהטרמפיסט החליט לעלות לאוטובוס, בזמן שאל שדה הראיה שלך נדחף בחור עם תפילין, ואחרי שאתה מחליט לקחת אותו אז "אח'שלי, אולי אתה לוקח אותי עד היכל יצחק, מ'תה אומר, תעשה מצווה!" (סיפור אמיתי, טוב, חוץ מהקטע עם האוטובוס.)
אבל, וזה אני מעיד מנסיון, בעיקר שלי אבל גם של אחרים.
מי שלוקח טרמפיסטים - רואה ניסים בעניין הרכב, תקצר היריעה מהכיל את כל התלאות שיכולות לקרות לכל בעל רכב, וההוצאות הנלוות, אואה, כל תיקון תיקון,
למעשה, כל רכישת רכב, בעיקר במגזר, היא סוג של הימור - האם המנוע/גיר/אלטרנטור/טיימינג/סטרטר/מדחס/מצבר - מחק את המיותר - ילכו אצלי או אצל הפרייאר הבא שיקנה את הרכב, כל רכיב חי על זמן שאול, כפשוטו, ולא נותר אלא לקוות שאם ילך אחד - ילכו כל השאר בעקבותיו, ולא כשאחליף מדחס ילך ראש מנוע וכשאחליף ראש מנוע ילך האלטרנטור וכו' וכו' עד שהיה עדיף אילו היה נמכר לברזל בפעם הראשונה.
יש כאלו שקנו סובארו מ2002 וחמש שנים לא היה כלום ויש כאלו שקנו קורולה 2012 ובשנתיים הם הוציאו עליה שליש ממחיר הרכב (שהוא, גילוי נאות, פי שלוש מעלות הסובארו הנ"ל).
אין אפשרות לדעת מי בקצו ומי לא בקיצו, מי יטרד ומי ישקט,
ובמאמר המוסגר, נגלה את אזנכם שזו הסיבה בשלה בעלי הרכבים מפחדים להעלות טרמפיסטים, אין לדעת איזה קש ישבור את גב הגמל.
אך הניסיון הוכיח שאלו שמעלים טרמפיסטים משתייכים הרבה יותר לקטגוריה הראשונה, של האנשים שכל ענייני רכבם על מי מנוחות בסייעתא דשמיא מופלאה.
זה מה שעיני חזו, אשמח אם מישהו שחולק עימי את אותה תובנה יכתבנה גם - למען אדע שאיני לבד בסירה.
זהו, רץ למצוא טרמפ לסדר ב'. בהצלחה לכם.
הנושאים החמים
