דרוש מידע עושק במוסדות החינוך

  • פותח הנושא nori
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.
זה מדהים (ויותר נכון עצוב מאד)... איך שעשרות פוסטים כוללים מבט נוראי על מנהלי המוסדות שמגדלים ומחנכים את ילדיהם. בלי לשמוע רגע ומבט של צד שני.
המדהים והעצוב הוא שישנן אלפי עובדות חרדיות המנוצלות ע"י מנהלים חרדים, הפוסטים הללו מבטאים את זעקתן, למרבה הצער אין כלל צד שני שרוצה לשמוע או להשמיע, ואין שום גוף שמפקח על כל העוולות הללו,אין שקיפות ואין יושר, יש ניצול ויש עושק, ואני מדברת גם על עובדות ההוראה וגם על הגננות, זה המצב ואי אפשר להמשיך לעצום עיניים.
 
זה מדהים (ויותר נכון עצוב מאד)... איך שעשרות פוסטים כוללים מבט נוראי על מנהלי המוסדות שמגדלים ומחנכים את ילדיהם. בלי לשמוע רגע ומבט של צד שני.
אתם יודעים מה העלויות? מה מצב התזרים?
עם מי הם התייעצו? ומה קבע להם?
העיקר זעקות שבר ותרועות חוצפה עם קורטוב או שניים של בתי משפט ותלונות אנונימיות (שב99% הם חמורות מאד ולכה"פ לא פחות מהוון המיוחס לבעלי המוסד).
ובקיצור..
לשמוע צד אחד (ולא משנה עד כמה הוא מסכן) ולשפוט על פיו זה פשע!

לשפוט על פי עדות הנגנב שגנבו ממנו בלי לשמוע את צד הגנב - באמת נורא!!
רק להבין להיכן הגענו...שלא שומעים את צד הגנב

ועל זה נאמר עולם הפוך ראיתי
 
הי, זה לא נכון.
לגני מוכשר ברשתות הגדולות יש פרופיל מוסד ואין תיקצוב אישי לפי אנשי צוות. מעט על קצה המזלג עד כמה הנושא סבוך.
(ואגב, ידעתם שגננות בבית יעקב לא מקבלות על יום מחלה ראשון? מקבלות רק ע"פ המינימום בחוק בשונה מכל הסכם שכר של עובד הוראה עלי אדמות)
נכון בהחלט להיכן שעבדתי בזמנו. פר עובדת!! כי כששאלתי אז מתי יכירו לי בבי אי
ענו לי: כשהמנהל יכיר אותך, בעוד כמה שנים...זה הקריטריון!
נכון שיש מקומות שמקבלים פרופיל גלובלי.
ביררתי במשרד החינוך ויש לי אישור חתום שהכסף עבורי התעכב כי המעסיק (לשעבר ב"ה)לא חותם על נתוני האמיתיים.
יותר מ15 שנה....
לגבי ימי מחלה זה הסכם כללי לגבי הרבה מעובדות ההוראה והגופים הגדולים-רק מהיום השלישי.
מה שעולה פה זה קצה המזלג.
לא רוצה להרגיז ולא לקטרג.
 
  • תודה
Reactions: LO
לשפוט על פי עדות הנגנב שגנבו ממנו בלי לשמוע את צד הגנב - באמת נורא!!
רק להבין להיכן הגענו...שלא שומעים את צד הגנב

ועל זה נאמר עולם הפוך ראיתי
הצד הבעייתי בד"כ שולח עורכי דין ממולחים בשמו
וכבר סגרו תיקים כי העלילו על עובדות שהן "אינן כשירות" וכד' וד"ל
 
לשפוט על פי עדות הנגנב שגנבו ממנו בלי לשמוע את צד הגנב - באמת נורא!!
רק להבין להיכן הגענו...שלא שומעים את צד הגנב

ועל זה נאמר עולם הפוך ראיתי
על צד הגנב נפתח אשכול נפרד ,ונראה כמה פוסטים ולייקים מקבל
וברור שצד הנגנב לרוב הוא חלש ובלי כח ,והתגובות באות באמת אם לא לעזור , אז להשתתף
 
אני פשוט מזועזע מאלו שמצדיקים כאן את המנהלים המושחתים
הרי ממי הם לוקחים כסף ומרבים את מאגר הדירות שלהם?
מאברכית שבקושי יש לה לחם וחלב
ששומעת לרבנים ולא עושה תואר
שבעלה יושב בכולל ולומד תורה עם מלגה רדודה

תתביישו
 
יודעת על מישהו שניסה חארגן התאגדות עו"ה חרדים. משום מה לא היתה מספיק היענות.
גם אני לא הייתי מצטרפת. מריח רקוב מראש, מצטערת. למדנו משהו במהלך השנים...
מה שכן, מתארגן עכשיו תא של מורות חרדיות בתוך ארגון המורים. ראיתי שהפיצו היום על הטבה מסוימת לחרדים דרך אתר ההטבות של הארגון. לא יודעת אם הם רק מיידעים או שבחשו גם בארגון ההטבה אבל כך או כך יש מרוויחים.
 
מריח רקוב מראש,
ממש לא מבינה מה מריח רקוב.
מדובר במלמד מנוסה שבעצמו סבל מהתנהלות מסוימת, שמע על אינספור סיפורים והחליט להרים את הכפפה.
אבל זה כבר לא רלוונטי בכל מקרה.
רק שאחכ כל עו"ה מרגיש בודד במערכה, וחבל.
 
השבת יצא לי לדבר עם מורה וגננת. ואני המומה למה שנחשפתי.
אני אכתוב בקצרה כי הבנתי שהספור לא חדש. אבל איך זה לא בכותרות???

מספרת לי גננת בחיידר שהמנהל בקש ממנה לחתום על כך שהיא מחזירה את רב הכסף שהיא תקבל עבור הקיטנה שתתבצע בגן.
העילה להחזר היא כי היא ממילא בגן, והוא משלם לה משכורת טובה ותנאים טובים אז הוא זכאי להתחשבות.
גננת שסרבה אמר אין בעיה, ורשם דמות פיקטיבית כגננת בקיטנה (למרות שהגננת הרגילה תהיה בגן)
לגבי הימים שאחרי תשעה באב אמר שהן לא צריכות לעבוד שהרי הקיטנה היא ללא ימי שישי ובחיידר כן לומדים ימי שישי לפיכך הושלמות הימים והקיטנה תגמר כמה ימים מוקדם מהנדרש ומתוקצב על ידי משרד החינוך.

מקרה ב' מספרת לי מורה שהמנהלת הציעה לה להרשם כמורה בקיטנה. אך בפועל היא מבקשת שתתפקד כסיעת. כי הרי אין צורך במורה בקיטנה. מספיק שתהיה סיעת. את ההפרש המנהלת כמובן מבקשת שהמורה תחזיר לה לקופת בית הספר. במקרה זה המורה סרבה והקיטנה הפסידה כח אדם איכותי.

תגידו, איך אפשר להשלים עם הספורים האלה? אני מקבלת קריאות אדישות ומשפטים כמו מה חדש מכל מי שאני מספרת לו.. ואני פשוט לא יכולה להשלים עם העובדה שאין מה לעשות.
גם אותי זה נורא נורא מכעיס, אבל המציאות היא שהרבנים מגבים את זה ( כנראה כי אם לא החיידרים יקרסו), וגם הלכתית כנראה אין בזה בעיה כי מראש מתנים את זה איתם, אבל אומר שוב אשתי גננת וזה נורא נורא מכעיס אותנו.
 
גם אותי זה נורא נורא מכעיס, אבל המציאות היא שהרבנים מגבים את זה ( כנראה כי אם לא החיידרים יקרסו), וגם הלכתית כנראה אין בזה בעיה כי מראש מתנים את זה איתם, אבל אומר שוב אשתי גננת וזה נורא נורא מכעיס אותנו.
גם לפני שהגנים הצטרפו לחיידרים היו קיימים חיידרים, והם לא קרסו.
הרבנים לא מגבים את זה. זו עלילת דם. כשגננות פתחו 'איגוד הגננות' ונלחמו ברשת הגנים הן נתמכו על ידי הגרמ"מ שפרן ולהבחל"ח מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
במקרה שזו עבירה על החוק לא מועיל 'להתנות מראש'. הכל כמנהג המדינה.
 
מה הכוונה במשפט הכוללני " הרבנים מגבים את זה?"

מישהו פה חושב שהשחיתויות שכ"כ רווחות בתחום זה וחלקם (הקטן יש לומר ) נדון פה הם בהוראת הרבנים?

כלומר מנהל המוסד פנה לרב וזה הורה לו לפטר את הגננות כל שנה בכדי למנוע את צבירת הוותק? הורה לו לבקש מהם החזרי מזומן כנגד תלושים?

קשה לי מאד מאד להאמין...
 
ממש לא מבינה מה מריח רקוב.
מדובר במלמד מנוסה שבעצמו סבל מהתנהלות מסוימת, שמע על אינספור סיפורים והחליט להרים את הכפפה.
אבל זה כבר לא רלוונטי בכל מקרה.
רק שאחכ כל עו"ה מרגיש בודד במערכה, וחבל.
סליחה, לא כיוונתי לאף התארגנות ספציפית (שגם לא שמעתי עליה עד עכשיו), רק לרעיון האפשרי.
ועובד הוראה לא חייב להיות בודד במערכה. אפשר ללמוד ולהכיר את הזכויות. זה הצעד הראשון והוא משנה לחלוטין את כללי המשחק. רוב עובדי ההוראה לא עושים את הצעד הראשוני הזה.
ואפשר גם באופן עצמאי ולא מאורגן להרשם לארגון עובדים. העלות הכלכלית מוחזרת על ידי ההטבות.
ואפשר גם לצאת מאזור הנוחות ולעבוד במקום שאין עושק בדיאןאיי שלו.
ויש עוד אפשרויות רבות. להיות בודד במערכה זו בחירה באיזור נוחות מוכר וממכר.
 
מה הכוונה במשפט הכוללני " הרבנים מגבים את זה?"

מישהו פה חושב שהשחיתויות שכ"כ רווחות בתחום זה וחלקם (הקטן יש לומר ) נדון פה הם בהוראת הרבנים?

כלומר מנהל המוסד פנה לרב וזה הורה לו לפטר את הגננות כל שנה בכדי למנוע את צבירת הוותק? הורה לו לבקש מהם החזרי מזומן כנגד תלושים?

קשה לי מאד מאד להאמין...
אז שכל מי שהמקרים האלו קיימים אצלו שיפנה לרבנים שיש להם דעה במקום הזה, ויראה מה הם אומרים
 
אז מה הפיתרון ??????????
למצוא תרומות קשה עד כמעט בלתי אפשרי
לתת את כל הזכויות ולמשכן את הבית?

מסתבר שיש מנהלים של מקומות מאוד גדולים ורשתות גדולות שנהנים מחיי רוחה ודירות פאר על חשבון העובדים
לא מכירה!!!!!!!!!!! אבל זה השיח בציבור וכמו שאומרים אין עשן בלי אש

אבל מנגד יש את רובם שהם מנהלים של מוסדות קטנים ת"ת /ישיבות/בתי ספר ותיכוניים
שנאנקים תחת העול הכספי ולא חלמו לרגע כשפתחו את המוסד במה זה כרוך

לא אומרת שזה מצדיק גזל ולא לשלם את מה שמגיע (צריך גם להבדיל בין גזל כמו כסף שמבוקש חזרה לבין הסכם מראש בצורה מכובדת המבהיר לעובד כי זה מה שאפשרי לשלם לו במצב הקיים)

אבל מאיפה ישלמו את מה שמגיע אם הם לא מקבלים כמו שצריך לתת???

נניח והממשלה מתקצבת כיתות של 35 ויש בכיתה רק 25 ועוד דוגמאות רבות
במוסדות שלנו ישנם ערבי הורים/פעילויות שיח תורני מעטפת חברה והשקפה וכד שהעלות של ההורים לא מתחילה לכסות, נכון זה לא חובה ואי אפשר לקחת מהשכר אבל גם אף הורה לא מוכן שלא יהיה אז מאיפה? אין על זה תקצוב

כאשר השכר הוא ישירות ממשרד החינוך מצוין האוצר סופג את כל הפערים
אבל כאשר זה עמותה היא סופגת את כל הפערים

לכאורה יש פיתרון (ח"ו לא מציעה ברצינות)
בואו נעבור כולם למוסדות רגילים תחת משרד החינוך נקבל את כל התנאים שלהם כולל עובדי הוראה שנבחרים על ידם
לימודי ליבה וכו לא מאוד מתמצאת במה זה כרוך אבל אנחנו בחרנו לעבור דרך עמותות ות"ת
רק מנסה שיבינו שיש עוד צד כמו שרשמו למעלה

ולא רשמתי את כל זה בשביל להצדיק אלא בשביל שלא מחר כל מכר או שכן שלכם שהוא מנהל תיכון/סמינר/ת"ת/ישיבה יחשב בעינכם כגנב
 
ועובד הוראה לא חייב להיות בודד במערכה. אפשר ללמוד ולהכיר את הזכויות. זה הצעד הראשון והוא משנה לחלוטין את כללי המשחק. רוב עובדי ההוראה לא עושים את הצעד הראשוני הזה.
יש פחד משותף לכולם. אף אחד לא רוצה להיות זה שיוצא נגד ונלחם נגד אנשים המקורבים לכאורה לגדולי ישראל, ויש שתיקה.שרק בודדים מעזים להפר אותה. שתיקה שמשרתת מצוין את כל האנשים הנוגעים בדבר, שתיקה שמכסה על המון עוולות, על חוסר צדק, חוסר הגינות, וחוסר מוסריות.
 
אז מה הפיתרון ??????????
צריך לחשוב על פיתרון, אבל ברור לכולם שלגנוב זה לא פיתרון!!!!!!
ואני מכירה באופן אישי מנהל חיידר שכל הילדים שלו מסודרים עם דירות פאר במרכז.
האמת שאין לי עם זה בעיה שירוויח כמה שיותר העיקר לא לעשות עוולות.
 
נערך לאחרונה ב:
- אך לשאלה 'למה הציבור לא יוצא למאבק על זכויות הגננת למשכורת כפולה', זו התשובה: כי הציבור מותש משנות קורונה ולא חושב שעליו לקום מכורסתו הנוחה למען המאבק הזה.

לציבור כן מפריע הגזל הזה
הציבור כן חושב שזה עושק
הציבור לא יושב על כורסא נוחה
תחסכו מאיתנו את ההסבר התלוש למה אנחנו לא יוצאים למלחמה, אנחנו יודעים להסביר את זה לעצמינו, תודה.
הציבור שותק מסיבה פשוטה אחת, כי הציבור לא יוצא למלחמה בלי הוראת הרבנים
 
אולי גם הציבור צריך להתקומם על משכורות הענק שמקלים עובדי ההייטק וכדו'
אלו הם תנאי העסקה של מורה ואין לאף אחד זכות להתערב בתנאי העסקה של מישהו אחר
לא מסכימה עם ההשוואה. עובדי הייטק בד"כ לא מקבלים את המשכורת מכספי משלם המיסים. עובדי הוראה כן.
אז נכון שיש בעיני במגזר הציבורי תנאי שכר מנופחים בהרבה שאולי כדאי לטפל בהם קודם, אבל כן יש מקום לדון בתנאי ההעסקה של המורים (לא מביעה כרגע דעה האם הם הוגנים או לא), אם כי זה לא קשור לדיון הנוכחי.
 
צריך לחשוב על פיתרון, אבל ברור לכולם שלגנוב זה לא פיתרון!!!!!!
ואני מכירה באופן אישי מנהל חיידר שכל הילדים שלו מסודרים עם דירות פאר במרכז.
האמת שאין לי עם זה בעיה שירוויח כמה שיותר העיקר לא לעשות עוולות.

צודקת ב 100% לגזול זה לא פיתרון

לצערי אני מכירה רק את הצד השני של מנהלים שנחנקים ובקושי מקבלים משכורות
כנראה תלוי בגודל במוסד ובאוכלוסיה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה