דרוש מידע עושק במוסדות החינוך

  • פותח הנושא nori
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
ממש לא.
אני שואלת אם לדעתכן הכסף הוא לא של הגננות. אז של מי הכסף?
זה את כתבת:
אז בעצם המנהל זכה בפיס הוא יכול לקחת את הכסף ולסוע עם זה לחול.

התקציב תפקידו הוא לדאוג לתלמידים. פשוט שכך.
המנהל פנה בבקשה לגננת, תסכימי לרשום קייטנה על שמך, היא לא תדרוש ממך מעבר למה שאת מחוייבת. גם את גם המוסד יהנו ממנו.
ואם לא תסכים, מוטב שישאר לנוח במשרד החנוך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
זה את כתבת:


התקציב תפקידו הוא לדאוג לתלמידים. פשוט שכך.
המנהל פנה בבקשה לגננת, תסכימי לרשום קייטנה על שמך, היא לא תדרוש ממך מעבר למה שאת מחוייבת. גם את גם המוסד יהנו ממנו.
ואם לא תסכים, מוטב שישאר לנוח במשרד החנוך?
לדעתי הענייה בהחלט הכסף בטח ובטח לא שייך למנהל. גם לו לא מגיעה משכורת כפולה...
והאמת הפשוטה אומרתשוב, לעניות דעתי שישאיר את הכסף למשרד החינוך.
מחכה לעגבניות:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
עדיין, היא עובדת בחודש הזה עבודה קלה מהרגיל, ומקבלת עליו משכורת כרגיל.
רק מה? הכפילות של תקצוב כפול עבור יולי, לא הגיעה אליה. שזה עצוב מאוד אבל לא משהו שהציבור יקום ויזעק עליו.

היא לא עובדת עבודה קלה מהרגיל!!! אין דבר כזה בכלל בחינוך
הילדים וגם היא עייפים מכל השנה, החום משפיע על כולם, המשחקים שבגן נמאסו על הילדים מזמן. והפעילויות שמוקצבות לה הן בצמצום. לפעמים זה הרבה הרבה יותר קשה מכל השנה. ולא נדבר על כך שבכל גן 10 אחוז ילדים לא מאובחנים.

ומתוך נסיון רב שנים אנוכי מדברת...ולא מהסתכלות מהצד
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
QUOTE="Ruty Kepler, post: 9411616, member: 20679"]
לא חשבונות רק טיפה'לה ראיה מערכתית.
יש פה עיוות מובנה של תשלום כפול, על חשבון הציבור, לעובדי ההוראה בחודש יולי.

אז במקרה בו נמנעה הכפילות מעובד פלוני, והוא מקבל רק את משכורתו הרגילה, זה עצוב, ולא הוגן מבחינת המעסיק - אבל עדיין לא מקומם מספיק כדי שנקום ונזעק.
[/QUOTE]
איך זה על חשבון הציבור -את זה לא הבנתי וכ"כ חבל להסתכל על זה כראיה מערכתית ועיוות וטעות בתשלום כי זה ממש לא ככה.
איך אני רואה את זה?
בפרוש כן אני יכולה לומר ואני בטוח לא היחידה -שיש עושק כלפי העובדות במוסדות הציבור החרדי.
וכל מי שבא לגונן עליהם ועל זה שהם לוקחים את הכסף למוסד כנראה ממש לא מכיר מקרוב.
אני עבדתי בת"ת שבו הייתי צריכה בכל חודש להחזיר סכום מסוים מהמשכורת שלי למנהל ובמזומן.(וזה היה תנאי ההעסקה שלי שם) וזה לא המקום היחיד. וזה בפרוש סכום שמגיע אלי ישירות ממשרד החינוך על עבודתי והמנהל צריך לפי חוק להראות להם שהסכום הגיע אלי לחשבון ואח"כ אני מוציאה ומביאה לו.אז אין עושק גדול יותר מזה
ומידיעה ברורה בהרבה מהמוסדות ובעיקר בחיידרים, לוקחים כסף ממשרד החינוך שמגיע לגננת, ישר אליהם. וגם אם זה למוסד ולא לכיס שלהם-זה אותו גזל.
איך אמר מעסיק אחד לחברה שלי? "אני את הכסף הזה מביא לכוללים." במילים האלה.
אז אם אני יום אחד יהיה מעונייינת לתרום לכולל-זה יהיה דרכי ובהחלטה שלי ולא מהמעסיק שלי ש"תורם" את כספי ללא רשותי.
והעוולות שקורות במוסדות מטוטאות תחת השטיח וזה עצוב שכאן בפורום הזה -המצב הזה מקבל הצדקה ככשל מערכתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
הוכחה שזה עולה ועושק שהנושא ננעל. אסור לדבר עליו.

בואו נדמין שאני פונה למשרד החינוך. מלשינה (חלילה וחס ה' ישמור).
ומשרד החינוך מפקח וקונס מוסדות לימוד שמושכים תקציבים שלא כדין ולא משתמשים בהם לשימוש עבורם הם נתנו.
למחרת כותרות בכל העיתונים על העולה, ההפליה, ההתנכלות במוסדות החינוך.

צא ולמד מהי עוולה ועל מה מותר להתקומם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
לו יצוייר שההורים בגן מתאגדים לשלם לגננת משכורת נוספת בתור מתנה
והמנהל יבוא ויגיד-יש לך כבר משכורת אז למה לך כפול? ולכן יקח את זה אליו.
עושק או לא עושק?
אותו דבר.
הגננת מקבלת מהמעסיק משכורת על עבודתה ובמקביל משרד החינוך נותן משכורת נוספת לגננת ולא למעסיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
הפתרון לעוולה הוא פשוט מאוד,
לדווח על כך לגורמי החוק.
משרד החינוך, רשות האכיפה, כל גוף שרלוונטי לעניין ולפני הכל משטרת ישראל.
מי שקורא לזה הלשנה, מוזמן לחבק גנבים שיבואו לביתו בלילה ולהגיש להם קפה ואת חסכונותיו וחלילה וחס לא לגלות לאף אחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
הנושא הזה ממש לא פשוט.
וההשתקה שלו רק מוסיפה להיותו עוד יותר לא פשוט.
והאהדה שלו מקרב ה-לא-עובדי-הוראה עוד יותר לא פשוטה.
וד"ל.
יש לי המון מה לכתוב. רק ממילא עוד מעט זה ינעל או יעלם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
הפתרון לעוולה הוא פשוט מאוד,
לדווח על כך לגורמי החוק.
משרד החינוך, רשות האכיפה, כל גוף שרלוונטי לעניין ולפני הכל משטרת ישראל.
נראה לך???
מהר מאד המלשינה תמצא עצמה פותחת כאן אשכול על כספי פיצויים או לחילופין חיפוש עבודה.
ואף אחד לא יהיה לטובתה. היא לא תהיה צודקת באף סעיף. ככה זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
הפתרון לעוולה הוא פשוט מאוד,
לדווח על כך לגורמי החוק.
משרד החינוך, רשות האכיפה, כל גוף שרלוונטי לעניין ולפני הכל משטרת ישראל.
מי שקורא לזה הלשנה, מוזמן לחבק גנבים שיבואו לביתו בלילה ולהגיש להם קפה ואת חסכונותיו וחלילה וחס לא לגלות לאף אחד.
זה הפתרון למעשה לכל העוולות המחרידות שנעשות בציבור שלנו ורק בציבור שלנו,
המנוהלות ע''י גורמים שאיבדו צלם אנוש וסומכים את ליבם על תמימות המגזר, הניתוק מהטכנולוגיה ומהמידע ומעל הכל הפחד המצמית מ''הלשנה'' על אנשים שממררים את חייהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
מכירה מישהי שלפני שנים בקשו ממנה מהמוסד בו גיננה להחזיר חלק מכבד מהמשכורת.
ויהי היום, הגב׳ התחתנה ובעלה תבע את מנהל מוסד בבית הדין. כיוון שהנ״ל לא הסכים להגיע בתירוץ שיש לו מלאאאן תיקים כאלה ושיסתדרו, הם פנו לבית משפט לתביעות קטנות והמנהל נאלץ לשלם להם את המשכנתא...
אולי זו הדרך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
נראה לך???
מהר מאד המלשינה תמצא עצמה פותחת כאן אשכול על כספי פיצויים או לחילופין חיפוש עבודה.
ואף אחד לא יהיה לטובתה. היא לא תהיה צודקת באף סעיף. ככה זה.
אנשים צריכים לדעת שדיווח לא חייב ולא צריך להעשות עם מילוי כל הפרטים האישיים, החל מהשם המלא והת.ז. וכלא בכתובת המגורים ובתאריך הלידה.
אפשר פשוט לפתוח מייל פיקטיבי עם כל שם שיעלה בדימיונכם באותה השנייה ולשגר את התוכן לגוף האכיפה.
כמו''כ כשמתקשרים למוקד 100 של המשטרה ומדווחים על מקרה, ממש אין צורך להשאיר פרטים מלאים.
הם שואלים רק את השם הפרטי לצורך התקשרות טכנית וממש לא לצורך מעקב אחרי ה''מלשין'' הנוראי והמושחת שברוב רשעותו מוכן לספר על אנשים צדיקים ונקיי כפיים שגוזלים אנשים חפים מפשע.
(הטעויות במכוון כמובן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
QUOTE="Ruty Kepler, post: 9411616, member: 20679"]
לא חשבונות רק טיפה'לה ראיה מערכתית.
יש פה עיוות מובנה של תשלום כפול, על חשבון הציבור, לעובדי ההוראה בחודש יולי.

אז במקרה בו נמנעה הכפילות מעובד פלוני, והוא מקבל רק את משכורתו הרגילה, זה עצוב, ולא הוגן מבחינת המעסיק - אבל עדיין לא מקומם מספיק כדי שנקום ונזעק.
איך זה על חשבון הציבור -את זה לא הבנתי וכ"כ חבל להסתכל על זה כראיה מערכתית ועיוות וטעות בתשלום כי זה ממש לא ככה.
איך אני רואה את זה?
בפרוש כן אני יכולה לומר ואני בטוח לא היחידה -שיש עושק כלפי העובדות במוסדות הציבור החרדי.
וכל מי שבא לגונן עליהם ועל זה שהם לוקחים את הכסף למוסד כנראה ממש לא מכיר מקרוב.
אני עבדתי בת"ת שבו הייתי צריכה בכל חודש להחזיר סכום מסוים מהמשכורת שלי למנהל ובמזומן.(וזה היה תנאי ההעסקה שלי שם) וזה לא המקום היחיד. וזה בפרוש סכום שמגיע אלי ישירות ממשרד החינוך על עבודתי והמנהל צריך לפי חוק להראות להם שהסכום הגיע אלי לחשבון ואח"כ אני מוציאה ומביאה לו.אז אין עושק גדול יותר מזה
ומידיעה ברורה בהרבה מהמוסדות ובעיקר בחיידרים, לוקחים כסף ממשרד החינוך שמגיע לגננת, ישר אליהם. וגם אם זה למוסד ולא לכיס שלהם-זה אותו גזל.
איך אמר מעסיק אחד לחברה שלי? "אני את הכסף הזה מביא לכוללים." במילים האלה.
אז אם אני יום אחד יהיה מעונייינת לתרום לכולל-זה יהיה דרכי ובהחלטה שלי ולא מהמעסיק שלי ש"תורם" את כספי ללא רשותי.
והעוולות שקורות במוסדות מטוטאות תחת השטיח וזה עצוב שכאן בפורום הזה -המצב הזה מקבל הצדקה ככשל מערכתי.
[/QUOTE]
כאחת שהיא לא עובדת הוראה, ולפעמים אפילו מתקוממת נגד עובדי מוסדות החינוך...
אני חושבת שאין קשר בין המחשבה שלנו ההורים על אנשי החינוך לעיתים למול הנושא הזה.
פה מדובר בעוול שלעיתים קרובות עובדי ההוראה אפילו לא יודעים את המשמעות שלו (שכר גבוה שמוריד את הזכאות למס הכנסה שלילי, הנחה בארנונה, מענקים ועוד ...)
לא יודעת איך מטפלים בנושא כזה, וצריך לבדוק את הפן ההלכתי של תביעת אותם מנהלים/מנהלות/רשתות.

אך בהחלט חשוב שאותם עובדים יהיו מודעים ויבדקו את זכויותיהם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
רציתי להגיב וננעל אז אני מגיבה פה
נכון שיש הרבה בעיות בכל נושאי עובדי ההוראה, לא בכל מקום!! יש מקומות שמתנהלים נפלא
יש לי היכרות וניסיון רב

מסייגת ההיכרות שלי לא בגנים

אבל במקרה הזה ספציפית להערכתי אין פה עוול
לא מדברת על מצב שהמנהלים לוקחים את ההפרש לכיסם

אני אישית הגשתי עכשיו אחראית על הטכני הכספי
קודם כל זה עבודה רבה!! ודורשת הרבה כאב ראש מהמערכת
כך שנחמד מאוד יהיה למנהל לא להגיש ולהשאיר את הכסף במשרד החינוך אבל חבל עליו אז יש דרכים נוספות שלדעתם יותר ראויות ממשכורות כפולות לגננות
ואני רואה מה מנהלים עושים
1.ממנים יותר פעילויות יותר ציוד ועוד כל מיני דברים נהדרים שאין אפשרות בתקציב הדל שקיים
2.הלוואי על כולם!! כן יש כאילו שהורידו בשכר הלימוד למה שהגננות יקבלו כפול אולי ההורים לא ישלמו על תקופה זו
3.במוסדות של הבנות הפעילויות כבר עברו מזמן את גבולות ההגיון והעלות שלהם מטורפת אז הנה יש דרך שפעילות לא תמוטט מוסד למה לא להשתמש בכסף הזה מדוע מורה צריכה לקבל שכר בשמיים למה לא לקחת בחורות צעירות שדורשות פחות וההפרש למימון פעילויות תגבורים ועוד

חוץ מזה בהרבה מוסדות קטנים המנהלים בחובות וכל הזמן אוספים תרומות, מי אמר שאסור להם לאסוף קצת פחות תרומות בגלל שנפלה לידיהם מציאה ממשרד החינוך ששמה בית הספר של החופש הגדול

וכן גם אני אמא להרבה ילדים ב"ה ורוצה לקבל הכל ובזול ורוצה שהצוות יהיה שמח ומאושר
רק בגלל שאני עבדת כשכירה!! במקומות האילו(אין לי שום רווח כספי נוסף) אני רואה מה הולך מבפנים ועד כמה רב המנהלים לא כמו האוירה שנושבת פה
(אולי מקומות ורשתות גדולים אבל לא כל מוסדות הילדים שלנו הם כאילו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
יש הרבה עוולות רקש ..
גננת בת"ת שהתקבלה לעבודה ע"מ לעבוד עד בין הזמנים-ט' באב לא אמורה ולא רוצה לדרוש שכר כפול על יולי.
למנהל יש אפשרות להרויח הכנסה לת"ת באם יצהיר שמפעיל עובדת נוספת.
האם חובה שההכנסה מהרישום ההוא יגיע לאותה אחת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
כך שנחמד מאוד יהיה למנהל לא להגיש ולהשאיר את הכסף במשרד החינוך אבל חבל עליו אז יש דרכים נוספות שלדעתם יותר ראויות ממשכורות כפולות לגננות
ואני רואה מה מנהלים עושים
1.ממנים יותר פעילויות יותר ציוד ועוד כל מיני דברים נהדרים שאין אפשרות בתקציב הדל שקיים
2.הלוואי על כולם!! כן יש כאילו שהורידו בשכר הלימוד למה שהגננות יקבלו כפול אולי ההורים לא ישלמו על תקופה זו
3.במוסדות של הבנות הפעילויות כבר עברו מזמן את גבולות ההגיון והעלות שלהם מטורפת אז הנה יש דרך שפעילות לא תמוטט מוסד למה לא להשתמש בכסף הזה מדוע מורה צריכה לקבל שכר בשמיים למה לא לקחת בחורות צעירות שדורשות פחות וההפרש למימון פעילויות תגבורים ועוד
נחמד מאד וכיף גדול שיש אופציות טובות להשתמש עם הכסף הזה.
ויש עוד רעיון-
אפשר גם לשדוד בנקים וכך להקל על ההורים מלשלם שכר לימוד שיהיה תקציבים ומימון לפעיליות.
מקסים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה