עזרה!!! בגלל שערב יו"כ

[הני מושקוביץ]

יש לי שכנים שיש להם 11 ילדים בלע"ה 2 אומנם בישיבה, ובחורת סמינר ויש להם תינוקת בת חודש וחצי וההורים לא מתחשבים בשכנים בכלל, הילדים משחקים בשעות לא הגיוניות בחוץ, (כמו בימי שישי בצהרים, או בשבתות בצהרים, ב12 בלילה בלילות חמישי ועוד) כשניסיתי להעיר לאמא, היא הזכירה לי שגם אנחנו פעם הרעשנו ב10 בלילה ולכן גם להם מותר לא להתחשב (אצלינו זה היה ח"פ, אצלם זה קבוע (לנו יש שני תינוקות))
פעם גם קרה שאחד הילדים הפגין ובעט בקיר משותף בשעת לילה, כשצלצלתי האבא התעקש שזה משכן אחר, כשבדק, פתאום הפסיקו הדפיקות (הייתי במצב, והשינה שלי היתה חלשה)
אנחנו גרים בקומה א' והם גרים בקומת קרקע
מה עושים?????

 

[משו]

סובלים........תאמיני לי שאין פתרונות לאנשים כאלה
ממשיכים לסבול בשקט ונראה לי לפי כל התיאורים שהם פשוט לא
מסתדרים עם הילדים שלהם גם לי יש משפחה ברוכה
לא ממש לא 11 ילדים הרבה פחות!!!
זה הכל ענין של חינוך לא נראה לי שביקורת או הערות יעזרו פה......

 

[רותי12]

אולי לא תאהבו את התשובה שלי, יש לי קצת יותר ממחצית כמות הילדים שציינת ורובם בנים
אמנם אין לי עדיין בחורים בישיבה וגם לא בנות שהולכות לסמינר
ואני יכולה להגיד לך שגם אני לפעמים הילדים שלי משחקים בקול צועקים ומרעישים
אנחנו מנסים להשתיק אותם בזמן שכל השכנים נחים בצהרים
(אגב גם אנחנו הינו רוצים לנוח אבל לא יכולים כי אנחנו עם הילדים) ולא קל לבקש להשתיק חברה של הרבה ילדים ובמיוחד בנים,
אי אפשר להביא לבנים מדבקות כמו לבנות, זה פשוט לא עובד כך אצלם.
וזה לא קשור לחינוך (גם..) אבל לא רק , לפעמים זה אופי של ילדים אז אולי לקראת ערב יו"כ תנסי להבין את האמא שם, אולי קשה לה בעצמה ולא מסתדרת
מקווה שלא תכעסי על תגובתי

 

[rivkabrk]

אולי לא תאהבו את התשובה שלי, יש לי קצת יותר ממחצית כמות הילדים שציינת ורובם בנים
אמנם אין לי עדיין בחורים בישיבה וגם לא בנות שהולכות לסמינר
ואני יכולה להגיד לך שגם אני לפעמים הילדים שלי משחקים בקול צועקים ומרעישים
אנחנו מנסים להשתיק אותם בזמן שכל השכנים נחים בצהרים
(אגב גם אנחנו הינו רוצים לנוח אבל לא יכולים כי אנחנו עם הילדים) ולא קל לבקש להשתיק חברה של הרבה ילדים ובמיוחד בנים,
אי אפשר להביא לבנים מדבקות כמו לבנות, זה פשוט לא עובד כך אצלם.
וזה לא קשור לחינוך (גם..) אבל לא רק , לפעמים זה אופי של ילדים אז אולי לקראת ערב יו"כ תנסי להבין את האמא שם, אולי קשה לה בעצמה ולא מסתדרת
מקווה שלא תכעסי על תגובתי

מסכימה עם כל מילה!

 

[מילה בסלע]

קשה. אין מה לומר! פשוט קשה.
קשה לא לכעוס, קשה לא להתרעם.

מנסיון זהה ממש עזר לנו כשהפנמנו שהצער הוא לא "מלמעלה" אלא מלמעלה. פשוטו כמשמעו.

וגמני מקווה שלא תכעסי על תגובתי, אבל זה באמת מה שעזר! זה הועיל! למה זה הועיל? קודם כל הפסקנו לכעוס על המקל שמכה כי הוא לא מכה מכח עצמו...

דבר שני נראה לי שבאמת העסק השתתק ונרגע. צריך לזכור שלכל משפחה יש תקופות, הכל זמני וחולף, עוד חצי שנה מן הסתם התמונה כולה תראה אחרת, ואולי עוד שנה-שנתיים. שווה לגדול מן הסיפור ולא להיפך.

הצלחות גדולות!!
איך זמזמתי היום לתלמידותי? סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות... סבלנות שורש ס.ב.ל. .......

 

[משו]

מילה בסלע \ה כל כך נכון באמת לכל בית יש תקופות עמוסות ולחוצות יותר
באמת הכל חולף וצריך רק סבלנות.....

 

[mig]

יש לי שכנים שיש להם 11 ילדים בלע"ה 2 אומנם בישיבה, ובחורת סמינר ויש להם תינוקת בת חודש וחצי וההורים לא מתחשבים בשכנים בכלל, הילדים משחקים בשעות לא הגיוניות בחוץ, (כמו בימי שישי בצהרים, או בשבתות בצהרים, ב12 בלילה בלילות חמישי ועוד) כשניסיתי להעיר לאמא, היא הזכירה לי שגם אנחנו פעם הרעשנו ב10 בלילה ולכן גם להם מותר לא להתחשב (אצלינו זה היה ח"פ, אצלם זה קבוע (לנו יש שני תינוקות))
פעם גם קרה שאחד הילדים הפגין ובעט בקיר משותף בשעת לילה, כשצלצלתי האבא התעקש שזה משכן אחר, כשבדק, פתאום הפסיקו הדפיקות (הייתי במצב, והשינה שלי היתה חלשה)
אנחנו גרים בקומה א' והם גרים בקומת קרקע
מה עושים?????

אני מדמיינת לעצמי אמא טרוטה כולה חודש וחצי אחרי לידה,
ילדים שבקושי חזרו למסלול אחרי חופש ואחרי שמחה,
אבא שאיכשהו מנסה להשתלט על המצב.

ושכנים נ-ו-ד-נ-י-ק-י-ם חסרי טיפת הבנה, הכלה, או הצעת עזרה...*

לפני שתפגעי, וזאת ודאי אני לא רוצה, *היקצנתי.

קחי בחשבון שבאותה מידה יכולה אותה שכנה לפתוח אשכול מקביל ע"כ שבליהע"ר יש לה משפחה ברוכה ושובבה, היא בקושי חודש וחצי אחרי לידה, והשכנים, אנשים משלנו במקום להציע עזרה רק מחפשים על מה להעיר, מה עושים??

- - -
​

אין מה לעשות, יש תמיד משפחות שמתפקדות יותר או פחות,
כל משפחה עוברת תקופות לעיתים טובות יותר לעיתים פחות,
מבחוץ קשה מאד לדעת מה קורה בפנים גם למשפחות הטובות ביותר.

מנסיון, ככל שמציעים עזרה/ עוזרים יותר (אפ' במשלוח איזה סלט לשבת, הזמנת ילד או שתיים אחה"ץ), ככל שמאירים פנים יותר, או כמו שמשהי לימדה אותי לאחרונה לעבד בפנים את רגש הכעס והדחיה - לרחמים - פתאום אט אט הכל נראה אחרת, ותחושה סלחנית מנשבת.
יתכן שהמצב ישאר זהה, אבל את תרגישי יותר טוב איתם.

אני יודעת שהתגובה שלי נשמעת מאד 'מוסר'ית, אני מתנצלת מראש, אם את רוצה קחי לא רוצה זרקי - לי זה עוזר בתחום דומה אחר.

 

[שעת סיפור]

מעניין תמיד לראות איך שבעקבות תגובה אחת כל התגובות מקבלות כיוון זהה. הרי יתכן שהיו מתחילים להתבכיין על הפרזיטים שלא יודעים לחנך את ילדיהם ולספר סיפורי שכנים מזוויעים ועוד.

----

בספר על מירי שרנסקי ע"ה מסופר שפעם השכנים מלמעלה ערכו שמחה, והרעישו עד שעות מאוחרות. כשהתנצלו היא חייכה בעייפות ואמרה: קול הנחת העולה מביתכם משמח אותנו.

אימצתי את האימרה החכמה הזו. כמה טוב שהמרעישים הם יידישע קינדרלעך, ולא חברת בני עשרה גויים ושכמותם (כמו אצלי).

 

[mig]

מעניין תמיד לראות איך שבעקבות תגובה אחת כל התגובות מקבלות כיוון זהה. הרי יתכן שהיו מתחילים להתבכיין על הפרזיטים שלא יודעים לחנך את ילדיהם ולספר סיפורי שכנים מזוויעים ועוד.

אוהבים לומר את זה,
יתכן, תמיד שרואים צד נוסף מתחילים לחשוב על עוד כיוון.
אם כי כאן יכלו גם להמשיך בכייון התגובה השניה.

אך במקרה כאן הנתונים מראים על משפחה לא משתלטת אז מה? שעוד יזרקו עליהם אבנים?

אני גם מבינה מאד את שושיה שמבעד לקולות, דפיקות, רעש, אי התחשבות, הפרעה בשינה, בקשות חוזרות ונשנות שלא נענות - לא שמים לב כמה סביר זה יכול להיות.
או שזה בנין מועט דיירים של יודעים מה זה כאלו שכנים X 24 + ילדים שמשחקים כל היום במעלית, לא משלמים ועד בית, מטפטפים סימני דרך מהפח שמורד ע"י מי שלא מתאים לכך מפאת גילו, דופקים את האופניים שוב ושוב בדלת בשעטות בחדר מדרגות, ובכלל חדר המדרגות הוא המשך ישיר של ביתם... (לא בבנייני למי שתוהה)

 

[שירי כהן]

יש לי שכנים שיש להם 11 ילדים בלע"ה 2 אומנם בישיבה, ובחורת סמינר ויש להם תינוקת בת חודש וחצי וההורים לא מתחשבים בשכנים בכלל, הילדים משחקים בשעות לא הגיוניות בחוץ, (כמו בימי שישי בצהרים, או בשבתות בצהרים, ב12 בלילה בלילות חמישי ועוד) כשניסיתי להעיר לאמא, היא הזכירה לי שגם אנחנו פעם הרעשנו ב10 בלילה ולכן גם להם מותר לא להתחשב (אצלינו זה היה ח"פ, אצלם זה קבוע (לנו יש שני תינוקות))
פעם גם קרה שאחד הילדים הפגין ובעט בקיר משותף בשעת לילה, כשצלצלתי האבא התעקש שזה משכן אחר, כשבדק, פתאום הפסיקו הדפיקות (הייתי במצב, והשינה שלי היתה חלשה)
אנחנו גרים בקומה א' והם גרים בקומת קרקע
מה עושים?????

מעניין תמיד לראות איך שבעקבות תגובה אחת כל התגובות מקבלות כיוון זהה. הרי יתכן שהיו מתחילים להתבכיין על הפרזיטים שלא יודעים לחנך את ילדיהם ולספר סיפורי שכנים מזוויעים ועוד.

את (שעת סיפור) צודקת בעקרון,
אבל במקרה זה - באופן אישי - חשתי את דעתי נוטה לכיוון הזה גם בלי לקרוא את דעותיהם של כל השאר,
למרות שאמנם אני מבינה שאת נתונה בתסכול (שושיה) ורעשים משכנים זה דבר שיכול להוציא מהדעת, מנסיון... ואם את סובלת מרגישות יתר לרעש אני מרחמת עליך עוד יותר, זה נורא קשה.
אבל דבר ראשון להגדיר את שישי אחה"צ או צהרי שבת כזמנים 'לא הגיוניים' להרעשה,
זה דבר שלא עלה מעולם על דעתי - והילדים שלי קטנים מכדי שירעישו לבדם בחוץ,
כל שאר שכני בהחלט ובהחלט ששים ושמחים בשעות אלו (ומה יעשו, למשל בשבתות הארוכות האלו? וצהרי שישי זה בכלל זמן של שישו ושמחו אצלינו בבנין, מעולם לא עלה על דעתי שצריך להיות אחרת.) וזה לא מפריע לאף אחד.
להוציא את הבימבות-כיף-סיוט הנוראיות האלו שילדים טסים איתם את כל מורד הרחוב, וזה ממש נורא, ההורים שלי גרים באמצע ירידה כזו וסובלים מכך קשות פשוטו כמשמעו.
אני לא בגילם וגם אין לי אפשרות ב"ה לנוח כ"כ, אבל בכ"ז זה מחריש אזניים, ומסוכן! אבל זה לא הנושא כרגע....
ב-12 בלילה זו אכן בעיה,
באופן כללי הייתי דנה את האמא לכף זכות זמן קצר כ"כ אחרי לידה עם חבורה צפופה שכזו, לא חושבת שהייתי מסתדרת כלל ועיקר.
לא ציינת אם מדובר ברעשים חריגים כמו בומבות עם מצקות על סירים או סתם משחקי ילדים, כך שאי אפשר לדעת עד כמה זה מוגזם,
אבל סתם כך מספר כזה של נפשות בבית, פלוס אמא אחרי לידה, איך יהיה שקט....
מאחלת לך שיסתדרו הענינים, למרות שלא הייתי נותנת צ'אנס רב להשבתת מערכות בית השכנים.

 

[אריה123]

למעשה, כל העצות האלו אומרים דבר אחד.
תסבלי בשקט כי אין מה לעשות (וכדי שתרגישי יותר טוב, אז אומרים לך שגם האמא שם מרגישה לא טוב בגלל הרעש. אולי) , או כמו שאמרה "מילה בסלע" הכל מלמעלה, הם רק המקל ואם תחזרי בתשובה שלמה אז הם יהיו שקטים יותר/יעברו דירה/ימותו/יהיו אילמים/ וכו'.

ולמעשה זה נכון.
יש משפחות שבאמת לא אכפת להם מהשכנים, אז גם אם תצעקי עליהם, זה לא יעזור לך כלום. זה מה שיש.
יש משפחות שבאמת אכפת להם מהשכנים אבל הם לא משתלטים, אז מה את יכולה לעשות...

רק לעבור דירה, או לדאוג שהם יעברו דירה, או....לחזור בתשובה.

שנה טובה לכולנו, הרבה ילדים ושמחה, בלגן בתוך הבית, שקט ושלוה לשכנים.

 

[נני5]

לפני מ'לאן שנים, בסמינר, למדנו שכאשר מגיע על האדם סבל מסויים, שיגיד בפה מלא:
שיהיה לי לכפרת עוונות, כי אם הוא לא אומר, והוא סובל וסובל, זה לא מכפר לו שום דבר.
אז לפחות שתרוויחי כפרת עוונות, עם כל הצער שיש לך.

 

[מילה בסלע]

למעשה, כל העצות האלו אומרים דבר אחד.
תסבלי בשקט כי אין מה לעשות (וכדי שתרגישי יותר טוב, אז אומרים לך שגם האמא שם מרגישה לא טוב בגלל הרעש. אולי) , או כמו שאמרה "מילה בסלע" הכל מלמעלה, הם רק המקל ואם תחזרי בתשובה שלמה אז הם יהיו שקטים יותר/יעברו דירה/ימותו/יהיו אילמים/ וכו'.

אופס.........
לא דיברתי על "לחזור בתשובה"... אין בכוונתי להטיף מוסר ו/או להתיימר לומר מדוע זכיתם במקל טורדני כזה. לא. לא.

נסתרות דרכי ה' ואין לי יד ורגל בנתיבותם.
ואם כבר הוזכר... ייסורים באים כדי שנגדל. נגדל מהם או מתוכם, במאבק או בהישרדות- אבל נגדל.

 

[הני מושקוביץ]

טוב יעלה תורי להגיב, ובכן העניין לא התחיל מאז שילדה, אני גרה בבניין שנתיים והיא לא ילדה מאז שבאתי (להפך, אני ילדתי מאז שניים בל"ע) ותמיד הרעישו, אני אסביר כמה עניינים, קודם כל יש גם להם תלונות רבות, ולא בנושא הנ"ל לדוג': שמתי בחלון עציץ עם אדמה, ובו אני שמה שאריות לחם של הילדים הם אמרו לי שהציפורים מפילות אליהם שאריות ואם אפשר שלא אשים שם, מיד העברתי, וכן עוד דברים, ותמיד אני נענית להם, ולכן מכעיס אותי שבקשותי לא נענות, חוצמיזה אני מציעה עזרה כבר תקופה ארוכה (כמו הכנת ארוחה, משהו לשבת, לקחת את התינוקת בבקרים, כדי שתוכל לישון) אבל הם כנראה לא זקוקים לעזרתי...

 

[obyektiv]

הסברת להם שזה לא נובע מחוסר סובלנות והילדים שלהם ממש נחמדים רק שלך באופן ספיציפי זה גורם סבל וכו----?

 

[לללי]

משום מה, אנחנו נוטים להצדיק את הצד השני, כאשר החבר סובל.
נכון, יש מקום ללמד זכות על כל אדם מישראל,
אבל יש מקום גם להציע פתרונות למקרים בהם באמת נעשה עוול.
אותו הדבר לגבי בניה של שכנים.
הכי קל לנופף ב"צרות עין" וחוסר פרגון, ובזה לפטור את המתלונן לנפשו.
אכן, זה נשמע מאד חינוכי להסביר לשושיה שתתמודד, ותראה את המצב שלה כסולם לעליה.
אבל יש מקרים בהם אכן ישנו חוסר צדק, וגבול דק מאד מפריד בין צרות עין או שכן רגיז, לבין התנהגות לא יפה.
לא קרה כלום אם שכן מבקש מרעהו לנסות לשמור על שקט.
כאשר השכן מלמעלה, או השכן הבונה, או הדייר המפריע מפגין אנושיות, קל יותר לסבול את חסרונותיו בשקט.
ה' יעזור שנראה תמיד מעלת חברינו ולא חסרונם,
ושנדע לשמור על זכויותינו ברוח טובה.

 

[מילה בסלע]

משום מה, אנחנו נוטים להצדיק את הצד השני, כאשר החבר סובל.
נכון, יש מקום ללמד זכות על כל אדם מישראל,
אבל יש מקום גם להציע פתרונות למקרים בהם באמת נעשה עוול.
אותו הדבר לגבי בניה של שכנים.
הכי קל לנופף ב"צרות עין" וחוסר פרגון, ובזה לפטור את המתלונן לנפשו. אכן, זה נשמע מאד חינוכי להסביר לשושיה שתתמודד, ותראה את המצב שלה כסולם לעליה.
אבל יש מקרים בהם אכן ישנו חוסר צדק, וגבול דק מאד מפריד בין צרות עין או שכן רגיז, לבין נסיון לאן התנהגות לא יפה.
לא קרה כלום אם שכן מבקש מרעהו לנסות לשמור על שקט.
כאשר השכן מלמעלה, או השכן הבונה, או הדייר המפריע מפגין אנושיות, קל יותר לסבול את חסרונותיו בשקט.
ה' יעזור שנראה תמיד מעלת חברינו ולא חסרונם,
ושנדע לשמור על זכויותינו ברוח טובה.

אדרבא, מה ניתן לעשות?
קפצי לכאן: http://www.prog.co.il/showthread.php?t=112104&highlight=עושים?!

 

[obyektiv]

לפעמים כדי לעלות על הפתרון (שלא תמיד קיים) יש לבודד את מרכיבי הבעיה.

 

[מי]

לפני מ'לאן שנים, בסמינר, למדנו שכאשר מגיע על האדם סבל מסויים, שיגיד בפה מלא:
שיהיה לי לכפרת עוונות, כי אם הוא לא אומר, והוא סובל וסובל, זה לא מכפר לו שום דבר.
אז לפחות שתרוויחי כפרת עוונות, עם כל הצער שיש לך.

אני לא רב, וגם לא רבה, אבל משהו פה נורא צורם.
ככל הידוע לי בפשטות ייסורים מכפרים עוונות גם אם הבן אדם לא אומר כלום....
ואם הוא חולה עם הנשמה ולא יכול לדבר, אז הייסורים האלו לא מכפרים לו?

 

[הני מושקוביץ]

קל לייעץ אה?
כולם פה פשוט ציס"ע...