עזרה בנושא ציור של האבות

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום כולם ושנה טובה
אני מצייר ספר ילדים על האבות ואני לא יודע איך זה בציבור החרדי:
א. האם אפשר לצייר פנים של האבות והאמהות בסגנון מטושטש
ב. האם כשמציירים רשעים אפשר לצייר אותם בגילוי ראש / קרחים
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שלום לך אביעד !

אני הקטן איירתי ספרי נ"ך לילדים,
לא עמדתי מול הוועדת רבנים שעברו בקפידה על כל איור,שהוא כשר וכמובן חינוכי לילד.
אבל המוציא לאור עמד מולם.היו רשעים שציירתי בגילוי הראש,אבל רוב הרשעים כן עשיתי להם כיסוי ראש,מפאת שהם "כביכול"מכובדים,וכיסוי הראש הוא מכובד.

בהקשר לפנים של האבות והאמהות.[כדאי שתעשה שאלת רב,שמי בטח לא הרב אבישי.]
איירתי בנ"ך את דוד המלך.ועוד נביאים....ועבר את וועדת הרבנים ללא שום בעיה.



בהזדמנות זאת.
שאלתי את הרב יעקב אלדשטיין שליט"א.
מה הדין לקחת ספר תנ"ך מאויר ששם מציירים [ח"ו] את הקב"ה ושאר מלאכים,ואת אדם הראשון
וכו...? הרב צחק..וביקש שאתאר לו איך הקב"ה נראה.....הוא שאל למה לי לקחת משם?
כמובן שהדמויות שם היו כ"כ יפות ומדויקות,שאפשר לקבל השראה משם לדברים אחרים.
התשובה היא "כן"שאפשר משם לקחת,ואין בעיה כלל.כי אין לו גוף ולא דמות הגוף,וזה לא מעניין
מה הצייר שם התכוון.

[שוב! .כן נכון או לא נכון! כל אחד ישאל את רבותיו,ורבניו
והאמת והשלום אהבו.....אביעד!במידה ושאלת רב ידוע אשמח לשמוע....]


תעלה איורים לכאן...זה מומלץ.יש כאן חברה מוכשרים
שיוכלו לעזור , להאיר...........

שיהיה לך שנה טובה ומבורכת
והרבה הצלחה במעשה ידיך
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ציירתי בס"ד ספר עם ספור יציאת מצריים, עליו קיבלתי הסכמה של הרב משה הלברשטאם זצוק"ל וכן של הועדה הרוחנית לבקורת ספרים של הרב נ. קרליץ שליט"א
בספר השתדלתי לצייר את משה ואהרן מאחור. אבל את משה בילדותו כן ציירתי עם פנים וכן את בתיה מרים וכו'
הרב הלברשטאם זצ"ל בעצמו ביקש ממני כמה עותקים עבור נכדיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לי אישית יש חולשה לדבר, וכשאני נאלצת להתמודד איתו אני משתדלת לצייר אותם ללא פנים או מאחור-יש לי בעיה שמראים אותם עם גלימות כמו בדואים, אוהל בד - בשעה שצריך לדמיין אותם הרבה יותר מגדו"י בימינו והיו עשירים, ולאברהם אבינו היה ארמון - שבשפת התורה מכונה אוהל.
והדברים האלה הילדים נחשפים אליהם בגיל הקטן ועם זה גדלים, ונשאר להם שכך וכך נראו האבות וכד'
וסליחה שהארכתי וסטיתי מעט מהנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
MIG - את יכולה להיות רגוע במאה אחוז.
רוב הסיכויים שאברהם אבינו באמת לבש "גלימות כמו בדואים" ולא פראק והמבורג כמו גדולי ישראל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י אוהב0ישראל;163952:
MIG - את יכולה להיות רגוע במאה אחוז.
רוב הסיכויים שאברהם אבינו באמת לבש "גלימות כמו בדואים" ולא פראק והמבורג כמו גדולי ישראל...

לא מסכימה!
הם בטוח לא נראו כמוהם - גם אם הם לבשו גלימות מעור או אריגים גסים.
ובציורים - לא רואים את מאור הפנים, לא רואים את המכלול.
התפיסה נשארת - מכירים את הבדואי שראינו בתחנה בבאר שבע - כך נראה (ח"ו) אאע"ה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
?????

ונשאר להם[לילדים ] שכך נראו האבות!!!
תמיד גדלנו [בדורות האחרונים]על איורים בתנ"ך בסגנון גלימות ,
לאף אחד לא נשאר בראש שהוא רואה בדואי אז הוא נזכר באברהם יצחק ויעקב ע"ה.

אני מאמין שאת לא מסכימה MIG .אבל לא נתקלתי באף אדם שרואה ערבי
ונזכר בגדולי הדורות הקודמים שלבשו כך.ובגלל שכשהיה ילד הוא נחשף לאיורים.....

מיותר לציין שזה לבוש שלבשו בתימן ובארצות מערב,
וכך גדוליהם לדורותם לבשו.ואף ילד........



אני מקווה שהבנתי אותך נכון:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הערה טובה

1. במחניים ובעוד ספרי ילדים כתוב בהתחלה הערה כזאת בערך: הדמויות אינם באות לתאר את פני הצדיק, אלא הינם להמחשה בלבד.

2. בקומיקסים של אלי וגולד הידועים הם מקפידים שגם הדמויות של הגויים הרשעים יהיו עדינים ולא יתארו באמת רשעות ורוע, רק שפשוט מעוותים כל מיני דברים כדי להראות שהרשע הוא שלילי. נראה לי שזה דבר נכון וחשוב ביותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הודעה

אני מצר על כך שכבר פעמיים גלשתי לתגובות על תחומים הנוגעים לענייני השקפה ודעת תורה.
הרבה מהעניינים הללו משתנים מאדם אחד לשני, כמו גם פעמים רבות הם עניינים של רגש בכלל (כמו למשל סלידה מציורי פני האבות וכדו').

אני חושב כי בפורום הזה בו כל הנידונים הם בעניינים מקצועיים נטו, אין מקום לדיונים כאלה על אף שהם יכולים להיות פוריים ומעניינים. זה לא מוסיף כאן ואולי אף גורע. החלטתי כי אני אישית לא אגלוש עוד מדיבורים ענייניים ומקצועיים לתחומי השקפה ודומיהם, גם אם הם קשורים למקצוע.
לכל אחד יש את רבותיו שלו אשר ילך על פי דעתם התורנית.

שתהיה לכולם שנה טובה ומצויירת!:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י אבישי;164862:
אני מצר על כך שכבר פעמיים גלשתי לתגובות על תחומים הנוגעים לענייני השקפה ודעת תורה.
הרבה מהעניינים הללו משתנים מאדם אחד לשני, כמו גם פעמים רבות הם עניינים של רגש בכלל (כמו למשל סלידה מציורי פני האבות וכדו').

אני חושב כי בפורום הזה בו כל הנידונים הם בעניינים מקצועיים נטו, אין מקום לדיונים כאלה על אף שהם יכולים להיות פוריים ומעניינים. זה לא מוסיף כאן ואולי אף גורע. החלטתי כי אני אישית לא אגלוש עוד מדיבורים ענייניים ומקצועיים לתחומי השקפה ודומיהם, גם אם הם קשורים למקצוע.
לכל אחד יש את רבותיו שלו אשר ילך על פי דעתם התורנית.

שתהיה לכולם שנה טובה ומצויירת!:)


ב"ה
אבישי ידידי בורכת
יש בך היכולת לתרגם למילים את מה שאחרים (אני לפחות) חשים ומרגישים.
ישר כח
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י mig;163995:
לא מסכימה!
הם בטוח לא נראו כמוהם - גם אם הם לבשו גלימות מעור או אריגים גסים.
ובציורים - לא רואים את מאור הפנים, לא רואים את המכלול.
התפיסה נשארת - מכירים את הבדואי שראינו בתחנה בבאר שבע - כך נראה (ח"ו) אאע"ה...

אני מסכימה עם MIG
בילדותי ראיתי כמה פעמים את "יוסף-שפיעל" (למי שמכיר..) ועד היום (!!!) אני "יודעת" שלראובן (מהשבטים) יש זקן קצר שחור ושיהודה הוא שמן, ואת ההבעות הקשוחות אני עוד יותר לא אשכח..
הדברים האלו נחקקים. כמו שכתבו, כל אחד ישאל את רבו אך גם כדאי שיוסיף לחשבון נפשו האם הוא רוצה בכלל לקחת אחריות על עיצוב דמויות ההוד הללו בראשם של ילדינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הייתה לי היכרות עם צייר שאינו שומר תורה ומצוות, שצייר הרבה ציורי תנ"ך. הוא אמר לי שהוא אינו מסוגל נפשית לצייר את תואר פני הדמויות (אמן בנשמה.. מה לעשות..) אז תמיד בכל התמונות, או שחלק מהפנים היה מכוסה באיזה בגד, או אלמנט אחר שלא במתכוון כאילו מאחורי עץ או משהו כזה, או שזוית הפנים הייתה כזו שלא ניתן לראות את כולן.
בכל אופן - זו שאלה שכאמור יש לשאול רב ולהתאים את הציור ללקוח. לי למשל מאד צורם אחד הספרים שמספרים בקומיקס סיפורי תנאים ואמוראים וכו' שההבעות שם אינן לפי טעמי. אז מה? אולי קיבלו שם היתר רבני ומתאימים את אופי הציור לקהל היעד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י אבישי;163425:
שלום לך אביעד !

אני הקטן איירתי ספרי נ"ך לילדים,
לא עמדתי מול הוועדת רבנים שעברו בקפידה על כל איור,שהוא כשר וכמובן חינוכי לילד.
אבל המוציא לאור עמד מולם.היו רשעים שציירתי בגילוי הראש,אבל רוב הרשעים כן עשיתי להם כיסוי ראש,מפאת שהם "כביכול"מכובדים,וכיסוי הראש הוא מכובד.

בהקשר לפנים של האבות והאמהות.[כדאי שתעשה שאלת רב,שמי בטח לא הרב אבישי.]
איירתי בנ"ך את דוד המלך.ועוד נביאים....ועבר את וועדת הרבנים ללא שום בעיה.



בהזדמנות זאת.
שאלתי את הרב יעקב אלדשטיין שליט"א.
מה הדין לקחת ספר תנ"ך מאויר ששם מציירים [ח"ו] את הקב"ה ושאר מלאכים,ואת אדם הראשון
וכו...? הרב צחק..וביקש שאתאר לו איך הקב"ה נראה.....הוא שאל למה לי לקחת משם?
כמובן שהדמויות שם היו כ"כ יפות ומדויקות,שאפשר לקבל השראה משם לדברים אחרים.
התשובה היא "כן"שאפשר משם לקחת,ואין בעיה כלל.כי אין לו גוף ולא דמות הגוף,וזה לא מעניין
מה הצייר שם התכוון.

[שוב! .כן נכון או לא נכון! כל אחד ישאל את רבותיו,ורבניו
והאמת והשלום אהבו.....אביעד!במידה ושאלת רב ידוע אשמח לשמוע....]


תעלה איורים לכאן...זה מומלץ.יש כאן חברה מוכשרים
שיוכלו לעזור , להאיר...........

שיהיה לך שנה טובה ומבורכת
והרבה הצלחה במעשה ידיך








שלום אבישי.

יש ספר בשם "שו"ת אומנות" של הרב ספקטור, שם הוא כותב (אם הבנתי נכון) שאפשר לצייר פנים ואפילו יותר קל מפנים של סתם אדם מכיוון שיש בזה ייתרון של "והיו עינך רואות את מוריך", ורק צריך לדאוג שהפנים יהיו "מאירות" כלומר כאלו שהילד יזדהה איתם וכו'.

שאלתי עוד רב והוא אמר שמבחינה הלכתית "יבשה" אין בעיה, ובכל זאת זה לא מומלץ כי זה מקבע לילד בראש דמיונות מיותרים. בכל מקרה הוא המליץ על ציור פנים בסגנון מטושטש.

בכל מקרה תודה על ההערה המחכימה. היא הועילה מאוד.
חג כשר ושמח
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י mig;163995:
לא מסכימה!
הם בטוח לא נראו כמוהם - גם אם הם לבשו גלימות מעור או אריגים גסים.
ובציורים - לא רואים את מאור הפנים, לא רואים את המכלול.
התפיסה נשארת - מכירים את הבדואי שראינו בתחנה בבאר שבע - כך נראה (ח"ו) אאע"ה...


שלום mig
עקרונית אני מסכים לגמרי.
אבל מבחינה מקצועית נראה לי שלצייר אדם לבוש גלימה לא עושה אסוציאציה של בדואי אוטומטית.
זה תלוי בפרטי הלבוש ומנסיוני המועט בעיקר בכיסוי הראש.
תרבוש למשל יהפוך אותו להודי.
אם רוצים לקבל בדואי צריך לשים לו כאפיה ואז אפשר כבר לוותר על הגלימה, הוא יצא בדואי מה שלא יהיה...

בכל אופן שמתי לב שלכסות את הראש עם הגלימה כמו טלית יוצא יהודי לגמרי. אני אשמח אם תנסי ותאמרי לי מה דעתך.

בכל מקרה תודה.
חג שמח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
דוגמאות ל"רשעים"

יוצא לי הרבה לאייר אבות\ אמהות. בדרך כלל אני עושה אותם מאחורה או את האמהות מכוסות באיזשהו בד כזה... נושא די בעייתי אבל איכשהו זה מסתדר. רשעים בד"כ אני מציירת עם איזה כובע תואם. יש דוגמאות...
 

קבצים מצורפים

  • eilayhagmon.jpg
    3.4 MB · צפיות: 25
  • rasha vepara.jpg
    2.5 MB · צפיות: 24

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפורו המדהים של הרב משה חיים גרינוולד מניו יורק



אבי מורי הרה"ג ר' אברהם צבי גרינוולד זצ"ל נולד בלודז' אשר בפולין ובגיל שמונה התייתם מאביו. אמו שנשארה מטופלת בשבעה יתומים קטנים ודאגה מאד לחינוכו של בנה הבכור, שלחה אותו לבן דודה, הלוא הוא הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה הי"ד, אשר גידל את אבי במסירות רבה וכמובן דאג ללימודו ואף היה לומד עמו בעצמו.

אבי היה כמעט בגיל שבע עשרה, כאשר התקיימה בוורשה החתונה הגדולה חתונת בתו של כ"ק הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל עם כ"ק הרבי מליובאוויטש ותמיד היה אבי מורי זצ"ל מספר בתור חוויה רוחנית גדולה על החתונה ההיא, הן על עצם החתונה שבה השתתפו כל שמנה וסלתה של גדולי יהדות פולניה החסידית, והן על שאז זכה לראשונה להיות פנים אל פנים עם החתן הצעיר הלוא הוא הרבי, ולפגישה הזאת, כך הסתבר לו מאוחר יותר, היתה משמעות גדולה בעתיד.

כיצד זכה אבי להיפגש עם החתן – הרבי – פנים אל פנים?

ובכן, כאמור, הוא היה בחור צעיר אז, כמעט בן שבע עשרה, והוא הגיע לחתונה יחד עם קרובו ומחנכו הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד. למחרת החתונה אמר לו ר' מנחם זמבה שהוא הולך לבקר את החתן במלון שבו הוא מתאכסן, ואם הוא רוצה הוא יכול להתלוות אליו, כמובן שאבי הסכים וכך הלך לפגישה של ר' מנחם זמבה עם החתן.

אבי לא יכל לזכור ולחזור על מה דיברו השניים אבל הוא זכר היטב כי בסוף השיחה, לפני שנפרדו שני האישים, פנה אליו החתן – הרבי – ואמר לו "הרי עוד כמה ימים חנוכה – האם ידוע לך למה בנר חמישי של חנוכה עושים יומא דפגרא בכל ה'שטיבלאך'?"

אבי לא ידע מה לענות, והוא זכר שגם ר' מנחם הי"ד לא ענה ורק הסתכל בחתן כממתין לתשובה, ואז החתן – הרבי – פנה לאבי ואמר לו: "נר חמישי דחנוכה מסמל את החושך הכי גדול, כי היום הזה לא יכול אף פעם לחול בשבת קודש, ועל ידי נר חנוכה מאירים גם את החושך הכי גדול בעולם, ומשום כך החידוש והכח של חנוכה בא לידי ביטוי דווקא בנר החמישי שהוא הסמל של החושך וזו התפקיד של כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, בוורשא או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

כאמור, אבי לא זכר את מה ששוחחו ביניהם שעה ארוכה החתן ור' מנחם הי"ד, אבל הוא אמר שלעולם לא שכח את העובדה ש"כל מסכתות הש"ס עפו שם בחדר", כשיצאו מהמלון – כך סיפר אבי – היה הגאון ר' מנחם זמבה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח באותם ימים.



*



מאז עברו קרוב לעשרים שנה. אבי עבר את כל מוראות השואה, בתחילה בגטו ואח"כ במחנות ההשמדה. אשתו הראשונה וחמשת ילדיו הקטנים נטבחו מול עיניו, וכשנסתיימה המלחמה ובחסדי השי"ת נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, היה שבור ורצוץ בגופו ובנפשו.

במשך שנתיים ימים התגלגל במחנות ההצלה ממחנה לשני, הוא ניסה ונדד בהרבה מקומות לברר אם יש ניצולים ממשפחתו הקרובה והרחוקה, ולדאבון הלב התחוור לו כי כל אחיו ואחיותיו עד אחד ניספו על ידי הצורר ימ"ש.

בשנת תש"ח נסע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי אביו, ר' משה חיים גרינוולד, מחסידי אמשינוב אותו הוא לא הכיר פנים אל פנים כי הדוד נסע לאמריקה עוד בטרם נולד – אבל הוא ארגן את נסיעתו וקיבלו באהבה רבה כאשר הוא עושה הכל כדי להקל עליו ולנסות לשקם אותו לאחר מנת הייסורים הנוראה שעברה על אבי זצ"ל באירופה הדוויה.

בלחץ הדוד ובהתערבות האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל החליט אבי לשקם את חייו שנהרסו כליל ונשא לאשה בזיווג שני את אמי ע"ה, אף היא ניצולת שואה. אמי ע"ה ילידת קרקוב בתו של הר"ר זושא סינקביץ הי"ד, מחשובי חסידי אלכסנדר, ניצלה יחד עם אחותה והצליחו להינצל מיד בתחילת המלחמה כשהוברחו ממדינה עד שהפליגו לקנדה, שם גדלה בבית דוד אמם, הנגיד החסיד ר' קאפל שוורץ מחשובי יהודי טורונטו.



*​



לפני הנישואין של אבי עם אמי לקח ר' קאפל שוורץ את אבי לניו יורק ליחידות לכ"ק הריי"ץ מליובאוויוטש זצוק"ל כדי שיברכו. אבי מורי זצ"ל סיפר לי שממש נחרד ונדהם לראות את השינוי והזקנה הגדולה שקפצה על הרבי הריי"ץ מאז שראהו בחתונה בוורשא והיה קשה מאד להבין את דיבורו של הריי"ץ, ואחד מזקני החסידים שהיה בחדר הסביר ומסר את דברי הרבי.

ר' קאפל אמר לריי"ץ זיע"א שאבי הוא "אוד מוצל" שאיבד בשואה את משפחתו, ואז מעיניו הק' של הריי"ץ החלו לזלוג נהר של דמעות טהורות. הריי"ץ בירך את אבי לבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות. לפני שיצא אמר אבי לריי"ץ כי הוא זכה להיות בחתונה הגדולה בוורשא ואז – סיפר אבי – אורו עיניו של כ"ק הריי"ץ זיע"א והוא אמר לו כי כיוון שחתנו נמצא כאן עכשיו, וכיוון שאבי היה בחתונה – על כן כדאי שיכנס אליו לומר לו שלום.

ר' קאפל ואבי ירדו למטה ואחר שהראו להם איפה נמצא חדרו של ה'רמ"ש' כפי שנקרא אז – דפקו ונכנסו ואמרו שבאו על פי הוראת הרבי...

אבי היה בהתפעלות עצומה מכך שהרמ"ש הכירו מיד והשאלה הראשונה שלו היתה שיתאר לו את ימיו האחרונים של ר' מנחם זמבה הי"ד כי שמע שנהרג בגטו ורשה אך לא ידע את הפרטים. לאחר שאבי סיפר לו מה שידע אמר הרמ"ש לאבי "כיון שהרבי אמר לכם להכנס אלי – אם כן אני מחויב לומר לכם דבר תורה וכיון שאנו בחודש כסלו בסמיכות לחנוכה, הרי ידוע המנהג אצל רוב החסידים ממשיכי דרך הבעש"ט הק' לעשות "יומא דפגרא" בנר החמישי. ומהי הסיבה? מכיון שנר החמישי אף פעם לא יכול לחול בשבת אם כן זה ענין של חושך הכי חזק, וזה הכח והחידוש של נר חנוכה להאיר גם את החושך הכי חזק וגם התפקיד של יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו יורק או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

אין צורך לומר שאבי היה נדהם ונרעש, כאשר הוא עצמו הספיק כמעט לשכוח במהלך השנים את אותה אימרה בדיוק שה"רמ"ש" אמר לו כעשרים שנה קודם לכן, והנה עכשיו, פרץ הזכרון בבת אחת, וממש חזר כמעט מלה במלה על מה שאמר לו אז במלון, בוורשא, לפני עשרים שנה והלוא דבר הוא.



*

לאחר חתונתו שימש אבי מורי זצ"ל כרב ומלמד בקהילת "עדת ישראל" ב"וושינגטון הייטס", שם נולדנו גם אני ואחותי, אבי התגורר שם כחמש שנים ואח"כ בהשתדלות ר' קאפל שוורץ עבר להתגורר לידו בטורונטו ושימש גם שם כרב ומלמד בקהילת החרדים שם.

במשך השנים, בטורונטו, התקרב אבי מאד לחסידות סאטמאר שהיו בעיר, כיון שעבודתו ברבנות ובהוראה היתה אצל חסידי סאטמר, אף שלא שלח אותנו להתחנך בסאטמר, שלח אותנו למוסדות הקרובים לרוחה, אותי ואת אחי שלח לישיבת "נייטרא" המפורסמת.

למרות שבהשקפותיו היה אבי קרוב לשיטת סאטמר מעולם לא דיבר חלילה נגד הרבי מליובאוויטש, ואדרבה, תמיד היה מדבר עליו בהערצה וחרדת כבוד מיוחדת וזה החדיר גם בנו, הבנים והבנות.

בחורף של שנת תשכ"ט התחתנתי אני, אבי אמר לי כי למרות שאיננו חסיד ליובאוויטש – הרי מכיון שלפני החתונה שלו זכה לקבל את ברכתו של הרבי, על כן ליבו אומר לו והוא מרגיש צורך ורצון להכנס עמי לרבי מליובאוויטש לקבל ברכתו לפני החתונה, למרות שמאז, למעלה מעשרים שנה, לא התראה עמו.

אני הסכמתי בלב שלם אבל אז התברר שזה לא כ"כ פשוט להיכנס לרבי, רק לאחר דו"ד עם המזכיר של הרבי – וכך לאחר שאבי הסביר לו שלא יכול לחכות כמה חדשים להזמין תור ל"יחידות" כי ברצונו לקבל ברכה לפני החתונה – הסכימו לתת לנו תור להכנס ובלבד שנבטיח שזה יהיה "רק לבקש ברכה" ולא נעכב את הרבי, אבי הבטיח ונסענו במיוחד מטורונטו ביום שנקבע לנו.



*



אינני זוכר את השעה המדוייקת שנכנסנו לרבי, אבל זה היה קרוב לבוקר מאשר ללילה, אי שם באשמורת הבוקר, אני ראיתי פעם ראשונה פנים אל פנים את פניו של הרבי, ובפרט עיניו הק' עשו עלי רושם גדול, אבי נתן לרבי את ה"פתקה" כנהוג ושם השמות שלי ושל הכלה שלי ובקשת הברכה של אבי שנזכה לבנין עדי עד וכו'.

כשלקח הרבי הפיתקה מיד אבי, עוד בטרם פתח אותה, הביט באבי בחיוך רחב ואמר לו: "נאך העכער צוואנציק יאר שוין טאקע געקומען די צייט, בפרט אז דער שווער האט דאך אייך געשיקט צו מיר" [-אחרי יותר מעשרים שנה באמת הגיע כבר הזמן, בפרט שחותני הרי שלח אתכם אלי...].

אבי נותר על עומדו נדהם ונפחד ונרעש ולא מצא כח לפתוח את פיו, בינתיים הגבאי הדופק בחוזק בדלת אך הרבי עשה תנועת ביטול בידו כמי שאומר אל תשימו לב, תוך כדי כך הרבי פתח את הפתקא הביט בה כהרף עין ותיכף התחיל לתת לנו את ברכותיו הקדושות שיהיה בנין עדי עד וכו' וגם בירך את אבי באריכות ימים ושנים טובות וכו' ואמר לו בערך בזה הלשון: אזוי ווי איר האט משמח גיווען ביי מיר אויף דער חתונה, וועט אייך דער אייבערשטער געבן כוחות און נחת משמח זיין אויכעט ביי דער חתונה פין אייער אייניקל " (כמו ששמחת בחתונה שלי ה' יתברך יתן לך נחת וכח לשמוח בחתונת הנכד שלכם).

מעיניו של אבי זלגו דמעות של התרגשות וגם אני מאד התרגשתי, ביודעי עד כמה אבי שבור ורצוץ בגופו מכל מה שעבר עליו במחנות וכו' ועד כמה יקרה לו ברכה כזו של הרבי.

לפני שיצאנו הרהיב אבי עוז ושאל את הרבי: היות והבטיח למזכיר שאנחנו נכנסים רק לבקש ברכה, בכל זאת כיון שיש שאלה שמאז מציקה לו האם הרבי מרשה לו לשאול.

הרבי חייך מאד ואמר לו (בערך(: "אזוי ווי דער רבי דער שווער האט אייך גישיקט צו מיר – מוז איך אייך ענטפערן אלע קשיות". (כיון שכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר שלח אתכם אלי – אני מוכרח לענות לכם על כל הקושיות). וכששוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת שוב עשה הרבי בידו סימן שלא נשים לב.

אבי פנה אל הרבי ואמר: מסיבות שונות יצא לי במשך כל השנים להיות בקרב חסידי סאטמר והחוגים שלהם ושם אני שומע כל הזמן טענות ומענות על שיטת ליובאוויטש, ואף שחלילה איני מקבל כל הלשון הרע שאני שומע וכו' אבל בכל זאת הצליחו גם אצלי לעורר קושיה גדולה על השיטה של ליובאוויטש בכל הקשור להתחברות לרשעים וכו', והרי ידועים הפסוקים כמו "משנאיך ה' אשנא" וכו' ואיך זה שליובאוויטש מתחברת במאור פנים עם רשעים הלוחמים נגד השי"ת ותורתו וכו'.

אבי אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על עצם השאלה ולא התכוון חלילה לקנטר אלא אדרבה רוצה להבין שיטתו של הרבי כדי שיוכל לענות גם לעצמו וגם לאחרים וכו'.

הרבי פנה אל אבי בשאלה: מה היה עושה אותו קנאי מהשכנים שלך, אם חלילה הבת שלו היתה יוצאת לתרבות רעה? האם היה מנסה להחזירה לדרך התורה והמצוות או שהיה אומר "משנאיך ה' אשנא" ו"אסור להתחבר לרשעים" ולכן יתרחק ממנה ולא ירצה לקרב אותה?

הרבי לא המתין לתשובה, ומיד המשיך: אותו קנאי, היה עונה בודאי שכשמדובר בבת שלו זה שונה, כי על זה נאמר: "ומבשרך אל תתעלם" וכאן הרצינו פניו הק' של הרבי והוא עצם את עיניו הק', דפק על השולחן ואמר "ביי דער אויבערשטן איז יעדער איד טייער ווי א בן יחיד ביי דעם רבי'ן דער שווער איז יעדער איד ומבשרך אל תתעלם!" [ - אצל הקב"ה כל יהודי יקר כמו בן יחיד אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם'].

לאחר מכן הביט הרבי בי ובאבי במבט חודר ואמר: "ומסיימין בברכה כידוע נהגו אצל כל החסידים לחגוג את נר חמישי דחנוכה מה הטעם? כיון שנר חמישי של חנוכה לעולם לא יכול לחול בשבת ולכן זה מסמל את שיא החושך ובכח של נר חנוכה אפשר להאיר גם את העניין הכי חשוך, זה תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקומות הכי חשוכים, ולא משנה אם הוא נמצא בטורונטו או בלונדון, כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, בנו יחידו של הקב"ה וכשמדליקים את הנשמה שלו בנר של קדושה – מתעורר גם היהודי הרחוק ביותר במקום החשוך ביותר".

אבי שהיה נדהם ונרעש באופן הכי מבהיל, לא שמע גם את מלות הברכה האחרונות של הרבי והוא אפילו לא זכר איך הוצאתי אותו מהחדר של הרבי.

כל הדרך חזרה לטורונטו הוא לחש רק שתי מלים, פלאי פלאים, פלאי פלאים.



*



מאז עברו בערך כעשר שנים. בשנת תשל"ט התחתן אחי הצעיר בעיר לונדון, וכל המשפחה, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני נסענו לחתונה. במטוס בדרך ללונדון ראיתי שאבי מוטרד ומשהו מעיק לו, שאלתי במה הענין, ובתחילה לא רצה לספר, רק אחרי כמה פעמים ששאלתי סיפר לי:

כמה דקות לפני שעזב את הבית בטורונטו, נכנס אליו השכן, מהמכובדים ביותר בקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש, ואמר לו שמה שהוא מספר לו עתה זה סוד כמוס ושלא יספר לאיש רק בלית ברירה הוא מספר לו אולי יוכל לעזור.

ובכן מסתבר שהבת של אותו שכן הידרדרה מאד ביהדותה, בתחילה ההורים לא כל כך ידעו מכך כי הסתירה לגמרי מפניהם, אבל לפני שבועיים התברר להם למרבה האסון והבושה שהיא ברחה עם איזה גוי ללונדון ומאז אצלם בבית בכי ומספד ותשעה באב כל הנסיונות שלו על ידי קרוב משפחה בלונדון לאתר אותה עלו בתוהו ולכן הוא מבקש מאבי, בהיות שהוא נוסע ללונדון, שיראה לטכס עצה ולהתעניין אולי יחוס אולי ירחם ה', אולי יוכל לעזור למצוא את הבת ולמנוע ממנה מרדת שחת.

אבי שהיה בידידות קרובה מאד עם השכן, היה נרעש מהסיפור, וגם אני מאד לקחתי ללבי וחשבתי איך ומה נוכל לעשות בענין זה בלונדון.

החתונה היתה בשעטומ"צ, ובלילה הראשון של השבע ברכות פנה אבי למחותן, סיפר לו את המעשה עם בת השכן, ושאל אותו אולי יכול לייעץ לו איך ואיפה – אם בכלל שייך – להתעניין ולעשות משהו בנידון.

המחותן מיד כששמע הסיפור, אמר לאבי מורי שאם כי הוא אין לו שום מושג בזה, הרי יש לו ידיד חסיד חב"ד, שהרבי מליובאוויטש מטיל עליו תמיד כל מיני שליחויות ושמו הוא הר"ר אברהם יצחק גליק, ואם יש מישהו שיוכל לעזור בזה הרי הוא האיש, כי כבר איתמחי גברא להציל ברחבי אירופה הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות.

עוד באותו לילה צלצל המחותן לרב גליק, סיפר לו את כל סיפור המעשה ועד כמה הענין דחוף, והרב גליק ביקש הטלפון של הורי הנערה מטורונטו אולי יודעים אי אלו פרטים וכתובות שיתנו לו קצה חוט איפה להתחיל בחיפושים. הרב גליק בצידו הבטיח לעשות את כל המאמצים וההשתדלות.



*



אינני יודע איפה חיפש הרב גליק, לאן הלך, אצל מי בירר, אבל באחת הלילות כעבור כעשרה ימים – אבי ואמי נשארו בלונדון עד אחרי חנוכה – צלצל הרב גליק למחותן ואמר שיבוא אליו בדחיפות "יש לי הפתעה מאד טובה".

המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק, כשנכנסו לביתו ראו בסלון ביתו יושבת בחורה וממררת בבכי. בפתח הסלון דלקה החנוכיה.

לפתע, תוך כדי שאבי מסתכל על החנוכיה ורואה את חמשת הנרות הדולקים – אבי כמעט נפל מתעלף ארצה. הוא נזכר במשפט המוזר שהרבי הקדוש אמר לו לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים.

"נר חמישי של חנוכה מסמל את הכח של החנוכיה והתפקיד של יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בוורשא או בלונדון, בניו יורק או בלונדון, בטורונטו או בלונדון"...

"מה יעשה אותו קנאי", אם הבת שלו תדרדר... אצל הקב"ה כל יהודי הוא בן יחיד... אצל כ"ק מו"ר אדמו"ר כל יהודי הוא "מבשרך אל תתעלם"...

אין צורך לומר שהבחורה חזרה בתשובה שלמה, ואין גם צורך לומר שמאותו יום לא פתח יותר אותו "קנאי" את פיו נגד ליובאוויטש...



*

כשחזר אבי לקנדה עשה כל המאמצים להיכנס לרבי מליובאוויטש, הוא הרגיש צורך וחובה נפשית לאחר מה שקרה להיכנס לקודש פנימה אבל באותן שנים כבר היה קשה מאד להיכנס לרבי ל"יחידות".

רק בתשרי הבא, שנת תש"מ, לאחר מאמצים מרובים הצליח אבי להיכנס ל"יחידות" באותו לילה שנכנסו קבוצת האורחים שהגיעו לרבי לחגים.

אבי סיפר לי שמרוב התרגשות לא יכל להוציא הגה מהפה, וכשהתחיל לדבר ולספר את הסיפור פרץ בבכי. הרבי שמע ממנו רק כמה משפטים, ואז פנה לאבי ואמר לו: "דער שווער האט דאך געהאט א ווייטן קוק"... [לחותני הרי היה מבט רחוק]...

וכל פעם שסיפר אבי מורי זצ"ל את הסיפור היה אומר שהרבה יותר מהמופת הפלאי של הרבי מליובאוויטש, שכבר לפני חמישים שנה בהיותו חתן, ראה כל כך למרחוק... הרבה יותר מהמופת הזה הוא התפעל בכל ליבו על גודל הענווה השמיימית של הרבי שאמר לו בפשטות הכי גדולה וברצינות הכי גדולה "דער שווער האט דאך געאט א וויטען קוק"...

ושרשרת המופתים הפלאיים לא פסקה: בי"ד כסלו תשמ"ט, בדיוק שנגמר השבע ברכות מחתונת בתי הבכורה (כפי שהרבי בירך אותו שישמח בחתונה של הנכד) ובדיוק ביום שבו מלאו ששים שנה מהחתונה הגדולה בוורשא של הרבי – באותו ערב שבק חיים לכל חי והשיב נשמתו למרומים.



זכותו תגן עלינו

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה