התייעצות עזרה דחופה! ילד בגמילה- עושה לנו בית ספר!! וכמה זמן סביר לא לשלוח לגן?

[975]

מהצד השני מכיוון הגן כלומר כיתת גן בחיידר, דבר ראשון את לא היחידה שמתמודדת עם זה וגם הילד לא היחיד, דבר שני כולם עוברים את זה לכן לקחת נשימה עמוקה הכותרת קצת לא במקום כמה ימים זה עדיין לא נקרא עושה בית ספר זה נורמלי לחלוטין יותר מזה הרבה מאוד זה שבימים הראשונים הולך חלק ואחרי זה מתחיל התמודדות, ואז זה יכול לקחת יותר זמן , מומלץ לעבוד בשיתוף פעולה עם הגן הרבה פעמים כדאי לשלוח לגן כי אז פתאום העניין מסתדר מול הגננת (לאמא באהבה), אם זה יקח תקופה ארוכה צריך לבדוק דלקת בדרכי השתן (פעמים נדירות צריך יעוץ של המוהל), בעיקר אם לא לוקחים ללב מדאיג ולא נכנסים לפאניקה והכל יותר רגוע העניין מסתדר בהצלחה ובמהירות בהצלחה רבה

 

[a rivki]

בלת"ק
זאת לא תקופה מתאימה לגמילה כשמזג האויר לא יציב
ולפעמים קר
ולפעמים יש קצת לחץ בערב פסח ואין כ"כ שגרה ומצות וכו'

 

[Sara led]

(שלושה ימים בבית- כמה עוד צריך להישאר איתו לפני ששולחים לגן?!)

שלושה ימים זה כמובן שלושה ימים יבשים.
לגננת אין עניין לא לראות את הילד שלושה ימים עד שהוא נגמל.
העניין הוא שילד ששלושה ימים יבש לכאורה קלט את העניין.

ונתנו פה עצות מעולות (פחות מתחברת לפרסים ולכרכור סביב הילד)

 

[תותית י.]

מה שעזר אצלינו זה שקית עם פרסים - כל שרותים הילד בחר פרס
(מהכל בשקל)

 

[בשנים זה מצוין]

בלת"ק
זאת לא תקופה מתאימה לגמילה כשמזג האויר לא יציב
ולפעמים קר
ולפעמים יש קצת לחץ בערב פסח ואין כ"כ שגרה ומצות וכו'

כרגע לא "קר", אנחנו לא ירושלמים והמזג אוייר חם עד נאה.
אין לחץ של ערב פסח- זה לא מורגש באוויר.

 

[בשנים זה מצוין]

מהצד השני מכיוון הגן כלומר כיתת גן בחיידר, דבר ראשון את לא היחידה שמתמודדת עם זה וגם הילד לא היחיד, דבר שני כולם עוברים את זה לכן לקחת נשימה עמוקה הכותרת קצת לא במקום כמה ימים זה עדיין לא נקרא עושה בית ספר זה נורמלי לחלוטין יותר מזה הרבה מאוד זה שבימים הראשונים הולך חלק ואחרי זה מתחיל התמודדות, ואז זה יכול לקחת יותר זמן , מומלץ לעבוד בשיתוף פעולה עם הגן הרבה פעמים כדאי לשלוח לגן כי אז פתאום העניין מסתדר מול הגננת (לאמא באהבה), אם זה יקח תקופה ארוכה צריך לבדוק דלקת בדרכי השתן (פעמים נדירות צריך יעוץ של המוהל), בעיקר אם לא לוקחים ללב מדאיג ולא נכנסים לפאניקה והכל יותר רגוע העניין מסתדר בהצלחה ובמהירות בהצלחה רבה

ביומיים האחרונים שחררנו לחלוטין @Ruti Kepler לא אמרנו ולא לחצנו, מידי פעם שאלנו אם הוא צריך לשרותים וכשכמובן אמר שלא (כי הוא אף פעם לא צריך) אז אמרנו טוב והמשכנו, לא ביקשנו ללכת ולא שום דבר, כמובן ששניה אח"כ היה בריצפה...
בכל אופן הגישה ביומיים האחרונים השתנתה, כרגע ללא שיפור אבל גם ללא יחס- טכני בלבד.
לגבי לא לתת פרסים וממתקים- פחות התחברתי, הילד כבר מתחילת שבוע מחכה לעשות בשביל ההפתעות ומזכיר את זה, מה שכן- אני הפסקתי לומר- תעשה- תקבל וכו'. הוא יודע שזה קיים וזהו.
נחכה עוד כמה ימים ונקווה לעדכן עד פסח שהוא נקי (אם לא הבית...)

 

[כל מה שמעוצב]

ביומיים האחרונים שחררנו לחלוטין @Ruti Kepler לא אמרנו ולא לחצנו, מידי פעם שאלנו אם הוא צריך לשרותים

תרתי דסתרי. או "שחררנו לחלוטין" או "מדי פעם שאלנו...."

 

[בשנים זה מצוין]

תרתי דסתרי. או "שחררנו לחלוטין" או "מדי פעם שאלנו...."

ממש לא
שולחת אותך לקרוא את "להיפרד מהטיטול" של @Ruti Kepler

 

[975]

תרתי דסתרי. או "שחררנו לחלוטין" או "מדי פעם שאלנו...."

זה לא נכון. בכל כיתה או גן בגילאים האלו יש זמן שהילדים הולכים לשירותים, הילדים לא תמיד זוכרים הם עסוקים ולא רוצים לפספס דברים וכו' אבל לשחרר זה לא לעשות לחץ מאסיבי, העיקר לא לקחת ללב, ולזכור שכולם עוברים את זה וכל אחד אחרת, ובזמנים אחרים מי שהיה קל כאן יתכן והוא יתקשה , ויש (לפי ניסיון אצלינו רובם) המתמודדים כעת אחרי זה קל להם בדברים אחרים, לנשום עמוק ולעבור

 

[כל מה שמעוצב]

ה לא נכון. בכל כיתה או גן בגילאים האלו יש זמן שהילדים הולכים לשירותים, הילדים לא תמיד זוכרים הם עסוקים ולא רוצים לפספס דברים וכו'

ההתייחסות שלי לא הייתה להתנהלות עם כלל הילדים. בודאי שתזכור זה דבר נצרך ומונע מהילד (ומהאמא/הגננת) עוגמת נפש מיותרת.
אני הגבתי לאמירה של אמא, אשר בהודעה הראשונה שלה התקבל הרושם של לחץ לא פרופורציונלי על הילד ותיאור התגובה של הילד שנראה כריאקציה חריפה (די צפויה) של הילד.
כאשר נמצאים במצב ריאקציה, הדבר הראשון שצריך לעשות זה אכן כמו שהיא כתבה "שחררנו לחלוטין" רק ששניה אחר כך היא כתבה "מדי פעם שאלנו אם הוא צריך לשירותים" וזה ממש לא "שחרור מוחלט" במצב של ריאקציה.

 

[כל מה שמעוצב]

שולחת אותך לקרוא את "להיפרד מהטיטול" של @Ruti Kepler

אני בטוחה שרותי קפלר כתבה ספר מצויין. אולי הפסדתי בזה שהוא נכתב רק אחרי שגמלתי מספר דו ספרתי של ילדים.
לא באתי לומר שלא לתזכר ילדים, אלא, הגבתי ספציפית לאמא שנראה שנכנסה לסחרחרה, ובמקרה שלה אמור להיות ש"שחררנו לחלוטין" זה "ל-ח-ל-ו-ט-י-ן".
לחכות תקופה ואז, אם הילד עדיין לא גמול, להתחיל בצורה רגועה ורגילה הכוללת כמובן גם תזכורים....

 

[בשנים זה מצוין]

איפה ראית בהודעה הראשונה לחץ מוחלט? מוזמן לעיין שוב

ההתייחסות שלי לא הייתה להתנהלות עם כלל הילדים. בודאי שתזכור זה דבר נצרך ומונע מהילד (ומהאמא/הגננת) עוגמת נפש מיותרת.
אני הגבתי לאמירה של אמא, אשר בהודעה הראשונה שלה התקבל הרושם של לחץ לא פרופורציונלי על הילד ותיאור התגובה של הילד שנראה כריאקציה חריפה (די צפויה) של הילד.
כאשר נמצאים במצב ריאקציה, הדבר הראשון שצריך לעשות זה אכן כמו שהיא כתבה "שחררנו לחלוטין" רק ששניה אחר כך היא כתבה "מדי פעם שאלנו אם הוא צריך לשירותים" וזה ממש לא "שחרור מוחלט" במצב של ריאקציה.

מוזמנת לעיין בהודעה הראשונה שוב.
"משפט אחד של לחץ מוחלט על הילד"?
הדבר היחיד שהיה בתחילה זה "לקחת אותו לשרותים" והדבר הזה הופסק.
לחץ לא היה, הכרח לא היה, ולא היה התייחסות לפספוס (ביני לבינו) ביני לבין עצמי ברור שהיה לי קשה

 

[אמא לשלוש]

בלתק
יכול לקחת שבוע לפחות עד שהילד קולט איפה הוא צריך לעשות
אז סבלנות מינימום שבוע... נכון זה מעצבן אבל אין מה לעשות, ילד בן 3אמור להיות גמול, אם יש לך חופש עכשיו תנסי לגמול אותו, אם לא אז בפסח כמו שאמרו לך.

 

[אמא לשלוש]

מהנסיון שלי בלבד:
בלי הפתעות ובלי פרסים, בלי תזכורות ובלי רעשים.
מורידים טיטול, מראים איפה השירותים
ומעבירים את כל האחריות לילד. אין תזכורות כל חצי שעה וכו'. אין מניפולציות ואיומים.
הילד צריך לקלוט שזה משהו פשוט ולא פרויקט כזה גדול כמו שעושים את זה.
הוא יקלוט וילמד בעז"ה.
ההורים צריכים להיות רגועים ולא להילחץ מכלום. אם מתפספס - מנקים ברוגע.
(אם רואים שהילד "קופץ" אפשר פשוט להוביל אותו לשירותים, אבל לא מעבר).
שיהיה בהרבה סיעתא דשמיא.

ממש ככה
ולא להיבהל מהתהליך של הגמילה
אם ההורים בלחץ הילד קולט את זה.

 

[כל מה שמעוצב]

אני מצטערת אם לא הבנתי את תחושותיך.
התבססתי רק על התחושה ששודרה מהמילים שלך:

הילד עושה לנו בית ספר

שידר לי שאת חשה התמודדות משמעותית.

כשהמשכתי תוך אמפתיה לנסות ולהבין כמה זמן את מתמודדת עם המצב ראיתי שכתבת:

היום היום הרביעי לגמילה (נגמר)-

כלומר, אף שגמילה בהחלט יכולה לקחת חודש, כבר ביום הרביעי, נראה שאת מרגישה מצוקה.

את מתקוממת על שחשתי שאת בלחץ ואף כותבת בתגובה לדבריי:

"משפט אחד של לחץ מוחלט על הילד"?

בעוד שבהודעתך הראשנה את כותבת:

כשמזכירים לו ללכת לשרותים (בערך כל חצי שעה)

לי המילים האלו שידרו בהחלט הפעלת לחץ משמעותי. לפי החשבון שלי, תזכורת כל חצי שעה במשך ארבעה ימים מסתכמים בכ 96 תזכורות. אני חושבת שאם בעלי היה מזכיר לי משהו מספר כה רב של פעמים בארבע ימים, מישהו מאיתנו היה מאבד את הראש.....

בהמשך הודעתך, את כותבת גם:

חשבתי ילך לגן הוא יתבייש יותר

ההבנה הפשוטה שלי את ההודעה היתה שאת ניסית להשתמש בגן כמפעיל לחץ, דבר שלא כל כך תורם לשלווה של ילד.

ואחרון, סליחה שלא פירשתי נכון, אבל היה נראה לי שאת די בלחץ כיון שסיימת את דבריך ב:

הצילו- אני מיואשת.

אולי באמת לא חשבת כך, אז אני מצטערת שפירשתי לא נכון.

 

[נ.ג]

בלתק
זה ממש לא הזמן לגמילה
כלל ראשון בגמילה- תקופה רגועה למשפחה ובמיוחד לאמא
יש עוד הרבה מה לאמר בנושא אבל זה לא הזמן
המון הצלחה ורוגע

 

[גיטומציה]

ממש מבינה אותך,
נראה כאילו אני פתחתי את האשכול
הבן שלי כבר בגן חיידר אמנם בין הקטנים ממש, אבל כולם כבר גמולים, ולא היה עם מי לדבר, ניסיתי הכללללל
ופשוט לא הלך!!! זה היה כבר לא נעים ואפילו מבייש את הילד מול החברים , אבל פשוט לא התקדם...
עד שיום אחד שהוא כבר היה בן שלוש וחודשיים האסימון פשוט נפל! והוא כבר גמול 3 שבועות בלי פספוסים בכלל!!!!
אם לא הולך- פשוט לחכות בסבלנות , כי אם לא הגיע הזמן שלו שום דבר לא יעזור!!

 

[כוכבה ה.]

קופצת על האשכול-
מה עושים עם ילד כבן 3.5
היה גמול לחלוטין כמה חודשים ואז היה שבוע שחזר לפספס ביום ובלילה,
ב"ה ביום הצלחנו לגמול אותו שוב
אך בלילה הוא קם רטוב כל בוקר למרות שאני לוקחת לשרותים כמה פעמים בלילה
(לא יודעת מה גרם לכך..., מבחינה רגשית לא היתה סיבה ניראת לעין)
מה עושים????

 

[בשנים זה מצוין]

אני מצטערת אם לא הבנתי את תחושותיך.
התבססתי רק על התחושה ששודרה מהמילים שלך:


שידר לי שאת חשה התמודדות משמעותית.

כשהמשכתי תוך אמפתיה לנסות ולהבין כמה זמן את מתמודדת עם המצב ראיתי שכתבת:

כלומר, אף שגמילה בהחלט יכולה לקחת חודש, כבר ביום הרביעי, נראה שאת מרגישה מצוקה.

את מתקוממת על שחשתי שאת בלחץ ואף כותבת בתגובה לדבריי:

בעוד שבהודעתך הראשנה את כותבת:

לי המילים האלו שידרו בהחלט הפעלת לחץ משמעותי. לפי החשבון שלי, תזכורת כל חצי שעה במשך ארבעה ימים מסתכמים בכ 96 תזכורות. אני חושבת שאם בעלי היה מזכיר לי משהו מספר כה רב של פעמים בארבע ימים, מישהו מאיתנו היה מאבד את הראש.....

בהמשך הודעתך, את כותבת גם:

ההבנה הפשוטה שלי את ההודעה היתה שאת ניסית להשתמש בגן כמפעיל לחץ, דבר שלא כל כך תורם לשלווה של ילד.

ואחרון, סליחה שלא פירשתי נכון, אבל היה נראה לי שאת די בלחץ כיון שסיימת את דבריך ב:

אולי באמת לא חשבת כך, אז אני מצטערת שפירשתי לא נכון.

ואוו
כמה עבודה עשית בשבילי בערב פסח.
ממש בדיקת חמץ בהודעה ובטקס, מוערך.

אז ב"ה יכולה לומר,
לכל האומרים- לא עשית נכון, תפסיקי, חכי לתקופה רגועה(שהתקופה בבית רגועה כי הבעל בבית- מה שאף פעם לא קורה ואני לא מבשלת כלום לפסח, להזכיר- ילד ראשון)

וגם על כך שאני מיואשת ביום הרביעי- ילד ראשון, אין לי מושג כמה זמן זה לוקח.
אז ב"ה (מבלי לפתוח פה) השבת היה נקי לחלוטין, ללא פספוס והאמירות ללכת לשרותים באו מצידו בלבד.

תודה ל @Ruti Kepler על המאמר, עזר לי רבות ושינה לי ממש את התפיסה!

 

[975]

קופצת על האשכול-
מה עושים עם ילד כבן 3.5
היה גמול לחלוטין כמה חודשים ואז היה שבוע שחזר לפספס ביום ובלילה,
ב"ה ביום הצלחנו לגמול אותו שוב
אך בלילה הוא קם רטוב כל בוקר למרות שאני לוקחת לשרותים כמה פעמים בלילה
(לא יודעת מה גרם לכך..., מבחינה רגשית לא היתה סיבה ניראת לעין)
מה עושים????

תבדקו דלקת בדרכי השתן