- הוסף לסימניות
- #1,281
וואי רחמים, ותודה על השיתוף!תאמת, יש רגעים (כשאני מספיק רגועה ולא עסוקה בלרחם על עצמי) שבהם אני ממש מרחמת עליה
לאו דווקא כי היא סובלת כי קשה לי עדיין להבין את זה (אפפעם לא נכנסתי לה ללב ולא בדקתי מה באמת היא מרגישה)
אלא מנקודת המבט הזו שאני מסתכלת עלינו, על המשפחה שלה ושואלת את עצמי מה נשאר לה מכל זה..
ילדים ששונאים אותה? שמנתקים איתה קשר? בסופו של דבר זה אמא שמכל המשפחה שלה אין אף אחד שיבכה בלוויה שלה...
אז כן אני מרחמת
אבל רק לפעמים... כשנחה עלי הרוח![]()
תכל'ס אין לך מקום שתוכלי לצאת אליו חברה/משפחה וכדו' כדי להתחיל להשתקם?
(לא בטוח שזו את שכתבת שאת רווקה וכו')
מזתומרת, פתאום הוא הופך את עורו?? מתי ולמה פתאום הוא נהיה כזה? זה מערכת עצבים שמשתוללת?אני לא כועסת על השאלה
אני אפילו מבינה אותה.
כי כן, הבן אדם חולה.
והשאלה היא בעצם - למה לא לרחם עליו אם הוא חולה?
אז האמת,
גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו
ואחרי שחקרתי וביררתי
יש לי 2 תשובות:
1.השלב של הסבל - הוא השלב לפני שהאישיות נהפכת להיות נרקסיסטית. אחרי שהבן אדם כבר הופך לנרקסיסט - כבר אין את הסבל, קיים ניתוק והוא באמת בטוח בעליונותו.
ברור. מה המצב כיום?2.נגיד והוא סובל. תכלס, הוא עשה כל כך הרבה סבל, שאני בכלל לא רוצה להיכנס למניעים שלו. שיסבול, שלא יסבול. מה שחשוב לעשו זה שדבר ראשןו אחרים לא ייפגעו ממנו.
לשם דוגמא:לא בטח שכל הדוגמאות הם רק נרקסיסט.
יש מספיק סבל בעולם לכולם
ובכלל מי אנחנו שנדע לכמת מי סובל יותר ממי, כמה ולמה?
אני חושבת שבבאמת יש סבל רב למי שחי בצל נרקסיסט,
וביחד עם זאת - יש עוד הרבה סוגים של סבל בעולם,
ואת כולם עלינו לכבד,
וכולם עלינו לתת מקום והכלה.
בן משפחתי סובל מחרדות והיו תקופות קשות ממש, שלא יכל לקום מהמיטה ולא לדבר עם אף אחד.
אין מה לדבר על עבודה ויציאה מהבית אפי' לא לקופ"ח סמוכה.
ובין השיחות שהיינו מקיימים הייתי מנסה לעודד אותו תראה כמה סבל יש בעולם פלוני שוכב בביה"ח מונשם מורדם, הורים שנפטרו באורח טראגי ושמועות שלא חסר בכל מקום ומקום וכיו"ב. וזה לא דיבר אליו בכלל.
מבחינתו הסבל שלו איתו הוא מתמודד הוא הנורא שקיים על אדמות.
ובאיזשהוא מקום בצדק!
מי שלא יודע מה זה התקף של חרדות ופחדים ביומיום..
אחחחח
אין מילים.
שה' יגאל אותנו כבר מהיסורים.
הנושאים החמים