עזרה!!!!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני עורכת מצגת של מסיבת סדור. יש לי הסרטות שכל בת מבקשת משהו.
אני מכניסה את ההסרטות לפרימייר השמע לא מגיע בכלל!
המרתי הכל לmp3 וזה מגיע אבל לא בדיוק באותו אורך של הוידיאו.
מה עושים?

זה דחוףףףףף.......:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יכול להיות שחסר לך קודק, אולי תנסי להמיר את ההסרטות לAVI לפני הייבוא.(ולא רק את האודיו, שהופך לבעיה בהתאמה בין אודיו ווידאו, ובטח שלא לmp3, אם כבר אז ל-WAV)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
איזה פורמט ההסרטות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י שירו;2492079:
יכול להיות שחסר לך קודק, אולי תנסי להמיר את ההסרטות לAVI לפני הייבוא.(ולא רק את האודיו, שהופך לבעיה בהתאמה בין אודיו ווידאו, ובטח שלא לmp3, אם כבר אז ל-WAV)

למה לא mp3?
סתם מענין...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תקשיבי,
בדיוק היה לי בעיה להכניס הסרטות לפריימיר
ולא ידעתי מה הבעיה..והייתי חייבת את ההסרטות האלו....
ושכנה שלי החמודה פשוט עזרה לי ...
ועכשיו אני יודעת מה הבעיה...
ואולי גם אצלך הבעיה תיפטר,
אז כך,
את נכנסת למחשב שלי\תצוגה\פרטים מוסתרים
תורידי שם את ה - וי ויש לך את הסיומות בכל קובץ ואת יכולה לשנות איך שאת רוצה
שנתי לסיומת של AVI והכל הסתדר ב"ה
מקווה שעזרתי לך
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לפעמים אם הסרטת הסרטות ארוכות בלי הפסקה
הסרט מתפצל לך לכמה וכשאת מכניסה לפרימיר הוא כן מופיע שלם
יכול להיות שקובץ מס 1 ו2 ו3 זה בעצם הסרטה אחת ארוכה שהתפצלה
ובפרימיר כשאת מניחה על הסיקוונס הוא מראה לך אחד ארוך שהוא בעצם סרט מס' 1 ו 2ו 3
תנסי לראות אם אתמניחה את קבצי הMP3 אחד אחרי השני באותו סרט
אם זה תאום
מקווה שהסברתי מספיק ברור
בהצלחה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אל תשליכנו
ב"ה

האמת? רוב החיים זה התמודדות. פעם ככה, פעם אחרת.
ולפעמים הכי קשה זה פשוט לא להבין למה זה קורה לנו בכלל.
אנחנו מסתובבים בלי תשובות, מה עושים? איך מתמודדים?

ואז מגיע רגע כזה, פתאום אור קטן נדלק.
אנחנו מתחילים להבין מה לעשות, מה רוצים מאיתנו, איך להסתדר עם העניין
וזה הרגע שמקדם אותנו, לא רק להבין בראש, אלא גם לדעת מה לעשות בפועל.
דווקא מתוך הקושי, אנחנו באמת מבינים ומרגישים על מה מדובר.

יש ניסיונות מתמשכים, ולפעמים יש משהו שחוזר שוב ושוב.
אם זה עניין של אופי שתמיד מביא איתו היתקלויות,
אם זה חסר כלשהו,
או אם זה קושי ספציפי.

כך היה עם התמודדות רבת שנים.
לא אפרט, אבל מדובר במשהו ספציפי, לא מאוד קרוב, אלא ברמה של שכנים, אך מספיק נוכח כדי להציק.
כמה סבל היה שם, שוב אותן הצקות, שוב אותה אטימות, שוב אותה התעלמות.
וכמובן, מה שמציק הוא לא רק ההפרעה עצמה אלא גם האטימות והחוסר התחשבות הנוראה שמתלווה אליה.

ואז התפללתי. לא שיפסיקו להפריע לי, אלא פשוט: "ריבונו של עולם, תן לי להבין".
וברגע הזה נפתח לי שער חדש.

הרגע שבו מנצנצת הבנה, זהו רגע שאפשר לומר שהוא ההתחלה של הסוף.
גם כשהבעיה לא נעלמת, עצם ההבנה כבר נותנת כוח להמשיך.
הרבה מאוד תפילות ובקשות מובילות בדיוק לבקשה הזאת.

ותודה לך בורא עולמים על כך ששמת לי את המילים בפה.
כי ברגע שמגיע הרגע הנכון, כשמתמלאת סאת הצער, גם הדרך הופכת למפולסת.

באותו רגע נצנצה בי ההבנה: זה בכלל לא עליי, זה כעס ענק שבוער אצלם ויוצא החוצה.
זה כעס עצום, פנימי, שאין לו אוויר לנשום, אז הוא פשוט נשפך על אחרים, מי שקרוב ומי שרחוק.

כשהבנתי את זה, הבנתי שכמו ששאלה טובה היא חצי פתרון, כך גם תשובה טובה היא חצי פתרון.
עד עכשיו התייסרתי מכך שאנשים כל כך חסרי התחשבות, נוהגים בחוצפה ומנצלים.
ועכשיו הבנתי שהם מנסים להפיל עלי את הכעס הנורא שקיים אצלם.

הבנתי משהו חדש: אני לא חייבת לפענח אותם בכלל, כי מה שמניע אותם בכלל לא קשור אלי.
אני גם לא חייבת לקחת על עצמי את הכעס הזה.
ופתאום יש שקט בלב, אפילו מול כל ההצקות שהיו.

ההבנה הזו שחררה אותי.
לא חייבת לקחת על עצמי כעס שאינו שלי.
לא חייבת להסביר או להצדיק.

בימים אלו של סליחה ומחילה, כשאנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ימצא לנו מחילה תחת כיסא כבודו ונוכל לשוב אליו בלב שלם.
אנחנו לא מבינים את דרכי ה' ולא מבינים את מעשי בני האדם.

אבל אנחנו יודעים בידיעה גמורה שכל מה שעברנו היה לטובה גמורה.
ועד אז ננסה להבין מה אנחנו צריכים לעשות, וכמה אנחנו לא מבינים.

ואם הצלחתי לעזור למישהו לראות טיפה מעבר,
להבין שלא תמיד נבין את העליות והמורדות,
זה מספיק.
כי תמיד, תמיד, אתה סיבת הסיבות.

* כשמישהו משליך עלינו כעס, אנחנו כמעט באופן אוטומטי מתחילים להרגיש אותו, כאילו הוא שלנו.
אבל האמת היא, זה בכלל לא שלנו.
הכעס הזה יכול לעבור דרכנו, להדביק אותנו, רק אם אנחנו מוכנים לקחת אותו פנימה.
וכשאנחנו בוחרים שלא, אז לא משנה כמה ישליכו לכיווננו, אנחנו פשוט לא שם.
אני רוצה לשתף חלק מסיפור חיי, ואם תרצו אמשיך לפרקים הבאים...

פרק א - בין פטיש לסדן, מסע של התמודדות ותקווה

קוראים לי שניאור אני בן 24 זה עתה סיימתי את מסלול הלימודים בישיבה והשליחות במסגרת חב"ד. ברוך השם אני בחור פעיל ומלא אנרגיה, עשיתי הרבה למבצע תפילין בכותל המערבי, ובחגים גם בבית הרפואה מעיין החיים, אני זוכה לשמח חולים ומנהל קבוצת מתנדבים שמזכים יהודים במצוות החג, ומחדירים בהם שמחה ואור של תקווה, וכן גם בי מחדיר סיפוק עצום, לעזור ולסייע לאחרים זו הרגשה נפלאה מאין כמוה.

אני בשידוכים כבר יותר משנה, במקביל לאחותי שצעירה ממני בשנתיים, שגם זה עתה סיימה את חוק לימודה במסגרות חב"ד, וכרגע מחפשת את בן זוגה - החצי שאבד לה. אני בדיוק ניצב על פרשת דרכים מה לעשות כרגע לבנתים עד שאמצע את החצי ששייך לי, השידוך שלי, המיועדת שלי.

באחד הימים כשאני חוזר לבית אחרי לימוד מוצלח עם החברותא, עייף ומותש אך מלא סיפוק. בעודי מחכה לארוחת הצהרים שאחותי מבשלת, אני שם לב למכתב שמונח על השולחן על המכתב היה כתוב את שמי המלא והכתובת של הבית, זה ריגש אותי מאוד למען האמת, לא ידעתי שיש מישהו שממש מתעניין בי עד כדי כך שהוא שולח לי מכתב באופן אישי.

פתחתי את המכתב בהתרגשות, וברגע אחד כל רגש השמחה וההתרגשות שלי התהפך לרגש של פחד וחרדה, התברר שהמכתב נשלח מטעם המוסד לביטוח לאומי, והוא בעצם הודעת חוב על סך של כ10,000 ₪. לא ידעתי מה זה אומר בדיוק, היה לי מוזר מאיפה הגיע החוב הזה, אני לא לוויתי כסף בכזה סכום ובוודאי שלא מהמוסד לביטוח לאומי, אם כבר אז הולכים לבנק לא אליהם.

אחרי זמן קצר התברר לי שגם אחותי קיבלה מכתב זהה לחלוטין, היה לי מוזר, ביררתי איתה וגם היא לא לוותה מהם כסף, מה שכן שמתי לב שסכום החוב שלה היה קצת פחות מהסכום שהיה נקוב בהודעת החוב שלי, לפחות זה חצי נחמה.

רק אחרי בירור קצר הבנתי שכל מי שלא עובד צריך לשלם חובות לביטוח הלאומי, גם בלי שהוא לווה מהם כי ככה זה החוק, להרבה בחורי ישיבה ההורים משלמים עבור הילדים, אך במקרה שלי איך לומר עם כל הרצון הטוב של הורי לשלם זאת בעבורי, זה לא באמת היה ביכולתם.

אפילו שאנחנו משפחה קטנה רק אני אחותי וההורים, בכל זאת הניירות הצבעוניים האלה מה שמכנים כסף, הם היו חסרים אצלנו בבית, אפילו שזה רק נייר, המצרך הזה היה קשה מאוד להשגה בעבור הוריי ובמיוחד באותה התקופה, אימא שלי עקרת בית ולא ממש יכולה לצאת ולהביא כסף עקב ענייני בריאות, ואבא עובד קשה מאוד כדי להביא פרנסה לבית, ואת זה הוא בקושי מצליח אם בכלל.

הימים עוברים אני ואחותי מנסים למצוא דרך כדי להשיג את סכומי הכסף, ולבנתיים אנו זוכים לקבל עוד ועוד מכתבים "אישיים" שבכל אחד מהם הסכום הולך וגודל, וגם נוספים עוד ועוד שורות אזהרה.

למכתב הבא הביטוח הלאומי החליפו את גוון המעטפה לאדום, וזה כבר לא היה עוד מכתב, אלא איום מפורש "הוצאה לפועל" זה מה שהופיע בכותרת, לא צריך לתאר לכם מה שעבר לי בראש באותו הרגע, עד כאן! זהו די די! אני אומר לעצמי צריך לעשות משהוא ומהר.

כסף לא היה לי להביא להם באותו הרגע, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, הלכתי להתפלל בקברו של האדמו"ר מזוועהיל, עשיתי את הסגולה הידועה של שני חמישי שני, והתפללתי לה' שבזכות הצדיק נראה ישועות גדולות בקרוב, ואני מבטיח לפרסם כשהוושע.

ביום שני האחרון, התפללתי מעומק הלב ממש, דמעות זלגו מעיניי, אבל הייתי בטוח שהישועה שלי ושל אחותי קרובה לבוא, נפרדתי מהקבר של הצדיק אחרי שהדלקתי נר ותרמתי כמה שקלים לצדקה לזכות הצדיק, ואני הולך בדרכי לכיוון הבית כשאני שקוע במחשבות על מה אני הולך לעשות עכשיו.

פתאום אני פוגש ידיד ותיק שלא פגשתי אותו כבר שנים, אחרי ששאלתי בשלומו כנהוג, תוך כדי שיחה התברר שהוא סוג של עסקן ויש לו השפעה על המוסד לביטוח לאומי, נפרדתי ממנו בהבטחה שהוא ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

אני מתמלא ברגש של שמחה, סוף סוף רואים אור בקצה המנהרה. אני חוזר לבית שמח ומאושר רוצה לבשר זאת לאחותי ולהורי שהנה דיברתי עם עסקן אחד שינסה לעזור בנידון, ואין מה לדאוג מההוצאה לפועל.

אך כשאני מגיע לבית, אני רואה את הורי ואחותי יושבים יחד, נראים מודאגים ועצובים. מה קרה זרקתי שאלה באוויר, קיבלנו מכתב אמרה אחותי וזה לא מהביטוח הלאומי! לא ידעתי עם המשפט הבא מבשר טובות או חלילה...

המכתב שנועד עבור הורי, נשלח מטעם ישיבת ******* אחת מהישיבות הידועות והמוצלחות בעולם הישיבות, לרגע חשבתי שהם רוצים שאני יכנס ללמוד שם אולי... אבל תוכן המכתב היה דווקא משהוא אחר, הם הודיעו לנו שהם הבעלים החדשים של הדירה שלנו. הדירה שלנו היא דמי מפתח זה לא בדיוק שכירות וזה גם לא דירה של ההורים שלי. הבעל הבית הזקן שהיה ניצול שואה נפטר והוריש את הדירות שלו לישיבה, וכרגע זה הקדש להם. באותו הרגע לא הבנתי בדיוק מה זה אמור להיות אכפת להורים שלי מי בדיוק הבעלים של הבית, העיקר שנוכל לגור בדירה ולשלם את דמי השכירות בזמן וזהו.

וביננו למה שיהיה אכפת למישהו מהדירה הזו, הדירה קטנה וישנה עם קירות מתקלפים, ובחורף כל הבית שלנו מתמלא בדליים, הברכה של הגשם חודרת את תקרת הבית ואנו נאלצים לאסוף אותם עם דליים, כדי שהברכה הזו לא תהפוך לבריכה.

כמה ימים אחרי, אני חוזר לבית ומוצא את הנציגים של הישיבה אצלנו בחצר של הבית, הבנתי שמשהו שונה קצת מבעל הבית הקודם... הם הציגו את עצמם דיברו עם אבא בעיקר, והציגו את התוכנית שלהם, הם רוצים לעשות שינויים במבנים ובדירות שהם ירשו. ובגלל שהדירות הקדש, הם צריכים להוציא מהם את המקסימום לטובת הישיבה כמובן, ואם על הדרך הם ידרכו על הראש של הדיירים המסכנים זה לא נורא, כי מצווה כזו זה מצווה גדולה ולא משנה עם על הדרך יפגעו כמה אנשים...

כבר בסוף של אותו השבוע הם הגיעו שוב עם תוכנית מפורטת, על החצר של הבית אנחנו לאלץ לוותר, כי שם הולך להיבנות בניין מפואר שיהווה הכנסה מכובדת לישיבה. ובמילים פשוטות מסביב המחסן שבו אנו גרים הולכים להיבנות להם ארמונות פאר, ואנחנו נוותר על החצר ונהנה ממוזיקת הרקע של מקדחות ופטישים.

אז נפתח בעבורנו עולם מושגים חדש שהתוודינו אליו בעל כורחנו, חוזים עורכי דין בתי משפט, ואם צריך זה לא מספיק כדי לשכנע אותנו על הצורך של ההקדש, יש גם אנשים שיודעים לשכנע בצורות שונות ומשונות, אנשים שהם פשוט לא מהעולם הזה אלא מהעולם התחתון.

אין ספק התקופה הזו הייתה קשה וסוערת, כאילו לא מספיק לנו הסיפור עם הביטוח הלאומי, והסיפור עם הדירה עכשיו, וכן כנראה שזה לא הספיק והשענת הכלכלית היחידה שהייתה לנו באותה התקופה נשברה, ודווקא אז אבא פוטר מעבודתו.

לא קשה לתאר את האווירה המתוחה ששרה בבית באותה התקופה, אנו טרודים ולא יודעים מה ילד יום, על שידוכים מי מדבר בכלל.

בבית שעדיין גרנו בו התחלנו להרגיש את המחסור הגדול בכסף, וכך גם בכל הדברים הנצרכים לחיים בסיסים כמו אוכל אפילו זה היה כבר מצרך לא נפוץ אצלנו בבית. בתוך תוכי ידעתי שכמו שכל דבר טוב חולף כך זה גם בדברים הפחות טובים.

באחד הלילות, כשישבנו בסלון בחושך כדי לחסוך חשמל, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כולנו קפצנו בבהלה. אבא ניגש בזהירות לפתוח את הדלת כולנו היינו במתח, עומדים מאחוריו ובראש המחשבות רצות לכל עבר.
השבוע: דרושפינג - החלום ושברו (מה זה בכלל דרושפינג??)

היה לי נסיעה ארוכה, וע"מ ללמוד על כסף ועסקים התארגנתי עם חומר לשמיעה בנושא.
בשלב מסויים התחיל לפעול ברקע הרצאה של בחור צעיר בשם דניאל מדלובסקי (פתוח בנטפרי) שיש לו מחזור של 50 מיליון דולר מדרושפינג, והוא רוצה לספר איך להצליח בזה בענק.
בטח חלק יודעים מה הכוונה דרושפינג וחלק לא, אני הייתי מאלה שלא, וגם אני נוהג להסביר כל דבר במילים הכי פשוטות,
אז הנה ההסבר מהתחלה -
כמו שאפשר לנהל חנות פיזית, שמי שרוצה מגיע, בוחן את הדברים ומחליט מה לקנות,
אפשר לנהל חנות באינטרט, אתה מעלה תמונות של מה שאתה מוכר, ומי שמעוניין סולק אשראי ואתה שולח לו בדואר.
בדרושפינג המהלך הוא כפול, אתה מקבל הזמנה ששילמו עליה עם הכתובת למשלוח וכל הפרטים,
ומיד אחרי שהקונה משלם,
אתה מסתובב עם הכסא מנהלים שלך למחשב השני שבחדר (או עובר כרטיסיה באותו מחשב), רוכש את אותו מוצר בדיוק שהוא הזמין, בעלי אקספרס ברבע מחיר, מזין את האשראי שלך, מוסיף את הכתובת של הלקוח שלך, [והיום יש גם אוטמציות שעושות את זה לבד בזמן שאתה יישן או מטייל...]
הוא שילם 200 ש"ח על המוצר, אתה בלי מאמץ ובלי סיכון שילמת 50 ש"ח, הוא מקבל את המוצר ואתה 150 ש"ח.
[בחנות פיזית כל חודש אתה משלם שכירות ומשלם למוכר, בחנות אינטרנט יש לה סחורה משלה וזה עולה כסף וזמן האחסון, ויש סיכון שלא הכל יימכר וכו', כאן רק הכנסות].
ברגע שהבנתי נכנסתי להלם,
השאלות התרוצצו לי בראש,
דבר ראשון: זה לא גזל?
שני: שאדם מזמין מאתר ישראלי, ופתאום הוא יקבל שקית של עלי אקספרס, הוא לא יבוא לשבור לי את הידיים והרגליים מרוב כעס?
שלישי: למה שיזמין אצלי אם אותו מוצר בדיוק מוכרים בעלי אקספרס ברבע מחיר?
רביעי: על פניו זה נשמע כמו מדפסת כסף, הכנסה ללא סיכון כלל, אפשר לעבוד בזה בכל שעה מכל מקום, איך כולם לא עושים את זה?
החלטתי שאני לומד את העניין, אפילו שאני חלש בטכנולגיה, ואם זה לגיטימי ואמור לעבוד אני מתחיל...
לא שלא פחדתי, הפוך רעדתי מפחד, אבל כבר הבנתי מזמן שאם אני רוצה לעשות כסף עליי לקבל על עצמי, לא להימנע משום דבר בגלל פחד, כי עם פחד לא קונים במכולת.

בדקתי את הסוגיא, אזרתי אומץ ויצאתי לדרך, בימים הקרובים (גם ככה יצא ארוך מידי) אני יספר לכם את התשובות שלי לכל השאלות, ויספר לכם מה יצא מזה.

אשמח לשמוע את דעתכם, על דרושפינג, ואם יש לכם תשובות על השאלות, או שיש לכם שאלות אחרות על זה או כל דבר אחר, יהיה טוב שתגיבו.

זה השאלות שלי כאב כאמור:
דבר ראשון: זה לא גזל?
שני: שאדם מזמין מאתר ישראלי, ופתאום הוא יקבל שקית של עלי אקספרס, הוא לא יבוא לשבור לי את הידיים והרגליים מרוב כעס?
שלישי: למה שיזמין אצלי אם אותו מוצר בדיוק מוכרים בעלי אקספרס ברבע מחיר?
רביעי: על פניו זה נשמע כמו מדפסת כסף, הכנסה ללא סיכון כלל, אפשר לעבוד בזה בכל שעה מכל מקום, איך כולם לא עושים את זה?


לפרק א'

לפרק ב'

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה