'עיר דירות הרפאים' או 'למה חרדים לא באים לעפולה'

  • הוסף לסימניות
  • #42
ההתבכיינות פה על חוסר העבודה בצפון מזכירה לי את הסיפור על בעל העסק לשרוכים ששלח את שני בניו למדינות אפריקה לבדוק את האופציות הכלכליות שם לפתיחת סניפים. לאחר סיור התרשמות קצר כתב הבן הראשון: אבא, אין סיכוי. אנשים פה בכלל הולכים יחפים!! כך שצורך בשרוכים ודאי אין להם.
ואילו הבן השני כתב: אבא, הפוטנציאל אדיר!! אנשים פה אפילו לא יודעים מה זה נעליים, אנחנו נהיה הראשונים ללמד אותם!!
ולפני שיתרעמו עלי כל יושבי הפריפריות, כמובן שלא התכוונתי להשוות את הילידים האפריקניים היחפנים לתושבי הפריפריה.
אלא שיש מציאות, שהפריפריות מפותחות הרבה פחות מבחינה כלכלית ועסקית.
הבעיה שבמקום לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר שיש במקומות האלו, אנשים מתבכיינים שאין עבודה....
בבני ברק ובירושלים, כל עסק שתחשוב לפתוח יש כבר עוד עשרות כמותו.
ביישוב הצפוני בו אני גרה, כמעט כל עסק חדש שנפתח מצליח.
במקום להיות יצירתיים, ליזום ולחשוב על פתרונות אנשים מחכים בכליון עיניים למטריקס ודומיהם שיואילו בטובם לפתוח סניף אזורי ולשלם 35 ש"ח לשעה....
במקום להמתין לעסקנים שיארגנו קבוצות רכישה ועד אז להתבכיין על הצפיפות האכזרית ועל המשכנתא הנוראית פשוט קומו ועשו מעשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ההתבכיינות פה על חוסר העבודה בצפון מזכירה לי את הסיפור על בעל העסק לשרוכים ששלח את שני בניו למדינות אפריקה לבדוק את האופציות הכלכליות שם לפתיחת סניפים. לאחר סיור התרשמות קצר כתב הבן הראשון: אבא, אין סיכוי. אנשים פה בכלל הולכים יחפים!! כך שצורך בשרוכים ודאי אין להם.
ואילו הבן השני כתב: אבא, הפוטנציאל אדיר!! אנשים פה אפילו לא יודעים מה זה נעליים, אנחנו נהיה הראשונים ללמד אותם!!
ולפני שיתרעמו עלי כל יושבי הפריפריות, כמובן שלא התכוונתי להשוות את הילידים האפריקניים היחפנים לתושבי הפריפריה.
אלא שיש מציאות, שהפריפריות מפותחות הרבה פחות מבחינה כלכלית ועסקית.
הבעיה שבמקום לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר שיש במקומות האלו, אנשים מתבכיינים שאין עבודה....
בבני ברק ובירושלים, כל עסק שתחשוב לפתוח יש כבר עוד עשרות כמותו.
ביישוב הצפוני בו אני גרה, כמעט כל עסק חדש שנפתח מצליח.
במקום להיות יצירתיים, ליזום ולחשוב על פתרונות אנשים מחכים בכליון עיניים למטריקס ודומיהם שיואילו בטובם לפתוח סניף אזורי ולשלם 35 ש"ח לשעה....
במקום להמתין לעסקנים שיארגנו קבוצות רכישה ועד אז להתבכיין על הצפיפות האכזרית ועל המשכנתא הנוראית פשוט קומו ועשו מעשה.
וואו כמה שיפוטיות בתגובה אחת
כמה חוסר הבנה לכך שלא כולם מעדיפים ויכולים להיות עצמאים ויזמים.
כמה חוסר הבנה לכך שאין תחלופה במקומות עבודה. (במיוחד באלו המאוכלסים ע"י יוצאי חבר העמים)
וכנראה גם חוסר היכרות משווע עם התחבורה הציבורית בפריפריה.
על החתום: תושבת הצפון שנוסעת כל יום מרחק של שעה ויותר לעבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ההתבכיינות פה על חוסר העבודה בצפון מזכירה לי את הסיפור על בעל העסק לשרוכים ששלח את שני בניו למדינות אפריקה לבדוק את האופציות הכלכליות שם לפתיחת סניפים. לאחר סיור התרשמות קצר כתב הבן הראשון: אבא, אין סיכוי. אנשים פה בכלל הולכים יחפים!! כך שצורך בשרוכים ודאי אין להם.
ואילו הבן השני כתב: אבא, הפוטנציאל אדיר!! אנשים פה אפילו לא יודעים מה זה נעליים, אנחנו נהיה הראשונים ללמד אותם!!
ולפני שיתרעמו עלי כל יושבי הפריפריות, כמובן שלא התכוונתי להשוות את הילידים האפריקניים היחפנים לתושבי הפריפריה.
אלא שיש מציאות, שהפריפריות מפותחות הרבה פחות מבחינה כלכלית ועסקית.
הבעיה שבמקום לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר שיש במקומות האלו, אנשים מתבכיינים שאין עבודה....
בבני ברק ובירושלים, כל עסק שתחשוב לפתוח יש כבר עוד עשרות כמותו.
ביישוב הצפוני בו אני גרה, כמעט כל עסק חדש שנפתח מצליח.
במקום להיות יצירתיים, ליזום ולחשוב על פתרונות אנשים מחכים בכליון עיניים למטריקס ודומיהם שיואילו בטובם לפתוח סניף אזורי ולשלם 35 ש"ח לשעה....
במקום להמתין לעסקנים שיארגנו קבוצות רכישה ועד אז להתבכיין על הצפיפות האכזרית ועל המשכנתא הנוראית פשוט קומו ועשו מעשה.
מה הקשר... מבחינת מקומות ההעסקה יש מספיק אוכלוסיה, הבעיה היא לא הבאת אוכלוסיה מתאימה אלא שאין מקומות עבודה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
וואו כמה שיפוטיות בתגובה אחת
כמה חוסר הבנה לכך שלא כולם מעדיפים ויכולים להיות עצמאים ויזמים.
כמה חוסר הבנה לכך שאין תחלופה במקומות עבודה. (במיוחד באלו המאוכלסים ע"י יוצאי חבר העמים)
וכנראה גם חוסר היכרות משווע עם התחבורה הציבורית בפריפריה.
על החתום: תושבת הצפון שנוסעת כל יום מרחק של שעה ויותר לעבודה.
אכן לא כולם יכולים ורוצים להיות יזמים, כמו שלא לכל אחד מתאים להתנתק מסינר ההורים ולגור הרחק מהמשפחה. אי אפשר למכור פתרונות דיור כמו אופיום להמונים. יש כאלה שבאמת אין להם ברירה והדבר הנכון ביותר בשבילם הוא להמשיך לגור במרכז, עם כל הקשיים.
לא דיברתי על אף אחד ספציפי, דיברתי על הגישה הציבורית של "לא הולכים לפריפריה כי אין שם עבודה".
ומי שמך להחליט על רמת ההבנה וההכרות שלי?
אני גם שכירה. וגרה בצפון. ונוסעת ארבעים דקות לעבודה + הליכה של רבע שעה.
אבל החברות שלי בבני ברק גם נוסעות ארבעים וחמש דקות - עם כל הפקקים - למשרדים שבמרכז תל אביב.
נוסעת להורים שלי לשבת בשני אוטובוסים ורכבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
דיברתי על הגישה הציבורית של "לא הולכים לפריפריה כי אין שם עבודה".
כי יש בגישה הזו מידה רבה של צדק.
אבל החברות שלי בבני ברק גם נוסעות ארבעים וחמש דקות - עם כל הפקקים - למשרדים שבמרכז תל אביב.
אבל יש להן בחירה בין יותר מקומות עבודה. מה לא ברור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אפשר להתווכח על הרבה סעיפים של חסרונות או מעלות הפריפריה, אבל סדר החשיבה שלי הוא כזה:
(זהו סדר החשיבה שלי כמובן, כל אחד והעדפותיו הפרטיות)
1. אני יוצאת מהנחת בסיס שאני מעוניינת לגדל את משפחתי וילדי בשלווה במקום הראוי להיקרא בית.
2. דירת שניים וחצי חדרים על ציר ז'בוטינסקי מבחינתי לא עונה על הצורך הנ"ל.
3. לא רק שדירה כזו לא עונה על הצורך, היא גם תגזול נתח נכבד מהכנסות המשפחה לטובת המשכנתא.
4. בכל מקום יש בעיות פרנסה, אזור אזור ובעיותיו. בצפון היצע המשרות נמוך, ובמרכז לעומת זאת ישנה תחרות איומה בכל ענפי התעסוקה.
5. אפשר להביא הרבה נתונים סטטיסטיים מהלמ"ס או מכל מקום אחר על נתוני התעסוקה בצפון מול המרכז, אך כשאני ספציפית משווה את בנות הכיתה (הבניברקית) שלי לבנות הקהילה (הצפונית) שלי, אחוזי התעסוקה די זהים. לא נכנסתי לאף אחת לתלוש השכר, אך כמדומני ששיעור השכר גם הוא דומה, כמובן בהתאמה למשלח היד.
6. כמובן שיש במגורים בצפון אתגרים רבים, כמו תחבורה קשה והיצע משרות נמוך אך מבחינתי סעיפים 1-3 גוברים על הנ"ל.
7. מי שלא הוציא את אפו מעבר לגשר קוקה קולה או לגינות סחרוב מתבקש לא לשלוח אחרים לעשות כן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אפשר להביא הרבה נתונים סטטיסטיים מהלמ"ס או מכל מקום אחר על נתוני התעסוקה בצפון מול המרכז, אך כשאני ספציפית משווה את בנות הכיתה (הבניברקית) שלי לבנות הקהילה (הצפונית) שלי, אחוזי התעסוקה די זהים.
אפשר להבין כפי שאת בעצמך כתבת שנתוני הלמס רחבים יותר, מבוססים יותר ולכן גם נכונים יותר.
גם אני יכולה להשוות מול חברותי במרכז ולהגיע למסקנה לגמרי הפוכה משלך.
מי שלא הוציא את אפו מעבר לגשר קוקה קולה או לגינות סחרוב מתבקש לא לשלוח אחרים לעשות כן.
צודקת מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
  • הוסף לסימניות
  • #50
מדברים פה הרבה נגד קביעת תקנות למחירים,
רק מספרת לכם סיפור טרי מהשבוע על מחותן שהלך לראות דירות בקרית מלאכי עם מתווך ידוע משם.
בדירה אחת שהיו שאל המחותן את בעל הבית, כמה המחיר של הדירה הזו, 700?
מה 700???? כמעט התעלף בעל הדירה.
והמתווך נחלץ מהר ואמר, כן כן 700 ברור אבל יש מה להתגמש קצת.

לפי התגובה היה נראה שהמתווך חוץ מדמי תיווך גוזר פה יותר מ100K...
ואם זה ככה בקרית מלאכי אין סיבה שזה לא בקרית אתא ולא בכל עיר פריפרית ולא מוכרת אחרת.
בלת"ק
ראיתי את ההודעה הזו באגב וזה ממש הרגיז אותי....
אני תושב קרית מלאכי (כן כן...טרי...)
המחירים של דירות פה באמת נעות בין 680000 ל 780000 ש"ח
תלוי מאד באיזה רחוב ואיזו קומה, ייתכן שבקומות גבוהות אפשר למצוא יותר זול
אני מכיר פה את המתווכים, לא יודע על איזה מהם מדובר, אבל המתווכים שהם בני הקהילה הם מאד מאד מאד ישרים ואני אומר את זה מהיכרות של 3 שנים, והם גם עושים הרבה הנחות.
אין פה מצב כזה שהמתווכים עושים מהצד עוד כסף (לא יודע על כולם אבל שוב, המתווכים של הקהילה וודאי שלא),

אגב, לא הבנתי לגמרי מהסיפור איך אפשר להסיק שהמתווך גוזר לעצמו קופון מהצד,
אם בעל הבית אומר 700 והמתווך אומר שאפשר להוריד...
אולי אם היה ההיפך היה אפשר לומר שיש כאן בעיה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
נכון מאד.
פשוט הערתי כי מגוחך לשמוע כל פעם מחדש שלא היו חרדים במקום X עד שבאו מאיזור המרכז ויישבו את השממה הנידחת...
היו והיו.
אבל באמת הפריחו את השממה! הם השפיעו על כל מצב היהדות בעיר. מי שזוכר את העיר כמה שנים אחורה ואיך שהיא היום זה פשוט מדהים!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לא אכפת לי יותר מדי.
אכפת לי כשנשים צעירות ונחמדות שעברו לצפון מסיבה פרוזאית למדי- תנאי דיור ומחיה יותר זולים וקהילות נחמדות - מתראיינות לעיתונות בהגיגים ספוגי דמעות נוסח "לכתך אחרי במדבר" .
המראיינת כמובן מצהירה בפאתוס שהן באו לשליחות בשממה ...
שממה שוממה כזו שאפילו אין בה שאין לחם וחמאה כשרים בסופרמרקט.
אז זהו.
שיש.
ותמיד היה.
יפה! ונכון להיום ולחמש שש שנים האחרונות
אבל לפני כן, אפ' רסק עגבניות לא היה בכשרות עד"ח
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שממה זו לא.
תגידי שזו קהילה שלא מתאימה לסקטור שלכם.
אבל לא שממה. לא גשמית ולא רוחנית.
לגבי תעסוקה- מסכימה לגמרי.

גם אני צפונית כמוך יתכן אף מאותו יישוב ואני ממש לא מסכימה איתך שאין תעסוקה בצפון.
יש אין סוף אפשרויות למי שלא מתפנקת.
אצלנו למשל יש המון מורות, גננות מנהלות חשבונות נציגות טלפוניות וכ"ו שיוצאות לעבוד במרחק נסיעה של עד שעה וחצי כל צד (זה הכי רחוק, רוב המקומות קרובים הרבה יותר) ומתפרנסת בכבוד.
מי שמפונקת בהחלט נמצאת בבעיה בכל מקום שהיא תגור.

השקט והפשטות היחסית שיש בפריפריה בהרבה פחות תחרות והמון אידישקייט שווה עד מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
מדברים פה הרבה נגד קביעת תקנות למחירים,
רק מספרת לכם סיפור טרי מהשבוע על מחותן שהלך לראות דירות בקרית מלאכי עם מתווך ידוע משם.
בדירה אחת שהיו שאל המחותן את בעל הבית, כמה המחיר של הדירה הזו, 700?
מה 700???? כמעט התעלף בעל הדירה.
והמתווך נחלץ מהר ואמר, כן כן 700 ברור אבל יש מה להתגמש קצת.

לפי התגובה היה נראה שהמתווך חוץ מדמי תיווך גוזר פה יותר מ100K...
ואם זה ככה בקרית מלאכי אין סיבה שזה לא בקרית אתא ולא בכל עיר פריפרית ולא מוכרת אחרת.
תמיד לדבר עם המוכר עצמו, היה לנו סיפור שהיציעו לנו דירה ב50,000 יותר והמוכר לא ידע בכלל (סיפרו לנו "סיפור" למה בחוזה לכתוב פחות ולשלם להם מזומן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
  • הוסף לסימניות
  • #56
ההתבכיינות פה על חוסר העבודה בצפון מזכירה לי את הסיפור על בעל העסק לשרוכים ששלח את שני בניו למדינות אפריקה לבדוק את האופציות הכלכליות שם לפתיחת סניפים. לאחר סיור התרשמות קצר כתב הבן הראשון: אבא, אין סיכוי. אנשים פה בכלל הולכים יחפים!! כך שצורך בשרוכים ודאי אין להם.
ואילו הבן השני כתב: אבא, הפוטנציאל אדיר!! אנשים פה אפילו לא יודעים מה זה נעליים, אנחנו נהיה הראשונים ללמד אותם!!
ולפני שיתרעמו עלי כל יושבי הפריפריות, כמובן שלא התכוונתי להשוות את הילידים האפריקניים היחפנים לתושבי הפריפריה.
אלא שיש מציאות, שהפריפריות מפותחות הרבה פחות מבחינה כלכלית ועסקית.
הבעיה שבמקום לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר שיש במקומות האלו, אנשים מתבכיינים שאין עבודה....
בבני ברק ובירושלים, כל עסק שתחשוב לפתוח יש כבר עוד עשרות כמותו.
ביישוב הצפוני בו אני גרה, כמעט כל עסק חדש שנפתח מצליח.
במקום להיות יצירתיים, ליזום ולחשוב על פתרונות אנשים מחכים בכליון עיניים למטריקס ודומיהם שיואילו בטובם לפתוח סניף אזורי ולשלם 35 ש"ח לשעה....
במקום להמתין לעסקנים שיארגנו קבוצות רכישה ועד אז להתבכיין על הצפיפות האכזרית ועל המשכנתא הנוראית פשוט קומו ועשו מעשה.

ההגיון הבסיסי שלך נכון- לא צריך לייצר 'מקומות עבודה', אלא לעודד יצרנות.

הבעיות בדרך: 1. רוב הנשים החרדיות כמו ששירה כתבה, לא מסוגלות להיות יזמיות. בטח לא בצפון, כשהן לרוב בלי רכב.
2. תושבי הפריפריה מצטיינים ברמת רכישות נמוכה. לכן לעסקים יש פחות סיכוי.
3. בשביל יזמות אמיתית צריך הון ראשוני גבוה. וסיכון. לא בטוח שכדאי להמליץ על זה למי שאפילו דירה בעפולה עוד אין לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
גם אני צפונית כמוך יתכן אף מאותו יישוב ואני ממש לא מסכימה איתך שאין תעסוקה בצפון.
יש אין סוף אפשרויות למי שלא מתפנקת.
אצלנו למשל יש המון מורות, גננות מנהלות חשבונות נציגות טלפוניות וכ"ו שיוצאות לעבוד במרחק נסיעה של עד שעה וחצי כל צד (זה הכי רחוק, רוב המקומות קרובים הרבה יותר) ומתפרנסת בכבוד.
מי שמפונקת בהחלט נמצאת בבעיה בכל מקום שהיא תגור.

השקט והפשטות היחסית שיש בפריפריה בהרבה פחות תחרות והמון אידישקייט שווה עד מאוד.

בלי קשר לפריפריה או לא.
אישה שצריכה לגדל ילדים ולדאוג לבית שיתפקד כולל- בישולים, כביסות, קניות, נקיונות וכו' וכו'. ובנוסף יוצאת לעבוד ולפרנס בית והרבה פעמים עובדת 7-9 שעות ביום.
להוסיף לזה שעה + של נסיעות לכל כיוון- זה קשה מאד!!!!!!
ממש לא מסכימה לקרוא לאישה שלא מוכנה ליסוע שעה לעבודה- מפונקת!!!!!
כאחת שגרה בצפון והמשפחה ברובה במרכז, מעריכה מאד את כל הנשים שעושות את הצעד הזה ועוברות לצפון. הן מתמודדות עם הרבה דברים שאלו מהמרכז לא.... לרוב אין עזרה אפילו מינימלית...
מעריכה אותן מאד על כך שהן גם יוצאות לעבוד וממש לא חושבת ששפוי שהן תוספנה שעתיים כל יום לנסיעות כשאף אחד לא משלם להן על הזמן היקר הזה.
ודבר נוסף מידיעה- השכר פה נמוך לאומת המרכז.
והמחייה לא בטוח יותר זולה, אמנם רמת החיים נמוכה יותר ויש פחות תחרות. אבל אין לנו 10 סופרמרקטים שמתחרים ביניהם ומורידים מחירים, יש סופר אחד מקסימום שתיים שמאפשרים לעצמם לקחת מחירים הרבה יותר גבוהים כי ממילא נבוא לקנות שם.
וכך בכל התחומים, חנות נעלים אחת, מוצרי חשמל, ביגוד וכו' וכו' הכל כאן יותר יקר והרבה פחות מבחר.
לרוב אנשים נוסעים לפני החגים וכדו' למרכז לעשות קניות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בלי קשר לפריפריה או לא.
אישה שצריכה לגדל ילדים ולדאוג לבית שיתפקד כולל- בישולים, כביסות, קניות, נקיונות וכו' וכו'. ובנוסף יוצאת לעבוד ולפרנס בית והרבה פעמים עובדת 7-9 שעות ביום.
להוסיף לזה שעה + של נסיעות לכל כיוון- זה קשה מאד!!!!!!
.

אמרתי שרוב מקומות העבודה לא מצריכות שעה נסיעה. רובם סביב חצי שעה או 40 דקות.
גם בתוך ירושלים את יכולה לנסוע שעה כל צד כדי להגיע לעבודה בשכונה מרוחקת.
אולי מי שגדלה בצפון מילדות מאוד פשוט לה שכדי לעבוד היא תיסע לכל הערים והישובים שבאיזור למרות שאף אחד לא משלם לה על זמן הנסיעה.

ממש לא חושבת ששפוי שהן תוספנה שעתיים כל יום לנסיעות כשאף אחד לא משלם להן על הזמן היקר הזה.
אז מה כן שפוי? לשבת בבית ולא לעבוד?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #59
לא אכפת לי יותר מדי.
אכפת לי כשנשים צעירות ונחמדות שעברו לצפון מסיבה פרוזאית למדי- תנאי דיור ומחיה יותר זולים וקהילות נחמדות - מתראיינות לעיתונות בהגיגים ספוגי דמעות נוסח "לכתך אחרי במדבר" .
המראיינת כמובן מצהירה בפאתוס שהן באו לשליחות בשממה ...
שממה שוממה כזו שאפילו אין בה שאין לחם וחמאה כשרים בסופרמרקט.
אז זהו.
שיש.
ותמיד היה.
ולי אכפת שהעיתונים מצטטים עסקנים נרגשים שמורידים דמעות על 'מצוקת הדיור הנוראה' של אברכים שצריכים לגור ביחידות דיור פצפונות מתחת האדמה, בעוד שהמצוקה היחידה היא 'מצוקת הפינוק' של זוגות שצריכים לגור ליד הסינר של האמא, ולא יכולים לעזוב את הכוילל של הישיבה, ומבחינתם כל דבר שהוא דרומית לבית שמש וצפונית לבני ברק הוא אי שם בקצה העולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
מדברים פה הרבה נגד קביעת תקנות למחירים,
רק מספרת לכם סיפור טרי מהשבוע על מחותן שהלך לראות דירות בקרית מלאכי עם מתווך ידוע משם.
בדירה אחת שהיו שאל המחותן את בעל הבית, כמה המחיר של הדירה הזו, 700?
מה 700???? כמעט התעלף בעל הדירה.
והמתווך נחלץ מהר ואמר, כן כן 700 ברור אבל יש מה להתגמש קצת.

לפי התגובה היה נראה שהמתווך חוץ מדמי תיווך גוזר פה יותר מ100K...
ואם זה ככה בקרית מלאכי אין סיבה שזה לא בקרית אתא ולא בכל עיר פריפרית ולא מוכרת אחרת.
אכן, יש הרבה מתווכים מסוג זה בפריפריה, ובשל כך קודם כל קנייה יש לברר היטב על מחירי הדירות באיזור, וכן יש לברר על המתווך אם הוא הגון או לא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

טור שפרסמתי הבוקר, אשמח לשמוע תגובותיכם - עיקרי הדברים יובאו לפני מקבלי ההחלטות שרוצים לדעת מה הציבור חושב - בלי נדר

בס"ד

מנורה – העיר החרדית החדשה

עשרת הקוראים כבר יודעים שכאן יקראו רק על טובתה של ארץ ישראל והפעם על העיר החדשה שכה נכסוף נכספנו אליה – כסיף, או בשמה החדש והלא מוכר: מנורה. סוף סוף עיר חרדית במיקום הגיוני ועם תכנון קפדני בסגנון עתידני.

הסיבה שאנו כותבים על כך היום היא משום שהעיר הזו יצאה השבוע מהכח אל הפועל כאשר התפרסמה השבוע התב"ע של העיר להתנגדויות, תב"ע = תכנית בניין עיר כשמה כן היא: מיועדת לאפשר מגורים באיכות חיים גבוהה המתאימה לשנת תשצ"א – אשר בה לפי התכנית יגיע התושב הראשון בע"ה.

זהו, כבר לא חלומות שוא ודמיונות אלא משהו מוחשי שאפשר לקרוא ולמשש ולפרשן וזה בדיוק מה שנעשה כאן: נספר קצת על מה מבשלים לנו על אש מהירה, האמת שכל אחד שיש לו גישה לגוגל יכול לקרוא הכל לבד אך כדי לחסוך את הזמן שיצטרכו האברכים כדי לקרוא 79 עמודים צפופים הבאנו לכם כאן את התמצית מה שאתם חייבים לדעת והתורה חסה על ממונם של יושבי חדרי המחשבים.

אז קודם כל הגודל: מדובר על קרקע מדברית בשטח עצום של כ15,000 דונם שהוקצה עבורנו בלבד לא כולל איזורי תעשייה, כדי להבין את המשמעות: מדובר בשטח שהוא יותר מביתר עילית מודיעין עילית ואלעד גם יחד ויש מקום לרכסים!

המיקום אמנם נשמע רחוק מאוד: 5 דקות לפני ערד, אך למעשה מדובר במרחקים זניחים לאור התפתחות הכבישים באזור, לפני שבועיים נסעתי לשם כדי לסקור עבורכם את הפלא של הקניון המתגייר בערד ועל הדרך בחנתי גם את המיקום העתידי של העיר החדשה – לא נכחד, זה לא בית שמש וקרית גת אך מי שמוכן לשים 1.4 מיליון עבור דירת 3 חדרים בנתיבות ואופקים ישמח בוודאי לשמוע שעם עוד כמה דקות נסיעה הוא יחסוך כל חודש אלפי שקלים למשכנתא ויגור ברמת חיים שאין בשום מקום כפי שיפורט.

לא מאמינים על המרחק? אתם יודעים, היום אי אפשר לרמות בדברים הללו, תעשו את הניסיון שעשיתי הרגע: עשיתי בגוגל-מאפ מבית שמש לנתיבות נתן לי 59 דקות ומאותה נקודה בסוף בית שמש עד כסיפה (שזה היישוב הקרוב לכסיף, כן, יש קשר בין הצלילים הדומים, בדיוק כמו הקשר בין בתיר לביתר הסמוכה) ואז הגוילמאפ נותן לי 63 דקות, לא שווה לנסוע עוד ארבע דקות בשביל עולם אחר לגמרי?! (ואגב אין שום ניסיון חלילה להחליש את נתיבות שאלפי אברכים נוהרים אליה, עיר קברי הצדיקים תהיה תמיד מגדלור לתורה בנגב).

הגענו לעיר, כעת אנו מדברים על אישור תכניות לשכונה אחת בלבד, הסיבה היא חוסר רצון של המדינה להשקיע הון תועפות מעבר למה שכבר השקיעה לצרכי תכנון של עיר שלימה אם בסוף זה לא יצליח אך משכונה אחת אפשר להבין מה מתוכנן בכל העיר.

השכונה הזו תיקרא ראשונים (קל לנחש למה) ויש בה 6000 דירות (כמעט אלעד) על גודל של שלושת אלפים דונם, גם מי שלא למד ליבה מבין מיד כי זה אומר ממוצע של שתי דירות לדונם (זה לא באמת, כי רוב השטחים הם ציבוריים) לשם השוואה: העיר הצפופה ביותר בישראל היא בני ברק ושם יש 6 יח"ד ממוצע לדונם.

העיר מתוכננת כבר אמרנו וכבר חשבו על כל פרט כולל שרטוט מדויק של בית-החיים (מה לעשות, בסוף אנשים צריכים לחיות איפשהו) לי זה מזכיר את העיר מודיעין השכנה שלנו, כל יום כמעט אנו נאלצים לעבור בעיר השכנה ולראות שלמרות ששתינו הוקמנו יחדיו ולשתינו בערך אותה כמות תושבים אנו מצטופפים בשטח של שכונה אחת במודיעין ונאלצים להסתמך על כל השירותים שהיא מביאה (מלבד שטיבלאך וד' מינים שזה הם באים אלינו) מהאגם המפורסם ועד תחנת הרכבת וכן הלאה, הסיבה היחידה להבדל היא שמודיעין תחתית תוכננה בידי המדינה לטובת התושבים ואילו מודיעין עילית (אנחנו העילית, ברוחניות) תוכננה – אם בכלל תוכננה אי פעם – בידי היזמים עצמם ולטובתם וכך אכן היא נראית.

ולכן למשל השטחים הציבוריים שהיזמים בכל מקום לא אוהבים לתת ואם כבר הם דוחקים לפינת בלעין, כאן יש שפע עצום של הרבה יותר ממעשר מהשטח הכולל והרוב נמצא בתוך המתחמים, כך שיש מספיק לכל חסידות ותת ישיבה קטנה, מהיום אין צורך לריב יש מספיק שטחים לכולם להתפצל ולהתפלג כמנהג גברין יהודאין.

אך מלבד התכנון הקפדני ברצוני לדבר על כמה פנינים שייחודיים רק לכאן, גילוי נאות: חלק מהדברים הייתי מעורב יחד עם עסקני ציבור נוספים מכל החוגים החרדיים.

למשל השכונה מתוכננת ב"קפסולות" של בערך 350 יח"ד כאשר לכל קפסולה יש את השטחים הציבוריים שלה ואת הגינה שלה וכו' – אין חסידות כמעט שצריכה בכל פעם יותר מאשר קפסולה כזו או שתיים ואין כמעט חסידות שלא יכולה למלא כזו קפסולה רק ממחוסרי הדיור הנוכחיים כך שאין לי ספק שנראה כאן עשרות (לפחות) של קריות חסידיות וגם ליטאיות וספרדיות, מעתה לא צריך להיות הגרש"ב סורוצקין כדי להקים שכונה ייחודית לבוגרי הישיבה, כל ישיבה ממוצעת תוכל לעשות כן.

חידושים נוספים: גובה הבניינים עד חמש קומות – זה לוקסוס שכבר לא קיים היום בשום מקום, בבית שמש למשל תקנת העיר מדברת על 9 קומות והקבלנים מצליחים להוסיף עוד אחת בטריקים, כאן אין דבר כזה בניין יותר מחמש קומות.

סוכות – כל מרפסות הסוכה תקבלנה הצללה נפתחת ואחידה, מהיום כל בניין ייראה כמו בית מלון מעוצב שתוכנן באחידות, ובכלל מרפסות סוכה מרווחות הן חלק מהסטנדרט כאן.

גודל הדירות – המתכננים למדו היטיב את נושא הטאבו משותף והיח"ד להשכרה וכו' שקיימים בכל שכונה חרדית והחליטו שאם אינך יכול להילחם בתופעה הזו – תכשיר אותה! וכך הגענו לתכנית שאומרת מלכתחילה לגבי חלק גדול מהדירות שבבוא היום תוכלנה לייצר יחידה נוספת והפעם זה רשמי.

כך גם עניין הרחבת הדירות – תופעה ייחודית לציבור החרדי בדרך כלל – התכנית מחייבת מראש לחשוב איך יורחב הבניין אך מטילה גם תנאים והגבלות, כגון חובה שכל שורת הדירות יורחבו בו זמנית.

כל התכנון הזה לא נולד בבינה מלאכותית אלא מונחים בה עמל ויגיעה של צוותות שלימים שחלקם מוכרים לי אישית, זה גם הרצון החזק של ר' נתן אלנתן ושל עוד אנשים שדואגים לנו, ומעל הכל זה האיש הנכון שהוכנס למקום הנכון – יו"ר הוועדה המיוחדת עו"ד שילה רצאבי, אמנם הוא לא חרד אך מוטב כך שכן הוא אינו מחוייב לאף עסקן או יזם אלא רק שיהיה טוב לכוווווולם.

אז אם כל כך טוב מדוע כל כך רע?

כלומר, מדוע יש לעיר הנפלאה הזו יחסי ציבור נוראיים כל כך? למה כולם מזלזלים בה?

ראשית, לעומת כל המקומות האחרים שאנ"שים קנו קרקעות ומשווקים לציבור ברווחים של מאות אחוזים כאן אף אחד לא מרוויח מהפרוייקט הזה, כלומר אף אחד מלבד הציבור.

ושנית, מי שמדבר בדרך כלל לא מכיר, או שאינו מכיר תכניות אחרות על מגרעותיהן (בהר יונה למשל נרשמו 1200 איש לדירות שיראו רק עוד חמש שנים) או שאינו מכיר את כסיף או שאינו מבין בתחום כלל.

שלישית, הציבור החרדי אכן ראוי לקבל יותר מאשר עיר במיקום שאיש לא רוצה לגור שם, אך מה לעשות אנחנו מכירים את המצב ועד כמה אוהבים אותנו בכל מקום שאנו מגיעים, ואפילו במקומות שכן מקבלים אותנו בזרועות פתוחות כי אין להם ברירה כדי להינצל מהערבים גם שם אוהבים אותנו בערבון מוגבל, רק השבוע ראיתי במו עיני את החורבן שהמיטה עיריית לוד על ביכנ"ס באחיסמך – סוג של הכרת הטוב לקהילה שהצילה את האחוזון הדמוגרפי.

והתחינה שלי: אל תקשיבו למוציאי דיבת הארץ, אל תאמינו למי שמספר שאיש לא ילך לשם, במו עצמי שוחחתי עם ראשי חסידויות רבות ועסקני אמת, כולם כולם הצהירו כי אם המחירים יהיו זולים (אם לא – לא עשינו כלום וחייבים לחשוב איך עושים זאת) הם יגיעו לשם בהמוניהם.

בקיצור: טובה הארץ, כולה, מאוד מאוד.
בסיעתא דשמיא

חריש

ניתוח היסטורי, נדל"ני וקהילתי למקבל ההחלטות



תוכן העניינים

הקדמה:
הסיפור הייחודי של חריש.

המאבק על הזהות: כרוניקה של עיר חרדית שלא הוקמה.

מגמות נדל"ן: מחירים ותשואות לאורך ציר הזמן.

מפת הקהילות: כיצד מסתדרים כולם יחד?

טבלת השוואה אסטרטגית מלאה (הנתונים).

חזון והמלצות לעתיד.

נספח מקוצר.











פרק 1: המאבק על הזהות – מהחלטת ממשלה ל"עיר לכולם"

חריש היא מקרה בוחן נדיר של התנגשות בין תכנון מרכזי לכוחות השוק והמשפט.

2010 – החזון המקורי: הממשלה מחליטה על הקמת עיר חרדית בת 100,000 תושבים. התכנון הותאם לצרכי המגזר (צפיפות, בתי כנסת רבים, תחבורה ציבורית).

2012 – המהפך המשפטי (בג"ץ): בעקבות עתירות של תושבים חילונים, בג"ץ קובע כי שיווק הקרקע לקבוצה אחת בלבד אינו חוקי. המכרזים נפתחים לכלל הציבור.

2013 – "ועד הדיור המאוחד" והפסילה: הציבור החרדי מתארגן דרך ועד אחד המאגד את כל הפלגים כדי "לכבוש" את המכרזים בהצעות מתואמות. ברגע האחרון, רמ"י והממונה על ההגבלים פוסלים את העמותות החרדיות בגין תיאום מחירים (קרטל).

התוצאה: יזמים פרטיים וקבוצות דתיות-לאומיות זוכים בקרקע. חריש הופכת לעיר מעורבת, אך הקהילות החרדיות (שלא ויתרו) רוכשות "בלוקים" ושכונות מיזמים, ויוצרות מציאות של "עיר בתוך עיר".



פרק 2: מגמות נדל"ן ומחירים

הגרף הנדל"ני של חריש ידע טלטלות עזות שנבעו משינויי הסטטוס של העיר.

תקופהמגמהטווח מחירים (4 חד')הסבר
2012-2014אי וודאות650K - 750Kהמתנה להכרעות בג"ץ, סיכון גבוה, מחירים נמוכים.
2015-2017הייפ (Hype)950K - 1.1Mשיווק אגרסיבי ("דירה במיליון"), נהירה של משקיעים וזוגות צעירים.
2018-2020תיקון וקיפאון1.0M - 1.15Mהצפת דירות מוכנות, קושי במציאת שוכרים, מחירי שכירות נמוכים.
2021-2025התייצבות ועליות1.55M - 1.65Mהשלמה עם אופי העיר, פתרונות כביש, עליית מחירים כללית בישראל.








פרק 3: מפת הקהילות – הפסיפס החברתי

למרות היותה עיר מעורבת, הציבור החרדי בחריש חי בקהילות מגובשות מאוד:

הליטאים ("אדרת אליהו" ועוד): מרוכזים בעיקר בשכונות הוותיקות יותר (אבני חן, החורש). מפעילים תלמודי תורה ובתי ספר ברמה גבוהה.

החסידויות:

תולדות אהרן:
קהילה סגורה שיצרה מתחם מובדל עם מוסדות פנימיים.

חב"ד וברסלב: קהילות פתוחות יותר המפוזרות ברחבי העיר.

הציבור הספרדי (ש"ס): משתלב בכל השכונות, מהווה גשר בין החרדים למסורתיים.

הציבור הדתי-לאומי והחילוני: הרוב הדמוגרפי כרגע, אך נמצאים בחיכוך מתמיד סביב שאלות צביון (שבת, מבני ציבור).








פרק 4: טבלת ההשוואה האסטרטגית המלאה (הבנצ'מרק)

השוואה בין חריש לערים חלופיות למגזר החרדי/דתי, נכון ל-2025.

חרישבית שמש (ד')אלעדנתיבות (מערב)קרית גת (כרמי גת)עפולה
מחיר (4 חד')1.55M - 1.65M ₪2.3M - 2.5M ₪2.4M - 2.6M ₪1.35M - 1.5M ₪1.7M - 1.9M ₪1.3M - 1.45M ₪
מרחק לת"א50 ק"מ (50 דק')35 ק"מ (40 דק')20 ק"מ (25 דק')85 ק"מ (70 דק')55 ק"מ (50 דק')90 ק"מ (80 דק')
מרחק לירושליםכ-115 ק"מ (1:20 ש')כ-30 ק"מ (35 דק')כ-45 ק"מ (45 דק')כ-85 ק"מ (1:15 ש')כ-65 ק"מ (55 דק')כ-135 ק"מ (1:45 ש')
אופי הקהילהקהילות ("איים") בתוך עיר מעורבתעיר חרדית מלאה (הפרדה ברורה)עיר חרדית מלאה וצפופהמסורתי חזק + חרדימעורב (חילוני/מסורתי + גור)מתחרד (השתלטות על שכונות)
תחבורהבינוני: תלות ברכב/אוטובוס. אין רכבת.טוב: רכבת פעילה, כביש 38.טוב: קרוב למרכז, עומס ביציאות.טוב: רכבת מהירה.מצוין: רכבת וכביש 6.בינוני: רכבת העמק (איטית).
תעסוקהחלש מקומי. נשען על קיסריה/חדרה.בינוני-חזק. תעשייה מקומית + ירושלים.חלש מקומי. נשען על גוש דן.טוב. מסחר ומפעלים אזוריים.חזק מאוד (אינטל + פארק תעשייה).בינוני. מוקד רפואי ומסחרי.




פרק 5: חזון והמלצות לעתיד


על בסיס הנתונים, לאן הולכים מכאן?

1. החזון עבור חריש: "פדרציית הקהילות"

חריש לא תהיה חרדית לגמרי, אך הקהילות החרדיות שבה יתחזקו ויגדלו. היא תתבסס כפתרון האידיאלי למעמד הביניים החרדי-מודרני ולזוגות צעירים שרוצים איכות חיים, דירה חדשה ומוסדות חינוך טובים, ומוכנים לוותר על המגורים בתוך "גטו" סגור.

הטריגר הכלכלי: ברגע שתקום תחנת רכבת (במסגרת מסילת מנשה) או חיבור מהיר יותר לכביש 6 צפון – המחירים יקפצו וידביקו את הפער מול חדרה ופרדס חנה.

2. המלצות למשקיע/רוכש:

תקציב גבוה + זיקה לירושלים:
לך על בית שמש. זהו הימור בטוח, יוקרתי, ששומר על ערכו.

תקציב בינוני + זיקה למרכז: לך על חריש. התשואה הפוטנציאלית (Capital Gain) גבוהה יותר כי העיר עדיין לא בשיא הפיתוח שלה. התמקד בשכונות עם עוגן קהילתי קיים.

תקציב נמוך: לך על עפולה (הימור ארוך טווח) או נתיבות (יציבות).



נספח מקוצר: נתונים יבשים

אוכלוסיית חריש (הערכה 2025):
כ-40,000+ תושבים.

תמהיל דמוגרפי השערה גסה: 50% חילונים, 25% דתיים לאומיים, 25% חרדים.

שכונות מרכזיות: החורש, אבני חן (ותיקות, מעורבות-חרדיות), הפרחים (חדשה), בצוותא (מעורבת-שיתופית), מעו"ף (עסקים ומגורים).



כל הזכיות שמורות. ניתן להפיץ.

נכתב בעזרת AI


דיון לגופם של דברים רצוי ומתבקש

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה