'עיר דירות הרפאים' או 'למה חרדים לא באים לעפולה'

  • הוסף לסימניות
  • #61
ההתבכיינות פה על חוסר העבודה בצפון מזכירה לי את הסיפור על בעל העסק לשרוכים ששלח את שני בניו למדינות אפריקה לבדוק את האופציות הכלכליות שם לפתיחת סניפים. לאחר סיור התרשמות קצר כתב הבן הראשון: אבא, אין סיכוי. אנשים פה בכלל הולכים יחפים!! כך שצורך בשרוכים ודאי אין להם.
ואילו הבן השני כתב: אבא, הפוטנציאל אדיר!! אנשים פה אפילו לא יודעים מה זה נעליים, אנחנו נהיה הראשונים ללמד אותם!!
ולפני שיתרעמו עלי כל יושבי הפריפריות, כמובן שלא התכוונתי להשוות את הילידים האפריקניים היחפנים לתושבי הפריפריה.
אלא שיש מציאות, שהפריפריות מפותחות הרבה פחות מבחינה כלכלית ועסקית.
הבעיה שבמקום לזהות את הפוטנציאל העסקי האדיר שיש במקומות האלו, אנשים מתבכיינים שאין עבודה....
בבני ברק ובירושלים, כל עסק שתחשוב לפתוח יש כבר עוד עשרות כמותו.
ביישוב הצפוני בו אני גרה, כמעט כל עסק חדש שנפתח מצליח.
במקום להיות יצירתיים, ליזום ולחשוב על פתרונות אנשים מחכים בכליון עיניים למטריקס ודומיהם שיואילו בטובם לפתוח סניף אזורי ולשלם 35 ש"ח לשעה....
במקום להמתין לעסקנים שיארגנו קבוצות רכישה ועד אז להתבכיין על הצפיפות האכזרית ועל המשכנתא הנוראית פשוט קומו ועשו מעשה.
מסכים עם כל מילה.
מכיר מישהו שגר בפריפריה, ולאחר שהרגיש מחסור גדול בעסק מסוים, הלך ופתח אותו בביתו. לאחר שפתח, אמרו לו אינספור אנשים "בדיוק תכננו לפתוח גם, ממש 'גנבת' לנו את הרעיון"... הבעיה היא שאצלם זה נשאר בגדר רעיון בתכנון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
מדברים פה הרבה נגד קביעת תקנות למחירים,
רק מספרת לכם סיפור טרי מהשבוע על מחותן שהלך לראות דירות בקרית מלאכי עם מתווך ידוע משם.
בדירה אחת שהיו שאל המחותן את בעל הבית, כמה המחיר של הדירה הזו, 700?
מה 700???? כמעט התעלף בעל הדירה.
והמתווך נחלץ מהר ואמר, כן כן 700 ברור אבל יש מה להתגמש קצת.

לפי התגובה היה נראה שהמתווך חוץ מדמי תיווך גוזר פה יותר מ100K...
ואם זה ככה בקרית מלאכי אין סיבה שזה לא בקרית אתא ולא בכל עיר פריפרית ולא מוכרת אחרת.
למען הדיוק ההסטורי..
דירת 3 חדרים בקרית מלאכי הזולה ביותר שמופיעה במערכת רשות המיסים (שימו לב שמדובר בדיווח למס - כך שסביר שתהיינה חריגות..) ובאתרי מידע שונים היא סביב 700 אלפי שח כסכום מינימום.
רוב הדירות הן יקרות יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
הבעיות בדרך: 1. רוב הנשים החרדיות כמו ששירה כתבה, לא מסוגלות להיות יזמיות. בטח לא בצפון, כשהן לרוב בלי רכב.
2. תושבי הפריפריה מצטיינים ברמת רכישות נמוכה. לכן לעסקים יש פחות סיכוי.
3. בשביל יזמות אמיתית צריך הון ראשוני גבוה. וסיכון. לא בטוח שכדאי להמליץ על זה למי שאפילו דירה בעפולה עוד אין לו.
וואו כמה הרבה יש לי לענות לך.
אבל אתמצת את זה בנקודות שהעלית:
1. הקביעה השרירותית והשבלונית הזו שנשים חרדיות לא מסוגלות להיות יזמיות היא קיבעון שעושה עוול עם אותן נשים. מאיזו בחינה את חושבת שהן לא מסוגלות? קוגנטיבית? רעיונית? מוסרית? כלכלית?
לדעתי, הרבה פחות הגיוני שאשה חרדית שמגדלת משפחה ברוכה תעבוד במשרות הרגילות במשק של שמונה עד חמש.
ואם רשיון הנהיגה הוא הסיפור - אז הנתון העובדתי שלך פשוט לא נכון, אולי בהתייחס לנשות הקהילה הספציפית שלי.
בכל מקרה, אני לא חושבת שהעדר רישיון נהיגה הוא המונע יזמות בקרב נשים חרדיות כמו שאינו מונע מנשים לצאת לעבוד במקומות עבודה רחוקים מאד מהבית, שמצריכים לעיתים החלפה של כמה כלי תחבורה בדרך.
2. רמת רכישות ויזמות בקרב הקהילה הן שאלת הביצה והתרנגולת. כל עוד התחרות והמבחר העצום בכל הענפים לא מגיע לפריפריה, כל עוד לא נוצרת כאן חווית קניה כמו במרכזים הגדולים - שום דבר לא יוציא את תושבי הפריפריה מהבתים ואת הארנקים מהכיסים.
כל עוד אנשים מהצפון ומהדרום ימשיכו להגיע לרבי עקיבא או לגאולה כדי לערוך את קניותיהם ולהשאיר את כספם במרכז - הפריפריה תמשיך לדשדש.
בקהילות שאני מכירה בצפון, כמעט אין מציאות של עסקים שנסגרים. כל חנות חדשה שנפתחת משגשגת. כל בעל מקצוע שהיגר מהמרכז ומתחיל להציע כאן את שירותיו מצליח. יש הרבה מקום לעסקים חדשים, וגם למתחרים עוד יש מקום.
אני לא מדברת באוויר, אני מדברת מידיעה ומהכרות של השטח.
3. כל יזם משקלל את הנתונים שלו לפני שהוא נכנס להרפתקה. לכל אחד יש סיכון ובעיה כזו או אחרת בהשגת ההון העצמי.
וממש, אבל ממש לא מסכימה עם הקביעה ש
בשביל יזמות אמיתית צריך הון ראשוני גבוה
יזמות "אמיתית" - כמו שקראת לזה, היא לאו דווקא פתיחת רשת קמעונאית בארבעה סניפים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
ולי אכפת שהעיתונים מצטטים עסקנים נרגשים שמורידים דמעות על 'מצוקת הדיור הנוראה' של אברכים שצריכים לגור ביחידות דיור פצפונות מתחת האדמה, בעוד שהמצוקה היחידה היא 'מצוקת הפינוק' של זוגות שצריכים לגור ליד הסינר של האמא, ולא יכולים לעזוב את הכוילל של הישיבה, ומבחינתם כל דבר שהוא דרומית לבית שמש וצפונית לבני ברק הוא אי שם בקצה העולם.
של נעליך.
כזכור, אני ממש אבל ממש מתעצבנת מאנשים ששולחים את הזוצי"ם לאי שם בקצה העולם ומזלזלים בקשיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
וזאת למה? מדובר בקדושים וטהורים שאין לנו מושג בהם? בתוך עמי הפריפרי אנוכי יושב.
כזכור, אני ממש אבל ממש מתעצבנת מאנשים ששולחים את הזוצי"ם לאי שם בקצה העולם ומזלזלים בקשיים.
קודם כל אני יושב באותו אי שם בקצה העולם.
שנית, הדברים נכתבו בתגובה לתגובה זו -
אכפת לי כשנשים צעירות ונחמדות שעברו לצפון מסיבה פרוזאית למדי- תנאי דיור ומחיה יותר זולים וקהילות נחמדות - מתראיינות לעיתונות בהגיגים ספוגי דמעות נוסח "לכתך אחרי במדבר" .
המראיינת כמובן מצהירה בפאתוס שהן באו לשליחות בשממה ...
ועל זה אני אומר, שגם אותם אלו שיושבים במרכז, סיבתם פרוזאית הרבה יותר - למה לצאת מאיזור הנוחות. אבל שיהיה להם ברור שזו בחירה שלהם, ויש להם בהחלט אפשרות לשכור בפריפריה באותו מחיר דירת 5 חדרים מפוארת, ואין שום מקום ל'הגיגים ספוגי דמעות' נוסח 'ממעמקים קראתיך ה''.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
וואו כמה הרבה יש לי לענות לך.
אבל אתמצת את זה בנקודות שהעלית:
1. הקביעה השרירותית והשבלונית הזו שנשים חרדיות לא מסוגלות להיות יזמיות היא קיבעון שעושה עוול עם אותן נשים. מאיזו בחינה את חושבת שהן לא מסוגלות? קוגנטיבית? רעיונית? מוסרית? כלכלית?
לדעתי, הרבה פחות הגיוני שאשה חרדית שמגדלת משפחה ברוכה תעבוד במשרות הרגילות במשק של שמונה עד חמש.
ואם רשיון הנהיגה הוא הסיפור - אז הנתון העובדתי שלך פשוט לא נכון, אולי בהתייחס לנשות הקהילה הספציפית שלי.
בכל מקרה, אני לא חושבת שהעדר רישיון נהיגה הוא המונע יזמות בקרב נשים חרדיות כמו שאינו מונע מנשים לצאת לעבוד במקומות עבודה רחוקים מאד מהבית, שמצריכים לעיתים החלפה של כמה כלי תחבורה בדרך.
2. רמת רכישות ויזמות בקרב הקהילה הן שאלת הביצה והתרנגולת. כל עוד התחרות והמבחר העצום בכל הענפים לא מגיע לפריפריה, כל עוד לא נוצרת כאן חווית קניה כמו במרכזים הגדולים - שום דבר לא יוציא את תושבי הפריפריה מהבתים ואת הארנקים מהכיסים.
כל עוד אנשים מהצפון ומהדרום ימשיכו להגיע לרבי עקיבא או לגאולה כדי לערוך את קניותיהם ולהשאיר את כספם במרכז - הפריפריה תמשיך לדשדש.
בקהילות שאני מכירה בצפון, כמעט אין מציאות של עסקים שנסגרים. כל חנות חדשה שנפתחת משגשגת. כל בעל מקצוע שהיגר מהמרכז ומתחיל להציע כאן את שירותיו מצליח. יש הרבה מקום לעסקים חדשים, וגם למתחרים עוד יש מקום.
אני לא מדברת באוויר, אני מדברת מידיעה ומהכרות של השטח.
3. כל יזם משקלל את הנתונים שלו לפני שהוא נכנס להרפתקה. לכל אחד יש סיכון ובעיה כזו או אחרת בהשגת ההון העצמי.
וממש, אבל ממש לא מסכימה עם הקביעה ש

יזמות "אמיתית" - כמו שקראת לזה, היא לאו דווקא פתיחת רשת קמעונאית בארבעה סניפים.

מותר לי להעיד רק על עצמי - שזה לא מתאים לי?
אני לא אעמוד בלחץ הזה של להיות עצמאית. אין לי את הראש העסקי המתאים.
לא מתאים לי הכאב ראש הזה.
אני יודעת שאני כנראה לעולם לא אתעשר בגלל זה - אבל לא מסוגלת לכאב ראש ולחץ שכזה.
בטוחה שיש עוד כמוני....

אפשר להגדיר גם לדעתך כך - הפריפריה מתאימה מבחינת תעסוקה לאנשים שמתאים להם מצד אופיים להיות עצמאיים / לנהל עסק.
מי שזה יהפוך לו את החיים לסיוט - יתקשה בפרנסה יותר מבמרכז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אני לא מבינה, באמת יש כאן כאלו שחושבים שבפריפריה יש רק עצמאים??

חוץ מזה, אני יכולה להעיד על כך שאין שום סיכוי בעולם שהיינו מגיעים במרכז למקום בו הגענו בפריפריה, מבחינת העבודה של בעלי, העבודה שלי וכן מבחינת דיור.(רק לסבר את האוזן, שילמתי על שכירות של דירת 5 חדרים 110 מ"ר +חצר 100 מ"ר -1900 ש"ח ובקניה היא שווה כ-700-750)
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אפשר להבין כפי שאת בעצמך כתבת שנתוני הלמס רחבים יותר, מבוססים יותר ולכן גם נכונים יותר.
גם אני יכולה להשוות מול חברותי במרכז ולהגיע למסקנה לגמרי הפוכה משלך.
יתכן ששתיכן מגיעות מאזורים אחרים.
אני צפונית במקור. כיום ירושלמית.
חברותי(אלו שמספרות על התלוש :)) מרוויחות טוב,
חלקן שכר גבוה יותר מהשכר באזור ירושלים (מדבר על ייעוץ מס/ רו"ח / הייטק וכדו')
בוודאות!!! בהשואה לירושלמיות אם אותם תנאים, בגדול.
והרבה מהשכר זה כמה את שווה וכמה יש לך אומץ לבקש העלאה וכדו'.
ואלה שעובדות במזכירות / מכירות/ הוראה וכדו' זה בגדול זהה(עם שינויים לפי מקום העבודה הספציפי)
אז לפני שמדברים על צפון ומרכז צריך לקטלג לאזורים.
כי בירושלים למשל ממוצע השכר נמוך. במרבית התחומים.
והצפון הוא ג-ד-ו-ל.
ואני בירושלים נוסעת כל יום כמעט שעה לעבודה,
בשעה שאצל חברותי בצפון זה נע בין חצי שעה בממוצע לשעה+

למי שמתעניין במעבר קחו את כל השיקולים הללו בחשבון.
השיקול הוא גם ספציפי לאזור בו בחרתם וגם לתעסוקה אותה אתם מחפשים
כך זה בכל אזור בארץ לא רק בצפון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
אפשר להגדיר גם לדעתך כך - הפריפריה מתאימה מבחינת תעסוקה לאנשים שמתאים להם מצד אופיים להיות עצמאיים / לנהל עסק.
זה רק לגבי אלו שמתפרנסות ממקצועות כמו הנהלת וראיית חשבונות, תכנות ומזכירות.
לגבי אלו שמתפרנסות מהוראה, גננות וחינוך מיוחד - הפריפריה היא ה-מקום בשבילן. במקום לחכות 7-9 שנים ויותר בשביל פיסת תקן בהוראה - הן יכולות לקבל משרת מחנכת בתוך 3 שנים - אם הן מוצלחות באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
1. הקביעה השרירותית והשבלונית הזו שנשים חרדיות לא מסוגלות להיות יזמיות היא קיבעון שעושה עוול עם אותן נשים. מאיזו בחינה את חושבת שהן לא מסוגלות? קוגנטיבית? רעיונית? מוסרית? כלכלית?
לדעתי, הרבה פחות הגיוני שאשה חרדית שמגדלת משפחה ברוכה תעבוד במשרות הרגילות במשק של שמונה עד חמש.

מעשית.
אשה שרוצה לגדל ילדים קטנים בשלווה, לרוב פחות יתאים לה להיות עצמאית ולעבוד סביב השעון בפיתוח עסק.
יש כאלו שכן, אבל ממבט קלוש סביבי - הן לא הרוב.

ואם רשיון הנהיגה הוא הסיפור - אז הנתון העובדתי שלך פשוט לא נכון, אולי בהתייחס לנשות הקהילה הספציפית שלי.

הנתון העובדתי שלי נכון ב-100% לרוב הקהילות החסידיות, בהן אין כלל לנשים רשיון. ונכון ב-90% לקהילות חסידיות בודדות, בהן מקבלים מהרבי אישור לרשיון נהיגה בהתאם לצורך.

2. רמת רכישות ויזמות בקרב הקהילה הן שאלת הביצה והתרנגולת. כל עוד התחרות והמבחר העצום בכל הענפים לא מגיע לפריפריה, כל עוד לא נוצרת כאן חווית קניה כמו במרכזים הגדולים - שום דבר לא יוציא את תושבי הפריפריה מהבתים ואת הארנקים מהכיסים.
כל עוד אנשים מהצפון ומהדרום ימשיכו להגיע לרבי עקיבא או לגאולה כדי לערוך את קניותיהם ולהשאיר את כספם במרכז - הפריפריה תמשיך לדשדש.
בקהילות שאני מכירה בצפון, כמעט אין מציאות של עסקים שנסגרים. כל חנות חדשה שנפתחת משגשגת. כל בעל מקצוע שהיגר מהמרכז ומתחיל להציע כאן את שירותיו מצליח. יש הרבה מקום לעסקים חדשים, וגם למתחרים עוד יש מקום.

קשה לענות כשלא יודעים על איזה צפון מדובר, ועל איזה עסקים.

אני מדברת מהיכרות קצרה עם צפת ואנשיה, והיכרות עמוקה עם חיפה ואנשיה.

גם אם יש כאן מימד של ביצה ותרנגולת, עדיין אין ספק שאנשי הפריפריה מסתפקים במועט מבחירה.
גם אם יפתחו להם, בצפת או בחיפה, שדרה שלמה של חנויות נוצצות, זהות לאלו שברוממה החדשה - רמת הקניות שם תהיה נמוכה מאד. הראש שלהם אחר משל תושבי המרכז.

וגם הפיזור משפיע. כשאת פותחת חנות בירושלים, יש לך עשרות אלפי לקוחות פוטנציאליים במרחק הליכה.
כשאת פותחת אותה בעפולה או בצפת, יש לך הרבה-הרבה פחות לקוחות. וגם הם, עם יכולת כלכלית פחותה.

יזמות "אמיתית" - כמו שקראת לזה, היא לאו דווקא פתיחת רשת קמעונאית בארבעה סניפים.

אפילו מכירת סדקית בבית, דורשת קניית מלאי ראשוני, וסיכון להתקע איתו בהמשך.
אדרבא, נשמח לשמוע על יזמויות שאינן כוללות השקעת הון עצמי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
מעשית.
אשה שרוצה לגדל ילדים קטנים בשלווה, לרוב פחות יתאים לה להיות עצמאית ולעבוד סביב השעון בפיתוח עסק.
יש כאלו שכן, אבל ממבט קלוש סביבי - הן לא הרוב.
כמדומני שתלוי על איזה עסק מדובר.
כמובן שלפתוח חנות בגדי נשים למשל, זו באמת עבודה שגדולה על אשה ממוצעת. ואף על פי כן רואים מספיק נשים שעושות זאת.
אבל כשמדובר על עסק ביתי כמו גרפיקה והדפסה על מוצרים, צילום מקצועי, מכירת בגדים מהבית, מכירת מוצרי תינוקות [מספיק להחזיק קטלוג ולהזמין מאחת הרשתות], מכירת מוצרי אלקטרוניקה וחשמל, שעונים, כלי כסף, גרביים וכדומה, זה בהחלט יכול להיות עסק מאד פשוט.
גם אם יש כאן מימד של ביצה ותרנגולת, עדיין אין ספק שאנשי הפריפריה מסתפקים במועט מבחירה.
גם אם יפתחו להם, בצפת או בחיפה, שדרה שלמה של חנויות נוצצות, זהות לאלו שברוממה החדשה - רמת הקניות שם תהיה נמוכה מאד. הראש שלהם אחר משל תושבי המרכז.
נכון, רמת הקניות נמוכה, אך מאידך גם הציפייה לרווח נמוכה. בעלת חנות בירושלים צריכה לשלם על שכירות חנות במקום מרכזי, להלביש את כל ילדיה בסטים מקטן ועד גדול, צריכה לצאת בפאה מוקפדת ובגדים מהודרים, ובשביל זה רווח חודשי של 3K בחודש, לא מתחיל אפילו להצדיק את ההשקעה. אבל אשה פשוטה בפריפריה, שקונה את בגדי ילדיה בלידר או במכירות יד שניה בבתים, מחזיקה את המכירה בבית המרווח שיש לה, קונה את מה שהיא צריכה ולא את מה שהיא צריכה בשביל הייצוגיות, מסתפקת בהחלט ברווח של 3K בחודש, ומבחינתה זה חודש טוב.
אדרבא, נשמח לשמוע על יזמויות שאינן כוללות השקעת הון עצמי.
העסקים שפירטתי למעלה [מלבד מכירת שעונים וכלי כסף] אינם דורשים הון עצמי של למעלה מ-10K ש"ח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אבל כשמדובר על עסק ביתי כמו גרפיקה והדפסה על מוצרים, צילום מקצועי, מכירת בגדים מהבית, מכירת מוצרי תינוקות [מספיק להחזיק קטלוג ולהזמין מאחת הרשתות]

בגרפיקה והדפסה על מוצרים נדרשת השקעה מרובה במכונות, דיו, תוכנות והלימודים עצמם.
צילום מקצועי - אהמ. בואו תשאלו את הצלמות פה, מה רמת הביקוש בפריפריה. כבר נפתחו על כך מספיק אשכולות קינה.
להחזיק קטלוגים ולהזמין - היום קצת פחות עובד. לכל אחד יש מחשב, ורוב הציבור לא פראייר, ולא ישלם על בגד 60 ש"ח, כשאפשר לקנות אותו ישירות מסין ב-30 ש"ח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
בגרפיקה והדפסה על מוצרים נדרשת השקעה מרובה במכונות, דיו, תוכנות והלימודים עצמם.
המכונות והדיו לא יקרות בכלל, סדר גודל של 2000-3000, התוכנות גם לא עם מחיר בשמים, ולגבי הלימודים - מדובר בגרפיקאיות שלמדו זאת בסמינר.
צילום מקצועי - אהמ. בואו תשאלו את הצלמות פה, מה רמת הביקוש בפריפריה. כבר נפתחו על כך מספיק אשכולות קינה.
אולי אין ביקוש ברמה של המרכז, אבל גם בפריפריה יש חלאק'ה ויש ניו-בורן, ואני לא בטוח שכמות הגרפיקאיות ביחס לאוכלוסיה הוא גבוה יותר בפריפריה, להיפך.
להחזיק קטלוגים ולהזמין - היום קצת פחות עובד. לכל אחד יש מחשב, ורוב הציבור לא פראייר, ולא ישלם על בגד 60 ש"ח, כשאפשר לקנות אותו ישירות מסין ב-30 ש"ח.
בפריפריה לא לכל אחד יש מחשב, וגם אם יש מחשב, הענין של הנט הוא הרבה פחות מפותח. הרי זו משוואה ברורה - אין עבודה - אין 'לצורכי עבודה'. ודיברתי באופן ספציפי על מוצרי תינוקות כמו עגלות, שאמנם צריך מקום גדול בשביל להכיל מבחר מכובד, אבל די בהחזקת קטלוג עגלות של אחת הרשתות הגדולות, וגזירת קופון על כל הזמנה. זה דבר נחוץ מאד בפריפריה, שהמחירים של כל עגלה מאמירים פלאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
אתם נכנסים לרמת המיקרו של האדם/ הזוג/ העסק/ הקהילה - למי כן או לא מתאים לפתוח עסק, איפה ומה משתלם לפתוח וכו וכו.
אני דיברתי על המאקרו, וזו הסיבה שלא שלחתי את כל הזו"צים המהגרים לרוץ לפתוח תיק במס הכנסה. זה ממש לא מתאים לכל אחד.
והמאקרו אומר -
אם נפתח עסק כלשהו באזור מנומנם כלכלית ועסקית, והעסק הזה מצליח, יש לזה השלכות כלכליות חיוביות על האזור כולו.
כי אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים בחרו להשקיע שם את כספם במקום להשקיע אותו באזור שהוא מפותח כלכלית ממילא.
כשיש בעלי עסקים או נותני שירותים בעלי איתנות כלכלית, אזי יש להם את האפשרות והרצון להעלות את רמת החיים וממילא הם נזקקים להשתמש בבתי עסק נוספים שהם בתורם מעשירים את בעליהם וכן הלאה וכן הלאה - אפקט השלולית.
כשהאזור מתפתח, הוא מתחיל למגנט אנשים איכותיים לבוא ולקבוע בו את משכנם.
כשהאוכלוסיה מתעבה מבחינה כמותית ואיכותית, הדבר גורם לחברות גדולות לפתוח סניפים כיוון שיש מי שיצרוך אותם ויש אפשרות לגייס עובדים בעלי השכלה מתאימה מקרב תושבי האזור - והנה כעת כולם מאושרים. בעלי העסקים מתפרנסים מעסקיהם ולמי שמעונין לעבוד כשכיר יש מגוון מקומות עבודה.
מהתאוריה שפירטתי לעיל, מובן למה אזורים מפותחים ממשיכים להתפתח ואזורים מדשדשים ממשיכים לדשדש עוד יותר.
אזור הצפון במשך שנים היה שרוי בנמנום כלכלי. אולי בגלל סטיגמות של כל מיני שבעים מהמרכז ש"אנשי הפריפריה מצטיינים ברכישות נמוכה" ולכן אף אחד לא מצא לנכון להשקיע שם את כספו.
ברגע שאנשים נדחקו לקיר ונאלצו להגר לצפון מסיבות כאלו או אחרות, הצפון התחיל להתעורר. והתחיל להתעשר טיפין טיפין.
ולכן זה מה שאמרתי בהתחלה - אי אפשר לשבת במרכז ולחכות שמשהו יקרה ושמישהו יבוא לפתוח לך מוקד טלפוני כדי לספק לך פרנסה.
זה לא יקרה.
עד שאנשים לא יבואו בכבודם ובעצמם להפריח את השממה הכלכלית (וסליחה אם הביטוי הזה מציק למישהו), אף אחד לא יפריח אותה בשבילם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
קודם כל אני יושב באותו אי שם בקצה העולם.
מתנצלת. לא על ענין המגורים בפריפריה היתה כוונתי כשביקשתי להשיל את הנעליים, אלא על מה שהיה נדמה לי כזלזול וחוסר הזדהות עם הקשיים העומדים בפני המהגרים לפריפריה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
והמאקרו אומר -
אם נפתח עסק כלשהו באזור מנומנם כלכלית ועסקית, והעסק הזה מצליח, יש לזה השלכות כלכליות חיוביות על האזור כולו.
כי אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים בחרו להשקיע שם את כספם במקום להשקיע אותו באזור שהוא מפותח כלכלית ממילא.
כשיש בעלי עסקים או נותני שירותים בעלי איתנות כלכלית, אזי יש להם את האפשרות והרצון להעלות את רמת החיים וממילא הם נזקקים להשתמש בבתי עסק נוספים שהם בתורם מעשירים את בעליהם וכן הלאה וכן הלאה - אפקט השלולית.
כשהאזור מתפתח, הוא מתחיל למגנט אנשים איכותיים לבוא ולקבוע בו את משכנם.
כשהאוכלוסיה מתעבה מבחינה כמותית ואיכותית, הדבר גורם לחברות גדולות לפתוח סניפים כיוון שיש מי שיצרוך אותם ויש אפשרות לגייס עובדים בעלי השכלה מתאימה מקרב תושבי האזור - והנה כעת כולם מאושרים. בעלי העסקים מתפרנסים מעסקיהם ולמי שמעונין לעבוד כשכיר יש מגוון מקומות עבודה.

אפקט השלולית נכון.

מה שלא נכון הוא ההתעלמות בתאוריה שלך משני גורמים: 1. תחבורה. המיגנוט המדובר לא יכול לקרות, כל עוד אין תחבורה מהירה ויעילה לאזור. (אחרי שהתהליך יושלם, האזור יהיה מרכז בפני עצמו. אבל עד אז, אנשים פשוט לא יבואו, אם לא תהיה תחבורה טובה. ממילא הגלגל ייתקע עוד בתחילתו).

2. והעיקר: אפס יצוא.

עסק פנימי שמשרת רק את תושבי האזור, עדיין לא מביא את האזור לפריחה כלכלית.
בשביל שמשק (או קהילה, או עיר, או שכונה) לא יהיה במינוס, הוא חייב לייצא, לא רק לייבא.
קניות פנימיות בתוך עסקים של בני השכונה, הן העברת כסף בתוך אותו כיס. עדיין, האזור יישאר עני, אם היבוא שלו (קניות טיטולים, חלב ולחם, חשמל ומים...) גדול מהיצור ומהיצוא.

גם 10 עסקים חדשים בתוך שכונה בעפולה, לא יביאו לפריחה כלכלית, כל עוד הקונים הם רק מבני אותה שכונה.

נכון שבחלק מהמקרים הם ישפרו את המצב, כי במקום שהכסף יצא החוצה - הוא יישאר בפנים (הקטנת היבוא), אבל בשביל להביא משק לאיזון כלכלי, זה לא מספיק.
מה שצריך זה יצוא. למכור מוצרים או לתת שירות לאנשים מחוץ לאיזור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אולי בגלל סטיגמות של כל מיני שבעים מהמרכז ש"אנשי הפריפריה מצטיינים ברכישות נמוכה"

אני ממשפחה חיפאית, ילידת חיפה, דור רביעי ברציפות לתושבי חיפה. מה עוד צריך להצהיר פה, כדי שנוכל לדון לגופו של עניין?

את ימי הילדות העברתי בעיר הזו, שנסגרה בשש בערב וכולם הלכו לישון. אז בואי, אין מה להתעלם או לזלזל. אנשי הפריפריה מצטיינים (כתבתי מצטיינים, כי בעיניי זו מעלה) ברמת רכישות נמוכה.

עד היום, כשבפריפריות מכבים את האור, בירושלים ובבני ברק קונים וקונים וקונים עוד. בערבי חגים גאולה חוגגת עד 1-2 בלילה. יש חנות בפריפריה שתיפתח בשעות האלה? שמישהו יבוא לקנות בה, בשעות האלה? שמישהו יקנה בה, במחירים האלה?

ולכן זה מה שאמרתי בהתחלה - אי אפשר לשבת במרכז ולחכות שמשהו יקרה ושמישהו יבוא לפתוח לך מוקד טלפוני כדי לספק לך פרנסה.
זה לא יקרה.
עד שאנשים לא יבואו בכבודם ובעצמם להפריח את השממה הכלכלית (וסליחה אם הביטוי הזה מציק למישהו), אף אחד לא יפריח אותה בשבילם.

זה נכון מאד. אני איתך נגד ההמתנה ל'מישהו שיפתח לי מוקד' (ויגזור עליי קופון).

אבל בדרך כלל האנשים שמסוגלים להפריח את השממה (שזה אומר - לפתוח עסק שמייצא מוצר/שירות החוצה), הם לא אלו שצריכים או רוצים לבוא לצפון. הם מפריחים את עסקיהם במרכז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אבל לפני כן, אפ' רסק עגבניות לא היה בכשרות עד"ח
אני רק אזכיר לך שיש עוד הכשרים מהודרים פרט לעד"ח.
לא מתאים למתראיינות? בסדר.
אבל שלא יציגו זאת כאילו אין בכלל מוצרים כשרים למהדרין ובתור אחת שעבדה בעפולה מספר שנים ועדיין עורכת שם קניות קצת מוזר לי מה שאת אומרת.
וקצה נפשי מלשמוע דיבורים או לקרוא כתבות בהן נשים שבאו לגור בחיפה (!) או מגדל העמק בשל שיקולים כלכליים נטו מדברות גבוהה גבוהה על "שליחות" משל באו לחנך את הילידים בארצות הפרא.
מה הבעיה פשוט לומר שקשה לכם עם יוקר המחיה במרכז.
לא אשכח איך שפשפתי את עיני למקרא כתבה שבה מרואיינת שבאה לגור מעפולה לא מתביישת לומר שתעריף הנסיעה בתחבורה הציבורית בעפולה הוא מאד יקר בהשוואה לאיזור המרכז.
האם הכתבת לא עושה בדיקה מינימלית לפני פרסום?
ומיותר בכלל שאבהיר היכן תעריפי הנסיעה הגבוהים ביותר...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #79
וואו כמה הרבה יש לי לענות לך.
אבל אתמצת את זה בנקודות שהעלית:
1. הקביעה השרירותית והשבלונית הזו שנשים חרדיות לא מסוגלות להיות יזמיות היא קיבעון שעושה עוול עם אותן נשים. מאיזו בחינה את חושבת שהן לא מסוגלות? קוגנטיבית? רעיונית? מוסרית? כלכלית?
לדעתי, הרבה פחות הגיוני שאשה חרדית שמגדלת משפחה ברוכה תעבוד במשרות הרגילות במשק של שמונה עד חמש.
ואם רשיון הנהיגה הוא הסיפור - אז הנתון העובדתי שלך פשוט לא נכון, אולי בהתייחס לנשות הקהילה הספציפית שלי.
בכל מקרה, אני לא חושבת שהעדר רישיון נהיגה הוא המונע יזמות בקרב נשים חרדיות כמו שאינו מונע מנשים לצאת לעבוד במקומות עבודה רחוקים מאד מהבית, שמצריכים לעיתים החלפה של כמה כלי תחבורה בדרך.
2. רמת רכישות ויזמות בקרב הקהילה הן שאלת הביצה והתרנגולת. כל עוד התחרות והמבחר העצום בכל הענפים לא מגיע לפריפריה, כל עוד לא נוצרת כאן חווית קניה כמו במרכזים הגדולים - שום דבר לא יוציא את תושבי הפריפריה מהבתים ואת הארנקים מהכיסים.
כל עוד אנשים מהצפון ומהדרום ימשיכו להגיע לרבי עקיבא או לגאולה כדי לערוך את קניותיהם ולהשאיר את כספם במרכז - הפריפריה תמשיך לדשדש.
בקהילות שאני מכירה בצפון, כמעט אין מציאות של עסקים שנסגרים. כל חנות חדשה שנפתחת משגשגת. כל בעל מקצוע שהיגר מהמרכז ומתחיל להציע כאן את שירותיו מצליח. יש הרבה מקום לעסקים חדשים, וגם למתחרים עוד יש מקום.
אני לא מדברת באוויר, אני מדברת מידיעה ומהכרות של השטח.
3. כל יזם משקלל את הנתונים שלו לפני שהוא נכנס להרפתקה. לכל אחד יש סיכון ובעיה כזו או אחרת בהשגת ההון העצמי.
וממש, אבל ממש לא מסכימה עם הקביעה ש

יזמות "אמיתית" - כמו שקראת לזה, היא לאו דווקא פתיחת רשת קמעונאית בארבעה סניפים.
גם אם כל מה שאת אומרת נכון הוא נכון רק כלפי יזמות ומתעלם לגמרי מנשים שלמדו מקצועות שבהם עדיף להיות שכיר ומתקשות מאד מאד למצוא עבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
יתכן ששתיכן מגיעות מאזורים אחרים.
אני צפונית במקור. כיום ירושלמית.
חברותי(אלו שמספרות על התלוש :)) מרוויחות טוב,
חלקן שכר גבוה יותר מהשכר באזור ירושלים (מדבר על ייעוץ מס/ רו"ח / הייטק וכדו')
בוודאות!!! בהשואה לירושלמיות אם אותם תנאים, בגדול.
והרבה מהשכר זה כמה את שווה וכמה יש לך אומץ לבקש העלאה וכדו'.
ואלה שעובדות במזכירות / מכירות/ הוראה וכדו' זה בגדול זהה(עם שינויים לפי מקום העבודה הספציפי)
אז לפני שמדברים על צפון ומרכז צריך לקטלג לאזורים.
כי בירושלים למשל ממוצע השכר נמוך. במרבית התחומים.
והצפון הוא ג-ד-ו-ל.
ואני בירושלים נוסעת כל יום כמעט שעה לעבודה,
בשעה שאצל חברותי בצפון זה נע בין חצי שעה בממוצע לשעה+
אין צורך לספר לי שהצפון גדול. נולדתי בו :)
ונראה לי שכתבתי באופן מאד מאד ברור שעיקר הקושי הוא לא גובה השכר אלא העובדה שבמקצועות רבים אין מספיק מקומות עבודה. אין.
ולא רק באיזור שלי (עמק יזרעאל).
בתוך עמי אנכי יושבת ורואה איך בכל יום אנשים נסחבים עד לחיפה בתחבורה מזעזעת כדי להגיע למקום עבודתם. כי בעיר שלהם לא ימצאו עבודה כזו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

טור שפרסמתי הבוקר, אשמח לשמוע תגובותיכם - עיקרי הדברים יובאו לפני מקבלי ההחלטות שרוצים לדעת מה הציבור חושב - בלי נדר

בס"ד

מנורה – העיר החרדית החדשה

עשרת הקוראים כבר יודעים שכאן יקראו רק על טובתה של ארץ ישראל והפעם על העיר החדשה שכה נכסוף נכספנו אליה – כסיף, או בשמה החדש והלא מוכר: מנורה. סוף סוף עיר חרדית במיקום הגיוני ועם תכנון קפדני בסגנון עתידני.

הסיבה שאנו כותבים על כך היום היא משום שהעיר הזו יצאה השבוע מהכח אל הפועל כאשר התפרסמה השבוע התב"ע של העיר להתנגדויות, תב"ע = תכנית בניין עיר כשמה כן היא: מיועדת לאפשר מגורים באיכות חיים גבוהה המתאימה לשנת תשצ"א – אשר בה לפי התכנית יגיע התושב הראשון בע"ה.

זהו, כבר לא חלומות שוא ודמיונות אלא משהו מוחשי שאפשר לקרוא ולמשש ולפרשן וזה בדיוק מה שנעשה כאן: נספר קצת על מה מבשלים לנו על אש מהירה, האמת שכל אחד שיש לו גישה לגוגל יכול לקרוא הכל לבד אך כדי לחסוך את הזמן שיצטרכו האברכים כדי לקרוא 79 עמודים צפופים הבאנו לכם כאן את התמצית מה שאתם חייבים לדעת והתורה חסה על ממונם של יושבי חדרי המחשבים.

אז קודם כל הגודל: מדובר על קרקע מדברית בשטח עצום של כ15,000 דונם שהוקצה עבורנו בלבד לא כולל איזורי תעשייה, כדי להבין את המשמעות: מדובר בשטח שהוא יותר מביתר עילית מודיעין עילית ואלעד גם יחד ויש מקום לרכסים!

המיקום אמנם נשמע רחוק מאוד: 5 דקות לפני ערד, אך למעשה מדובר במרחקים זניחים לאור התפתחות הכבישים באזור, לפני שבועיים נסעתי לשם כדי לסקור עבורכם את הפלא של הקניון המתגייר בערד ועל הדרך בחנתי גם את המיקום העתידי של העיר החדשה – לא נכחד, זה לא בית שמש וקרית גת אך מי שמוכן לשים 1.4 מיליון עבור דירת 3 חדרים בנתיבות ואופקים ישמח בוודאי לשמוע שעם עוד כמה דקות נסיעה הוא יחסוך כל חודש אלפי שקלים למשכנתא ויגור ברמת חיים שאין בשום מקום כפי שיפורט.

לא מאמינים על המרחק? אתם יודעים, היום אי אפשר לרמות בדברים הללו, תעשו את הניסיון שעשיתי הרגע: עשיתי בגוגל-מאפ מבית שמש לנתיבות נתן לי 59 דקות ומאותה נקודה בסוף בית שמש עד כסיפה (שזה היישוב הקרוב לכסיף, כן, יש קשר בין הצלילים הדומים, בדיוק כמו הקשר בין בתיר לביתר הסמוכה) ואז הגוילמאפ נותן לי 63 דקות, לא שווה לנסוע עוד ארבע דקות בשביל עולם אחר לגמרי?! (ואגב אין שום ניסיון חלילה להחליש את נתיבות שאלפי אברכים נוהרים אליה, עיר קברי הצדיקים תהיה תמיד מגדלור לתורה בנגב).

הגענו לעיר, כעת אנו מדברים על אישור תכניות לשכונה אחת בלבד, הסיבה היא חוסר רצון של המדינה להשקיע הון תועפות מעבר למה שכבר השקיעה לצרכי תכנון של עיר שלימה אם בסוף זה לא יצליח אך משכונה אחת אפשר להבין מה מתוכנן בכל העיר.

השכונה הזו תיקרא ראשונים (קל לנחש למה) ויש בה 6000 דירות (כמעט אלעד) על גודל של שלושת אלפים דונם, גם מי שלא למד ליבה מבין מיד כי זה אומר ממוצע של שתי דירות לדונם (זה לא באמת, כי רוב השטחים הם ציבוריים) לשם השוואה: העיר הצפופה ביותר בישראל היא בני ברק ושם יש 6 יח"ד ממוצע לדונם.

העיר מתוכננת כבר אמרנו וכבר חשבו על כל פרט כולל שרטוט מדויק של בית-החיים (מה לעשות, בסוף אנשים צריכים לחיות איפשהו) לי זה מזכיר את העיר מודיעין השכנה שלנו, כל יום כמעט אנו נאלצים לעבור בעיר השכנה ולראות שלמרות ששתינו הוקמנו יחדיו ולשתינו בערך אותה כמות תושבים אנו מצטופפים בשטח של שכונה אחת במודיעין ונאלצים להסתמך על כל השירותים שהיא מביאה (מלבד שטיבלאך וד' מינים שזה הם באים אלינו) מהאגם המפורסם ועד תחנת הרכבת וכן הלאה, הסיבה היחידה להבדל היא שמודיעין תחתית תוכננה בידי המדינה לטובת התושבים ואילו מודיעין עילית (אנחנו העילית, ברוחניות) תוכננה – אם בכלל תוכננה אי פעם – בידי היזמים עצמם ולטובתם וכך אכן היא נראית.

ולכן למשל השטחים הציבוריים שהיזמים בכל מקום לא אוהבים לתת ואם כבר הם דוחקים לפינת בלעין, כאן יש שפע עצום של הרבה יותר ממעשר מהשטח הכולל והרוב נמצא בתוך המתחמים, כך שיש מספיק לכל חסידות ותת ישיבה קטנה, מהיום אין צורך לריב יש מספיק שטחים לכולם להתפצל ולהתפלג כמנהג גברין יהודאין.

אך מלבד התכנון הקפדני ברצוני לדבר על כמה פנינים שייחודיים רק לכאן, גילוי נאות: חלק מהדברים הייתי מעורב יחד עם עסקני ציבור נוספים מכל החוגים החרדיים.

למשל השכונה מתוכננת ב"קפסולות" של בערך 350 יח"ד כאשר לכל קפסולה יש את השטחים הציבוריים שלה ואת הגינה שלה וכו' – אין חסידות כמעט שצריכה בכל פעם יותר מאשר קפסולה כזו או שתיים ואין כמעט חסידות שלא יכולה למלא כזו קפסולה רק ממחוסרי הדיור הנוכחיים כך שאין לי ספק שנראה כאן עשרות (לפחות) של קריות חסידיות וגם ליטאיות וספרדיות, מעתה לא צריך להיות הגרש"ב סורוצקין כדי להקים שכונה ייחודית לבוגרי הישיבה, כל ישיבה ממוצעת תוכל לעשות כן.

חידושים נוספים: גובה הבניינים עד חמש קומות – זה לוקסוס שכבר לא קיים היום בשום מקום, בבית שמש למשל תקנת העיר מדברת על 9 קומות והקבלנים מצליחים להוסיף עוד אחת בטריקים, כאן אין דבר כזה בניין יותר מחמש קומות.

סוכות – כל מרפסות הסוכה תקבלנה הצללה נפתחת ואחידה, מהיום כל בניין ייראה כמו בית מלון מעוצב שתוכנן באחידות, ובכלל מרפסות סוכה מרווחות הן חלק מהסטנדרט כאן.

גודל הדירות – המתכננים למדו היטיב את נושא הטאבו משותף והיח"ד להשכרה וכו' שקיימים בכל שכונה חרדית והחליטו שאם אינך יכול להילחם בתופעה הזו – תכשיר אותה! וכך הגענו לתכנית שאומרת מלכתחילה לגבי חלק גדול מהדירות שבבוא היום תוכלנה לייצר יחידה נוספת והפעם זה רשמי.

כך גם עניין הרחבת הדירות – תופעה ייחודית לציבור החרדי בדרך כלל – התכנית מחייבת מראש לחשוב איך יורחב הבניין אך מטילה גם תנאים והגבלות, כגון חובה שכל שורת הדירות יורחבו בו זמנית.

כל התכנון הזה לא נולד בבינה מלאכותית אלא מונחים בה עמל ויגיעה של צוותות שלימים שחלקם מוכרים לי אישית, זה גם הרצון החזק של ר' נתן אלנתן ושל עוד אנשים שדואגים לנו, ומעל הכל זה האיש הנכון שהוכנס למקום הנכון – יו"ר הוועדה המיוחדת עו"ד שילה רצאבי, אמנם הוא לא חרד אך מוטב כך שכן הוא אינו מחוייב לאף עסקן או יזם אלא רק שיהיה טוב לכוווווולם.

אז אם כל כך טוב מדוע כל כך רע?

כלומר, מדוע יש לעיר הנפלאה הזו יחסי ציבור נוראיים כל כך? למה כולם מזלזלים בה?

ראשית, לעומת כל המקומות האחרים שאנ"שים קנו קרקעות ומשווקים לציבור ברווחים של מאות אחוזים כאן אף אחד לא מרוויח מהפרוייקט הזה, כלומר אף אחד מלבד הציבור.

ושנית, מי שמדבר בדרך כלל לא מכיר, או שאינו מכיר תכניות אחרות על מגרעותיהן (בהר יונה למשל נרשמו 1200 איש לדירות שיראו רק עוד חמש שנים) או שאינו מכיר את כסיף או שאינו מבין בתחום כלל.

שלישית, הציבור החרדי אכן ראוי לקבל יותר מאשר עיר במיקום שאיש לא רוצה לגור שם, אך מה לעשות אנחנו מכירים את המצב ועד כמה אוהבים אותנו בכל מקום שאנו מגיעים, ואפילו במקומות שכן מקבלים אותנו בזרועות פתוחות כי אין להם ברירה כדי להינצל מהערבים גם שם אוהבים אותנו בערבון מוגבל, רק השבוע ראיתי במו עיני את החורבן שהמיטה עיריית לוד על ביכנ"ס באחיסמך – סוג של הכרת הטוב לקהילה שהצילה את האחוזון הדמוגרפי.

והתחינה שלי: אל תקשיבו למוציאי דיבת הארץ, אל תאמינו למי שמספר שאיש לא ילך לשם, במו עצמי שוחחתי עם ראשי חסידויות רבות ועסקני אמת, כולם כולם הצהירו כי אם המחירים יהיו זולים (אם לא – לא עשינו כלום וחייבים לחשוב איך עושים זאת) הם יגיעו לשם בהמוניהם.

בקיצור: טובה הארץ, כולה, מאוד מאוד.
בסיעתא דשמיא

חריש

ניתוח היסטורי, נדל"ני וקהילתי למקבל ההחלטות



תוכן העניינים

הקדמה:
הסיפור הייחודי של חריש.

המאבק על הזהות: כרוניקה של עיר חרדית שלא הוקמה.

מגמות נדל"ן: מחירים ותשואות לאורך ציר הזמן.

מפת הקהילות: כיצד מסתדרים כולם יחד?

טבלת השוואה אסטרטגית מלאה (הנתונים).

חזון והמלצות לעתיד.

נספח מקוצר.











פרק 1: המאבק על הזהות – מהחלטת ממשלה ל"עיר לכולם"

חריש היא מקרה בוחן נדיר של התנגשות בין תכנון מרכזי לכוחות השוק והמשפט.

2010 – החזון המקורי: הממשלה מחליטה על הקמת עיר חרדית בת 100,000 תושבים. התכנון הותאם לצרכי המגזר (צפיפות, בתי כנסת רבים, תחבורה ציבורית).

2012 – המהפך המשפטי (בג"ץ): בעקבות עתירות של תושבים חילונים, בג"ץ קובע כי שיווק הקרקע לקבוצה אחת בלבד אינו חוקי. המכרזים נפתחים לכלל הציבור.

2013 – "ועד הדיור המאוחד" והפסילה: הציבור החרדי מתארגן דרך ועד אחד המאגד את כל הפלגים כדי "לכבוש" את המכרזים בהצעות מתואמות. ברגע האחרון, רמ"י והממונה על ההגבלים פוסלים את העמותות החרדיות בגין תיאום מחירים (קרטל).

התוצאה: יזמים פרטיים וקבוצות דתיות-לאומיות זוכים בקרקע. חריש הופכת לעיר מעורבת, אך הקהילות החרדיות (שלא ויתרו) רוכשות "בלוקים" ושכונות מיזמים, ויוצרות מציאות של "עיר בתוך עיר".



פרק 2: מגמות נדל"ן ומחירים

הגרף הנדל"ני של חריש ידע טלטלות עזות שנבעו משינויי הסטטוס של העיר.

תקופהמגמהטווח מחירים (4 חד')הסבר
2012-2014אי וודאות650K - 750Kהמתנה להכרעות בג"ץ, סיכון גבוה, מחירים נמוכים.
2015-2017הייפ (Hype)950K - 1.1Mשיווק אגרסיבי ("דירה במיליון"), נהירה של משקיעים וזוגות צעירים.
2018-2020תיקון וקיפאון1.0M - 1.15Mהצפת דירות מוכנות, קושי במציאת שוכרים, מחירי שכירות נמוכים.
2021-2025התייצבות ועליות1.55M - 1.65Mהשלמה עם אופי העיר, פתרונות כביש, עליית מחירים כללית בישראל.








פרק 3: מפת הקהילות – הפסיפס החברתי

למרות היותה עיר מעורבת, הציבור החרדי בחריש חי בקהילות מגובשות מאוד:

הליטאים ("אדרת אליהו" ועוד): מרוכזים בעיקר בשכונות הוותיקות יותר (אבני חן, החורש). מפעילים תלמודי תורה ובתי ספר ברמה גבוהה.

החסידויות:

תולדות אהרן:
קהילה סגורה שיצרה מתחם מובדל עם מוסדות פנימיים.

חב"ד וברסלב: קהילות פתוחות יותר המפוזרות ברחבי העיר.

הציבור הספרדי (ש"ס): משתלב בכל השכונות, מהווה גשר בין החרדים למסורתיים.

הציבור הדתי-לאומי והחילוני: הרוב הדמוגרפי כרגע, אך נמצאים בחיכוך מתמיד סביב שאלות צביון (שבת, מבני ציבור).








פרק 4: טבלת ההשוואה האסטרטגית המלאה (הבנצ'מרק)

השוואה בין חריש לערים חלופיות למגזר החרדי/דתי, נכון ל-2025.

חרישבית שמש (ד')אלעדנתיבות (מערב)קרית גת (כרמי גת)עפולה
מחיר (4 חד')1.55M - 1.65M ₪2.3M - 2.5M ₪2.4M - 2.6M ₪1.35M - 1.5M ₪1.7M - 1.9M ₪1.3M - 1.45M ₪
מרחק לת"א50 ק"מ (50 דק')35 ק"מ (40 דק')20 ק"מ (25 דק')85 ק"מ (70 דק')55 ק"מ (50 דק')90 ק"מ (80 דק')
מרחק לירושליםכ-115 ק"מ (1:20 ש')כ-30 ק"מ (35 דק')כ-45 ק"מ (45 דק')כ-85 ק"מ (1:15 ש')כ-65 ק"מ (55 דק')כ-135 ק"מ (1:45 ש')
אופי הקהילהקהילות ("איים") בתוך עיר מעורבתעיר חרדית מלאה (הפרדה ברורה)עיר חרדית מלאה וצפופהמסורתי חזק + חרדימעורב (חילוני/מסורתי + גור)מתחרד (השתלטות על שכונות)
תחבורהבינוני: תלות ברכב/אוטובוס. אין רכבת.טוב: רכבת פעילה, כביש 38.טוב: קרוב למרכז, עומס ביציאות.טוב: רכבת מהירה.מצוין: רכבת וכביש 6.בינוני: רכבת העמק (איטית).
תעסוקהחלש מקומי. נשען על קיסריה/חדרה.בינוני-חזק. תעשייה מקומית + ירושלים.חלש מקומי. נשען על גוש דן.טוב. מסחר ומפעלים אזוריים.חזק מאוד (אינטל + פארק תעשייה).בינוני. מוקד רפואי ומסחרי.




פרק 5: חזון והמלצות לעתיד


על בסיס הנתונים, לאן הולכים מכאן?

1. החזון עבור חריש: "פדרציית הקהילות"

חריש לא תהיה חרדית לגמרי, אך הקהילות החרדיות שבה יתחזקו ויגדלו. היא תתבסס כפתרון האידיאלי למעמד הביניים החרדי-מודרני ולזוגות צעירים שרוצים איכות חיים, דירה חדשה ומוסדות חינוך טובים, ומוכנים לוותר על המגורים בתוך "גטו" סגור.

הטריגר הכלכלי: ברגע שתקום תחנת רכבת (במסגרת מסילת מנשה) או חיבור מהיר יותר לכביש 6 צפון – המחירים יקפצו וידביקו את הפער מול חדרה ופרדס חנה.

2. המלצות למשקיע/רוכש:

תקציב גבוה + זיקה לירושלים:
לך על בית שמש. זהו הימור בטוח, יוקרתי, ששומר על ערכו.

תקציב בינוני + זיקה למרכז: לך על חריש. התשואה הפוטנציאלית (Capital Gain) גבוהה יותר כי העיר עדיין לא בשיא הפיתוח שלה. התמקד בשכונות עם עוגן קהילתי קיים.

תקציב נמוך: לך על עפולה (הימור ארוך טווח) או נתיבות (יציבות).



נספח מקוצר: נתונים יבשים

אוכלוסיית חריש (הערכה 2025):
כ-40,000+ תושבים.

תמהיל דמוגרפי השערה גסה: 50% חילונים, 25% דתיים לאומיים, 25% חרדים.

שכונות מרכזיות: החורש, אבני חן (ותיקות, מעורבות-חרדיות), הפרחים (חדשה), בצוותא (מעורבת-שיתופית), מעו"ף (עסקים ומגורים).



כל הזכיות שמורות. ניתן להפיץ.

נכתב בעזרת AI


דיון לגופם של דברים רצוי ומתבקש

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה