הנושאים החמים
- פותח הנושא חומי
- פורסם בתאריך
א
אשכולית
אורח
- הוסף לסימניות
- #4
הנה.
- הוסף לסימניות
- #11
נכתב ע"י גלבוע;2294372:
קראתי את כל הכתבה וממש לא יצאה לי מסקנה כזו.
מה שאני הבנתי, וקראתי על ההפרעה הזו מכוונים נוספים:
טיפול לא יעזור לא בגלל שאין טיפול לזה (תרופתי)
אלא בגלל שחלק מההפרעה הזו היא לא להכיר בה
ולזרוק על בן/בת הזוג את כל הבעיות.
הפוגע אינו מסכים כלל לכל טיפול שהוא.
נדיר אחרת, ואם הוא כן מסכים לבוא לטיפול - אולי אין לו הפרעת אישיות גבולית.
תקנו אותי אם טעיתי.
אבל מה רצית שבעיתון חרדי בריש גלי יכתבו:
"גברת יקרה, אין לך מה לעשות אלא להתגרש".?
אבל זה נכון עד כאב: בדרך כלל הטיפול ניתן לצד הנפגע, כדי שיקבל כח להתמודד,
ובשלב מסוים, לקום ולדרוש גט.
היום כבר רוב בתי הדין כן מכירים את ההפרעה הזו, ומקבלים את עדות האשה (רוב הפגועים - נשים) כאמת.
- הוסף לסימניות
- #16
אנשי מקצוע אומרים שאין סיכוי לנישואין עם בן זוג הסובל הפרעת אישיות גבולית
הסביבה סובלת מהם מאד .
יש עוד מאמרים וכתבות בנושא סבל בני המשפחה בני הזוג , ילדים ושאר הסובבים
מהו הטיפול המומלץ בבעלי הפרעות אישיות?
ישנה שיטה שנקראת D.B.T מכירים אנשים שטופלו וזה עזר להם עד כדי התרפאות ?
יש כאלו שמצליחים לחיות עם בעלי הפרעות אישיות בשלווה?
הסביבה סובלת מהם מאד .
יש עוד מאמרים וכתבות בנושא סבל בני המשפחה בני הזוג , ילדים ושאר הסובבים
מהו הטיפול המומלץ בבעלי הפרעות אישיות?
ישנה שיטה שנקראת D.B.T מכירים אנשים שטופלו וזה עזר להם עד כדי התרפאות ?
יש כאלו שמצליחים לחיות עם בעלי הפרעות אישיות בשלווה?
א
אשכולית
אורח
- הוסף לסימניות
- #17
עיתון חרדי לעולם לא יכתוב כתבה שמשתמע ממנה צל צילה של לגיטימציה לפירוק בית. לא כי גירושין הם חטא, התורה התירה אותם מפורשות. אבל גירושין נעשים כאשר כלו כל הקיצין, כאשר מוצו אפשרויות שיקום, וכאשר אין מנוס יותר.
עיתון מהווה פלטפורמה ציבורית הפונה לקהל יעד רחב, אינו יכול לנקוט עמדה בנושאים שמהווים כל מקרה לגופו, והם תלויי נסיבות, גורמים ודמויות המעורבות בפרשה. הכרעה על צעד דרסטי כזה יכולה להינתן רק באופן פרטני, תוך לקיחה של כל הפקטורים האישיים בחשבון.
ועדיין, יש חשיבות עצומה בכתבות מעין אלו, גם אם לכאורה נראה שאין בהם פתרון של ממש.
1. הצפת המודעות לבעיה בקרב הסביבה.
הפרעת אישיות היא לא נושא שנלמד בסמינר. מרבית בני הנוער במגזר אינם חשופים למדיה, ספרות וסרטים שמציפים את הנושא בציבור הכללי. בכלל, כל נושא בריאות הנפש זוכה לחשיפה רק בשנים האחרונות, בעבר הוא טוטא אל מתחת לשטיח ונידון רק בחדרי חדרים, משל אינו קיים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא הפרעת אישיות, נושא מורכב שהבחנה מדויקת שלו יכולה להינתן רק אצל מומחים ומאסטרים בתחום. לא אצל כל פסיכותרפיסט.
הסביבה, ובכללם הבחור/ה כמעט ולא מודעים לענין. הם אולי מכירים את המושג במעורפל, בצירוף כמה תיאורי בלהה, אבל לא תמיד עד כדי זיהוי דפוסים בסביבה הקרובה.
ולהצפת הנושא, לפירוט התסמינים ולהיכרות עם האפיונים של ההפרעה, יכולה להיות לעיתים חשיבות קריטית.
בן הזוג הסובל, ואני מתכוונת כאן לשני המינים כאחד, חווה סבל בל יתואר. לצד הסבל הקשה הוא חווה בושה, השפלה (אפילו בעיני עצמו), ופחד עצום לשתף. פעמים רבות היחיד שסובל מההפרעה הוא בן הזוג, ובקרב הסביבה יש לו תדמית של אדם טוב לב, כריזמטי ומצליח.
במקרים שבן הזוג הקרבן אוזר אומץ לשתף דמות קרובה (הורה, רב, מורה, ידיד), הוא עשוי להתקל בתגובות של חוסר אמון (''הוא, אתה בטוח? הוא מקסים ונעים הליכות כל כך''), של ביטול (''מה את עושה עסק? גברים נוטים פחות לדיבור ושיחה''), של תוכחה (''את צריכה להיות יותר סבלנית/מסודרת/חסכנית/יעילה'').
זהו. המומנטום אבד. הקרבן חוזר הביתה בכאב עצום ובייאוש טוטאלי. החרך שפתח בקושי ובאומץ כדי לזעוק לעזרה, נסגר.
2. הצפת המודעות אצל הקרבן.
הקרבן סובל ממחיקת אישיותו וצרכיו, הוא חווה השפלה, בושה, כאב, רגשות אשם (''אם רק ההיתי יותר טובה/חכמה/בלעבוסע זה לא היה קורה''), תהיות לגבי מידת שפיותו, הצדקה של הסבל (''באמת מגיע לי, אני אשה רעה'').
אישה שמודעת לקיום ההפרעה, יכולה לעשות הבחנה מבדלת בין ההתנהגות שלה, לבין ההפרעה. היא מבינה שההפרעה אינה קשורה אליה ולא תלויה במה שתעשה/לא תעשה. כתבה אחת לא תעשה את העבודה, אבל הפתח למודעות הוא חשוב.
3. קבלת כח.
אישה שמקבלת את העזרה המתאימה, חווה שינוי עצום לטובה. היא לא הגיעה לזוגיות האוטופית, אבל היא מקבלת כח, הכלה, לגיטימציה, הזדהות, הבנה. אין לזלזל בדברים האלו.
להסיר לזות שפתיים על פמיניזם וגו'- הדברים אמורים לגבי שני המינים.
עיתון מהווה פלטפורמה ציבורית הפונה לקהל יעד רחב, אינו יכול לנקוט עמדה בנושאים שמהווים כל מקרה לגופו, והם תלויי נסיבות, גורמים ודמויות המעורבות בפרשה. הכרעה על צעד דרסטי כזה יכולה להינתן רק באופן פרטני, תוך לקיחה של כל הפקטורים האישיים בחשבון.
ועדיין, יש חשיבות עצומה בכתבות מעין אלו, גם אם לכאורה נראה שאין בהם פתרון של ממש.
1. הצפת המודעות לבעיה בקרב הסביבה.
הפרעת אישיות היא לא נושא שנלמד בסמינר. מרבית בני הנוער במגזר אינם חשופים למדיה, ספרות וסרטים שמציפים את הנושא בציבור הכללי. בכלל, כל נושא בריאות הנפש זוכה לחשיפה רק בשנים האחרונות, בעבר הוא טוטא אל מתחת לשטיח ונידון רק בחדרי חדרים, משל אינו קיים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא הפרעת אישיות, נושא מורכב שהבחנה מדויקת שלו יכולה להינתן רק אצל מומחים ומאסטרים בתחום. לא אצל כל פסיכותרפיסט.
הסביבה, ובכללם הבחור/ה כמעט ולא מודעים לענין. הם אולי מכירים את המושג במעורפל, בצירוף כמה תיאורי בלהה, אבל לא תמיד עד כדי זיהוי דפוסים בסביבה הקרובה.
ולהצפת הנושא, לפירוט התסמינים ולהיכרות עם האפיונים של ההפרעה, יכולה להיות לעיתים חשיבות קריטית.
בן הזוג הסובל, ואני מתכוונת כאן לשני המינים כאחד, חווה סבל בל יתואר. לצד הסבל הקשה הוא חווה בושה, השפלה (אפילו בעיני עצמו), ופחד עצום לשתף. פעמים רבות היחיד שסובל מההפרעה הוא בן הזוג, ובקרב הסביבה יש לו תדמית של אדם טוב לב, כריזמטי ומצליח.
במקרים שבן הזוג הקרבן אוזר אומץ לשתף דמות קרובה (הורה, רב, מורה, ידיד), הוא עשוי להתקל בתגובות של חוסר אמון (''הוא, אתה בטוח? הוא מקסים ונעים הליכות כל כך''), של ביטול (''מה את עושה עסק? גברים נוטים פחות לדיבור ושיחה''), של תוכחה (''את צריכה להיות יותר סבלנית/מסודרת/חסכנית/יעילה'').
זהו. המומנטום אבד. הקרבן חוזר הביתה בכאב עצום ובייאוש טוטאלי. החרך שפתח בקושי ובאומץ כדי לזעוק לעזרה, נסגר.
2. הצפת המודעות אצל הקרבן.
הקרבן סובל ממחיקת אישיותו וצרכיו, הוא חווה השפלה, בושה, כאב, רגשות אשם (''אם רק ההיתי יותר טובה/חכמה/בלעבוסע זה לא היה קורה''), תהיות לגבי מידת שפיותו, הצדקה של הסבל (''באמת מגיע לי, אני אשה רעה'').
אישה שמודעת לקיום ההפרעה, יכולה לעשות הבחנה מבדלת בין ההתנהגות שלה, לבין ההפרעה. היא מבינה שההפרעה אינה קשורה אליה ולא תלויה במה שתעשה/לא תעשה. כתבה אחת לא תעשה את העבודה, אבל הפתח למודעות הוא חשוב.
3. קבלת כח.
אישה שמקבלת את העזרה המתאימה, חווה שינוי עצום לטובה. היא לא הגיעה לזוגיות האוטופית, אבל היא מקבלת כח, הכלה, לגיטימציה, הזדהות, הבנה. אין לזלזל בדברים האלו.
להסיר לזות שפתיים על פמיניזם וגו'- הדברים אמורים לגבי שני המינים.
