ביקורת ספרות עיתוני החג - יתד ומשפחה.

[anotherית]

קורונה. איזה פלונטר.

אי אפשר לכתוב על הקורונה, כי כתבו על זה בכל התקופה האחרונה, ולקוראים נמאס.
וכל השאר לא רלוונטי. אפילו לא הפרסומות.
לא נוגע אטרקציות לחול המועד. ולא הזמנה של אוכל כשר לפסח.
לא חנויות בגדים ולא חידוש פאות. לא קונצרטים וערבי שירה.

וככה קיבלנו מוספים ועיתונים מקוצצים וקצרים.

עיתונים ומגזינים:
קטיפה - קצר ולא משהו. כתבות לא מאוד מרתקות ובלי הסיפורים בהמשכים.
בתוך המשפחה - גם כן קצר, אבל מעניין מאוד. נהניתי.
משפחה - היו יפים מזה. לא מצאתי אפילו כתבה אחת אקטואלית מעניינת.

מוספי סיפורים:
האמת שהפער בין משפחה ליתד הצטמצם השנה, אולי כי של היתד היה פחות מכל שנה, ואולי בגלל ששל משפחה היה יפה מכל שנה.
וכנראה ששתי התשובות נכונות.

יתד -
הסופר מהחלון, רעיון חביב, יוצא ידי חובה ונותן מספיק מרחב לסופרים.
והסופרים כולם המוכרים לנו מהשורה הראשונה. היה יפה, אבל אולי לכן ציפיתי ליותר.

האמת שהיה חמוד לראות תמונה של הרבה מגור במוסף של יתד. ובכלל הבלאגן על שולחן העבודה של מוישה גוטמן...
ותמונת האישה שנשתרבבה למוסף, כי מה לעשות שזה מה שיש לנחמן סלצר בחדר. אולי הצנזורה של היתד בבידוד, כי היתה גם תמונה של ירח. דאורייתא.


פריחה קצת אחרת/חסיה ברטלר - האמת, הפתיעה, בלי מטפלת רגשית אחת (!) בכל הסיפור. אבל על קורונה, אז פספסה אותי.

כל העולם כולו. והעיקר./אורית הראל - מלא ניחוחות של נובהרדוק, ועבר. יפיפה, כמו תמיד.

לפעמים חלונות מתגשמים/חיים ולדר - ולדרי. למי שאוהב. אני אוהבת.

על כרחך/מוישה גוטמן - רעיון יפיפה. עתיד ומדומיין, אבל מדומיין מקורי. שונה מדמיונות העתיד ששומעים בדרך כלל. נותן מקום לאדם עצמו.

הוציאה ממסגר נפשי/מיה קינן - היו לה טובים מזה.

נפנוף לחיים/שרה קיסנר - קצר וחביב. לא הבנתי כל כך את הקשר בין כל חלקי הסיפור.

פונזי. פונזי. פונזי./רחל שור - כמובן, סיפור על כסף, היתה חסרה לי איזה צוואה בסיפור.

מנצח: חלום ליל ירח של אסתר קווין.


משפחה -
13 אני יודע, רעיון לא מקורי מידי, או מפגיז, אבל התוצאה הייתה יפה. ממש הפתיעו לטובה.

מעשה רוקם/טלי איתן - כתיבה יפה, שני חצאים יפים של סיפור, פחות הסתדר הקשר ביניהם.

שברי לוחות/ישראל פלר - מדהים, מדהים. ממליצה בחום.

מדרגות/יעל רועי - אין על הכתיבה של יעל רועי. סיפור יפיפה. והכי אהבתי, שהסוף הכי צפוי לא קרה.

אאומה/רותי קפלר - ואין על הרעיונות המגניבים של רותי קפלר. אבל הסיפור מוזר, לא הצליח להשיק לעולם שלי. נס שהיה את מאחורי הסיפור. שככה הבנתי למה התכוונה המשוררת.

מנצח: מתלבטת ביו לקנות את נאוס של דבורי רנד לארגז של מירי זוננפלד.


תודה לכל הסופרים הסופרות והעורכים על ההשקעה!

 

[@Simcha]

ביקורת ערוכה וסדורה כראוי, כהרגלך!
הלוואי והסופרים ישכילו להפנים באיזו רצינות ועמקות כל טקסט שלהם נקרא וישקיעו בהתאם..

על כן גם אוסיף את ביקורתי לביקורת..

והסופרים כולם המוכרים לנו מהשורה הראשונה. היה יפה, אבל אולי לכן ציפיתי ליותר.

נראה כי המשפט "אבל אולי לכן" מתייחס ל"היה יפה" אבל.. כדאי לערוך

כי היה גם תמונה של ירח

הייתה

אחרת\חסיה

נראה לי כדאי להפוך את סימן הסלש "\" לכיוון השני "/" (לאורך כל הביקורת)

אוירת הראל

אורית

היה חסר לי איזה צוואה בסיפור.

הייתה חסרה לי איזו..

פחות הסתדר הקשר בינהם

ביניהם

ונקודה אחרונה לסיום, פעמים רבות שמשתרבבים להם פסיקים מיותרים ולא תקניים בטקסטים שלך, כדאי לשים לב לכך.

 

[anotherית]

ביקורת ערוכה וסדורה כראוי, כהרגלך!

תודה.

הלוואי והסופרים ישכילו להפנים באיזו רצינות ועמקות כל טקסט שלהם נקרא וישקיעו בהתאם..

האמת שאני מתנגדת. הסופרים עושים את מלאכתם נאמנה.
אני מאמינה שהם לוקחים בחשבון שהטקסטים שלהם נקראים בעמקות ורצינות, ומשקיעים ככל יכולתם.
אבל אין מושלם בעולם.

ונקודה אחרונה לסיום, פעמים רבות שמשתרבבים להם פסיקים מיותרים ולא תקניים בטקסטים שלך, כדאי לשים לב לכך.

אפשר דוגמאות? בבקשה כמובן?

 

[פירי]

אני לא קראתי את כל זה, אז לא מדברת על הביקורת (כמעט)
נהניתי שאת כותבת על עצמך ולא באופן כללי, כי טעם וריח...
תפס אותי למשל הסיפור של רותי קפלר, שהוא באמת סיפור מוזר, אבל אני מאד אהבתי והזדהיתי (חוץ מזה שמביאים סיפורים לא שמחים בכלל לחג...)
ובכלל זה שאת כותבת מיד, לא מחכה להזדמנות - הרי לא עבר זמן מאז שקראת ועד שכתבת את הביקורת - תכונה נהדרת.

 

[קופי 100]

תודה על הביקורת המעולה. יתד לא קניתי ומשפחה יש לי בבית. מה שהספקתי לקרוא עד כה, אהבתי את פרויקט המחנכים במגזין. יש משהו מאוד מתוק, גם אם ממש לא מקורי, בהתרפקות של אדם על המחנכים שלו מהעבר. נותן הצצה על האישיות שמאחורי המילים.
מוסף הסיפורים, החלק שקראתי נהניתי. בעיקר מרותי קפלר ושברי לוחות.

 

[shira bira]

לא הצליח להשיק לעולם שלי.

זה מתרחש במרחק נסיעה ברכב כן?!
ואם אין השקה זה כי לא מספיק דברו ומדברים אצלנו על מלחמת האזרחים הנוראית בסוריה.
המינוח מוזר שחוזר על עצמו בפי כמה ניקים כאן מעלה חיוך בפני.
מה מוזר בסיפור הזה? הוא תיעוד נאמן למקור של מאות אלפי סיפורים ממש מעבר לגבול הצפוני שלנו.
מה גם שהוא מעין פרק נוסף בסדרה שהחלה במוסף סיפורים הקודם אז סופר על זוג שברחו מצפון קוריאה (שמוזכרים גם בסיפור הנוכחי).

 

[anotherית]

זה מתרחש במרחק נסיעה ברכב כן?!

זה לא הרקע שלא נגע לי. דוקא אהבתי את הרעיון נורא.

אאומה/רותי קפלר - ואין על הרעיונות המגניבים של רותי קפלר.

זה העלילה.
ואולי זה צמצום מסוים.
כי ניסיתי לדמיין לו הייתי קוראת את אותו הסיפור עם דמויות יהודיות,
לדוג' ילדה מאיראן שהמשפחה שלה נהרגה שם, במקום הסורית, לא זוכרת איך קוראים לה,
וזקנה ממאה שערים במקום הקוריאנית המבוגרת, (שתי המקומות הכי רחוקים מנטלית אצל יהודים) ולא הייתי חושבת פעמיים על הסיפור.
ועל ההקשר.

עכשיו אני צריכה לחשוב, האם אני המצומצת, וזה בעיה, כי מה זה משנה מי הדמויות, העיקר המסר.
או - שמה נטרק להביא לי סיפור על שתי גויות.

או אולי גם וגם.
גם אני צריכה להיפתח לרעיונות חדשים, וגם שהסופרת צריכה לחשוב מה גורם לה לכתוב סיפור על גויות כשיש כל כך הרבה סביבנו.

לא יודעת. התבלבלתי. צריכה לחשוב על זה.

 

[shira bira]

וגם שהסופרת צריכ לחשוב מה גורם לה לכתוב סיפור על גויות כשיש כל כך הרבה סביבנו.

???
וכשלמדת על הלן קלר בתיכון גם חשבת שזה לא תקין ללמוד על גויה?
אנחנו יכולים ללמוד מכל אחד שנברא בצלם.
ולדעתי חשוב שנדע מה קורה ונצטער. כן נצטער על סבלם של חפים מפשע גם אם הם גויים.
גם הקב"ה מצטער כשמעשה ידיו טובעים בים.

 

[anotherית]

???
וכשלמדת על הלן קלר בתיכון גם חשבת שזה לא תקין ללמוד על גויה?
אנחנו יכולים ללמוד מכל אחד שנברא בצלם.
ולדעתי חשוב שנדע מה קורה ונצטער. כן נצטער על סבלם של חפים מפשע גם אם הם גויים.

וזה הסיבה שאני חושבת שכנראה שתי הסיבות נכונות.
חכמה בגוים תאמין.

אבל בשביל זה יש מספיק גוים שיכתבו על זה.
ועלינו אין הרבה שיכתבו.

 

[shira bira]

אבל בשביל זה יש מספיק גוים שיכתבו על זה.
ועלינו אין הרבה שיכתבו.

אנחנו כותבים על עצמנו .
וכותבים די והותר כדי לפתוח חרך הצצה גם לעולם הרחב.
זה דווקא חשוב בעיני לא לכתוב רק על המשבצת שלנו.

 

[anotherית]

אנחנו כותבים על עצמנו .
וכותבים די והותר כדי לפתוח חרך הצצה גם לעולם הרחב.
זה דווקא חשוב בעיני לא לכתוב רק על המשבצת שלנו.

אולי. מעניין אותי לשמוע על דעות בעניין.
כי אני אין לי דעה.

 

[קופי 100]

כנראה שדווקא המקוריות וזה שהסיפור לא הסתיים באיזו סבתא יהודיה שהתגלתה לפתע, זה מה שהופך אותו לאותנטי ושונה.
כמעט מצאתי עצמי מוחא ל @Ruty Kepler כפיים בכורסא הביתית על שלא ברחה למחוזות הנדושים.

 

[shira bira]

מביאה את תגובתה של הניקית @אשכולית :

"הסיפור של רותי קפלר מהווה בעיני יצירת מופת, קראתי ובכיתי.

ובאשר לבחירת הרקע הבלתי שגרתי:
1. סיפור טוב הוא סיפור אוניברסלי
סיפור שבו החיבור לדמות נוצר סביב ערכים המשותפים לכולנו, לכל בני האנוש:
אהבה ומשפחה וכסף וכבוד וחיים ורצון ותשוקה וסיפוק ובגידה וכאב וכישלון ואושר.
וספציפית לסיפור של רותי: חירות, משפחה, אהבה והכמיהה לאימהות.
הגיבורות יכולות היו להיות שורי, עקרת הבית ממאה שערים, אליזבט, סטודנטית לאדריכלות מלונדון או צ'יקה, אינדיאנית צעירה מדרום אמריקה.
הסצנה ממילא מתרחשת בלבבות, היא אינה תחומה לתרבות או לתקופה. הם רק תפאורה.
(מיותר לציין שתפאורה חייבת להיות מדויקת, ושאפו לרותי על תחקירי העומק המצוינים שלה, ולידע שהיא שוזרת באפיון ממוקד)

2. לא הייתי רוצה שבזמן השואה ישב אמריקאי על ספת העור שלו, ישתה אספרסו ויאנח בשיעמום מול העיתון: אוף, היהודים האלו. את מי הם מענינים בכלל?

3. נכון שאין לי תוכנית לנסוע במשלחת הומנטרית לסוריה, וברזומה שלי אין עבודה בבית חולים שדה בגבול, אבל אני כן רוצה לדעת. ואני רוצה שתישאר בי החמלה, האנושיות, האכפתיות, הצער על 'מעשי ידי טובעים...'."

 

[shira bira]

נאוס של דבורי רנד

יצירת מופת מז'אנר שלא מספיק קיים אצלנו וכה אקטואלי בימי קורונה.

 

[תמר בר אילן]

"נאוס"!
@dvory, שבית אותי לעולם אחר שסייע לי להודות ולהבין את העולם שלי כעולם
על כל יתרונותיו.

 

[@Simcha]

אפשר דוגמאות? בבקשה כמובן

אולי כי של היתד היה פחות מכל שנה, ואולי בגלל ששל משפחה היה יפה מכל שנה.

נובהרדוק, ועבר

רעיון לא מקורי מידי, או מפגיז

והכי אהבתי, שהסוף הכי צפוי לא קרה.

עם חלקם ניתן להתווכח, יתכן וישנם עוד כמה.
מאחר וראיתי וזהו מוטיב חוזר בהרבה מן הטקסטים היפים שלך, חשבתי שחבל שהם ישאירו מעט טעם לפגם בשטף הקריאה.

 

[הדוויג]

על כרחך/מוישה גוטמן - רעיון יפיפה. עתיד ומדומיין, אבל מדומיין מקורי. שונה מדמיונות העתיד ששומעים בדרך כלל. נותן מקום לאדם עצמו.
הוציאה ממסגר נפשי/מיה קינן - היו לה טובים מזה.

לדעתי חלה טעות ושמות הסופרים התהפכו. קינן כתבה בכישרון על העולם העתידני, וגוטמן הפליא ללהטט בקווי עלילה נפשיים ודמות מאופיינת לעומקה. (ואולי זה כבר שייך למחוזות הקונספירציה של האתגר השכן?)

מנצח: חלום ליל ירח של אסתר קווין.

חותם על זה. לגמרי.
אגדה מופלאה וקסומה.

 

[anotherית]

תגובת הסופרת @טלי איתן לביקורת, (הרעיון של אחד מי יודע היה שלה):

"משפחה -
13 אני יודע, רעיון לא מקורי מידי, או מפגיז, אבל התוצאה הייתה יפה. ממש הפתיעו לטובה.
מעשה רוקם/טלי איתן - כתיבה יפה, שני חצאים יפים של סיפור, פחות הסתדר הקשר ביניהם. "

תודה רבה על המשוב.
לגבי הרעיון - אני חושבת שהיופי שלו והסיבה שכל כך התלהבו ממנו במערכת, הוא דווקא השימוש בפיוט אולי הכי שחוק של החג.
השתמשנו בו כנקודת מוצא ולקחנו כל היגד למחוזות אחרים.
זה נתן מסגרת חגיגית לסיפורים יחד עם יד חופשית לדמיון הכותבים.
במקרה של הסיפור שלי ההקשר להיגד ממש קלוש, במקרים אחרים הוא הדוק יותר.
בכל מקרה זה גימיק עיצובי חיצוני שלא משפיע על העלילות.


---

תגובה שלי
לגמרי. ואולי דוקא בגלל פשטות הרעיון, המוסף של משפחה הפתיע לטובה, ועלה רמה.
תודה @טלי איתן על התגובה.

 

[anotherית]

עם חלקם ניתן להתווכח, יתכן וישנם עוד כמה.
מאחר וראיתי וזהו מוטיב חוזר בהרבה מן הטקסטים היפים שלך, חשבתי שחבל שהם ישאירו מעט טעם לפגם בשטף הקריאה.

נדמה לי שזה כבר תלוי בטעם אישי, פחות בכללי הדקדוק.
אבל אולי אני טועה.

 

[@Simcha]

נדמה לי שזה כבר תלוי בטעם אישי, פחות בכללי הדקדוק.

פסיק - הקדמה
הפסיק מורה על הפסקה בתוך המשפט, ועל כן הוא עשוי לבוא במקום שיש תפנית במבנה המשפט. ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה, בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה, ובפרט בין יחידות קצרות.

פסיק בין חלקים מאוחים במשפט
א. פסיק בא בין חלקי משפט מאוחים (חלק כולל) כאשר אין ביניהם ו' החיבור או מילת איחוי אחרת (כגון או).

מתוך אתר האקדמיה ללשון עברית, ניתן לעיין שם ולהרחיב את הדעת עוד רבות