עיתוני חג

[mig]

הי' סיפור אחד נפלא במוסף של משפחה
תחת התכותרת "כמו אמא".
שמעתי מכמה חברים שגם אהבו את הסיפור הזה באופן יוצא מן הכלל.

סיפור מעולה!

 

[עפרה]

ג"א נהניתי ממנו. הסוף היה חזק.

 

[ארבע]

סיפורה של זוהרת כהן?

 

[מי]

אם לא אכפת לכם שאתפוס טרמפ על האשכול...
יש למישהו עיתוני חג למסירה (במודיעין עילית)?

 

[תקוה]

יהיה לי. כשאגמור
בשמחה

 

[מי]

יהיה לי. כשאגמור
בשמחה

תודה, תשתדלי לזכור ליצור קשר באישי.

יש למישהו עוד? (עדיפות ברורה ל"משפחה")

 

[עפרה]

זוהרת כהן זה ההוא עם הלחן?
אם כן, אז הוא היה גם אחד מהשלושה שנתפסתי עליהם, גם הוא בגלל הסוף הבלתי-קיטשי והמשאיר רושם.

והסיפור השלישי שסימנתי אותו - אני רואה שאני לא מוצאת את הגיליון וכנראה הוא כבר איננו, אז צריך לשחזר בעל פה - אני לא זוכרת את שמו, אבל דווקא הוא היה זה שהשאיר בי הכי הרבה רושם. הוא היה סיפור של א. ירושלמית. מה שהיה הכי מדהים בו, הוא שהוא היה למעשה המשך של סיפור אחר שלה שהופיע בגיליון חג קודם, ואני לא יודעת אם זה היה סוכות הקודם או פסח או משהו אחר, בכל אופן מדהים שזכרתי אותו שמות הדמויות והכול, וזה קפץ לי ברגע שראיתי את הסיפור, תוך רגע השתחזר לי כל הסיפור ההוא מאז, שזה מראה שזה באמת השאיר רושם! ועוד היה מפתיע בו שאני באמת לא יודעת לאן המחברת חתרה בדיוק ומה היה המסר שלה, אבל מאוד מאוד הזדהיתי משום מה, וזה היה מאוד עוצמתי.
משום מה אני התרשמתי שהסיפור הזה היה ונברא ממש ככה הסטורית ועובדתית, כי אחרת אני באמת לא מבינה מאיפה היא הוציאה אותו ומה היא רצתה לומר בזה.

 

[sara100]

א. ירושלמית=חוי רוזנברג.
חוי תבסה בפסח בסיפורים של משפחה סיפור שהיוה כביכול את הבסיס לסיפור הזה, והסיפור הזה היה ההמשך. מי שקרא הדמויות ישר קופצות מול העניים, עליזה הקיוסק וכדו'.

 

[ארבע]

ממש לא חוי.
א. ירושלמית היא אורית הראל.

 

[אפרתה]

ממש לא חוי.
א. ירושלמית היא אורית הראל.

אי אפשר שלא לזהות. יש לה סגנון שאין לו מתחרים. רק כתבו כאן 'עליזה והקיוסק' ונזכרתי בו. יפהפה.

 

[עפרה]

באמת נדהמתי כשאמרו רוזנברג...
אז זו אורית הראל. נעים מאוד. התפלאתי מאיפה צצה מישהי חדשה פתאום.