שיתוף עליה השלום, בלי מודעת אבל :)

  • הוסף לסימניות
  • #1
מתרגשת לשתף בכריכה שעיצבתי :giggle:
כשהתחלנו לחשוב על הכריכה, ידענו מיד מה לא יהיה בה:
בלי מצבות. בלי מודעות אבל. בלי דברים שאומרים עליהם 'לא עלינו' :)
מה כן?
קודם כל, חור.
זה היה ברור מהרגע הראשון שבכריכה הזאת יהיה חור בגלל החור בקיר (תצטרכו לקרוא כדי להבין יותר :p)
אבל מה עוד?
הקונספט של הסיפור הוא בעצם משפחה שלא יודעת גבולות. משם עלה הרעיון ללכת על צבעים נוזלים על הקיר ומתערבבים זה בזה, כמו מישהו שלא סגור על עצמו איזה צבע הוא רוצה :sneaky: (חוץ מזה, ככה יצאנו ידי חובת כל הצבעים. כבר לא נשאר צבע דומיננטי שהסופרת לא השתמשה בו בכריכות קודמות :))
גם את האותיות יצרתי באותו אופן - 'טפטפתי' אותן.
הרקע תכול-אפור. בגלל השמיים שסבתא סוזי צריכה להישאר בהם :unsure:
והנה התוצאה. סרטון שקיבלנו מהדפוס.
ומי שלא מאמין שהחור אמיתי, שייכנס לחנות, ישחיל אצבע
(ושישלם על הספר הזה אחר כך, כי זה לא פייר לקונים האחרים ;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מתרגשת לשתף בכריכה שעיצבתי :giggle:
כשהתחלנו לחשוב על הכריכה, ידענו מיד מה לא יהיה בה:
בלי מצבות. בלי מודעות אבל. בלי דברים שאומרים עליהם 'לא עלינו' :)
מה כן?
קודם כל, חור.
זה היה ברור מהרגע הראשון שבכריכה הזאת יהיה חור בגלל החור בקיר (תצטרכו לקרוא כדי להבין יותר :p)
אבל מה עוד?
הקונספט של הסיפור הוא בעצם משפחה שלא יודעת גבולות. משם עלה הרעיון ללכת על צבעים נוזלים על הקיר ומתערבבים זה בזה, כמו מישהו שלא סגור על עצמו איזה צבע הוא רוצה :sneaky: (חוץ מזה, ככה יצאנו ידי חובת כל הצבעים. כבר לא נשאר צבע דומיננטי שהסופרת לא השתמשה בו בכריכות קודמות :))
גם את האותיות יצרתי באותו אופן - 'טפטפתי' אותן.
הרקע תכול-אפור. בגלל השמיים שסבתא סוזי צריכה להישאר בהם :unsure:
והנה התוצאה. סרטון שקיבלנו מהדפוס.
ומי שלא מאמין שהחור אמיתי, שייכנס לחנות, ישחיל אצבע
(ושישלם על הספר הזה אחר כך, כי זה לא פייר לקונים האחרים ;))
חסום:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
וואוו איזה רעיון
(מעניין אותי של מי;))
את כל הקרדיט על החור אני אתן לנמי ;)

אפשר לדעת איך..?
יצרתי את האותיות בצבעים שחור-אפור-לבן כדי לתת לאותיות נפח. ובמברשת דקה יותר הוספתי את הטיפות.

תודה :giggle:

הסרטון חסום באתרוג.. :(
יש אפשרות קישור לדרייב או קובץ זיפ?
מצרפת קובץ zip.
 

קבצים מצורפים

  • עליה השלום על פס הייצור.zip
    2.5 MB · צפיות: 142
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
כריכה משגעת!!!!!!!
מתי יהיה בחנויות????
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מתי יהיה בחנויות????
נראה לי שהגיע לחנויות הערב. אם לא, כנראה יגיע מחר.

כריכה משגעת!!!!!!!
אהבתי קשות!
מבריקה!
מהמם!
מצד אחד, מרגש לראות את הכריכה
מצד שני, מעציב שהסיפור נגמר. סיפור פורץ גבולות באמת
הצלחת לשדר את זה יופי!
תודה רבה :giggle:
זה באמת מסוג הספרים שכיף לעצב ולעמד, נתן לי תירוץ לקרוא את הספר עוד פעם ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבל נמי הצדיקה סתמה בסוף ת'חור, לא?






איזה כריכה!!! עוצר נשימה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #19
מצ'וגעות שתיכן
כריכה יפיפיה
אני כבר סקרנית ממש לראות את העימוד שלך
אני אחכה בסלבנות לספר שיגיע עד אלי ;)...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

חור שחור

המשפחה שלי משכה תמיד תשומת לב מהסביבה.
לא היה בנו שום דבר מיוחד, זה היה רק בגלל בצלאל.
בצלאל היה הבכור שלנו, והוא היה פשוט כוכב.
כולם אמרו לי שזכיתי באח הגדול הכי טוב שיש. בצלאל היה בחור כריזמתי, כזה שכולם שמו לב אליו. כשהוא נכנס לאולם הישיבה, בית המדרש הרועש נהיה שקט לשנייה.
הוא ידע לומר את המשפט הנכון, לחייך בזמן הנכון, להצחיק את הרמ"ים ולסחוף חברים.
ואני? אני צעדתי אחריו בתחושת גאווה. הייתי “אחות של בצלאל”, ותמיד זה נאמר בחיוך.

לא פעם ראיתי איך בחורים מתרחקים מהקיר רק כדי לתת לו לעבור, איך קבוצות שלמות חיכו שיצטרף אליהן כדי להתחיל לדבר אתו. הוא היה המרכז, והעולם סבב סביבו.
בבית הוא היה מלא אנרגיה, מספר סיפורים, מפזר בדיחות. ומפגין התנהגות אצילית ומופתית.
אמא הייתה אומרת שהוא “אור”, ואני הסכמתי איתה. ואפילו לא קינאתי.

מה שלא הבנתי אז, זה שיש רגעים שבהם האור שלו לא באמת האיר. לפעמים, כשהחברים כבר הלכו והוא נשאר בבית, שמתי לב שהחיוך שלו נעלם מהר מדי. פעם אחת ראיתי אותו עומד במטבח, מביט בחלון כאילו מחכה למשהו. הוא חזר לחייך כששם לב שהסתכלתי עליו, ואני לא העזתי לשאול אותו מה קורה.

הלילות היו הזמן שבו בצלאל הפך לשקט במיוחד. דלת סגורה, אור כבוי מוקדם מהרגיל. חשבתי שהוא פשוט עייף מכל הפופולריות הזו, מכל הרעש שסביבו.

עד אותו טיול.

עשינו פיקניק ביער אשתאול. ואחרי שאכלנו ושיחקנו דמקה, אמר בצלאל שהוא רוצה לעלות למצפה 314, הליכה של חצי שעה. מי בא איתי? שאל.
הלכנו רק אני והוא.

כל הדרך הוא שתק. שלא כהרגלו. ואני חדלתי עד מהרה מהנסיונות לפתח שיחה. הלכנו בדממה.
כשהגענו למצפה עמדנו נדהמים מהנוף הפנורמי, שאור שקיעה צבע אותו בארגמן כמו איזה ציור דמיוני.
ישבתי על מין סלע ארוך, ובצלאל בא ועמד מולי, פניו חיוורות במקצת והוא נראה עייף בצורה שלא הייתה מוכרת לי, סחוט מבפנים.
“אפשר לשבת?” הוא שאל, כאילו אי פעם הייתי אומרת לו לא.
זזתי לפנות לו מקום על הסלע לצדי. הוא התיישב, ובמשך רגע ארוך לא אמר כלום.

ואז זה יצא ממנו בבת אחת.
לא צעקה, לא בכי. רק אמת חשופה.
הוא סיפר לי שכל הצחוקים, כל הביטחון והקלילות - הם שכבות של כיסויים, מסיכות. שהוא קם כל בוקר בתפקיד, מפחד שאם רק לרגע ירשה לעצמו הפסקה קטנה מהתפקיד ששיחק, אנשים יראו כמה הלב שלו ריק ומפוחד.
“כולם חושבים שאני הכי מאושר,” הוא לחש, “ואני אפילו לא יודע מי אני בלי כל זה.”
"אומרים שאני כוכב, הא. אני יותר כמו חור שחור!"
לא ידעתי מה זה חור שחור, אבל זה היה נשמע נורא גם בלי לדעת.

ישבתי לידו בלי לומר מילה. קטפתי מהשיח שלידי מין ענף ארוך מלא עלעלים קטנים ויפים, ושיחקתי איתו בין ידי.
בצלאל התנשם קצת מהר מהרגיל וידו תופפה על לחיו.
הלב שלי היה איתו.
כל כך איתו.
ישבנו והבטנו בנוף המדהים ההולך ומחשיך, כשרוח צוננת החלה לנשוב ולנפנף את שולי בגדינו.
הושטתי לו את הענף שהחזקתי וכשהוא לקח אותו, הוא הביט בי.
בפעם הראשונה הרגשתי שאני רואה את בצלאל באמת. לא האח המושלם, לא כוכב כריזמתי. אלא בן אדם שמבקש שמישהו יכיר אותו גם מאחורי כל האור.
מישהו שיודע להכיל גם חור שחור.

באותו לילה נולד לי אח חדש.
הפכתי להיות "אחות של בצלאל" במשמעות אחרת לגמרי.
אחות אמיתית.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה