הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הרב מנרה הביט על לשכתו העגמומית. אין ספק שהאופוזיציה היא מקום הרבה פחות יפה מהקואליציה. גם הלילות הארוכים ללא שינה נתנו בו את אותותיהם. "איך התשנו אותם!" פיהק.
דפיקות בדלת. מי עכשיו?
שליח. בידיו סלסילת פירות ענקית מהממת בצבעיה. "זר פירות טריים לחבר כנסת טרי!" נכתב שם בגדול. בקטן יותר, הופיעה ברכה ארוכה ומסולסלת פסוקים מאת ראש המועצה, יוסי תירוש. "על תמיכתך בהקמת היישוב".
איזה שדרוג ליום אפור!
הרים את הטלפון. תחילה סתם, לתומו. אחר, להתקשר לנוות ביתו.
צליל חיוג. שני. שלישי.
"הגעתם לאשת חבר הכנסת הרב משה מנרה, במה אפשר לעזור?"
"אפרתי, זה אני".
"אה, רק אתה". אכזבה נשמעה בקולה. ציפתה למישהו חשוב יותר.
"תקשיבי!" ניסה להדביק אותה בהתלהבותו הצבעונית. "קיבלנו סלסילה!"
"ספרי הלימוד של הילדים לשנה הבאה?" פיהקה הגברת למרחוק. "קצת הקדימו הפעם".
"לא, לא!" הניף ידו במחאה, גם גירש זבוב טרדן במכה אחת. "סלסילת פירות! דובדבנים, גודגדנים, דומדמנים... כל הדברים הטובים. הכול טרי ורענן!"
"לכבוד מה?" התעוררות ניכרה סוף סוף מעבר לקו.
"נו, שהצבעתי בעד ההסדרה של היישוב שלהם. איך קוראים לו? מעלה עשן כלשהו... אהה! כמו השם של הזמר הזה שחזר בתשובה"...
"אביתר בנאי?"
"חה, לא. מה פתאום. מי קורא ליישוב בנאי".
"שולי רנד?"
"זמר, לא זמרת".
"אברהם פריד?"
"הוא חזר בתשובה?"
"לא הוא, החברותא שלו. אביב גפן".
"הו, בטח. טפו טפו. הוא עדיין בדרך. מישהו שכבר חזר ממש בתשובה. נו, מי זה היה?"
"קן ברג'ס?"
"הוא התגייר. שזה בעצם כמו לחזור בתשובה רק בלי הסטיגמות בציבור שלנו".
מעניין. הרהר לעצמו. בעל תשובה שלא מקבלים את הילדים שלו למוסד. אם ימיר את דתו ויתגייר, זה ישדרג את המעמד שלו? מיהר לדחוק את המחשבה. רק ארבעה חודשים בכנסת המינים וכבר כאלו הרהורי כפירה.
"יוסף נטיב?"
"בדיוק!"
"מעלה יוסף?"
"לא. נתיב האבות! הצבעתי בעד ההסדרה וקיבלתי מגש פירות מעולה! חסכנו קנייה. ועכשיו המחירים הכי גבוהים בעונה! שהחיינו!"
"איך שהחיינו, משה? שלושת השבועות!"
"שכחתי". הביט בעצב במגש הפירות ההולך ומתרחק. הצבעים הלכו והתעמעמו. איך שכח שאסור לברך שהחיינו בשלושת השבועות כי לא רוצים להודות על "שהגיענו לזמן הזה" של המצרים?
"הם יחזיקו מעמד בהקפאה?"
"בטח!" התעודד. הצבע חזר לסלסילה. "הם מיהודה ושומרון! מחזיקים שם מעמד יפה מאוד תחת הקפאה. כבר כמה שנים! רגילים לזה".
"יהודה ושומרון אמרת", קולה של אשת חבר שוב הונמך. "איזה הכשר זה? לא ממש סומכת. אל תשכח שמה משתמשים בהיתר מכירה"...
"איך היתר מכירה?" כמעט זעק. "שמיטה עוד לא התחילה!"
"זריזין מקדימין למצוות".
המגש נופף לשלום ולא להתראות.
>>>
העיף מבט מבוהל בשעונו. דיוני הוועדה המסדרת מתחילים! רק זה חסר לו עכשיו, שיו"ר הוועדה, שהיא ממש לא ילדה קטנה, לא תיתן לו להיכנס בגלל האיחור...
בחפזונו, נטל את הסלסילה איתו. אולי לאחד החברים לסיעה החרדית לא תהיה בעיה עם ההכשר.
"לא". הניד מישאל מישאלי בראשו. "בין המצרים. ערב שמיטה".
מדהים איך הגאון הזה מצליח לומר כל פעם בשלוש מילים את מה שלוקח לו-עצמו שלוש מאות. מצד שני, בפיליבסטרים הכישרון שלו-עצמו שווה הרבה יותר.
"אבל יודע מה?" הבריק מישאל מישאלי. "למה שלא תגיש את זה לנציגת מרצ בוועדה ח"כ מיכל קרלין? תודה לה בשם המתיישבים על עידוד ההתיישבות, מה שיביך אותם בבייס שלהם"...
"הברקת!" אורו עיניו של מנרה. "אביך אותם באבי אביך! נשאר רק לוודא שהמצלמות פועלות, בזווית הנכונה".
...וכל השאר, היסטוריה.
או בוטניקה.
<<<
ביציאה, קפצה אליו הודעה מהרבנית:
"אל תשכח לעבור במכולת להביא פירות. בדץ. מקווה שלא אפרתי".
דפיקות בדלת. מי עכשיו?
שליח. בידיו סלסילת פירות ענקית מהממת בצבעיה. "זר פירות טריים לחבר כנסת טרי!" נכתב שם בגדול. בקטן יותר, הופיעה ברכה ארוכה ומסולסלת פסוקים מאת ראש המועצה, יוסי תירוש. "על תמיכתך בהקמת היישוב".
איזה שדרוג ליום אפור!
הרים את הטלפון. תחילה סתם, לתומו. אחר, להתקשר לנוות ביתו.
צליל חיוג. שני. שלישי.
"הגעתם לאשת חבר הכנסת הרב משה מנרה, במה אפשר לעזור?"
"אפרתי, זה אני".
"אה, רק אתה". אכזבה נשמעה בקולה. ציפתה למישהו חשוב יותר.
"תקשיבי!" ניסה להדביק אותה בהתלהבותו הצבעונית. "קיבלנו סלסילה!"
"ספרי הלימוד של הילדים לשנה הבאה?" פיהקה הגברת למרחוק. "קצת הקדימו הפעם".
"לא, לא!" הניף ידו במחאה, גם גירש זבוב טרדן במכה אחת. "סלסילת פירות! דובדבנים, גודגדנים, דומדמנים... כל הדברים הטובים. הכול טרי ורענן!"
"לכבוד מה?" התעוררות ניכרה סוף סוף מעבר לקו.
"נו, שהצבעתי בעד ההסדרה של היישוב שלהם. איך קוראים לו? מעלה עשן כלשהו... אהה! כמו השם של הזמר הזה שחזר בתשובה"...
"אביתר בנאי?"
"חה, לא. מה פתאום. מי קורא ליישוב בנאי".
"שולי רנד?"
"זמר, לא זמרת".
"אברהם פריד?"
"הוא חזר בתשובה?"
"לא הוא, החברותא שלו. אביב גפן".
"הו, בטח. טפו טפו. הוא עדיין בדרך. מישהו שכבר חזר ממש בתשובה. נו, מי זה היה?"
"קן ברג'ס?"
"הוא התגייר. שזה בעצם כמו לחזור בתשובה רק בלי הסטיגמות בציבור שלנו".
מעניין. הרהר לעצמו. בעל תשובה שלא מקבלים את הילדים שלו למוסד. אם ימיר את דתו ויתגייר, זה ישדרג את המעמד שלו? מיהר לדחוק את המחשבה. רק ארבעה חודשים בכנסת המינים וכבר כאלו הרהורי כפירה.
"יוסף נטיב?"
"בדיוק!"
"מעלה יוסף?"
"לא. נתיב האבות! הצבעתי בעד ההסדרה וקיבלתי מגש פירות מעולה! חסכנו קנייה. ועכשיו המחירים הכי גבוהים בעונה! שהחיינו!"
"איך שהחיינו, משה? שלושת השבועות!"
"שכחתי". הביט בעצב במגש הפירות ההולך ומתרחק. הצבעים הלכו והתעמעמו. איך שכח שאסור לברך שהחיינו בשלושת השבועות כי לא רוצים להודות על "שהגיענו לזמן הזה" של המצרים?
"הם יחזיקו מעמד בהקפאה?"
"בטח!" התעודד. הצבע חזר לסלסילה. "הם מיהודה ושומרון! מחזיקים שם מעמד יפה מאוד תחת הקפאה. כבר כמה שנים! רגילים לזה".
"יהודה ושומרון אמרת", קולה של אשת חבר שוב הונמך. "איזה הכשר זה? לא ממש סומכת. אל תשכח שמה משתמשים בהיתר מכירה"...
"איך היתר מכירה?" כמעט זעק. "שמיטה עוד לא התחילה!"
"זריזין מקדימין למצוות".
המגש נופף לשלום ולא להתראות.
>>>
העיף מבט מבוהל בשעונו. דיוני הוועדה המסדרת מתחילים! רק זה חסר לו עכשיו, שיו"ר הוועדה, שהיא ממש לא ילדה קטנה, לא תיתן לו להיכנס בגלל האיחור...
בחפזונו, נטל את הסלסילה איתו. אולי לאחד החברים לסיעה החרדית לא תהיה בעיה עם ההכשר.
"לא". הניד מישאל מישאלי בראשו. "בין המצרים. ערב שמיטה".
מדהים איך הגאון הזה מצליח לומר כל פעם בשלוש מילים את מה שלוקח לו-עצמו שלוש מאות. מצד שני, בפיליבסטרים הכישרון שלו-עצמו שווה הרבה יותר.
"אבל יודע מה?" הבריק מישאל מישאלי. "למה שלא תגיש את זה לנציגת מרצ בוועדה ח"כ מיכל קרלין? תודה לה בשם המתיישבים על עידוד ההתיישבות, מה שיביך אותם בבייס שלהם"...
"הברקת!" אורו עיניו של מנרה. "אביך אותם באבי אביך! נשאר רק לוודא שהמצלמות פועלות, בזווית הנכונה".
...וכל השאר, היסטוריה.
או בוטניקה.
<<<
ביציאה, קפצה אליו הודעה מהרבנית:
"אל תשכח לעבור במכולת להביא פירות. בדץ. מקווה שלא אפרתי".
