הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
כמו בנקישת אצבע, הגשם הראשון מתחיל לרדת. בריקוד נועז, הוא מטפטף על צללי מנורות הרחוב, מאורר את הלילה. בדואט קליל, הוא מקפץ על גג תחנת האוטובוס, ואחר כך מתגלגל ממנה ויוצר שלוליות מבריקות על גבי המדרכה.
רובם של תחנות האוטובוסים ריקות. הרי מועטים האנשים שיחכו לאוטובוס בשעה בה קווי היום האחרונים מתחלפים בקווי לילה.
אחד מאותם מעטים הוא אברהם גוטליב.
שקית קטנה אחוזה בידו האחת ומקל ההליכה שלו בידו השנייה. ניגון שליו מתעלה מקולו הצרוד, ואצבעותיו הקמוטות תופפות בעדינות.
ביתו אינו רחוק כך כך מתחנת האוטובוס, אך בגילו גם מחצית השעה הליכה אינה דבר קל. למעשה, הדרך קשה עד כדי כך שהוא ממשיך לשבת בתחנה, גם אם קיים סיכוי מכובד שקווי היום סיימו את עבודתם והוא יאלץ לחכות שעה שלימה לקו הלילה הראשון.
ניגונו העליז ממשיך להסתלסל כשהדקות חולפות, מול הכביש הדומם.
אך לבסוף אורותיו המסנוורים של האוטובוס דוהרים על הכביש.
"נהג!" מר גוטליב מזנק כשהאוטובוס כמעט ומדלג על התחנה, ונשימתו משתחררת רגע לאחר מכן, כשהנהג עוצר.
"לאן אתה צריך?" שואל הנהג, משל הוא נוהג במונית.
"קו 31" עונה גוטליב בהיסוס.
"עלה." מפטיר הנהג, פוזל לשעונו.
וגוטליב עולה,
והנהג דוהר.
הוא חולף על פני התחנות במהירות, בקושי מפנה אליהם את מבטו. ביד בוטחת עוקף ופונה חדות, מתיז שלוליות קלות.
וגוטליב קם בשלווה, מספיק ללחוץ על כפתור העצירה רגע לפני שהנהג יחלוף ברגע על פני התחנה.
"תודה רבה," אומר מר גוטליב, מביט על ביתו השוכן מעל המרכז המסחרי בעוד דלתות האוטובוס נפתחות.
הנהג מהנהן בראשו, "מה השם?" הוא זורק את השאלה לחלל.
"אברהם" עונה אדון גוטליב.
"אברהם, אני מנחם. עיצה שלי, רבי אברהם" הנהג מסדר את כיפתו בקרחתו "בפעם הבאה תלך לתחנה מוקדם יותר, לא כל אחד יעצור לך בשעה הזאת".
אדון גוטליב מחייך ברוחב "אבל אתה עצרת, שוב תודה".
והוא יורד מהקו, פוסע אל ביתו בנינוחות.
האוטובוס נדמם, והנהג יוצא. "מה נשמע, קובי?" הוא שואל, אך יעקב בשלו.
"ראינו שיצאת מהמסלול הרגיל שלך לאיזור שמה ליד הקניון. קפצת סוף סוף למאפייה שאמרת לך? מה קנית שם? בורקסים? משהו מתוק?"
"כן..." מחייך מנחם של קו 71, מסדר את כיפתו בקרחתו "משהו מתוק."
לסיפורים קודמים בסדרה:
סביבון
צלילים של בוקר מעורב ירושלמי
כמו בנקישת אצבע, הגשם הראשון מתחיל לרדת. בריקוד נועז, הוא מטפטף על צללי מנורות הרחוב, מאורר את הלילה. בדואט קליל, הוא מקפץ על גג תחנת האוטובוס, ואחר כך מתגלגל ממנה ויוצר שלוליות מבריקות על גבי המדרכה.
רובם של תחנות האוטובוסים ריקות. הרי מועטים האנשים שיחכו לאוטובוס בשעה בה קווי היום האחרונים מתחלפים בקווי לילה.
אחד מאותם מעטים הוא אברהם גוטליב.
שקית קטנה אחוזה בידו האחת ומקל ההליכה שלו בידו השנייה. ניגון שליו מתעלה מקולו הצרוד, ואצבעותיו הקמוטות תופפות בעדינות.
ביתו אינו רחוק כך כך מתחנת האוטובוס, אך בגילו גם מחצית השעה הליכה אינה דבר קל. למעשה, הדרך קשה עד כדי כך שהוא ממשיך לשבת בתחנה, גם אם קיים סיכוי מכובד שקווי היום סיימו את עבודתם והוא יאלץ לחכות שעה שלימה לקו הלילה הראשון.
ניגונו העליז ממשיך להסתלסל כשהדקות חולפות, מול הכביש הדומם.
אך לבסוף אורותיו המסנוורים של האוטובוס דוהרים על הכביש.
"נהג!" מר גוטליב מזנק כשהאוטובוס כמעט ומדלג על התחנה, ונשימתו משתחררת רגע לאחר מכן, כשהנהג עוצר.
"לאן אתה צריך?" שואל הנהג, משל הוא נוהג במונית.
"קו 31" עונה גוטליב בהיסוס.
"עלה." מפטיר הנהג, פוזל לשעונו.
וגוטליב עולה,
והנהג דוהר.
הוא חולף על פני התחנות במהירות, בקושי מפנה אליהם את מבטו. ביד בוטחת עוקף ופונה חדות, מתיז שלוליות קלות.
וגוטליב קם בשלווה, מספיק ללחוץ על כפתור העצירה רגע לפני שהנהג יחלוף ברגע על פני התחנה.
"תודה רבה," אומר מר גוטליב, מביט על ביתו השוכן מעל המרכז המסחרי בעוד דלתות האוטובוס נפתחות.
הנהג מהנהן בראשו, "מה השם?" הוא זורק את השאלה לחלל.
"אברהם" עונה אדון גוטליב.
"אברהם, אני מנחם. עיצה שלי, רבי אברהם" הנהג מסדר את כיפתו בקרחתו "בפעם הבאה תלך לתחנה מוקדם יותר, לא כל אחד יעצור לך בשעה הזאת".
אדון גוטליב מחייך ברוחב "אבל אתה עצרת, שוב תודה".
והוא יורד מהקו, פוסע אל ביתו בנינוחות.
...
"אוווו תראו מי בא!" יעקב כ"ץ קורא לעבר קו 71 הנעצר במסוף "לקחת ת'זמן, אה?"האוטובוס נדמם, והנהג יוצא. "מה נשמע, קובי?" הוא שואל, אך יעקב בשלו.
"ראינו שיצאת מהמסלול הרגיל שלך לאיזור שמה ליד הקניון. קפצת סוף סוף למאפייה שאמרת לך? מה קנית שם? בורקסים? משהו מתוק?"
"כן..." מחייך מנחם של קו 71, מסדר את כיפתו בקרחתו "משהו מתוק."
לסיפורים קודמים בסדרה:
סביבון
צלילים של בוקר מעורב ירושלמי
