מידע שימושי על הורים וילדים - כתבה חובה בקטיפה

[בן ציון הלמ]

לא כולם קוראים קטיפה, ולא כולם קראו את הכתבה החשובה שהתפרסמה השבוע.
הכתבה מתארת באריכות את התופעה של נתק בין הורים לילדיהם הנשואים, וההשלכות הכואבות של התופעה.
ובעיקר כיצד ניתן למנוע אותה.
ומהי דעת התוה"ק בנושא כאוב זה.
ממליץ בחום רב לבקש מהשכנים את הכתבה,
זה יכול להיות הצלה ממש.
וישר כח לקטיפה שטיפלו בנושא כאוב שפעם לא היו מעיזים לכתוב עליו.

 

[חדוי לינד]

הכל יכול היה להיות טוב יותר לולי הכתבה שפרסמו שבוע קודם.
שם תיארו כאילו המטפלים הרגשיים מעודדים את הנתק מההורים...
ולכן כמה שאני מכירה כבר לא היו מסוגלים לקבל כלום מהכתבה השבוע שהייתה באמת טובה.

 

[אמאל'ה קטנה :)]

אולי אפשר להעלות לכאן את הכתבה
לאלה שלא מנויים למגזין הזה?
חבל שנפסיד..

 

[רִפְקִי.]

לא אוהבת לקטול ולהעביר ביקורת חריפה אז אנסה למתן עד כמה שאפשר.
להעלות נושא קצה כזה באופן שמוצג כביכול הוא שגרתי ועניין של שגרה הוא טעות פטאלית בעיני.
אם היו מתמקדים בהסתרה של ילדים מהורים, באי רצון לבוא לביקורים, בנתק טלפוני וקשר של פעם ב המסתיים בשלום שלום, זה היה מספיק כואב, ומענה אמתי לכאב הזה היה יכול להביא להצפת נושא חשוב במודעות של ילדים וזוגות ולקדם לפתרון מעשי
ברגע שמקרי הקצה הובאו כלגטימים ושגרתיים - הכתבה אבדה את זה לחלוטין בעיני.
באמת. אמא שרוצה להנשא בזיוו"ש והבנות מודיעות כי ינתקו איתה קשר במקרה כזה.
האם מקרה כזה קורה? כן וזה כואב מאד.
האם מקרה כזה הוא שגרתי עד כדי שיש טעם לפנות לקהל יעד רחב כל כך ולהביא אותו ללא הסתייגויות, ללא רקע [לא, לא ביום אחד ילדה בת ארבעים אומרת לאמא שלה בפטרונות שאם היא לא תנהג לפי שגיונותיה היא לא תהיה אמה. קודמים לכך ארבעים שנה של יחסים בלתי תקינים.]
בעל שמוציא החוצה יום אחרי החתונה את כל הדברים שקנתה השוויגער.
קורה מקרה כזה? שמענו על דברים למרבה הצער.
האם מקצועי ואנושי להביא סיפור קצה כזה ללא תיאור תהליך, כביכול זה מעשה נורמלי והכלה כנועה עד כדי שהיא רואה את המצעים, השמלות של השבע ברכות והסירים מנעמן מוטחים מחוץ לדלת והיא מחייכת באמון לבעלה ונותנת לו להמשיך?

בעיני, ברגע שהביאו מקרי קצה שלא מייצגים, פספסו את המטרה שהייתה יכולה להיות מושגת לו היו מביאים סיפורים אמתיים שקורים כאן ועכשיו, וממש לא חסר סיפורים מהשטח שהיו מעוררים ומטלטלים. ברגע שהסיפורים כאלו דיכוטומים, אז הקוראת הממוצעת [שבדיוק העבירה את הפלאפון למצב שקט כדי לא לענות לאמה ששלחה לה קוגל לשבת והיא נורא עצבנית שהיא לא שלחה גם דגים ועוף] מתרווחת בהנאה על הספה [שאביה סובל ממתח וחוסר אונים מול גלגל החובות אליו נקלע בעקבות החתונה הדיור והריהוט המלא] ואומרת בשאט נפש: אויש, אילו אנשים. איזה נס שאנחנו לא כאלה.
ברוך השם. ברוך השם.

 

[צלופחד]

הוסיף על רבקי ואומר-
בסיפורים כאלו אנשים מבחוץ לא יכולים לדון.
לא פר לקחת סיפור ששמעת מבחוץ בלי להיכנס ממש לעובי הקורה ולדון בו ולמתוח ביקורת.
ולא!!! יש המון מקרים שזה לא שחור לבן ולא כל מה שרואים מבחוץ זה בדיוק כך.
לצערנו יש הרבה בתים שנהרסו בגלל זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[נתל'ע]

לא אוהבת לקטול ולהעביר ביקורת חריפה אז אנסה למתן עד כמה שאפשר.
להעלות נושא קצה כזה באופן שמוצג כביכול הוא שגרתי ועניין של שגרה הוא טעות פטאלית בעיני.
אם היו מתמקדים בהסתרה של ילדים מהורים, באי רצון לבוא לביקורים, בנתק טלפוני וקשר של פעם ב המסתיים בשלום שלום, זה היה מספיק כואב, ומענה אמתי לכאב הזה היה יכול להביא להצפת נושא חשוב במודעות של ילדים וזוגות ולקדם לפתרון מעשי
ברגע שמקרי הקצה הובאו כלגטימים ושגרתיים - הכתבה אבדה את זה לחלוטין בעיני.
באמת. אמא שרוצה להנשא בזיוו"ש והבנות מודיעות כי ינתקו איתה קשר במקרה כזה.
האם מקרה כזה קורה? כן וזה כואב מאד.
האם מקרה כזה הוא שגרתי עד כדי שיש טעם לפנות לקהל יעד רחב כל כך ולהביא אותו ללא הסתייגויות, ללא רקע [לא, לא ביום אחד ילדה בת ארבעים אומרת לאמא שלה בפטרונות שאם היא לא תנהג לפי שגיונותיה היא לא תהיה אמה. קודמים לכך ארבעים שנה של יחסים בלתי תקינים.]
בעל שמוציא החוצה יום אחרי החתונה את כל הדברים שקנתה השוויגער.
קורה מקרה כזה? שמענו על דברים למרבה הצער.
האם מקצועי ואנושי להביא סיפור קצה כזה ללא תיאור תהליך, כביכול זה מעשה נורמלי והכלה כנועה עד כדי שהיא רואה את המצעים, השמלות של השבע ברכות והסירים מנעמן מוטחים מחוץ לדלת והיא מחייכת באמון לבעלה ונותנת לו להמשיך?

בעיני, ברגע שהביאו מקרי קצה שלא מייצגים, פספסו את המטרה שהייתה יכולה להיות מושגת לו היו מביאים סיפורים אמתיים שקורים כאן ועכשיו, וממש לא חסר סיפורים מהשטח שהיו מעוררים ומטלטלים. ברגע שהסיפורים כאלו דיכוטומים, אז הקוראת הממוצעת [שבדיוק העבירה את הפלאפון למצב שקט כדי לא לענות לאמה ששלחה לה קוגל לשבת והיא נורא עצבנית שהיא לא שלחה גם דגים ועוף] מתרווחת בהנאה על הספה [שאביה סובל ממתח וחוסר אונים מול גלגל החובות אליו נקלע בעקבות החתונה הדיור והריהוט המלא] ואומרת בשאט נפש: אויש, אילו אנשים. איזה נס שאנחנו לא כאלה.
ברוך השם. ברוך השם.

כתיבה והבעה מיוחדת וראויים הדברים להיכתב כמעט אחרי כל כתבה הנוגעת בנושאים שפחות מדברים עליהם בציבור שלנו, כמעט תמיד עד שכבר מעזים לדבר מספרים על מקרים שהם 1 מתוך 10,000 במקום על המקרים של 1 מתוך 100.

 

[בן ציון הלמ]

לא אוהבת לקטול ולהעביר ביקורת חריפה אז אנסה למתן עד כמה שאפשר.
להעלות נושא קצה כזה באופן שמוצג כביכול הוא שגרתי ועניין של שגרה הוא טעות פטאלית בעיני.
אם היו מתמקדים בהסתרה של ילדים מהורים, באי רצון לבוא לביקורים, בנתק טלפוני וקשר של פעם ב המסתיים בשלום שלום, זה היה מספיק כואב, ומענה אמתי לכאב הזה היה יכול להביא להצפת נושא חשוב במודעות של ילדים וזוגות ולקדם לפתרון מעשי
ברגע שמקרי הקצה הובאו כלגטימים ושגרתיים - הכתבה אבדה את זה לחלוטין בעיני.
באמת. אמא שרוצה להנשא בזיוו"ש והבנות מודיעות כי ינתקו איתה קשר במקרה כזה.
האם מקרה כזה קורה? כן וזה כואב מאד.
האם מקרה כזה הוא שגרתי עד כדי שיש טעם לפנות לקהל יעד רחב כל כך ולהביא אותו ללא הסתייגויות, ללא רקע [לא, לא ביום אחד ילדה בת ארבעים אומרת לאמא שלה בפטרונות שאם היא לא תנהג לפי שגיונותיה היא לא תהיה אמה. קודמים לכך ארבעים שנה של יחסים בלתי תקינים.]
בעל שמוציא החוצה יום אחרי החתונה את כל הדברים שקנתה השוויגער.
קורה מקרה כזה? שמענו על דברים למרבה הצער.
האם מקצועי ואנושי להביא סיפור קצה כזה ללא תיאור תהליך, כביכול זה מעשה נורמלי והכלה כנועה עד כדי שהיא רואה את המצעים, השמלות של השבע ברכות והסירים מנעמן מוטחים מחוץ לדלת והיא מחייכת באמון לבעלה ונותנת לו להמשיך?

בעיני, ברגע שהביאו מקרי קצה שלא מייצגים, פספסו את המטרה שהייתה יכולה להיות מושגת לו היו מביאים סיפורים אמתיים שקורים כאן ועכשיו, וממש לא חסר סיפורים מהשטח שהיו מעוררים ומטלטלים. ברגע שהסיפורים כאלו דיכוטומים, אז הקוראת הממוצעת [שבדיוק העבירה את הפלאפון למצב שקט כדי לא לענות לאמה ששלחה לה קוגל לשבת והיא נורא עצבנית שהיא לא שלחה גם דגים ועוף] מתרווחת בהנאה על הספה [שאביה סובל ממתח וחוסר אונים מול גלגל החובות אליו נקלע בעקבות החתונה הדיור והריהוט המלא] ואומרת בשאט נפש: אויש, אילו אנשים. איזה נס שאנחנו לא כאלה.
ברוך השם. ברוך השם.

לא מבין מה רוצים.
הכתבה היתה מאוזנת והראתה צדדים לכאן ולכאן.
כמובן, שבסוף מעניין אותנו דעת התוה"ק.
וגם הפסק הזה לא תמיד נכון, אני אישית מכיר מקרה שמרן הגר"ח שליט"א הורה לעשות נתק.
אבל הנושא חשוב, שההורים והילדים צריכים לדעת גבולות.
וגם המטפלים צריכים להכיר את הגבולות שלהם.

 

[RacheliArt]

הנושא הזה נלעס היטב בשיני העיתונות באנגלית
וכעת זה עבר לעיתונים בעברית, מסתבר...
עצוב מאד, בכל שפה שלא תהיה.

 

[חדוי לינד]

וגם המטפלים צריכים להכיר את הגבולות שלהם.

אם לדבר על הכתבה לפני שבועיים.
מטפל טוב לא יגיד סתם לעשות נתק....!!!!
עוד לא הכרתי מטפל מוסמך אחד שאמר סתם לעשות נתק מהורים. גם במקרי קצה יודעים לשמור על האיזון.
כשאני סיימתי לקרוא את הכתבה הראשונה, אמרתי לעצמי, טוב, אז מדובר באחת עם איזה קושי אישיותי, והיא הגיעה למטפלת דפוקה שלא קלטה את זה....
והכל לפי מה שהיא עצמה מתארת שהיא הבינה בסוף שזה הכל מתפיסת המבט שלה...
איך מתפיסת מבט של צעירונת, כאובה ככל שתהיה, הצליחו להוציא ילדים מהבית???
אז או שהיא עם הפרעת אישיות, או שבבית באמת הייתה בעיה.
ואני מנסה לא להיות קיצונית בתגובה שלי, אבל אם לדבר על כתבה מקצועית, זאת הייתה הכתבה הכי לא מקצועית!!!

תמו חלפו מהעולם הימים שבהם באמת הסתכלו על פסיכולוגיה שבאה להאשים את ההורים בהכל.
מי שעדיין חושב את זה, פשוט לא למד פסיכולוגיה....
אז שלא יבוא לכתוב כתבה כאילו פסיכולוגית...

יש מקרי קצה ממש שרבנים יגידו לעשות נתק,
ויש מקרי נורמה שבאמת צריך ללמוד על כיבוד הורים. ולהתחזק בנושא.
הכתבה בקטיפה עשתה סלט אחד גדול ולא מוצלח מכל הנושאים ביחד...

 

[רוצה יותר]

גילוי נאות: לא קראתי את הכתבה הנ"ל בקטיפה. אבל באנגלית, ברוב המגזינים הנושא הזה בכותרות כבר תקופה ארוכה,
וכן יש סיפורים רבים וקול צעקה נגד מטפלים לא מוסמכים דיים שגרמו נזק רב, ושוב - בלא להסתמך על דעת תורה.
אני מרשה לעצמי להניח שאין עשן בלא אש, ולמרות שתמיד, ובכל נושא, קיימים מקרי קיצון, ויש בפירוש מקרים שבהם דעת תורה היא לנהוג באופן מסוים, גם המקרים האלו הם נדירים ונעשים בעדינות מופלגת ולפי דעת תורה בלבד, ולא על דעת שום מטפל, גדול ומוסמך ומומחה ככל שיהיה. לעניות דעתי, העובדה שהנושא הזה הפך בכלל לנושא, אומר משהו לגבי המצב של הדור, ומותר לנו לקחת את המסר שמתאים לנו.

 

[עט הדר]

לדעתי הכתבה הראתה יותר מידי את הצד של ההורים העשוקים
ולא הראתה מספיק את הצד של הילדים שחייהם נהרסו או 'כמעט' נהרסו בשביל התערבות ההורים

 

[anotherית]

לא מביעה דעה על הכתבה בקטיפה, אבל אם מדברים על משפחה באנגלית שאובססיבי ובצדק לנושא, אז הוא לא מביא את זה באותה צורה בכלל.

אולי בגלל שהצנזורה מאפשרת יותר, ולא צריך לדבר ברמזים ולכן זה ברור יותר ורלוונטי יותר, אולי.

מדברים שם על סיפורים שבתוך הנורמה או קצת סוטים משם, (כמו סיפור על אישה שאמא שלה ביקשה ממנה עזרה אחרי ניתוח שהיה לה, והיא עשתה חושבים והתייעצה עם כל מיני והחליטה שכרגע זה לא מתאים לה והיא צריכה לדאוג לעצמה, או משהו כזה, לא זוכרת מאה אחוז).

אבל זה לא על ניתוק מוחלט אלא על אנוכיות או פינוק.

והם בהחלט מביאים את הצד השני. (יצא לי לקרוא כתבה מוכנה על כיבוד הורים שהייתה אמורה להיכנס לשם וצונזרה בגלל המורכבות של העניין ועל חוסר היכולת לכתוב רק בעד כיבוד הורים בלי להביא את הצד שכנגד, של ילדים שגדלו בסיטואציות מאוד לא בריאות, כשיש כל כך הרבה סיפורים שכאלו...)

 

[רבקה קליין]

וכשאני קראתי את הכתבה בקטיפה (יש לציין שקראתי רק את הראשונה עם הסיפור ולא את התגובות שבוע לאחמ"כ) היה נראה לי יותר שהסיפור מצוץ מהאצבע לא היה ולא נברא, לא נשמע לי שמטפלת חורצת נתק בלי להכנס לעובי הקורה ברצינות, היה נשמע יותר שהמציאו סיפור קיצוני כדי להעביר את המסר, וחבל מאד, כי זה רק גורם נזק, אם יש פעמים ש'דעת תורה' קובעת שזה מה שצריך לעשות (גם אם דעת התורה קובעת לשמוע בקול המטפל זה נקרא דעת תורה) והבן או הבת מאד קשה להם עם המציאות הזו גם אם הם מרגישים שנעשה להם נזק כזה או אחר ע"י ההורים, ועושים זאת רק כי זה כורח המציאות, אח"כ הם קוראים כזו כתבה וזה מקשה עליהם ומסבך אותם, מי נתן לכם רשות לעולל להם כזה טלטול נפשי???? לבוא ולכתוב בצורה חד משמעית שאין מציאות בעולם של נתק???
הם מביאים שם דוגמה של שמירת שבת שזה לעולם חייבים וכמו"כ כיבוד הורים, בואו נדבר על שמירת שבת אנחנו יודעים שפיקו"נ דוחה שבת, מה זה אומר שלא בכל מקרה ולא בכל מצב שמירת השבת זה במובן הרגיל שלו, לפעמים 'מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה' גם כאן מוטב ל'כבד את ההורים' לפעמים ע"י שמתנתקים מהם כי זה הכיבוד הורים האמיתי במקרים מסוימים.
כמובן כל דבר צריך הכרעה ולא להחליט לבד, אבל מכאן עד לחרוץ דין של נשמות טהורות שפעמים רבות סובלות בצורה נוראה מי התיר לכם לכתוב ככה????

 

[לאה 22]

מישו יכול אולי לעלות את הכתבה?
אשמח מאד!

 

[רבקה קליין]

בכתבה השניה הם באמת עשו איזון מסוים.
אבל עדיין נעשה כאן עוול גדול לכל הכיוונים שמעלים כתבה בצורה לא מאוזנת ולא מספיק מקצועית ואחראית

 

[ארבע]

בכתבה השניה רואיינה גם הגב' מנוחה אבר. חבל שדבריה זכו ליריעה קצרה מדי. הניסוח היה מאד תמציתי. היא ציינה מהם הגורמים שבדרך כלל עומדים ברקע תופעת הנטישה/ ניתוק הקשר עם ההורים - בעיות בנפרדות ובמובחנות.
לעניות דעתי, ראוי להקדיש עבור הנושא כתבה נפרדת, הקיצור לא יפה לנושא. אם רוצים להביא לתיקון, צריך להביא גם לעקירת שורשי התופעה.

 

[חדוי לינד]

וזה דווקא היה לי מוזר.
כי זה לא הקו הכללי של קטיפה.
אני הרגשתי שהכתבה הראשונה הייתה מכורה מראש לפרסום היועצת הדגולה...

 

[אנשים טובים מאד מאד]

מישו יכול אולי לעלות את הכתבה?
אשמח מאד!

הקפצה

 

[גלבוע]

וזה דווקא היה לי מוזר.
כי זה לא הקו הכללי של קטיפה.
אני הרגשתי שהכתבה הראשונה הייתה מכורה מראש לפרסום היועצת הדגולה...

אולי זה ההסבר.

 

[yonatanr]

מישו יכול אולי לעלות את הכתבה?
אשמח מאד!

קול מקום - קטיפה

קול מקום, תבוא תקרא.

kolmakom.co.il