למסירה על מזוזות ביתך - חשוב לקרוא !

  • הוסף לסימניות
  • #1
סיפור טרי מכלי ראשון:

על מזוזות ביתך

יום שישי עש"ק פר' בא ניחוח ורגוע, אין קניות, אין ריצות, אין בישולים ואין שטיפות, השבת מתארחים אצל ההורים.

השמש כבר נטתה מערבה, מיקום המחוגים מוכיח על השבת הקריבה ובאה, המזוודה הקטנה אחוזה בידי, העגלה ובה התינוק החמוד בן החודש וחצי, בידי אשתי, עושים פעולות אחרונות טרום יציאה מהבית, כיבוי אורות, נעילת הדלת ונשיקה חמה למזוזה! ורצים לתחנה, מנסים לתפוס את האוטובוס האחרון.

ליל שבת בני המשפחה חוזרים מתפילה מרוממת, מתארגנים לקבלת פני המלאכים בשירת "שלום עליכם", באותה עת לוחשת לי אשתי, שהיא חשה בדפיקות לב מואצות. היא מספרת שכבר משעות הצהריים היא חשה בקצב שאינו סדיר, אך עכשיו כשהפחד גבר מבקשת היא לקפוץ ל"מאוחדת" לבדיקה. כך עשינו. הבדיקה העלתה שאכן הדופק עומד על 120, גבוה למדי מהנורמה, אך כיון שהאק"ג. היה תקין, הומלץ על ביקור אצל קרדיולוג בקופת חולים.

ביום שלישי אחר הביקור, המליץ הרופא להתפנות לחדר מיון, הדופק מהיר ואינו עקבי כדאי לעבור בדיקה יסודית יותר. הגענו לשערי צדק, במיון ניסו לתת תרופות שונות, אך הדופק רק השתולל יותר, בשיאו הגיע ל-180, ניסו מכות חשמל לאיפוס הקצב, אך ללא תועלת, באין ברירה הועלתה אשתי לטיפול נמרץ להשגחה צמודה. הרופאים עצמם הגדירו את התופעה כנדירה, ניסו לעלות על הבעיה עשו אקו לב, CT MRI ולבסוף הוחלט לעשות "אבלציה", כלומר, צריבת תאים ברקמות הלב שנותנים זרם חשמלי ללב, ומשבשים את "קשרית הגת" שהוא קוצב הלב הטבעי. כך עד יום שישי.

ביום שישי בבוקר, מתקשר הסבא, יהודי מבוגר תלמיד חכם, המשמש בקודש באחת הישיבות ושואל אותי, אמור לי! את המזוזות כבר בדקתם? עניתי לו, לא חשבתי על כך! אני שוכר את הדירה מיהודי חרדי, ובעבר גרו בדירה רק אברכים בני תורה, מדוע צריך לחשוש? אבל במצב שכזה מה לא עושים! קפצתי לדירה, הוצאתי בזהירות את שתי בתי המזוזות שביחידת הדיור, ובדחילו ורחימו פתחתי אותם כדי לעבור לפחות מלמעלה, לראות אולי "על לבבך" מחוק בחלקו, או שמא מילה אחרת, שתשפוך לנו אור על התופעה הנדירה שנחתה עלינו. ולתדהמתי! תשמעו רבותי! לתדהמתי, שני הבתים היו ריקים! לא זאת שבפתח הבית, ולא זאת שבפתח חדר השינה! צמרמורת אחזתני! כמעט שנתיים שאנו גרים בדירה בלי מזוזות! ביטול עשה! ללא שמירה! מאות פעמים נישקנו בתי פלסטיק ריקים מתוכן!

כשעה לפני שבת נקבעו שתי מזוזות מהודרות על פתחי הבית, לראשונה זכיתי לברך "לקבוע מזוזה", היד רועדת, העיניים דומעות ורגש של שלוה אופף אותי!

ליל שבת אחר חצות, המוניטור החל להראות מספרים דו ספרתיים, היו כאלו בעבר, אך הם לא התמידו, תיכף קצב הלב שב לסורו, אבל מאותו ליל שבת קצב הלב נשאר בקביעות בקצב דו ספרתי, וכך חלפה לה השבת כשאנו מעודדים מהשינוי הגדול שחל, התרופות החלו להשפיע!

במוצאי שבת הועברה אשתי למחלקה, למחרת בבוקר יום ראשון בשעה 9:00 החל הצנתור, צנתור שיכול לערוך כשמונה שעות, זכינו שלאחר שלוש שעות הודיע לנו הרופא שהטיפול הסתיים בהצלחה, למחרת חזרנו לביתנו בבריאות ושלימות.

רעייתי ספרה את סיפורה לחברתה, שבעלה חבר שלי מהישיבה, לאחר כשעה הוא מתקשר אלי, ואומר לי, תשמע! עברנו לאחרונה שני אירועים רפואיים לא נעימים, גם אני וגם אשתי, אחר שאשתי שמעה את הסיפור שלכם, אמרה לי, בא נבדוק את המזוזה, בדקנו והזדעזענו! בחדר השינה שלנו היה בית-מזוזה ריק!

אני בא בזאת להעיר את תשומת לב שוכרי הדירות, שיוצאים מתוך נקודת הנחה שהמזוזות כשרות, כדאי לטורח קמעה לבדוק האם המזוזה קיימת, וכמובן אם היא כשרה, האם מישהו היה מעלה בדעתו שיהיו בתי מזוזות קבועים על המשקוף ריקות מתוכן?

בהזדמנות זאת אנחנו רוצים להודות לבורא עולם, קבל עם ועדה, על חסדיו הגדולים שעשה עמנו,

הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, מעולם קוינו לך!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
מרגש ומצמרר!
כדי למנוע דברים מהסוג הזה, רכשנו מזוזות ובכל דירה שמים מזוזות חדשות שלנו.
רפואה שלימה במהרה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
וואו, מצמרר ומרגש,
ותודה שהעליתם את הסיפור - הערה חשובה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני בכל דירה בודק את המזוזות
אבל תמיד טוב תזכורת לזה
שרק יהיה בשורות טובות !
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לבדוק מזוזות לבד זה לא מסובך.
בדרך כלל אין בעיות של חסירות ויתירות הגם שקורים מקרים.

מוציאים את המזוזה ומסתכלים מול האור אם יש אותיות שבורות, או דהויות. אם אין הכל בסדר. אם לא צריך לגשת למגיה ולהראות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לבדוק מזוזות לבד זה לא מסובך.
בדרך כלל אין בעיות של חסירות ויתירות הגם שקורים מקרים.

מוציאים את המזוזה ומסתכלים מול האור אם יש אותיות שבורות, או דהויות. אם אין הכל בסדר. אם לא צריך לגשת למגיה ולהראות.
וגם חסירות ויתרות, אם יש לך ספק אתה משווה לזה
 

קבצים מצורפים

  • מזוזה-.jpg
    מזוזה-.jpg
    1.8 MB · צפיות: 215
  • הוסף לסימניות
  • #10
עולה על הגל ומשתפת טרי ומפחיד מהשבוע:
אחרי סדרת אירועים
כשהאחרון שבהם היה בראשון
כשהוזעקנו לקחת את בנינו מהת"ת לביה"ח בשל פתיחת הזרוע בצורה מזעזעת,
מבקשת להודות לרב הנכבד הרב ברוך וועג שליט"א
שעורר ושאל בעניין המזוזות בצורה עדינה ומכבדת.
באותו יום נערכה הגהה
כשהתברר לנו בזעזוע כי המזוזה בחדר ילדים פסולה
והמילה "וקשרתם" היא הבעייתית [היד שלו קשורה- תפורה בשבעה תפרים].
תודה לה' ולשליחיו הטובים.
אגב, המזוזות הוגהו לפני פחות מארבע שנים [צריך פעמיים בשבע שנים].
שנדע רק טוב
ותודה למעוררים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
סיפור טרי מכלי ראשון:

על מזוזות ביתך

יום שישי עש"ק פר' בא ניחוח ורגוע, אין קניות, אין ריצות, אין בישולים ואין שטיפות, השבת מתארחים אצל ההורים.

השמש כבר נטתה מערבה, מיקום המחוגים מוכיח על השבת הקריבה ובאה, המזוודה הקטנה אחוזה בידי, העגלה ובה התינוק החמוד בן החודש וחצי, בידי אשתי, עושים פעולות אחרונות טרום יציאה מהבית, כיבוי אורות, נעילת הדלת ונשיקה חמה למזוזה! ורצים לתחנה, מנסים לתפוס את האוטובוס האחרון.

ליל שבת בני המשפחה חוזרים מתפילה מרוממת, מתארגנים לקבלת פני המלאכים בשירת "שלום עליכם", באותה עת לוחשת לי אשתי, שהיא חשה בדפיקות לב מואצות. היא מספרת שכבר משעות הצהריים היא חשה בקצב שאינו סדיר, אך עכשיו כשהפחד גבר מבקשת היא לקפוץ ל"מאוחדת" לבדיקה. כך עשינו. הבדיקה העלתה שאכן הדופק עומד על 120, גבוה למדי מהנורמה, אך כיון שהאק"ג. היה תקין, הומלץ על ביקור אצל קרדיולוג בקופת חולים.

ביום שלישי אחר הביקור, המליץ הרופא להתפנות לחדר מיון, הדופק מהיר ואינו עקבי כדאי לעבור בדיקה יסודית יותר. הגענו לשערי צדק, במיון ניסו לתת תרופות שונות, אך הדופק רק השתולל יותר, בשיאו הגיע ל-180, ניסו מכות חשמל לאיפוס הקצב, אך ללא תועלת, באין ברירה הועלתה אשתי לטיפול נמרץ להשגחה צמודה. הרופאים עצמם הגדירו את התופעה כנדירה, ניסו לעלות על הבעיה עשו אקו לב, CT MRI ולבסוף הוחלט לעשות "אבלציה", כלומר, צריבת תאים ברקמות הלב שנותנים זרם חשמלי ללב, ומשבשים את "קשרית הגת" שהוא קוצב הלב הטבעי. כך עד יום שישי.

ביום שישי בבוקר, מתקשר הסבא, יהודי מבוגר תלמיד חכם, המשמש בקודש באחת הישיבות ושואל אותי, אמור לי! את המזוזות כבר בדקתם? עניתי לו, לא חשבתי על כך! אני שוכר את הדירה מיהודי חרדי, ובעבר גרו בדירה רק אברכים בני תורה, מדוע צריך לחשוש? אבל במצב שכזה מה לא עושים! קפצתי לדירה, הוצאתי בזהירות את שתי בתי המזוזות שביחידת הדיור, ובדחילו ורחימו פתחתי אותם כדי לעבור לפחות מלמעלה, לראות אולי "על לבבך" מחוק בחלקו, או שמא מילה אחרת, שתשפוך לנו אור על התופעה הנדירה שנחתה עלינו. ולתדהמתי! תשמעו רבותי! לתדהמתי, שני הבתים היו ריקים! לא זאת שבפתח הבית, ולא זאת שבפתח חדר השינה! צמרמורת אחזתני! כמעט שנתיים שאנו גרים בדירה בלי מזוזות! ביטול עשה! ללא שמירה! מאות פעמים נישקנו בתי פלסטיק ריקים מתוכן!

כשעה לפני שבת נקבעו שתי מזוזות מהודרות על פתחי הבית, לראשונה זכיתי לברך "לקבוע מזוזה", היד רועדת, העיניים דומעות ורגש של שלוה אופף אותי!

ליל שבת אחר חצות, המוניטור החל להראות מספרים דו ספרתיים, היו כאלו בעבר, אך הם לא התמידו, תיכף קצב הלב שב לסורו, אבל מאותו ליל שבת קצב הלב נשאר בקביעות בקצב דו ספרתי, וכך חלפה לה השבת כשאנו מעודדים מהשינוי הגדול שחל, התרופות החלו להשפיע!

במוצאי שבת הועברה אשתי למחלקה, למחרת בבוקר יום ראשון בשעה 9:00 החל הצנתור, צנתור שיכול לערוך כשמונה שעות, זכינו שלאחר שלוש שעות הודיע לנו הרופא שהטיפול הסתיים בהצלחה, למחרת חזרנו לביתנו בבריאות ושלימות.

רעייתי ספרה את סיפורה לחברתה, שבעלה חבר שלי מהישיבה, לאחר כשעה הוא מתקשר אלי, ואומר לי, תשמע! עברנו לאחרונה שני אירועים רפואיים לא נעימים, גם אני וגם אשתי, אחר שאשתי שמעה את הסיפור שלכם, אמרה לי, בא נבדוק את המזוזה, בדקנו והזדעזענו! בחדר השינה שלנו היה בית-מזוזה ריק!

אני בא בזאת להעיר את תשומת לב שוכרי הדירות, שיוצאים מתוך נקודת הנחה שהמזוזות כשרות, כדאי לטורח קמעה לבדוק האם המזוזה קיימת, וכמובן אם היא כשרה, האם מישהו היה מעלה בדעתו שיהיו בתי מזוזות קבועים על המשקוף ריקות מתוכן?

בהזדמנות זאת אנחנו רוצים להודות לבורא עולם, קבל עם ועדה, על חסדיו הגדולים שעשה עמנו,

הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, מעולם קוינו לך!
מי הכותב?
איפה הקרדיט?
(סליחה על התוקפנות...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מרגש ומצמרר!
כדי למנוע דברים מהסוג הזה, רכשנו מזוזות ובכל דירה שמים מזוזות חדשות שלנו.
רפואה שלימה במהרה!
כנ"ל
ואגב לא לשכוח לבדוק גם את אלה שעוברים אתכם מבית לבית ..
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
סיפור מצמרר. כולנו התפללנו עליה בדאגה בימים הללו.
אישה צעירה, טיפול נמרץ לב. צינתור. מפחיד.
וכששמענו על המזוזות, נפלנו מהכסא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
  • הוסף לסימניות
  • #20
האם מישהו היה מעלה בדעתו שיהיו בתי מזוזות קבועים על המשקוף ריקות מתוכן
הדבר אסור הלכתית. אבל התופעה רווחת.
המשכיר בד"כ שם מזוזות פשוטות, והשוכר מכניס את מזוזותיו הוא. אין לסמוך על מזוזות המשכיר ע"פ רוב. זה חובת הדר, ולכן אף אחד לא משקיע בזה.
מה שקרה שהשוכר הקודם הוציא את המזוזות של המשכיר ושם את שלו, וכשיצא, על אף האיסור שכח להחזיר את הקודמות...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ופתאום, ביום שישי, כשהילדים בבית – רבי אברהם מאיר התלונן שהוא לא נושם.
עד שהגיע האמבולנס הוא דיבר דיבורים אחרים לגמרי.
"עכשיו כבר לא כואב לי כלום" אומר רבי אברהם מאיר לרעייתו.
אנשי ההצלה קלטו מיד מה קורה. הם ביקשו שהילדים יכנסו לחדר והתחילו בהחייאה. עוד מכת חשמל, עוד אחת. למעלה משעה ניסו להפעים את הלב, וכשחזר מעט הדופק העלו אותו לאלונקה והמשיכו לנסות. שוב ושוב, שוב ושוב.
איך אפשר שדווקא אחרי ההשתלה המוצלחת אבא ילך ככה?
זה היה נורא. נורא. הילדים נשארו בבית, ואמא לבד בבית חולים אמריקאי עם אבא זכרונו לברכה. השבת מתקרבת, היא לא יודעת אם עליה להדליק נרות או לא...
המחשבות משוטטות, אחת עשרה שנים התחננו להוסיף נר להדלקת הנרות, אכן התקבלו התפילות, ושלושה נרות הצטרפו לזוג הפמוטים הראשון. אבל אף אחד לא סיפר לה שתישאר לגדל אותם לבד...
מה אנחנו מבינים בחשבונות שמים? הלב נקרע כשרואים את הילדים הללו ליד הקבר של אבא. הגדול רק בן חמש עשרה! ילדים שהיה להם אבא שעשה הכל בשבילם, שאהב אותם בכל נימי נפשו.
כבר הם היו בטוחים שהנה-הנה אבא מבריא לגמרי! הניתוח הצליח, הכל היה טוב!
ולפתע, ממקום בטוח ומוגן הם נופלים לשבעה במקום זר ובשפה זרה.
הראש מפוצץ מבכי. הלב מלא צער איום ונורא. ילד בן 15, ובן 12. ילדה בת 6! הם בוכים את נשמתם, והאלמנה בוכה איתם.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה ---
נכון, אי אפשר להחזיר להם את אבא. אבל אפשר – וחייב! לדאוג שישתקמו וישובו לחיים נורמליים! אחרי שנתיים של גלות וטלטלות – הם צריכים שיקום עמוק ותמיכה כדי לקום, ואנחנו פה בשבילם!
צריכים אותנו! צריכים את הצדקה שלנו!​
בצדקה שלנו נקים בסיס כלכלי לשנים הבאות, כדי להוריד מהאלמנה לפחות את העול הכלכלי. בכסף שלנו ישלמו חובות משנות הציפייה הארוכות, והילדים גם יוכלו לקבל טיפול רגשי אחרי הטראומות שעברו
היכנסו בקישור הבא ותצילו את המשפחה​

להלן הסיפור המלא

האברך הצעיר
הרה"ח ר' אברהם מאיר ליכטנשטיין ז"ל
שנפטר בניכר לאחר מחלה קצרה
והוא בן 47 בלבד והותיר
3 יתומים קטנטנים
הזועקים "על מי נטשתנו"!

"אי אפשר לנתח." אומר הרופא הבכיר באנגלית מתגלגלת.
אמא פוערת עיניים. מה פירוש אי אפשר? שנה שלמה הם מחכים להשתלת כבד! שנה שלמה הם מצטופפים בבית חמותה האלמנה המבוגרת, הילדים עברו בית ספר וישיבה, בעלה צמוד לפלאפון- גם בשבת! כי אולי יקראו לו מהר-מהר דחוף להשתלה מצילת חיים.
ועכשיו, כשסוף סוף הוא על שולחן הניתוחים וכבר התחילו הכנות להרדמה – אי אפשר לנתח?
"אין התאמה מושלמת בין הכבד לדם של בעלך." אומר המנתח. "אני מצטער. זה סיכון גדול מידי."
הם יוצאים מבית החולים מנופצים. חוזרים לילדים שכל כך חיכו לשמוע בשורות טובות, לסבתא שהאירוח המתמשך הזה לא קל עבורה בכלל. איך יספרו להם? איך יגידו שלא, בסוף לא עשו השתלה, וצריך להמשיך לחכות בפחד מוות שיגיע כבד מתאים?
המתנה
הם חיכו המון בחיים.
אחת עשרה שנים היה הבית שקט. בכיור המצוחצח שכנו 2 מזלגות ו2 צלחות ולפעמים גם מחבת וסיר קטן. סלסלת כביסה נמוכה הספיקה לבגדים המועטים, והריק הטריף את הנשמה.
רבי אברהם מאיר השקיט את הכאב הכוסס בדפי הגמרא. הוא למד בכולל שעות על גבי שעות, ובין לבין השקיע את כישרונותיו הברוכים בהקמת בית המדרש המפואר של ויז'ניץ בירושלים. היו לו ידי זהב ולב רחב, והוא טרח בגופו ממש לפאר ולרומם את בית השם.
אבל רק אחרי אחת עשרה שנה של טלטלות ורופאים שהותירו חובות עתק – זכו רבי אברהם מאיר ורעייתו לחבוק בן.
ילד משלהם! תינוק שבוכה ומעיר אותם בלילות, וממלא את החדר בבלגן מתוק של בגדים זעירים מוצצים וטיטולים.
הוא בעצמו התייתם מאביו בגיל 18, עלה ללמוד בארץ והקים כאן את ביתו כשכ"ק מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מלווה אותו אישית. עכשיו הוא מאושר לקרוא לבנו על שם אביו ז"ל.
אחרי שלוש שנים נולד בן נוסף, ושש שנים אחר כך, נולדה הבת. הם חשו עשירי תבל. שלושה ילדים! שלושה אוצרות מדהימים מהקדוש ברוך הוא!
"מאמי," אבא מתקשר לאמו האלמנה בארה"ב. "מגיע לנו מזל טוב! הודו להשם!"
והיא לא חולמת שמהר מאד הם יגיעו אליה בעצמם, כל המשפחה, וזה לא יהיה שמח בכלל.
אסון כבד
אבא יושב בראש השולחן. הגביע המצוחצח לפניו, ופתאום ראשו נשמט על מגש החלות.
הגדול ניגש, מתקרב לאבא ומתחיל לצרוח. "אבא התעלף!" הוא צועק. "אמ - - - אאא!!!!"
מאותה שבת שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אבא פונה באמבולנס, הילדים נשארו לבד במתח עד מוצאי שבת.
אבא הוכנס לבדיקות בהולות בהן מצאו שהכבד שלו הרוס לגמרי. גמור.
"אתה חייב השתלת כבד, ובדחיפות." אמרו הרופאים. "טוסו לארצות הברית, שם יש סיכוי שתוך חודש-חודשיים ימצא עבורך כבד."
תוך שבוע קיפלו חיים שלמים, עלו על מטוס והגיעו להתארח אצל סבתא שמתגוררת מספיק קרוב למרכז הרפואי.
הם מחכים שיקראו להם. דרוכים 24 שעות ביממה. נו, מתי ימצאו כבד? זה עניין של סכנת חיים! כל רגע עלול חס ושלום לקרות משהו!
עוד חודש עובר, עוד חודש, עוד חצי שנה... עורו של אבא קיבל גוון צהוב ומדדי הצהבת נסקו פחד, ועדיין לא נמצא הכבד המתאים.
אחרי שנה הזעיקו את אבא. בוא, יש כבד!
הילדים רקדו מאושר. אמא התקשרה לבכור שבישיבה: "מכניסים את אבא להשתלה! תתפלל ותבקש מהחברים שיתפללו גם."
הם כל כך קיוו! כל כך רצו את אבא!
אבל רגע לפני הניתוח הודיע המנתח על ביטול. אין מספיק התאמה. תחזור הביתה, לחיות בפחד - - -
הפעם השנייה שהעלו אותו על שולחן הניתוחים גם לא היתה מרנינה במיוחד. המצב הידרדר כל כך שבלית ברירה הוחלט להתפשר ולהשתיל גם בלי התאמה מקסימלית... זה כמעט נגמר באסון.
הגוף דחה את ההשתלה, ובעקבותיה ניזוקו גם שתי הכליות. חודש וחצי רבי אברהם מאיר לא הצליח לקום מהמיטה מרוב חולשה. הצהבת הגיעה לסכנת חיים מיידית.
כותבים את זה ככה, מהר. מתמצתים כמעט שנתיים אימה בכמה שורות. הילדים חוו את חיו בחרדה תמידית. ילדה בת חמש יושבת בגן ובראש שלה הבכי המפוחד של אמא. ילדים בני אחת עשרה וארבע עשרה שמיטלטלים בין ייאוש לתקווה גדולה, ושוב מתנפצים, ושוב.
עוברת עוד שבת ועוד שבת, סוכות וחנוכה, פורים ופסח ושבועות ובין הזמנים ושוב ימי הרחמים וסוכות וחנוכה... חגים עצובים, רחוק מהבית, מלאי פחד ודמעות...
אפילו בבית החולים נבהלו מהקטסטרופה בגופו של אבא. הצוות הפך את העולם והצליח להשיג כבד מתאים במצב מצוין, ואבא הוכנס להשתלה בפעם השלישית!
והפעם הזו הצליחה מעל למשוער! אבא התאושש והתחזק במהירות מפתיעה. כבר היה לו כח לקום, ללכת, לדבר...
בפסח אפשרו לו לצאת לחגוג את ליל הסדר עם הילדים. הם צהלו לקראתו. אבא! אבא חזר!!!
"ברוך השם אני מרגיש יותר טוב." אמר אבא לעסקן מסור שליווה אותו מהארץ. "בעזרת השם נשמע בקרוב בשורות טובות!"
הוא כבר שוחרר מבית החולים והתחיל לחזור לעצמו. ללימוד התורה שכה אהב, לשעות של טיפוח ופטפוט עם ילדיו המתוקים...
ופתאום, ביום שישי, כשהילדים בבית – רבי אברהם מאיר התלונן שהוא לא נושם.
עד שהגיע האמבולנס הוא דיבר דיבורים אחרים לגמרי.
"עכשיו כבר לא כואב לי כלום" אומר רבי אברהם מאיר לרעייתו.
אנשי ההצלה קלטו מיד מה קורה. הם ביקשו שהילדים יכנסו לחדר והתחילו בהחייאה. עוד מכת חשמל, עוד אחת. למעלה משעה ניסו להפעים את הלב, וכשחזר מעט הדופק העלו אותו לאלונקה והמשיכו לנסות. שוב ושוב, שוב ושוב.
איך אפשר שדווקא אחרי ההשתלה המוצלחת אבא ילך ככה?
זה היה נורא. נורא. הילדים נשארו בבית, ואמא לבד בבית חולים אמריקאי עם אבא זכרונו לברכה. השבת מתקרבת, היא לא יודעת אם עליה להדליק נרות או לא...
המחשבות משוטטות, אחת עשרה שנים התחננו להוסיף נר להדלקת הנרות, אכן התקבלו התפילות, ושלושה נרות הצטרפו לזוג הפמוטים הראשון. אבל אף אחד לא סיפר לה שתישאר לגדל אותם לבד...
מה אנחנו מבינים בחשבונות שמים? הלב נקרע כשרואים את הילדים הללו ליד הקבר של אבא. הגדול רק בן חמש עשרה! ילדים שהיה להם אבא שעשה הכל בשבילם, שאהב אותם בכל נימי נפשו.
כבר הם היו בטוחים שהנה-הנה אבא מבריא לגמרי! הניתוח הצליח, הכל היה טוב!
ולפתע, ממקום בטוח ומוגן הם נופלים לשבעה במקום זר ובשפה זרה.
הראש מפוצץ מבכי. הלב מלא צער איום ונורא. ילד בן 15, ובן 12. ילדה בת 6! הם בוכים את נשמתם, והאלמנה בוכה איתם.
ואנחנו שומעים את הבכי הזה ---
נכון, אי אפשר להחזיר להם את אבא. אבל אפשר – וחייב! לדאוג שישתקמו וישובו לחיים נורמליים! אחרי שנתיים של גלות וטלטלות – הם צריכים שיקום עמוק ותמיכה כדי לקום, ואנחנו פה בשבילם!
צריכים אותנו! צריכים את הצדקה שלנו!
בצדקה שלנו נקים בסיס כלכלי לשנים הבאות, כדי להוריד מהאלמנה לפחות את העול הכלכלי. בכסף שלנו ישלמו חובות משנות הציפייה הארוכות, והילדים גם יוכלו לקבל טיפול רגשי אחרי הטראומות שעברו.
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה