עצה לאמא מתוסכלת...

  • הוסף לסימניות
  • #1
תגידו, גם לכן יש ילד שלועס שעות ומוציא אתכן מדעתכן?
מה עושים???:confused::confused::confused:
הבן שלי בן שנתיים ואפילו תפוחי אדמה לועס שעה (...) וזה עוד לפני הבשר...:eek:
יש לו כבר את כל השיניים אז מה זה יכול להיות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י שושיה;958016:
תגידו, גם לכן יש ילד שלועס שעות ומוציא אתכן מדעתכן?
מה עושים???:confused::confused::confused:
הבן שלי בן שנתיים ואפילו תפוחי אדמה לועס שעה (...) וזה עוד לפני הבשר...:eek:
יש לו כבר את כל השיניים אז מה זה יכול להיות?
אולי הוא קרא את הספר של הרב אסחייק?;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י פוסטר;958021:
יש לו לשון קשורה?

חששנו על זה כשלא הגה את האות ל' אבל הרופאה אמרה שהכל בסדר, וכנראה שהוא חושב הרבה...
אה, הוא גם מדבר ה-מון כשאוכל, אז זו הסיבה אולי???
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה עדיף מלעוס שתי לעיסות ולבלוע חתיכות ענקיות -מה שהבן שלי עושה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לשון קשורה מאוד מפריעה לאכול,
תנסי לאכול משהו קטן פלח של תפוח ,נניח.
אבל בלי להזיז את הלשון ממקומה.
תראי כמה זמן לוקח לך לאכול את זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י TK;958033:
זה עדיף מלעוס שתי לעיסות ולבלוע חתיכות ענקיות -מה שהבן שלי עושה
שום דבר לא עדיף, שתיהם זה בעיה.
כשהילדים גדלים וזמן האוכל מוקצב מטעם מסגרת הלימודים, הילד חוזר הביתה עם רוב האוכל.
וזה לא מומלץ משום כיוון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י שושיה;958016:
תגידו, גם לכן יש ילד שלועס שעות ומוציא אתכן מדעתכן?
מה עושים???:confused::confused::confused:
הבן שלי בן שנתיים ואפילו תפוחי אדמה לועס שעה (...) וזה עוד לפני הבשר...:eek:
יש לו כבר את כל השיניים אז מה זה יכול להיות?

גם ממתקים הוא לועס שעות?
אני מכירה את התופעה מילדה שלא אוהבת לאכול ולכן לועסת הרבה זמן- מן חוסר חשק כזה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י פקאן;958092:
גם ממתקים הוא לועס שעות?
אני מכירה את התופעה מילדה שלא אוהבת לאכול ולכן לועסת הרבה זמן- מן חוסר חשק כזה..

אני עד היום אוכלת המון זמן יחסית (אם כי כשהזמן קצר אני תירגלתי את עצמי למהר) כי אני לא אוהבת לאכול. מזדהה מאד עם הילדה שלך :)

ובבי"ס בתור תלמידה אכן הייתי מחזירה את רוב האוכל כי לא הספקתי לסיים.....
לי לא כל כך הפריע להחזיר את רוב האוכל, כמו שלאמא שלי הפריע מאד :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אולי חסר לו ברזל ולכן אין לו תאבון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בתור ילדה בערך בגיל 5 היה תקופה שלעסתי שעות... אפילו קרמבו... עד שהפסיקו להתייחס לזה ולהתעצבן, וכנראה שזה כבר לא היה שווה לי.. והפסקתי אם זה.. :) (כך סיפרו לי, אני זוכרת קצת אבל לא זוכרת מתי זה הפסיק... )תנסי להתייחס אליו כאילו הכל תקין... אולי זה רק צורה למשוך צומת לב..
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נסי להשמיע לו קלטת בזמן האוכל או לספר לו סיפור מתוך ספר
אצלי זה עזר - פחות פיטפוטים יותר אוכל
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
באמת תודה לכולם, אבל הלשון שלו לא קשורה, ב"ה, הברזל שלו בסדר, וכשאנחנו מספרים סיפורים, הוא יושב עם פה פעור...אז הוא בטוח לא אוכל...
ו-כן הוא באמת לא אוהב לאכול (אפילו לא ממתקים!)
הוא יכול לחיות רק מבקבוקי\כוסות שתיה ימים שלמים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
תראי, אם שללתם את כל הבעיות הרפואיות, אז זה בעיקר עניין של חינוך.
כלומר?
הוא לא באמת יכול לחיות רק על שתיה.... יום-יומיים והוא יהיה רעב, לא? :)
מה שעבד אצלי - מקציבים לילד 1/2 שעה לארוחה, או כמה זמן שנראה לך סביר.
אחר כך - פשוט לוקחים לו את האוכל! ובלי נקיפות מצפון - אם הוא לא אוכל, כנראה הוא לא רעב, ואם הוא רעב - הוא ישלים הכל בארוחה הבאה.
ברגע שהוא יהיה רעב, ועדיין יראה שלוקחים לו את האוכל אחרי הזמן המוקצב, הוא ילמד לאכול יותר מהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הרופא לשנו תמיד אמר שבישראל ילדים לא מתים מרעב... ילד רעב יאכל בסוף. אם תרדפי אחריו תצטרכי תמיד לרדוף. ילד צריך לאכול מרצונו. כמובן שאין לתת ממתקים אם לא סיים את המנה וכו', כי את זו שצריכה להרגיל לאוכל בריא ולא לג'אנק אבל לאכול? הוא יאכל בעצמו אל תדאגי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
השתיה! זה פה הנקודה!
בטח הוא שותה מתוק ולא מים...

הקטנה שלי היתה בדיוק ככה! (בת שנתיים וקצת) ואמרו לנו לדלל לה את הפטל בהרבה מים שיהיה רק בשביל הצבע, השתיה איכשהו גורמת לה לשובע (לא שאני מבינה את זה.. :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י הלו קיטי;958923:
השתיה! זה פה הנקודה!
בטח הוא שותה מתוק ולא מים...

הקטנה שלי היתה בדיוק ככה! (בת שנתיים וקצת) ואמרו לנו לדלל לה את הפטל בהרבה מים שיהיה רק בשביל הצבע, השתיה איכשהו גורמת לה לשובע (לא שאני מבינה את זה.. :) )

נכון!!! הסוכר מעלה אנרגיה באופן מיידי! אם הוא לא אוכל, ורק שותה הרבה מתוק, זו יכולה מאד להיות הסיבה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת שעה של אמהוּת.
אתמול התקשר מנחם, בדיוק כששטפתי כלים.
ריקי היתה זו שהרימה לו ובטבעיות השמורה לבת שש נדנדה: "נו, מנחם! מתי אתה כבר מגיע הביתה? מלאן זמן לא ראיתי אותך!"
"מתגעגעת?" מעטה הציניות נסדק קלות, כמיהה זולגת מבין השברים.
"כןןןן!" חד משמעית. לא רק ריקי, כולנו. אוהבים ומתגעגעים, ועדיין מכבדים את המרחק שהוא מבקש לו; ילד גדול.
אני עוצרת את זרם המים, מבקשת לשמוע כל מילה מאלו של בכורי, רסיס צחוק של קטנתי.
"מחר? כן! אני יכין לך משו טעים! מה?", היא נעצרת, מקשיבה: "כן! בטוח היא מסכימה! מה הקשר!"
"אמא", היא פונה אלי בתמיהה, "נכון שבטח שאת מסכימה שמנחם יבוא מחר?"
אני מושיטה יד לטלפון, תפילה מהירה ו"מנחם! איזה יופי לשמוע אותך. מה שלומך?"
התשובה לקונית כתמיד, זה הטון ששונה. זיק חי, התגעגעתי.

"מה הוא יעדיף, מוקרמים או שניצל ופירה?" אני שואלת את ישראל בערב.
"אני חושב ששניצל?" כשמדובר במנחם, ישראל לעולם אינו בטוח. מנסה, מגשש, מהסס.
זה כואב לי, ואני ממהרת להסכים איתו. יהיו שניצל, ופירה. ואולי גם ירקות צלויים.

בוקר של ראש חודש. אני שולחת את הילדים בכחול לבן, ויודעת שלפנַי חמש שעות של שקט. באחת יחזרו כולם, נרגשים וחסרי סבלנות. בשתים יופיע הבן, ישים קץ לחודשיים של געגוע. אחר כך נתחיל למנות אותם שוב, מאפס.
אני עובדת ברצף כל הבוקר. מסדרת; מפשירה שניצלים; מטאטאת; שוטפת; חותכת ירקות, מכניסה לתנור; מטגנת שניצלים- שחומים במידה המדויקת; מועכת תפוחי אדמה לפירה אחיד.
כמה זמן לא הכנתי לך אוכל, ילד! כמה זמן חלף מאז הצטמצמה אמהותי לשני יסודות: אהבה, וספייס.
אני מהרהרת בימים בהם היתה ליסוד אחד: געגוע.

באחת וחצי מתקבצים אט אט במטבח חמשת ילדי. תכף יחזור אביהם. אחר כך יצטרף השישי.
ברבע לשתיים אני מנחה אותם לערוך את השולחן. מפה חגיגית, מפיות פרחוניות. סכו"ם אמיתי.
אני מביטה בהם, מצטערת עד מאוד שמנחם לא רואה את התמונה היפה הזאת: אחים אוהבים עד כלות.
בשתיים אנחנו מתאספים סביב השולחן הערוך בטוב טעם. ישראל מתפעל מהניחוחות (אני), מחמיא על קיפולי המפיות המרשימים (יהודית), מתרשם מהשלט הצבעוני שהוצמד לדלת, מצידה הפנימי (שרי, ריקי, ברוכי).
שתיים וחמישה. ועשרה. ועשרים וחמש.
שיחה אחת. שניה. שלישית. התוצאה זהה: הלקוח אינו יכול לקבל את שיחתכם כעת.
הילדים בחדר הילדים, משחקים בתרועות במשחק קופסא כלשהו.
סביב השולחן הערוך יושבים רק אני וישראל.
אני לא מעזה להישיר מבט לאיש שמולי. לצער האינסופי.
פורשת ידיים לאנחה שקטה שמתגלגלת בכבדות מקצה השולחן.
שרי קוראת לי, מחדר הילדים. מכונת הכביסה מצפצפת. האוכל לא חם עוד.
אני מצמידה מצח לשולחן, לא מנגבת את הדמעות שנושרות מעיני.
תגידו לי כשהוא כאן.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה