כללי יסוד בכתיבה ובעריכה לשונית:
1. אין זה ראוי להביע רעיונות ועמדות באמצעות משפטי שלילה.
2. אם ייאמר משפט זה בלשון סביל הרעיון שהובע בו לא יובן.
3. בהיזהרות משימוש יתר בשמות פעולה תושג הקלה בקליטת הטקסט, במניעת ייבושו ובסיוע לזרימתו.
4. השתדלו ככל האפשר שלא להימנע מאי שימוש בשלילה כפולה, אלא אם כן היעדר אפשרות אחרת מונע זאת.
5. הפניית הקורא לרעיון דומה בהמשך הדברים היא טרחנית, וראו להלן כלל מספר 13.
6. בראשית המשפט, ולא באמצעיתו או בסופו, על פי אופייה של העברית החדשה והעתיקה גם יחד, יופיעו בדרך כלל הנושא והנשוא.
7. משפטים ארוכים, הנובעים מכך שלדובר יש רעיון מסובך שאותו הוא רוצה להביע ואשר מכילים כמה וכמה רעיונות משניים והסברים בתוכם, מקשים מאוד על הקורא, המעוניין לדעת מה בדיוק רוצים ממנו, שהרי הוא שכח זה מכבר איך התחיל המשפט ולמה התכוון המשורר.
8. הימנעו מכתיבה בלשון הווה כשאתם מתארים אירועים המתרחשים בעבר.
9. היזהרו מקלישאות כמו מאש בשדה קוצים. קלישאות הן מכה שאינה כתובה בתורה.
10. עשו ימים כלילות כדי שלא תיפול שגגה נפוצה בביטוי מקובל מתחת רגליכם ועל מנת שלא תערבבו מין שבאינו מינו.
11. הימנעו, אם אפשר, ממילים ומביטויים ריקים, שהם, ללא ספק, מחלה לשונית נפוצה, ובעצם אין בהם צורך.
12. אינני בטוח אם כלל זה ראוי להיכנס לרשימה, אך בכל זאת נדמה לי שעדיפה כתיבה דעתנית ובטוחה על כתיבה הזרועה ביטויי התנצלות, היסוס, וסליחה על הביטוי, פסיחה על שתי הסעיפים.
13. אל תחזרו על רעיון פעמיים, שכן אין זה רצוי שהרעיון שברצונכם להציג יישמע שוב ושוב.
14. קראו שוב והגיהו היטב טקסט לפני שיוצע מתחת ידיכם. אפשר לנסות את זה גם בתיותות.
15. אין צורך לשים, ליתר ביטחון, פסיק לפני ואחרי כל מאמר מוסגר, או לתקוע פסיק, שאחריו באה מילית זיקה, או לדחוף עוד פסיק, ואחריו מילית חיבור, או, סתם, לזרוע פסיקים, שיהיה.
16. המעיטו בסימני קריאה!! תנו לטקסט לדבר בעד עצמו!!
17. מרכאות אינן "אליבי" לשימוש "לא יפה" בשפה או ל"סלנג", אין צורך "להתנצל" על מה שזה עתה "כתבתם".
18. אל תעשו שימוש-יתר במקפים-מחברים, לא כל צמד-מילים או ביטוי-מקובל זקוק לאמצעי-העזר הזה, המיותר-בדרך-כלל.
19. השימוש בקווים מפרידים - אותן אטריות ארוכות המפרידות בין שני חלקי משפט - מוגזם בהחלט, ומסרבל - שלא לומר מפריע מאוד - את תהליך הקריאה.
20. סוגריים (כפולים או מרובעים) לא נועדו (למרות מה שמקובל בטקסטים שונים) להוסיף רעיונות או מידע לטקסט (תוך כדי הצגת התוספת כמשנית או מיותרת); תפקידם מוגבל לעניינים טכניים (כגון ראש ישיבה פלונית).
21. לּא חוּבַּה לָדֱּעֵת לֶנָקֶד, אָבַל אֵם אֶינכֵם יוּדעים, רַצוֹי שֵתָשאירו אֶת הָמֶלָאָכַה לֶמומחֵה.
22. השימוש הפופולארי באות אל"ף במילים לאטיניות הוא לא נורמאלי ואפילו דראמאטי, אך לעתים הוא קלאסי וטריוויאלי.
23. השימוש המתפשט ביו"דים הוא מין הרעות החולות שאיתן יש להיתמודד בילשוננו חדשות ליבקרים.
24. שמרו על ההבחנות הלשוניות בין זכר לנקבה, משום מה דווקא בהם יש נטייה לכשלונות חוזרות ונשנות.
25. במקרים שבהם יש שתי אפשרויות תקינות, כמו "אלה" ו"אלו", יש לבחור באלה שאתם מעדיפים, ולדבוק בבחירות האלו לאורך כל הטקסט.
26. לא אומרים "הם לא מדברים נכון". נכון ויפה לומר "הם אינם מדברים נכון". תקנו את אלה שאומרים "האנשים שמדברים בשגיאות". נכון ונאה לומר "האנשים המדברים בשגיאות".
27. ואל תתחילו אף פעם משפט עם מילית חיבור או תנאי. אבל אם אין לכם ברירה, שימו לפניהם פסיק. או לכו על נקודה פסיק.
28. אמריקניזמים עושים את ההבדל בין כתיבה שעושה שכל לכתיבה שעושה אותך חולה.
29. מילים לועזיות הן מאסט רק כאשר אין להן אלטרנטיבה קומפטבילית.
30. אם ברצונכם לכתוב תיאור מרתק ומרגש, הימנעו משימוש בשמות תואר נמלצים, המשרבבים לתיאור את שיפוט הערך המפוקפק שלכם.
31. אל תביאו לנו "תביא" כל משפט שני, זה מביא לנו את הסעיף. אל תיתנו לנו בראש עם "תיתן", זה נותן לנו כאב ראש.
32. וכאמור, אל תרבו באזכורים של מה שאמרתם לפני כמה פסקאות, כמו למשל, שלא רצוי לחזור על רעיון פעמיים.
33. הסבירו את עצמכם היטב. אם הקורא לא הבין שבעצם התכוונתם להפוך על הפוך, ושהדוגמאות שהבאתם אומרות שמה שהתכוונתם לכתוב הוא שלא רצוי לכתוב כפי שלמעשה כתבתם, הבעיה היא שלכם.
• בהשראת "כללי הכתיבה של וויליאם סאפייר" ("William Safire Rules for Writers")
הנושאים החמים
.
