דרוש מידע עצמאיות / שכירות מהבית?

  • הוסף לסימניות
  • #2
עש איזה גיל הגיוני להשאיר תינוק איתך בבית בבקרים?
ואיך עושים את זה בצורה הטובה ביותר,
הבו עצות וטיפים
זה תלוי ילד ותלוי גיל.
יש ילדים רגועים שישנים בשעות קבועות ורגועים עם עצמם ואז עד גיל חצי שנה- 8 חודשים זה אפשרי בכיף.
(כמובן שעדיין מצריך תמרונים וגמישות והבנה מצד העבודה אם בכל אופן הצרכים מתנגשים)
יש ילדים צווחנים ובכיינים שאי אפשר דקה...

באופן אישי יש לי חברות שהשאירו עד גיל שנה בבית בכיף אבל כולם מודות שמגיל 8 חודשים זה נהיה מאתגר.
(הילדים דורשים פעילות, חברה ותעסוקה).
אני אישית מעולם לא השארתי על מלא בבית (פה ושם עבדתי איתם בימי מחלה) כי זה נראה לי לא מוסרי לא כלפי הילד ולא כלפי העבודה... בסוף את לא פה ולא שם...
מעדיפה שהילד שלי יקבל משהי שכל התפקיד שלה זה להיות איתו ולא אמא שנקרעת גם וגם.
אבל עד גיל שנה אני שולחת עד 13:30 למרות שאני עובדת עד 16:00. (ומסתמכת על זה שבעלי ב14:00 בבית לגיבוי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תלוי ילד, אמא, סוג עבודה, והאם זה ילד ראשון או שני והלאה.
הראשון היה איתי בערך שנתיים, השני היה איתי 8 חודשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עש איזה גיל הגיוני להשאיר תינוק איתך בבית בבקרים?
ואיך עושים את זה בצורה הטובה ביותר,
הבו עצות וטיפים
תלוי גם באופי הילד
אבל גם באופי האמא...
יש את אלה שמסוגלות לעבוד על כמה דברים בו זמנית ולעבור בקלות מדבר לדבר ויש את אלה שחייבות ריכוז ולעסוק בדבר אחד בלבד בכל זמן נתון.
יש את אלה שיהיו מותשות מלטפל בילד תוך כדי עבודה ויש את אלה שזה מה שייתן להן אנרגיה.
ויש עוד הבדלים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אצלי הינוקא מגיל חודש וחצי היה בוכה כשהייתי על המחשב כך שבגיל 3 חדשים וקצת הוא הלך למטפלת,
תכלס כן נתקעתי בלי קייטנה בגיל חצי שנה ואז הוא היה אתי וזה הסתדר איכשהו, עדיין ישן די הרבה והיה נח מאוד בכללי, כמובן שעכשיו (8 חדשים) הוא שוב יוצא מהבית,
לדעתי זה בריא יותר לילד שכשאמא אתו היא פנויה אליו וקשובה לו ולא בלחץ הספקים ורוצה שהוא רק יישן....... בטח אם מדובר בשכירה שאז זה גם עשוי לגבול בגזל......
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חצי שנה גג אפשר לעבוד כשהילד לצידך.
אני משאירה את כולם עד גיל 8-9 חוד' וחלק היו איתי אפילו עד שנה וחצי.
אבל, אין מה להשוות תפוקה של עבודה עם ילד ברקע, (גם אם הוא ישן 3 שעות).
מגיל חצי שנה ואפילו לפני, הם דורשים התעסקות ברוב זמן הערות שלהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
עש איזה גיל הגיוני להשאיר תינוק איתך בבית בבקרים?
ואיך עושים את זה בצורה הטובה ביותר,
הבו עצות וטיפים

הייתי עצמאית ועבדתי מהבית.
אני חושבת מנסיוני, ובתור אחת שמעבר לשעות עבודה הייתי ממש מכורה לעבודה והיא היתה איתי כל היום בעצם-
הילדים צריכים להיות במקום ראשון. ולמה אני אומרת את זה?
באופן כללי, עם שלושת ילדי היקרים, השארתי אותם בבית בגילאי מעון, איתי.
ולכל הפחות אני חושבת שעד גיל שנתיים וקצת הטיפול של אמא הוא חובה לצרכים של הילד, ואם יש אמא שנמצאת בבית זה בכלל פלוס ענק עבורם שלא צריך לשים אותם אצל מטפלות וכדו'.
אחרי שנתיים של עבודה כזאת החלטתי להפסיק עד שאהיה פנויה לגמרי, ולי זה לא התאים,
זה לקח המון מהילדים וגם לי זה היה קשה, ונעזרתי גם בבעלי שהיה תקופה בבית...
ובטח לא הייתי שולחת אותם לשום מקום.

זה שיתוף כללי על כל הנושא, מקווה שיעזור :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה לכל המגיבות.
מבחינת הגזל (שכירה) או תפוקת עבודה זה פחות בעיה, מדובר בעבודה של שיחות זום אם אנשים כך שאין אפשרות שהילדה לצידי.
יותר התכוונתי האם אפשר לסדר את השעות של הילדה כך ש'שנת הלילה' שהיא רצופה ב"ה תיהיה בשעות הללו.
נ.ב. הסיבה שאני רוצה את הילדה בבית היא בעיקר בשביל ההנקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אישית אני הייתי משאירה עד גיל חצי שנה לדעתי האישית מהגיל הזה ילד צריך חברה
וזה התפתחות חברתית ומוטורית מאד חשובה החיקוי , הלימוד בחברה כל זה אפשרי גם עם אחים אבל משמעותי יותר בחברת אותו הגיל כשלא מוותרים וכד'
חוץ מזה שילד מגיע לגן ואם טוב לו והמטפלת חמה וטובה אז הוא גם שמח לבוא לא פחות מאשר להיות עם אמא שרוצה גם לעבוד ואין לה כח ואחרי זה מותשת מלטפל בו כי כל הבוקר הוא "הפריע" לה לעבוד
לגבי ההנקה אם זה שיחות זום ואין לך מצלמה אז תניקי תו"כ אישית מה שהייתי עושה זה קונה משאבה כמה שיותר שקטה ועם כמה שפחות התעסקות ושואבת תו"כ וכן שולחת ילד מעל גיל חצי שנה למטפלת לשאוב בשעות קבועות זה אפשרי ולא קשה לעמוד בזה אם מתרגלים אבל ילד הוא א"פ לא מכונה וכמה שתנסי להרגיל אותו תמיד יהיו לך ימים של שיניים או דברים אחרים שמטרידים - מספיק קדיחה אחת של השכנים או בניה באזור שהוא כבר יקום אם יש לך מה לעשות איתו במצב הזה מעולה אבל אם לא? אז את ממש תקועה
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
תודה לכל המגיבות.
מבחינת הגזל (שכירה) או תפוקת עבודה זה פחות בעיה, מדובר בעבודה של שיחות זום אם אנשים כך שאין אפשרות שהילדה לצידי.
יותר התכוונתי האם אפשר לסדר את השעות של הילדה כך ש'שנת הלילה' שהיא רצופה ב"ה תיהיה בשעות הללו.
נ.ב. הסיבה שאני רוצה את הילדה בבית היא בעיקר בשביל ההנקה...

יש כאן כמה אפשרויות:
  1. את יכולה לעשות את השיחות אחר הצהריים? בתחילת הערב? אם כן, תוכלי להשכיב לישון את הילדה בשעות האלה.
  2. יש ילדים גדולים יותר? או אם מדובר בילדה ראשונה/מבין הראשונים שלך - את יכולה ללכת לאמא שלך לשעות אחר הצהריים המאוחרות (בתיאום, בבקשה... לא ליפול עליה בלי הודעה)?
    אם כן, אפשר לאחר את שעת השינה בערב ככל האפשר, ואז לעשות שעת יקיצה מוקדם ככל האפשר, כדי שבשעות לפני הצהריים - הילדה תישן ואת תוכלי לעבוד כשהיא ישנה.
  3. יש לך אפשרות למטפלת בבניין שלך או בבניין סמוך ממש? אם כן, אפשר לעשות הפסקה יומית של חצי שעה בין הפגישות, ובזמן הזה להאכיל את הילדה, לנשום קצת ולשתות משהו : )
    היות שהגיוני לעשות הפסקה של חצי שעה באמצע רצף פגישות, והגיוני שהאכלה אחת לפני הצהריים יכולה להספיק (בהנחה שהארוחה היא אחת ל-3 שעות לכל המוקדם) - זה יכול להיות פתרון של זמן איכות שלך עם הילדה, ובלי להיקרע בין צרכי הילדה לצרכי הלקוחות בו-זמנית.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

טיפים ורעיונות לדרשנים ומרצים כך ישנם מאות עצות כאלו וכל מי שרוצה יכול להוסיף כאן עוד טיפים

טיפים ורעיונות לדרשנים ומרצים

1 להשתדל לא להתפרע עם הידיים. לא יקרה כלום, אם הם יישארו למטה.
הפתרון הכי טוב, לתפוס איזה אובייקט, כמו הרמקול (כן להוריד אותו מבית היד שלו).
וביד אחת כן יותר קל לעשות תנועות ידיים.
2 בכל מקרה, לא לגעת בפרצוף. זה משדר פחד. עדיף כבר, להשאיר את היד למטה.
עוד משהו, למי שעושה תנועות בידיים; להשתדל שלא יראה מכווץ יותר כדאי שהידים יהיו פשוטות יותר לרוחב
גם אם אתה נורא מפחד אם התנועות שלך הם כאלו, כיף לציבור לשמוע אותך עוד משהו חשוב מאוד 3 להישיר מבט לקהל לא להסתכל במנורה ובטח לא ברצפה
העיקר שהציבור יראה את הפנים שלך כשאתה מדבר

4 כאשר אתה נמצא מול אדם/קהל ומדבר על מספר מאחד עד חמש, ורוצה להראות את המספר בידך.
תפנה את הצד הלבן {בלי השערות}כלפיהם.

יש "עניין" בהחדרת מסר ע"י שימוש בידיים, וכאשר מגיעים למספר,זו הצורה הטובה ביותר שהמסר עובר.
נראה לי שעומק העניין הוא שכאשר הצד הלבן כלפי הנואם התחושה היא שהוא מדבר לעצמו, ואילו כאשר הצד הלבן כלפי הקהל התחושה היא שהוא מדבר אליהם.

5 בשמות אנשים אל תבחר ראובן ושמעון אלא שמות נדירים יותר.
כל זה מעורר את העניין בך וגורם להקשיב לך יותר.
6 סוף בצורה חזקה. סיום חזק לקהל שלך רושם חיובי מההרצאה שלך. סיכום קצר של הנקודות שלך נקודות חשובות של ההרצאה יכול להיות דרך טובה לסיים.

7 העצה הכי גדולה היא דברי הגמרא כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין כמה שיהיה לך יותר יראת שמים ותרצה לדבר מהלב ולהוסיף יראת שמים לכלל הציבור המאזינים זה ישפיע שהציבור יהיה מרותק לשמוע אותך

כך ישנם מאות עצות כאלו וכל מי שרוצה יכול להוסיף כאן עוד טיפים
0 תגובות
שלום וברכה לכולם.
אשמח בבקשה לעזרתכם.
ברוך השם אנחנו הגענו לשלב שצריכים להכניס את הבת הבכורה שלנו לסמינר.

אנחנו ממש בבלבול ולא ממש יודעים מה לעשות.
מצד אחד אנחנו מאוד מרגישים שהבת שלנו יכולה להכנס לסמינרים הטובים בירושלים .
(היא התקבלה לישן )
היא ילדה מצוינת בצד הלימודי .
התעודה שלה הכל טוב מאוד בכל המקצועות.
האנגלית שלה ברמה גבוה יחסית לחברות שלה בחשבון כנל ממש מצוינת ברוך השם בכל ההקבצות היא א ברוך השם באמת מצוינת .

כמובן שיראת שמים ודעת תורה אצלינו בבית זה הבסיס להכל .

אז איפה ההתלבטות
אנחנו ספרדים
אנחנו אנשים עובדים.
ובעלי עשה צבא בגיל 20.
עשה ועושה מילואים כלוחם
הוא מפקד על מחלקה אוהב את החיילים שלו והם אוהבים אותו
ואנחנו בכללי בתפיסה שלנו לא קיצונים בכל הקשור לגיוס למי שלא לומד וכו. כמובן שאין שאלה ודעת תורה ומה שרבותנו פוסקים אנחנו עושים ונעשה ללא שאלות גם אם אנחנו לא מבינים בראש שלנו את דעת התורה
אומנם בעלי קובע עיתים לתורה בצורה הכי חזקה וברורה
כל יום משעה 5 בבוקר עד 8 .
ובערב משעה 18 וחצי עד כמעט 23:30
בשכונה שלנו ובכלל שהוא בבית ובעבודה לבוש שחור לבן חרדי כובע בשבת וכו
הוא עצמאי עם תואר
כנל אני בעלת תואר.

ובשיחה עם הרשמת שם שהיא מכירה אותנו באמת כחברה שלנו ושל המשפחה היא אמרה משהו שלא חשבנו עליו.
בגדול המסר הוא אתם הורסים את החיים של הילדה אם תכניסו אותה לסמינר הישן או בכלל לסגנון הסמינרים האלו.
אם כל הכבוד לכם הילדה שלכם לא גדלה בבית חרדי אברכי קלסי . והדבר הזה יבלוט .
בנוסף יגיעו שמועות למנהלת ולתלמידות מה שיעלה את הבת שלי לכוונת של המנהלת וזה בכלל עוד לפני שהבת שלי בטעות תגיד איזה משהו שקיבלה מהבית אבל זה לא הסגנון של הסמינר.
מה שיגרום ללא ספק ליותר מידי חיכוך מול המוסד והדבר הזה יעשה נזק לבת שלי.

היא המליצה לי בחום לחפש מקום אחר שהוא טוב אבל שאנחנו לא נבלוט שם בדברים כאלה ויוכלו להכיל את הבת שלכם.

בהתחלה התנגדתי ממש כי בהרגשה אנחנו מרגישים הכי שייכים לסמינר הישן .

אבל אחרי שנרגענו וחשבנו לעומק אולי זה נכון ולא כדאי להכניס את הילדה הטובה והמקסימה הזו למקום שיש מצב שלא יקבלו אותה כשווה בין שווים ?
א. אשמח מאוד לעצה / תובנה של מי שיכול. או בכלל מי שמבין אותי מניסיון
ב. שמענו על סמינר " יסודות" אשמח לדעת האם יש כאן הורים לתלמידות שם ?
ג. גם סמינר בית שרה בשכונת רמות בירושלים..אם אני מבינה נכון הוא שיך לסניף או משהו כזה.

ממש ממש ממש חשוב לי הסביבה וסגנון הבנות שיהיו טובות ומבתים של חינוך חזק ותורני

תודה רבה
אני יודע שהמאמר קצת ארוך, אבל הוא שווה את זה!

המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.

למי שרוצה
כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.

אז קדימה,

מתחילים!

היפנוזה!

מה אנחנו יודעים עלייך?


זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.

נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.

ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...

אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...

אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?

האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?

אז בוא נפתח את כל הקלפים!
  • מהי היפנוזה?
  • מהי מדיטציה?
  • מהו דמיון מודרך?
  • איך הם קשורים?
  • ואיך כל זה קשור לשיטת הטיפול NLP?

מהי היפנוזה?

במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.

אבל איך זה עובד?

בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:

המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,

(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).

המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.

בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:

  1. "המוח האנליטי" החלק בנו שמנתח נתונים, משווה אותם וכו'.
  2. "הרציונל" שזה בעצם ההיגיון.
  3. "זיכרון לטווח קצר" כפשוטו.
  4. "כוח הרצון" הכוח שמניע אותנו להתחיל דברים.
לתת-מודע נשאר כל השאר:

זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.

כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,

וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.

לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.

לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.

אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,

ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".

הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.

כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.

אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!

ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.

חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.

בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".

אז איך עושים את זה?

יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.

בקצרה:

  • הגישה האריקסונית: בשונה מהגישה הקלאסית, היא לא מנסה "להרדים" את הגורם הביקורתי, אלא להתחמק ממנו.
היא נקראת גם שיטת הערפול, ומשתמשת בשיטות מיוחדות כדי להסיח את המודע ואת ה"גורם הביקורתי", ומתחת לפני השטח להשחיל "סוגסטיה" (הצעה).

כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:

בגישה הקלאסית
: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.

המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.

לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.

לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!

ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!

אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,

ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.

(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).

אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,

ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.




רמות פעילות המוח

ושוב בקצרה:

המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.

  • גלי ביתא: המצב שבו המוח נמצא רוב היום – פעילות אינטנסיבית ומחשבה רודפת מחשבה.


  • גלי אלפא: המצב של המוח כשהוא ברגיעה קלה או בהתרכזות (פעילות נמוכה יותר), כמו בקריאת ספר, שחמט או שמיעת מוזיקה.


  • גלי תטא: מצב של רגיעה עמוקה. בשלב הזה המחשבות איטיות מאוד ומעורפלות. זה המצב של המוח כשאנחנו חולמים, וכן כמה שניות לפני שינה.


  • גלי דלתא: גלי מוח איטיים ביותר, כמעט ואין מחשבות. זה המצב של המוח כשאנחנו ישנים.
בהיפנוזה אנחנו מחפשים להגיע לגלי תטא, או לפחות לגלי אלפא.

בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.

בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.




מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?

למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).

ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.

עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.

אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה