ההיערכות לעצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־2002 נחקק חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל"), שהסדיר את דחיית גיוסם של בני הישיבות שתורתם אומנותם. החוק נחקק כהוראת שעה מוגבלת ל־5 שנים, והוארך ב־2007 בעוד 5 שנים. בג"ץ, שנדרש לסוגית תוקפו החוקי של חוק זה, שאיפשר דחיית גיוס באופן שאינו שוויוני, פסק ב־2012 כי אין להאריך עוד את תוקפו של חוק זה, לאחר פקיעתו הצפויה בקיץ 2012. בעקבות פקיעת החוק נוצר מצב לפיו חלה חובת גיוס לצה"ל על כל בני הציבור החרדי מתוקף חוק שירות ביטחון, וסנקציות פליליות על מי שיסרב להתגייס (מאסר של עד 5 שנים), אך בפועל חוק זה לא נאכף כלפי בני הציבור החרדי, עקב שימוש בסמכותו של שר הביטחון לעכב את הגיוס.
לאחר כמה ניסיונות לגבש חוק חדש שלא צלחו (כדוגמת ועדת פלסנר), הוקמה ועדת שקד להגברת השוויון בנטל באמצעות הכנת חוק חדש, בראשה עמדה ח"כ איילת שקד. הוועדה המליצה להגדיר יעדי גיוס שנתיים עבור המגזר החרדי, ולהטיל חובת גיוס כללית על החברה החרדית באם היא לא תעמוד ביעדים שנקבעו, הכוללת סנקציות כלכליות ופליליות.
ב-24 בפברואר 2014 התכנסו בבני ברק בכינוס משותף מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל ושל דגל התורה ומועצת חכמי התורה והחליטו על קיום הפגנה גדולה נגד החוק המתגבש. נקראו להשתתף בעצרת כל הגברים החרדים בישראל וכל תלמידי הישיבות וכן ילדים מגיל תשע. חלק מרחוב יפו הוקצה עבור ציבור נשות ירושלים החרדיות. הוכנו שלטים עם סיסמאות בזכות לימוד התורה ונגד רדיפת הציבור החרדי.
קבוצה של רבנים מהזרם החרד"לי פרסמה כרוז הקורא לציבור הציוני דתי להשתתף בעצרת[1]. רבנים אחרים מהציבור הדתי-לאומי, ובהם הרב חיים דרוקמן, קראו שלא להשתתף בה, בשל ביטויים קשים כנגד מדינת ישראל. חלק מהרבנים שקראו להשתתף בעצרת חזרו בהם בבוקר העצרת, בעקבות התקפה חריפה של העיתון "יתד נאמן" על הרב דרוקמן, על רקע התנגדותו להשתתפות בעצרת.
ביום ההפגנה סגרה משטרת ישראל את כביש 1 ממחלף לטרון לכניסת כלי רכב פרטיים לירושלים מהשעה שתים עשרה בצהריים ועד שעות הערב. החל מהשעה שתיים חסמה המשטרה רחובות ראשיים באזור ההפגנה. אזור הכניסה לירושלים נחסם באופן מלא בשעות הצהרים המוקדמות, התחבורה הציבורית הפנימית והבין-עירונית בירושלים פעלו באופן מצומצם.
מהלך העצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעצרת נאמרו 10 מזמורי תהילים לפי הסדר שסידר השל"ה, וכן סליחות ותחנונים (וזאת למרות שהעצרת חלה בראש חודש, שבו אין אומרים סליחות ותחנונים, בעקבות פסיקת הרב שמואל וואזנר שפסק שמותר לומר סליחות בעצרת, עקב "הגזירות הקשות שניחתות על שומרי התורה על ידי השלטון בארץ ישראל". בעצרת נישאה גם תפילת ועננו בורא עולם, בעקבות הבצורת של חורף 2013-2014. הסלוגן ששימש כסמל הערת היה "התורה הקדושה תנצח".
בעצרת השתתפו מנהיגי הציבור החרדי, ובהם האדמו"רים מגור, מבעלזא ומוויז'ניץ, הרבנים הליטאים אהרן לייב שטיינמן, חיים קנייבסקי ושמואל אוירבך, הרבנים הספרדים שלום כהן ושמעון בעדני, ושאר החברים במועצות גדולי התורה של אגודת ישראל ושל דגל התורה ובמועצת חכמי התורה של ש"ס, רבני העדה החרדית ובראשם יצחק טוביה וייס, הרבנים הראשיים לישראל דוד לאו ויצחק יוסף, וכן אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור רבים. בעצרת השתתפו גם קבוצות קטנות מהציונות הדתית, בהן הרב שמואל אליהו ורבני ישיבת מרכז הרב. בעצרת השתתפו גם מעט חילונים[2].
בעצרת לא הייתה במה מרכזית לרבנים ולאדמו"רים (שהתקבצו בנפרד יחד עם חסידיהם במקומות מוגדרים), אלא רק לחזנים שקראו את פרקי התהלים והסליחות.
העצרת התפזרה כשההמון שר ורוקד במעגלים לצלילי מוזיקה חסידית, לרגל ראש חודש אדר ב' שחל בתאריך העצרת. בנוסף נאמרה בסיום העצרת ברכת חכם הרזים[3] (ברכה מיוחדת שנתקנה בעת ראיית המון רב מישראל).
הכרזת העצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעצרת לא נישאו נאומים, ובסופה הוקראו מספר הצהרות שהתקבלו ונוסחו על ידי מועצות גדולי התורה ומועצת חכמי התורה, שיזמו את העצרת ההמונית, ותוכנם:[4]
קריאה פומבית שלא לקדם את חוק הגיוס בכפיה על תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים, הכוללים איום ברישום וענישה פליליים למי שלא יתגייס.
קריאה לתלמידי הישיבות והכוללים לא להתגייס לצה"ל, ולא להיכנע לפיתויים ולעונשים כל שהם, ובכלל זה לא לשתף פעולה עם תוכניות גיוס מיוחדות של צה"ל לציבור החרדי.
אזהרה לממשלה ולראש הממשלה שלא לגרור את הציבור למאבק בענייני דת ומדינה, שעלול לגרום למרי אזרחי ומלחמת אחים.
קריאה להמשיך את הסטטוס קוו בכל הקשור לדחיית שירותם של תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם, ולחדול מההתנכלויות כלפי הציבור החרדי.
קריאה לכלל הציבור שומרי התורה, להתחזק בלימוד התורה ושמירת המצוות, שהם הערובה היחידה להמשך קיומו של עם ישראל.

Reactions: טורונטיאני ו-יניב 20242 //