הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פרסום ראשון: עמותות “אמת ליעקב” ו”אשרינו” הגישו היום (חמישי) עתירה דחופה לבית המשפט העליון, בטענה לאפליה שיטתית של המגזר החרדי ואזרחים שאינם משתמשים באמצעים דיגיטליים. העתירה חושפת פער מדאיג בין מדיניות הממשלה להנגשת שירותים ציבוריים לבין המציאות בשטח.
העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אוהד יאראק ודניאל טלמון ממשרד מ. פירון, מכוונת כנגד 11 גופים ממשלתיים, ובהם משרדי ממשלה מרכזיים והרבנות הראשית. במוקד העתירה עומדת הטענה כי המעבר הגורף לשירותים דיגיטליים מהווה הפרה בוטה של חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים משנת 2018, המחייב במפורש את שימור ערוצי התקשורת המסורתיים במקביל לשירותים המקוונים.
“מדובר בפגיעה שורשית בזכויות היסוד של מגזרים נרחבים באוכלוסייה,” מדגישה העתירה. “הנפגעים העיקריים הם קשישים, חרדים, ערבים ועולים חדשים, הנדרשים כיום להשתמש באמצעים דיגיטליים לצורך קבלת שירותים בסיסיים – החל מרישום למעונות יום, דרך בחינות רבנות וכלה בטעינת כרטיס רב-קו בתחבורה הציבורית”.
הבעיה מחריפה במיוחד בתחום התחבורה הציבורית, שם רפורמת “צדק תחבורתי” יצרה פרדוקס: דווקא האוכלוסיות המוחלשות ביותר, שאינן מחזיקות באמצעים דיגיטליים, מנועות מלקבל את ההטבות המשמעותיות המוענקות למשתמשי האפליקציות – כולל הנחה של כ-35% בתעריפי הנסיעה (תחשיב המסלול הזול ביותר), אפשרות לתשלום בדיעבד, וגישה למידע חיוני על יתרת הרב-קו.
העתירה מתבססת, בין היתר, על ממצאי דו”ח נציב תלונות הציבור שפורסם בנובמבר האחרון, המתריע על כשלים מערכתיים במתן שירות לאוכלוסיות נטולות אוריינות דיגיטלית. “גם כאשר המעבר לטפסים מקוונים משרת את רוב הציבור,” קובע הדו”ח, “אין זה מוצדק להותיר מאחור קבוצות שלמות שלא השתלבו בעולם הדיגיטלי”.
בעיה נוספת שמעלה העתירה נוגעת למערכת ההזדהות הלאומית הממשלתית, המהווה שער כניסה למרבית השירותים הציבוריים. המערכת דורשת אימות באמצעות דואר אלקטרוני בלבד, דבר המציב מחסום בפני מחזיקי טלפונים “כשרים” או אזרחים ללא טלפונים חכמים.
העותרים מבקשים מבית המשפט העליון להורות למשרדי הממשלה לפתוח מחדש את כל ערוצי השירות המסורתיים – טלפון, פקס וחייגן טלפוני – ולהבטיח יידוע נאות של הציבור בדבר זכותו לקבל שירות בכל הערוצים הזמינים כפי שקיים בבנקים ובחברות מסחריות.
(מתוך אתר JDN)
העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אוהד יאראק ודניאל טלמון ממשרד מ. פירון, מכוונת כנגד 11 גופים ממשלתיים, ובהם משרדי ממשלה מרכזיים והרבנות הראשית. במוקד העתירה עומדת הטענה כי המעבר הגורף לשירותים דיגיטליים מהווה הפרה בוטה של חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים משנת 2018, המחייב במפורש את שימור ערוצי התקשורת המסורתיים במקביל לשירותים המקוונים.
“מדובר בפגיעה שורשית בזכויות היסוד של מגזרים נרחבים באוכלוסייה,” מדגישה העתירה. “הנפגעים העיקריים הם קשישים, חרדים, ערבים ועולים חדשים, הנדרשים כיום להשתמש באמצעים דיגיטליים לצורך קבלת שירותים בסיסיים – החל מרישום למעונות יום, דרך בחינות רבנות וכלה בטעינת כרטיס רב-קו בתחבורה הציבורית”.
הבעיה מחריפה במיוחד בתחום התחבורה הציבורית, שם רפורמת “צדק תחבורתי” יצרה פרדוקס: דווקא האוכלוסיות המוחלשות ביותר, שאינן מחזיקות באמצעים דיגיטליים, מנועות מלקבל את ההטבות המשמעותיות המוענקות למשתמשי האפליקציות – כולל הנחה של כ-35% בתעריפי הנסיעה (תחשיב המסלול הזול ביותר), אפשרות לתשלום בדיעבד, וגישה למידע חיוני על יתרת הרב-קו.
העתירה מתבססת, בין היתר, על ממצאי דו”ח נציב תלונות הציבור שפורסם בנובמבר האחרון, המתריע על כשלים מערכתיים במתן שירות לאוכלוסיות נטולות אוריינות דיגיטלית. “גם כאשר המעבר לטפסים מקוונים משרת את רוב הציבור,” קובע הדו”ח, “אין זה מוצדק להותיר מאחור קבוצות שלמות שלא השתלבו בעולם הדיגיטלי”.
בעיה נוספת שמעלה העתירה נוגעת למערכת ההזדהות הלאומית הממשלתית, המהווה שער כניסה למרבית השירותים הציבוריים. המערכת דורשת אימות באמצעות דואר אלקטרוני בלבד, דבר המציב מחסום בפני מחזיקי טלפונים “כשרים” או אזרחים ללא טלפונים חכמים.
העותרים מבקשים מבית המשפט העליון להורות למשרדי הממשלה לפתוח מחדש את כל ערוצי השירות המסורתיים – טלפון, פקס וחייגן טלפוני – ולהבטיח יידוע נאות של הציבור בדבר זכותו לקבל שירות בכל הערוצים הזמינים כפי שקיים בבנקים ובחברות מסחריות.
(מתוך אתר JDN)
