הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הבניין שלנו סופג פגיעות ישירות כעניין שבשגרה.
כל טיל פוגע, ועוד איך.
אין נפגעים קל – כולם קשה. מאוד.
וזאת למרות ההתמגנות המקסימלית והירידה הצייתנית למקלטים, בכל שעה ובכל מצב.
אתן כדוגמה את איש העסקים המושחז זילברגולד – זה שבדרך כלל לא טורח להשיב לי ולו במִימיקה חומלת זוטרה על 'קידת בוקר טוב' השגרתית שלי.
הוא לא התעורר מאחת האזעקות. מה שלא מנע ממנו להופיע במקלט, לאחר שמישהי בעטה אותו מהמיטה בעודו משייט על ענן קסום וקטיפתי, אי שם בעולם חלומי, אוטופי ונטול מלחמות – לא רחוק ממסלולם של הטילים הבליסטיים.
הענן החלומי שעליו שט שמר עליו כמו צמר גפן, לבל יתעורר, גם כאשר הדרדר בגרם המדרגות כל הדרך למקלט.
כשנכנס למקלט, הוא לא נראה היה מהוקצע כהרגלו.
המבע חמור-הסבר והמהונדס למשעי התחלף באוסף מעוות של תווי פנים מבהילים, מתובלים ברוק מרוח לכל האורך והרוחב.
את תיק העסקים היוקרתי שבידו בדרך כלל, החליף שמיכי רך ונעים בצורת דובון, שהצמיד בחוזקה לפניו בעוד האגודל המגודל שלו תחוב בפיו.
בנו של זילברגולד, בן ה-17, ניסה לחדול את המבוכה. הוא חטף את השמיכי מידיו של אביו, תוך כדי שצעק: "אבא, נרדמת באמצע שניקית את מוצרי הכסף עם המטלית המיוחדת הזאת, שרק נראית כמו שמיכי – אבל למעשה היא בכלל לא!", הוא התאמץ להאכיל את כולנו בכפית עם תירוץ לא מהודק דיו.
אלא שאז, אביו – שדבק בעננו בקנאות רבה – התחיל לריב עם יריב בן הארבע על השמיכי שבידיו.
הילד הקטן מלא החן של שטרן מצא את עצמו בקטטה אדירה על שמיכי, עם לא אחר מאשר האיש והמרצדס – מר זילברגולד.
תרשו לי לחסוך מכם את ההופעה המרשימה לא פחות של הרה"ג ר' שלמה מיטלמן, ראש ישיבת 'תפארת ללומדיה', ואת הופעתו המגוחכת עוד יותר של כותב שורות אלו.
אכן איום קיומי חמור. אין ברירה – חייבים ללכת עם המלחמה הזאת עד הסוף!
כל טיל פוגע, ועוד איך.
אין נפגעים קל – כולם קשה. מאוד.
וזאת למרות ההתמגנות המקסימלית והירידה הצייתנית למקלטים, בכל שעה ובכל מצב.
אתן כדוגמה את איש העסקים המושחז זילברגולד – זה שבדרך כלל לא טורח להשיב לי ולו במִימיקה חומלת זוטרה על 'קידת בוקר טוב' השגרתית שלי.
הוא לא התעורר מאחת האזעקות. מה שלא מנע ממנו להופיע במקלט, לאחר שמישהי בעטה אותו מהמיטה בעודו משייט על ענן קסום וקטיפתי, אי שם בעולם חלומי, אוטופי ונטול מלחמות – לא רחוק ממסלולם של הטילים הבליסטיים.
הענן החלומי שעליו שט שמר עליו כמו צמר גפן, לבל יתעורר, גם כאשר הדרדר בגרם המדרגות כל הדרך למקלט.
כשנכנס למקלט, הוא לא נראה היה מהוקצע כהרגלו.
המבע חמור-הסבר והמהונדס למשעי התחלף באוסף מעוות של תווי פנים מבהילים, מתובלים ברוק מרוח לכל האורך והרוחב.
את תיק העסקים היוקרתי שבידו בדרך כלל, החליף שמיכי רך ונעים בצורת דובון, שהצמיד בחוזקה לפניו בעוד האגודל המגודל שלו תחוב בפיו.
בנו של זילברגולד, בן ה-17, ניסה לחדול את המבוכה. הוא חטף את השמיכי מידיו של אביו, תוך כדי שצעק: "אבא, נרדמת באמצע שניקית את מוצרי הכסף עם המטלית המיוחדת הזאת, שרק נראית כמו שמיכי – אבל למעשה היא בכלל לא!", הוא התאמץ להאכיל את כולנו בכפית עם תירוץ לא מהודק דיו.
אלא שאז, אביו – שדבק בעננו בקנאות רבה – התחיל לריב עם יריב בן הארבע על השמיכי שבידיו.
הילד הקטן מלא החן של שטרן מצא את עצמו בקטטה אדירה על שמיכי, עם לא אחר מאשר האיש והמרצדס – מר זילברגולד.
תרשו לי לחסוך מכם את ההופעה המרשימה לא פחות של הרה"ג ר' שלמה מיטלמן, ראש ישיבת 'תפארת ללומדיה', ואת הופעתו המגוחכת עוד יותר של כותב שורות אלו.
אכן איום קיומי חמור. אין ברירה – חייבים ללכת עם המלחמה הזאת עד הסוף!
Reactions: הילדה "המאומצת", debugger, שירת הכוכבים ועוד 5 משתמשים8 //