דרוש מידע "פדהאל". זהירות מספוילרים! אם לא קראתם ועדיין מתכננים לקרוא - אל תיכנסו!

מצב
הנושא נעול.
אז בעצם הקוראים כאן רצו ספר של 3000 עמודים, עם עלילה ארוכה ומפותלת שבו לכל דמות יש מקום מכובד.
אני הייתי מסתפקת ב300... עדיף לשים דגש על האיכות ולא על הכמות
 
יקוואל לא התכונן למות הוא התכוון להספיק לברוח לפני שההר יתמוטט! מסתבר שהכין את עצמו לאפשרות כזאת אבל את, כקורא, לא היית מוכנה!
במיוחד שעד שסוף סוף הוא הבין...! והיה כל כך חבל עליו
זה כל כך מתאים לכל הדמות שהיא בנתה לו. וכמה שזה עצוב, אבל זו המציאות והיא לא כל כך נדירה כמו שנראה (רק בגלל שזה נושא שאף אחד לא רוצה לדבר עליו).
וזה באמת קשה וכואב. אבל אולי זו לא היתה בחירה ספרותית גרועה (לא מתחברת לסופרים שהכל קסום בספרים שלהם "לפחות בספרים נתעלם מהמציאות ונחליק את הכל")
 
גם על יקוואל אפשר לומר שהוא הכין את עצמו למוות ובחר בטוב כדי להציל אחרים ובכל זאת אף אחד לא התלהב יותר מדי מהמוות שלו...
זה מה שטראגי במוות שלו
ולכן אני לא סובלת את אולה מאותו רגע ואילך...
אבל במחשבה שניה יש פה מסר יפה
אם אתה בוחר לעשות משהו תדאג לבוא לזה ממקום נקי
ולא בשביל האינטרס האישי שלך
ובשביל המה יגידו
במיוחד שעד שסוף סוף הוא הבין...! והיה כל כך חבל עליו
אבל כמו רועאל הוא סיים את תפקידו
ואני ממש שמחה שהיא הרגה אותו
כי אם היא היתה משאירה אתו בחיים ומסתומא הופכת אותו לחננה כמו איסתרק
זה כבר היה טו מאטש
 
נערך לאחרונה ב:
היי, אני עוקבת אחרי האשכול אבל לא יצא לי להגיב ואין לי מה להוסיף על מה שכתבו כאן.
אבל קחו סתם נקודה למחשבה:
תתארו לכם שמיה יושבת וקוראת את כל הביקורת הזאת. כנראה בחלק מהתגובות היא תצחק או תחייך, הגיוני שעם כמה מהם היא תסכים, אבל יש פה הרבה תגובות חריפות, מעליבות ופוגעות.
אני שוב אומר, כדי שלא תגידו שאני מכלילה ח''ו, רוב התגובות הן ביקורת נעימה ומכובדת
אז אם לא אכפת לכם, רגע לפני שאתם לוחצים על 'כתבו תגובה', תחשבו אם מיה לא תפגע ממכם שתקרא את זה...

מתנצלת אם יצאתי מידי ביקורתית, פשוט היו כמה תגובות שמ א ו ד צרמו לי.
 
יקוואל לא התכונן למות הוא התכוון להספיק לברוח לפני שההר יתמוטט! מסתבר שהכין את עצמו לאפשרות כזאת אבל את, כקורא, לא היית מוכנה!
במיוחד שעד שסוף סוף הוא הבין...! והיה כל כך חבל עליו
גם אם מיה הייתה כותבת שיקוואל התכונן לאפשרות של מוות זה לא היה עוזר לאף אחד מהקוראים ולא היה מפחית את האכזבה שלהם
 
קודם כל לדעתי זה ואחד פספוס שהיא לא הרגה מישהו
כי זה פשוט לא הגיוני שיש כל כך הרבה קרבות בספר הזה ואפחד לא מת
אני מתלבטת בין פדהאל תכלס כי המוות שלו היה מצטלם הכי טוב הוא היה מקריב את עצמו
לממען ההריגה של יוסף הרגע שבו לרגע ירד לי הלב שהוא מת ואז גילתי שזו רק הציפור
היה אחד המאכזבים כי זה היה קיי'צי ברמות כמו כל הספר הזה
אופציה שניה זה דיזר אבל תכלס הוא חמוד נורא אז טוב שנשאר בחיים

תכלס שאני חושבת על זה, אם הוא היה מת עם דיאלידאן היו הרבה יותר אוהבים אותו... (היו כאלה שממש לא אהבו תדמות. אם הוא היה מקריב את עצמו ומת הוא היה חוטף הרבה אהדה.. שיוכיח שהוא לא רק מתמרמר כל הזמן אלא גם עושה משהו.. והוא באמת עשה, אבל אם הוא היה מת מזה הוא היה הופך לגיבור..)

אני חשבתי על הנסיך הקטנטן (הנסיך שלמה)
כלומר, לא אוהבת שתינוקות לא שורדים אבל זה היה יוצר די אמינות (וגם קצת היה מראה לאיסתרק שלא הכל בידיים שלו, שהוא הציל ילד אחד מתוך ארומונו של יוסף אבל הילד השני מת בתוך הארמון שלו)
אוף יצאתי טראגית
ממש לא להרוג את פדהאל!!
לא אכפת לכם ככה לוותר עליו?
אם הוא היה מת, זה היה בלתי נסלח ממש!!
וגם לא את הנסיך.. זה ספר אחרון בסדרה, אף קורא לא ירצה לגמור במוות של דמות אהובה.
(יוסף מת, לאבו, החייל שאיסתרק הרג במהלך הלילה ההוא, המונדרי, וזה מספיק לדעתי)
 
תראי מה זה המוות שלו כל כך לא מזיז פה לאפחד שפשוט היא שכחה אותו חח
תכלס עצוב המוות שלו
אבל בהתחשב במפלצת שהיא עשתה ממנו מובן למה אפחד לא בוכה עליו....
 
חור מבחינתי
הדרכים לאלקן פתוחות וניתן לעבור את הגבול ממש בקלות
ואלקן קרובה כ"כ לגבול?
לא נראה בכל הספר מגדלי שמירה בגבולות היתרי יציאה או כניסה
וכן לכוזר האחת
כל הרוצה עובר
עיין ביקוואל איך ששלוואן חוצה את הגבול ומגלה להפתעתו שאין שום שמירה וכדומה ובלי המפה וסימני הדרך כלל לא יודעים שיש כאן גבול.
פשוט העולם פעם היה שונה מהיום...
 
תראי מה זה המוות שלו כל כך לא מזיז פה לאפחד שפשוט היא שכחה אותו חח
תכלס עצוב המוות שלו
אבל בהתחשב במפלצת שהיא עשתה ממנו מובן למה אפחד לא בוכה עליו....
כמו שאפחד לא הניד עפעף כשיוסף דיאלידאן מת...
האמת שמחתי אז מאד. אחרי הצניחה החופשית של פדהאל ודיאלידאן חיכיתי בקוצר נשימה לראות שהוא מת עד אז לא נרגעתי...
 
היי, אני עוקבת אחרי האשכול אבל לא יצא לי להגיב ואין לי מה להוסיף על מה שכתבו כאן.
אבל קחו סתם נקודה למחשבה:
תתארו לכם שמיה יושבת וקוראת את כל הביקורת הזאת. כנראה בחלק מהתגובות היא תצחק או תחייך, הגיוני שעם כמה מהם היא תסכים, אבל יש פה הרבה תגובות חריפות, מעליבות ופוגעות.
אני שוב אומר, כדי שלא תגידו שאני מכלילה ח''ו, רוב התגובות הן ביקורת נעימה ומכובדת
אז אם לא אכפת לכם, רגע לפני שאתם לוחצים על 'כתבו תגובה', תחשבו אם מיה לא תפגע ממכם שתקרא את זה...

מתנצלת אם יצאתי מידי ביקורתית, פשוט היו כמה תגובות שמ א ו ד צרמו לי.
מסכימה מאד
נראה לי יותר מתמקדים בביקורת מאשר בעד כמה אהבנו
ואהבנו.
אוהו אהבנו...
הדברים שאהבנו הם רבים בהפרש משמעותי מכמה דברים שהיינו רוצים שיהיו אחרת וביקרנו.
בכללי זו רמה גבוהה כל כך שכמו שנאמר כבר, עם כל הכבוד לביקורת אף אחד לא היה עושה את זה טוב יותר.
וכמה זכויות יש לה עם כל אחד שעצר שניה לחשוב! ואיך שהיא מעבירה דברים בצורה כזאת חכמה, טובה ונכונה בלי 'להאכיל אותם בכפית' ונותנת לך לחשוב להבין וגם לקחת קצת לדרך, ותודה ענקית לה על זה. זה שליחות...
עדיין עם כל הביקורת הקוטלת ודיונים אינסופיים (ששוב! עצם קיומם הם מחמאה ענקית לסדרה!!!)
עדיין עם כל זה זה פשוט טוב. סדרה שאי-אפשר להפסיק לקרוא, במלוא מובן המילה. לא קרה לי (ולרבים)עם אף ספר שרציתי/נו בכלל לקרוא שוב, ולא רק שוב אלא עשרות(!!) פעמים! זה הזוי.
חייבים לה תודה ענקית על הסדרה הזאת. ועדיין לא מצאתי בספרות שלנו משהו שהגיע לרמה כזאת..
זה חבל אם הרושם שמתקבל הוא רק שלילי על הספר:(
 
אז בעצם הקוראים כאן רצו ספר של 3000 עמודים, עם עלילה ארוכה ומפותלת שבו לכל דמות יש מקום מכובד.
רצו עלילה עם כמה שפחות דמויות חדשות וכמה שיותר שימוש בדמויות ישנות דומיננטיות
 
אני גם הייתי בטוח בפרט שבאיסתרק הרופא הזקן אומר שעוד יבוא היום שאנשים ישכחו את זכרה של כוזר.
לכאורה הכוונה לימינו אנו שכוזר חרבה מזמן [ע"י הרוסים בגלגולם הראשון] וזכרם נשכח עד סדרה זו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה