שיתוף פוטושופ ואושפיזין- שילוב עוצר נשימה. תכנסו עם כוס קפה:)

  • הוסף לסימניות
  • #1
ה התחיל מהחלטה של קישוט סוכה שהשנה לראשונה אעשה ממוחשב (כל שנה אני עושה ידני אקריליק בריסטולים והרבה לכלוך כייפי:)
המשיך בהחלטה שהשנה כולם משתתפים בקישוט ואתן לכל המשפוחה לעטר אותו....
ונגמר במשהו שיצא כזה יפה שאפילו אני לא דמיינתי. והוא הפך גם לקצת ריווחי :)
אז החלטתי על אושפיזין-ומה שרציתי זה שזה יהיה אמיתי. הכי שיש. תאורה, צל, חיבורים, צריבה. והמקוריות, כי אושפיזין זה לא משהו שאפשר להשיג לו דברים ממש.
ושניה לפני. השתדלתי להרוס את התמונות הן באיכות הן באיקס וקרדיט, ועדין כבר חוויתי על בשרי אלופים בפוטושופ.... אז אנא לנצל את אליפותכם לסידרה משל עצמכם :p ובמילים אחרות כל הזכויות שמורות.... מי שרוצה המחיר מחיוד עד מחר בבוקר מוזמן ליצורקשר בפרטי או כאן.
אז קחו קפה ותנשמו עמוק, אולי בהמשך גם אעלה הסרטת מסך.
אז יהיה מענין
נתחיל עם דוד, שהוא היה הראשון שעשיתי, ואיך אומרים? עם הזמן בא הגובה.
דוד המלך--
תדמיינו תהילים, כלי נגינה, לילה.
כלי נגינה יחסית היה קל להשיג, בסוד: נבל חיפשתי צרוב... לא הגיוני לצרוב מיתרים...
חלון שיראו לילה, כוכבים ירח...
ספר תהילים-איפה אשיג?
אז צילמתי ספר, צרבתי , עשיתי אלף שינויים.
וחלון בזוית לא השגתי-לא נורא... למה קיים כלי העיוות?
הנה, פלטת החומרים לפניכם.

חומרים דוד.jpg
.
.
.
והנה התוצאה

דוד קרדיט.jpg

משם נעבור לאברהם אבינו-
הרבה יותר מסובך...
אז עד שמוצאים אוהל מתאים ולא אוהל טיולים. הוא צריך 4 פתחים...
שבירת ראש נחמדה ומצאתי אוהל ווקטורי אבל מאפשר שימוש, בכמה זויות.
עץ אחד שאני לא גומרת להשתמש בו כי הוא מבודד מרקע, עם כמה עיוותים קטנים והוא מצל על האוהל, וגזע מזן אחר כי אשל לא אמור להיות עם גזע מקל.
כמה כדים נגזרים וכרים וכסתות לבפנים.
יש לנו חומרים:
חומרים לאברהם.jpg

תאמת היה קשה עם הצל, אבל בסוף---
אהל קרדיט.jpg

עוברים ליצחק,
עקידת יצחק. מזבח, עצים ואיל...
חומרים יצחק.jpg
כ"כ אהבץח את החומה עם הציפורים
יש שם אבנים בזוית מצויינת,
את התמונה התחתונה משמאל עד שמצאתי והגדלתי וסובבתי כדי לקבל מישור
וגם את השמים והקרניים סובבתי, ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים
איל ועצים ועדין היה חסר לי.... ריק בעין,
אז פתחתי את עקידת יצחק וחיפשתי רעיון, סכין הפחיד מידי, אבל עצים זה יוצר עוד עניין
חיפוש באלפי מילים, עץ כרות, עץ חתוך, זרדים, עצים להסקה, נהייתי אלופה באנגלית :cool:
וקבלו את עקידת יצחק
יצחק הטוב קרדיט.jpg

הלאה יעקב...
סולם, אבנים מסביב, כוכבים, כאן יותר צריך משחק בתאורה
אז הנה החומרים שלי:
חומרים יעקב.jpg
עיוות והכפלה לסולם, תאורה לאבנים. וזה מה שיצא:
יעקב קרדיט.jpg
עוברים למה--
היה קשה כקריעת ים סוף, רציתי קריעת ים סוף אחרת, לא כמו מלא קריעות ים סוף שכולם מכירים,
הרעיון הראשון בהשראת גדי פולק היה לראות שם דגים,
אבל זה מה שיצא
משה.jpg

ושלא תחשבו זה היה עם המון השקעה ותוצאה לא יפה בכלל, עזבתי את משה חזרתי אחרי שבוע,
לקחתי אדמה שכיף לדרוך עליה, במקום חול, גל שניתן להגדיל
עצים שאנשים יקטפו פירות מהם, והצל שלהם עזר לי למלאות את החול הריק ובסוף שמתי אור מסנוור ומשאיר מקום לדמיין מה יש שם...
זה החומרים...
חומרים משה.jpg
העץ המיתולוגי הפך לעץ תפוחים, ועוד שני עצים מוכנים, אבנים, כרישים במים
איזה כיף
קרדיט משה.jpg

אהרון הכהן, תנסו להשיג- חינמי, לשימוש מסחרי דברים של כה"ג, מנורת זהב, מביא במקרה הטוב קנדלברה או נברשת, במקרה הפחות טוב--- חושן הביא לי דברים של סוכנים... כהן גדול לא הביא לי כלום:( כד זהב לא בנמצא חוץ מאחד מקושט בצלב ענק :eek:
אז החלטתי לבנות לבד, לבנות חושן,
לבנות כד, ומחתה (מעליו הכתוב "דענה לאהרון במחתה".
אז לקחתי רקע זהב אחרי מלא מוקאפים שלא עבדו, ובניתי טס (למה כשאני כותבת "טס זהב" הוא מביא לי יונים בשקיעה... יעני יונים טסות בשעת הזהב--גדול!)
חיפשתי אין לכם מושג כמה יהלום אבן חן מרגלית זכוכית זרקון, מ-ר-ו-ב-ע, עד שמצאתי טבעת מסענה...
שינוי צבעים, הדבקה על הטס,
מניחה על בית המקדש עם הרצפה שיצרתי...
נראה כאילו הכהן זרק והלך או שנפל לו, מעירים אנשים
צריך עוד דברים שזה יראנה מונח.
כד זהב---
מה עושים מה עושים- שוברים תראש, כותבים רק זהב, מתייאשים, מנסה שוב "מנורת זהב"-מביא לי את של אלאדין :rolleyes: יואו זה יכול להיות אחלה כד....
אתם כבר מסוקרנים ודאי אבל עוד שניה, מחתה---
את חפירה, מוזרים. יעה-פלסטיק, לפעמים צריך אנשים שלא מבינים גרפיקה והראש לא מקובע, הראיתי בהתלהבות איך המנורה נהיתה כד, שאלתי את כל מי שאפשר איך לעשות מחתה... מאבי באה הישועה :מחבת מרובע, הגבהתי את הדפנות, הפכתי לזהב, מוט זהב, צללים.
זה החומרים:
חומרים אהרון.jpg
פתחתי את חומות המקדש- שזו תמונה שכן קניתי, לא היתה ברירה....
רצפה, מילוי והשלמת העמודים
והתוצאה שאהבתי כ"כ
אהרון קרדיט.jpg

יוסף--
מלך!!!
צריך כתר-
אם בא לכם, להתרגז, להתאכזב, להתעצבן, וללכת-תחפשו כתר של מלך בלי צלב מעל,
את האמת, שבכל מקרה רגיל- הייתי תוקעת עליו יהלום והולכת ביתה.
אבל קישוט לסוכות-אני קצת רגישה בזה-רוצה 100 אחוז טהור, לא היה לע"ז, לא הסבה..
אבל בסוף החלטתי לקחת כתר אנמי של מלכה, לשים קטיפה, קשתות, להדביק יהלום. כמו ילדה טובה :rolleyes: התמונות העליונות הן אלו שהשתמשתי בהם לכתר.
חומרים יוסף.jpg
הקשות גם היה מסובך כי בד"כ קשתות שכאלו קשורות למסגד :(
אבל איך שסבתא אומרת- מי שרוצה מוצא... וגם מכפיל הרבה כדי שזה יראה חלק מארמון פרעוני.
הוספתי כוכבים ושיבולים לתאור החלומות, שטיח אדום, את הפירמידות ציירתי לבד, והנה יוסף הצדיק!!
יוסף קרדיט.JPG
יש גם את הטיפוגרפיות ומה הילדים עשו איתם ומנדלות יפות, כשנתלה נצלם :)

תודה למי שהיה עד כאן,
מקווה שנהנתם,
חג שמח

ומי שעוד לא מצא קישור יפה לסוכה שלו-- מוזמן ליצור קשר:cool:
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
וואו !!
מדהים ומיוחד במינו !
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ווואוו :eek:
נעמי איזה השקעה מטורפת!!!
כמה שעות/ימים לקח לך לעשות הכל? ספרת?
זה מושלם!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וואו, מרתק!
מעניין לראות את התוצאה הסופית
תודה בע"זה אשתף.
וואו !!
מדהים ומיוחד במינו !
תודה רבה!!
ווואוו :eek:
נעמי איזה השקעה מטורפת!!!
כמה שעות/ימים לקח לך לעשות הכל? ספרת?
זה מושלם!!!!
יום לאחד :) בין 3 ל8 שעות לכל אחד....
תודה רבה:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מטורף!!!!!!
ממש אוהבת לראות איך יצרת מכמה תמונה תמונה מושלמת!
כשרון!!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מטורף!!
נדיר ומיוחד. הכל מושלם עד לפרט האחרון.
ומקורי - כ"כ לא שבלוני ומקובע!
תודה גדולה ששתפת בתהליך!! מחכים מאד ומעניין.
מסוקרנת לראות תוצאה סופית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מטורף!!!!!!
ממש אוהבת לראות איך יצרת מכמה תמונה תמונה מושלמת!
כשרון!!!!!!!!
תודה רבה!!!!
מטורף!!
נדיר ומיוחד. הכל מושלם עד לפרט האחרון.
ומקורי - כ"כ לא שבלוני ומקובע!
תודה גדולה ששתפת בתהליך!! מחכים מאד ומעניין.
מסוקרנת לראות תוצאה סופית...
תודה נעמה, נשתף בלנ"ד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מדהים! מדהים! מדהים!
ולראות את חומרי הגלם והתוצאה הסופית... יש לך יד מושלמת וראש אלוף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
וואו! מדהים! מרתק במיוחד!
איזו השקעה בכל פרט!
והדיוקים..
אין מילים!!
פשוט ואוו!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
וואו מדהים
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
עבודה מושלמת
ממש מדהים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מדהים! מדהים! מדהים!
ולראות את חומרי הגלם והתוצאה הסופית... יש לך יד מושלמת וראש אלוף!
וואו מדהים
עבודות יפות ממש!!
מעורר השראה...
עבודה מושלמת
ממש מדהים!
איזה כיף. תודה לכולם:)
תאמת זה כבר תלוי וזה יפהפה, מחר אצלם בתאורת שמש ואם אספיק להעלות יהיה כיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני פשוט :eek:
זה כל כך כל כך מדהים!!!
והכי וואו זה לראות את כל התהליך.
זה נתן לי המווון השראה!
תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מקסים!
אהבתי נורא את דוד ויוסף
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
וואו וואו וואו אין מילים!
איזה השקעה! מטורף! רציתי ללייק לכל אחד מהם.
חתיכת פרויקט. פשוט מושלם!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ואיך ישבנו יחד, צמודות זו לזו. על ספסל רחב ברחוב צדדי. לילה רודף לילה. הרוח צלפה בנו, הקור הירושלמי הרעיד את גוונו.
עוברים ושבים נעצו בנו מבטים חוקרים, חומלים. כל זה לא הפריע לנו. יחד ישבנו. את ליטפת אותי באהבת אין קץ, אני תחבתי את ידי הרכה בידך.
לפנינו, על מדרגת אבן שחורה משנים, עמדה הכוס. כוס חד פעמית, פשוטה. כמוה זרוקות היו לאינסוף לאורך הרחוב.
ובכל אופן, בראשי הצעיר תהיתי אינספור פעמים: למה דווקא ליד הכוס הזאת נעצרים האנשים? למה דווקא לתוכה הם זורקים מטבעות? ומי בכלל מניח אותה כאן, מדי בוקר?
כשנעשה מאוחר, ממש רגע לפני שחשתי ברעב, את היית קמה ממקומך, אוספת לידייך את הכוס, וסופרת.
ראיתי את השפתיים שלך נעות באיטיות: אחד, שתיים, חמש עשרה ארבעים...
אח"כ היית שולחת אלי חיוך מהיר, תמיד. "חכי לי, אהובה. טוב? אני הולכת לקנות לנו אוכל..."
ואני קפצתי עליך, ולחשתי לך, לתוך האוזן: "תודה אמאלה. את האמא הכייייי טובה בעולם!"
וכשהלכת, בצעדים כפופים כאלו, עייפים, עקב אחריך מבטי. רך, תמים, שלם.
חיכיתי לך, בטח שחיכיתי. לאן יכולתי ללכת??
ובזמן שחיכיתי לך, ולא אכחיש- גם ללחמניות ולבורקס, הייתי מנסה במלוא יכולתי לפתור את החידה.
במה זכתה הכוס? למה דווקא היא מתמלאת מדי יום במטבעות, עד חציה?
הייתי לוקחת את הכוס, שכעת שכבה קמוטה על המדרכה המלוכלכת, מרימה כוס נוספת, זהה ממש- ומנסה להבין.
מה ההבדל, בכל זאת?
מעולם לא מצאתי תשובה, כי כשהיית חוזרת, שקית נייר חומה בידייך, הייתי שוכחת הכל. שוב לא עניינה אותי הכוס, וסודות היקום לא הטרידו אותי עוד. בלהט הייתי נוגסת בלחמניה, לא מוותרת על השומשום שהתקבץ בתחתית השקית.
וכשתחבת בידי שקית נוספת, ולחשת בעיניים נוצצות: הפתעה!! – לא היתה מאושרת ממני.
בהתלהבות הייתי פותחת את השקית, נהנית לגלות בה- פעם בורקס גבינה, פעם פיציה...
היתה הפעם שבפנים הסתתרה סופגניה שחומה. כמה צחקת כשנגסתי בה, וב"פלופ" אחד התמלאתי כולי אבקת סוכר...
כמה צחקתי אני, כשגיליתי ששפתיי מכוסות ריבה מתוקה. כמה צחקנו שתינו כשמיהרתי להצמיד לך נשיקה, מטביעה בלחייך חותמת אדמדמה, אוהבת.
והיה הלילה ההוא, בו הייתי נחושה להבין. הייתי כבר ילדה גדולה, אולי בת 8, או 9. וחכמה נורא. את אמרת, זוכרת?
ועדיין, הרגיזה אותי חידת הכוס. אולי בגלל שבכל פעם שהייתי שואלת עליה, היית מביטה עמוק לתוך עיני, ושפתייך מחייכות. והיה בו, במבט שלך, המון. אהבה, דאגה, רחמים, פחד. וחיוך לא היה בו. אולי אותו מבט, הוא שגרם לי לעסוק בחידה, בסקרנות שהתחלפה עם הזמן בנואשות.
הייתי שואלת שוב ושוב, מנסה להוציא ממך את הסוד בעקשנות שלא הכרת.
מה זאת הכוס הזאת, אמא? ומי זה שמניח אותה מדי יום על האבן? ולמה דווקא על האבן הזאת, הקרובה אלינו? ולמה מניחים האנשים מטבעות? ולמה האיש לא מגיע לקחת את הכוס שלו בלילה? הייתי שואלת שוב. ושוב. ושוב. ואת? מעולם לא נזפת. מעולם לא כעסת. רק אותו מבט שרט אותי. דוחק בי להרפות, דוחק בי שלא.
כך היה, עד אותו הלילה. אותו לילה שבו הייתי נחושה להבין. חיכיתי לך, רעבה. ליקקתי שפתיים, וניסיתי לנחש. איזו הפתעה תביא לי אמאלה היום? פיציה? מממ... אולי בורקס נוטף גבינה?
בצומת נפתחה דלת המאפיה. שני ילדים יצאו ממנה, מרוצים. הגבוה אחז בידו שקית נייר חומה, מוכרת. השני הושיט יד מבקשת. אחיו נענע נמרצות בראשו, לא נכנע ליללות שנשמעו עד לספסל. הצטערתי בשביל הילד שלא הכרתי; שחלק איתי רעב. רכב לבן הסתיר ממני לרגע את הילדים, וכשחלף ראיתי את השקית מחליפה ידיים, נותרת סגורה. כשחצו את הכביש, בסמוך אלי, שמעתי את הקטן מפזם בהנאה: "בורקס, בורקס היום יש לי בורקס..." אה? צחקקתי. מבוישת, כיסיתי את פי. הבטתי בהם ברחמים. הם המשיכו בדילוגים, אפילו לא שמו לב לילדה שעל הספסל. לצחוק. לנימוס שאחר להופיע. משכתי כתפיים.
הבטן שלי התכווצה. ידעתי, תכף נאכל והכאב יחלוף. ניסיתי להסיח את דעתה, הסתכלתי סביב. מבטי נפל על הכוס. החלטתי: היום אני אדע. היום אמא תספר לי. לא יכול להיות שלא. נעמדתי, יישרתי יד מראש מתולתל אל עץ, הסתכלתי בהתרגשות בתוצאה: כל כך גבוהה הייתי! כמעט עד הענפים. גאה, נעמדתי שוב. הפעם על קצות האצבעות. שרטטתי קו בלתי נראה מהראש הזקוף, הופ- לעץ. הסתובבתי. היד שלי היתה מונחת בדיוק מעל למסמר העקום. ידעתי, הפעם אמא לא תוכל לסרב. הפעם היא תספר לי הכללל. בהתרגשות ציפיתי לך, מקפצת מרגל אל רגל. כעת, לא הלחמניות עניינו אותי, ולא ההפתעה (פיציה! ניסית להלהיב אותי). חפשתי את המסמר, נלהבת להראות לך עד כמה גבוהה אני. רק אז שמתי לב, בעץ הרחב היו תחובים כמה וכמה מסמרים, בשום אופן לא יכולתי לזהות מי מהם הוא שלי. ויתרתי על ההוכחה לבגרותי, נעולה על המטרה. כרכתי ידיים סביב צווארך, הרכנתי ראש על ליבך, ובקשיחות ילדותית תבעתי: ספרי לי, אמא. ספרי לי הכל. ילדה גדולה אני.
ראיתי אותך, אותו מבט הבזיק באישונייך, שרט אותי. אבל הפעם הייתי להוטה מכדי לעצור, לפייס. הדקתי את אחיזתי בך, וחיכיתי. ידעתי: הלילה זה יבוא. על פניך הטובות קראתי את ההתלבטות, שפתייך נמתחו וחיוך לא היה בהם עוד. נדרכתי. עדיין לא התחרטתי. אחרי הכל, הייתי ילדה. לא הבנתי, באמת שלא, את הצער הנורא שגרמתי לך. ואז נשמטו השפתיים המתוחות; לרגע הרגשתי את גודל המעמסה שעל כתפייך, וחששתי שתפרצי בבכי. אבל לא. את חייכת. חיוך רך, מלטף, אימהי.
ותחת רקיע כחול, לאורו החיוור של ריח-סוף-חודש, ספרת לי.
באותה שעה שאמהות בשכונה כיסו בשמיכות הלו קיטי ילדות רטובות-תלתלים, באותו הטון שסיפרו אגדת-עם לעיניים קטנות עצומות, באותו חיוך שאהבה ולאות משמשים בו בערבוביה, ספרת לי. בהטעמה, כאילו ואת קוראת את המילים מתוך ספר שעיני לא רואות. כאילו לא היה זה סיפור- חיינו. היו שם, בסיפור, אבא צדיק ובנו המתוק בן החודשיים.
היו שם מלאכים טובים, לבנים, שראו כמה טהורים הם, שניהם, ורצו אותם קרובים אליהם.
היה שם עולם אחר, מואר, ובו אבא ותינוק שמחים יחד עם כל המלאכים.
היתה שם גם אמא, בסיפור. אמא שאהבה כ"כ את אבא'לה ואת התינוקי'לה, ומתגעגעת אליהם הכי שאפשר בעולם.
אמא שנשארה כאן, עם הבת שלה, בת השנה וחצי. ומה לה בעולם חוץ ממנה...
והאבא דאג מלמעלה, אז היתה גם הכוס שמלאך צחור כנפיים מניח מדי בוקר על האבן, בשליחותו, וכשמלאך מניח כוס חד פעמית על אבן, היא איננה כוס רגילה, ומשכך- החלו העוברים ושבים להניח בה מטבעות.
והייתי אני, שעצמתי עיניים, הנחתי ראש על כתף רועדת, ונרדמתי.
באותו לילה, פגשתי לראשונה את אבא, ואת יוני.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה