לאחרונה נחנך בסמוך לביתי בית כנסת מרשים. שלוש קומות של תכנון אדריכלי מוקפד: אולם גדול בקומה התחתונה, בית מדרש בקומת הכניסה, וקומה עליונה הכוללת עזרת נשים וכולל.
נכנסתי פנימה, פגשתי את הגבאי – ידיד ותיק – ומתוך רצון טוב ניסיתי להציע לו כמה טיפים בסיסיים לשיפור האקוסטיקה במקום.
להפתעתי, הוא לא הבין על מה אני מדבר.יותר מזה – הוא אפילו קצת נעלב. "שכרנו יועץ אקוסטי בעלות של 16,000 ש"ח!!!" הוא אמר לי בתסכול, "הוא אישר הכל."
ביקשתי ממנו רגע אחד של תשומת לב, ומחאתי כף בחלל האולם.
התוצאה: הדהוד (Echo) שחזר אלינו במשך
6 שניות ארוכות (!).בשלב הזה, המבוכה כבר החליפה את העלבון.
איפה הכשל?
היועץ אמנם הגיש תוכנית, אבל בשיחה התברר שאיש לא הגדיר לו את הצרכים. במילים אחרות –
לא אמרו ליועץ מה באמת רוצים מהמבנה.
ולצערינו כשהיועץ לא מהמגזר, אין לו פשוט מושג, הם רגילים לשבת בספריה שקטה, בלי זה אין יישוב הדעת, הם פשוט לא מבינים אותנו.
בבתי מדרשות , קיימת סתירה מובנית שחייבים לתת עליה את הדעת:
- מצד אחד: מחפשים את ה"שטייגען" – רעש חי של לימוד, תחושת חיות והד ציבורי.
- מצד שני: רוצים לשמוע שיעור בליל שבת, או חזן בצורה ברורה, בלי להילחם בבליל של צלילים.
במבנה גדול, אי אפשר לקבל את שני העולמות באותו חלל ללא תכנון מוקדם ומדויק. כשלא מגדירים זאת – מקבלים פתרון גנרי שמתאים לאולם ספורט, אבל הופך דרשה בבית כנסת למשימה בלתי אפשרית לשמיעה.
מיתוסים שחייבים לנפץ: חלון "אקוסטי"
באותו מבנה, בקומה העליונה יש תקרת חלקה ללא משטחים סופגים כלל , ומוקפת בחלונות שפונות לבית המדרש. רבים מהגבאים בטוחים ש"זכוכית כפולה = אקוסטיקה".
זה פשוט לא נכון.
במקרה הזה, הזכוכית אינה רבודה, העובי לא מותאם, ומכיוון שמדובר בחלונות הזזה – הרעש פשוט "בורח" דרך החיבורים. בחלונות כבר קשה לטפל בדיעבד, אבל בתקרה? שם נמצאת ההזדמנות שלכם.
השורה התחתונה: אקוסטיקה היא לא קישוט
אקוסטיקה היא לא "משהו שמטפלים בו בסוף". היא הלב של המבנה והיא חייבת להתחיל בשאלה אחת פשוטה:
מה אתם באמת צריכים מהחלל הזה?
לפני שבונים, מעצבים או משפצים – תשאלו את האנשים הנכונים. כאלו שמבינים לא רק במספרים ודציבלים, אלא באופי השימוש, בקהל ובצרכים האמיתיים של המגזר.
ומכאן אני פונה לכל המתכננים, אל תתביישו לשאול, ובע"ה אשתדל לענות עד כמה שידי משגת.
דואגים לשקט שלכם,
ECOCARE 
הנושאים החמים
