פופקורן מסוכן לפעוטות - נותנים או לא?

[grafix]

חוץ כמובן ממתי שהוא סגור בלול, בלי מוצץ ובלי שרשרת של המוצץ, בלי שמיכה שח"ו עלולה לחנוק, ובלי כרית שהוא יכול לטמון בה את ראשו ולא לנשום.

וגם בלי סדין...

 

[מלפפון]

כבר הייתי בטוחה שכשאחזור הביתה אכנס לפרוג ואראה כמויות תגובות שנענו לאתגר וכתבו מה בטוח ולא מסוכן..
כנראה שאין דבר בטוח בעולם..

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני לא מחזיקה פופקורן בבית, וחברים שהתארחו אצלנו והביאו פופקורן לא יודעים עד היום שלאחר לכתם השקית עם כל תכולתה מצאה את עצמה בפח האשפה.

אני רק לא אוהבת את ההיסחפות הזו. אין גבול לכמה שאפשר להיות אחוזי חרדה על כל דבר. אין סוף לאפשרויות להיזהר כי כמעט כל דבר מסוכן.

יש לי אתגר: תנו לי משחקים ומאכלים שאינם מסוכנים וניתן לתת אותם לתינוק ללא חשש.
תנו לי כמה אפיזודות שבהן הייתן רגועות שהנה הילד מוגן ובטוח.
(חוץ כמובן ממתי שהוא סגור בלול, בלי מוצץ ובלי שרשרת של המוצץ, בלי שמיכה שח"ו עלולה לחנוק, ובלי כרית שהוא יכול לטמון בה את ראשו ולא לנשום. לא כשהוא ישן- שמא ישכח לנשום והיו ל"ע הרבה מקרי מוות בעריסה, ורק עם בגדים קלילים בלי קישוטים שיכולים לסכן אותו).

רציתי להתחיל לענות לאתגר ראשונה, אבל לא מצאתי משהו.
(במטרנה יש שמן דקלים ושמעתי על אמא ערביה שנרדמה באמצע הנקה במטוס והתינוק מת).

אף אחד לא מחייב אותך להיסחף
יש אנשים שבהחלט בודקים מה שהם מכניסים לפה של הילדים, גם אם מדובר בספק פיקוח נפש.
אנשים לא יתנו לילדים שלהם סוכריה בלי הכשר, למרות שמבחינת הסתברות, ייתכן שכל המרכיבים שלה כשרים, אבל החשש הכשרותי גובר על ההסתברויות הללו, ואני לא מכיר הורה שומר תורה ומצוות שמאכיל את ילדיו בדברים שהם ספק לא כשרים.
גם אם הילד חייב לאכול איזה תחליף חלב כלשהו, אנשים יהדרו ויחפשו את התחליף הכשר, ולא יתנו לו תחליף טרף, משום טמטום הלב.
וכאן נשאלת השאלה, למה הורים שכל כך מקפידים על העתיד הרוחני של הילד שלהם, חושבים שעל העתיד הגשמי לא צריך להקפיד?
אין מצווה בתורה שנקראת "בל תטמטמו את הלב"
אבל יש כמה מצוות שמצוות אותנו לשמור על הגוף שלם, כדי שנוכל לחיות ולעבוד את השם.
אז אם הורה עומד בפני דילמה שאומרת לו: או שאתה מאכיל את הילד במזון שהוא ספק כשר, (אפילו לא בהכשר של רבנות, סתם חטיף דגנים מרומניה) או שאתה נותן לו לאכול שקית של פופקורן.
אני מאמין שהתשובה ההלכתית בנושא תאמר שעדיף לתת לו את החטיף מרומניה מאשר את שקית הפופקורן.

 

[מלפפון]

אף אחד לא מחייב אותך להיסחף
יש אנשים שבהחלט בודקים מה שהם מכניסים לפה של הילדים, גם אם מדובר בספק פיקוח נפש.
אנשים לא יתנו לילדים שלהם סוכריה בלי הכשר, למרות שמבחינת הסתברות, ייתכן שכל המרכיבים שלה כשרים, אבל החשש הכשרותי גובר על ההסתברויות הללו, ואני לא מכיר הורה שומר תורה ומצוות שמאכיל את ילדיו בדברים שהם ספק לא כשרים.
גם אם הילד חייב לאכול איזה תחליף חלב כלשהו, אנשים יהדרו ויחפשו את התחליף הכשר, ולא יתנו לו תחליף טרף, משום טמטום הלב.
וכאן נשאלת השאלה, למה הורים שכל כך מקפידים על העתיד הרוחני של הילד שלהם, חושבים שעל העתיד הגשמי לא צריך להקפיד?
אין מצווה בתורה שנקראת "בל תטמטמו את הלב"
אבל יש כמה מצוות שמצוות אותנו לשמור על הגוף שלם, כדי שנוכל לחיות ולעבוד את השם.
אז אם הורה עומד בפני דילמה שאומרת לו: או שאתה מאכיל את הילד במזון שהוא ספק כשר, (אפילו לא בהכשר של רבנות, סתם חטיף דגנים מרומניה) או שאתה נותן לו לאכול שקית של פופקורן.
אני מאמין שהתשובה ההלכתית בנושא תאמר שעדיף לתת לו את החטיף מרומניה מאשר את שקית הפופקורן.

ועדיין לא נתת דוגמא למאכל/ משחק לא מסוכן לתינוק.

 

[אריה123]

אף אחד לא מחייב אותך להיסחף
יש אנשים שבהחלט בודקים מה שהם מכניסים לפה של הילדים, גם אם מדובר בספק פיקוח נפש.
אנשים לא יתנו לילדים שלהם סוכריה בלי הכשר, למרות שמבחינת הסתברות, ייתכן שכל המרכיבים שלה כשרים, אבל החשש הכשרותי גובר על ההסתברויות הללו, ואני לא מכיר הורה שומר תורה ומצוות שמאכיל את ילדיו בדברים שהם ספק לא כשרים.
גם אם הילד חייב לאכול איזה תחליף חלב כלשהו, אנשים יהדרו ויחפשו את התחליף הכשר, ולא יתנו לו תחליף טרף, משום טמטום הלב.
וכאן נשאלת השאלה, למה הורים שכל כך מקפידים על העתיד הרוחני של הילד שלהם, חושבים שעל העתיד הגשמי לא צריך להקפיד?
אין מצווה בתורה שנקראת "בל תטמטמו את הלב"
אבל יש כמה מצוות שמצוות אותנו לשמור על הגוף שלם, כדי שנוכל לחיות ולעבוד את השם.
אז אם הורה עומד בפני דילמה שאומרת לו: או שאתה מאכיל את הילד במזון שהוא ספק כשר, (אפילו לא בהכשר של רבנות, סתם חטיף דגנים מרומניה) או שאתה נותן לו לאכול שקית של פופקורן.
אני מאמין שהתשובה ההלכתית בנושא תאמר שעדיף לתת לו את החטיף מרומניה מאשר את שקית הפופקורן.

כמובן שחמירא סכנתא מאיסורא, אבל המבט שלך על ההכשרים הוא לא נכון בכלל, וכך גם השאלה איננה רלוונטית.

זה כמו לשאול מה עדיף, לחתוך לילד את יד ימין או יד שמאלן, וכמובן שהתשובה היא לא זה ולא זה.

חטיף דגנים בלי הכשר הרי הוא בחזקת טריפה גמורה.
חטיף בהכשר הרבנות הרי הוא בחזקת סוג טריפה שאולי אפשר לאכול אבל לא הייתי נותן לילד שלי לאכול את זה,(על ידי היתרים של הפסד מרובה וכל דפריש מרובא פריש) כמו שאני לא ייתן לו לאכול דבר מסוכן.

בנוסף, טענתה של 'מלפפון' היא שההגדרה של דבר מסוכן היא מאד רחבה שאפשר להבין את מי שחושב שאפשר להקל במקרים מסוימים בשעת הצורך.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

חטיף דגנים בלי הכשר הרי הוא בחזקת טריפה גמורה.
חטיף בהכשר הרבנות הרי הוא בחזקת סוג טריפה שאולי אפשר לאכול אבל לא הייתי נותן לילד שלי לאכול את זה,(על ידי היתרים של הפסד מרובה וכל דפריש מרובא פריש) כמו שאני לא ייתן לו לאכול דבר מסוכן.

פשוט לא נכון.
לא מבחינה הלכתית ולא משום בחינה, את/ה פשוט טועה, מוטעה, ומטעה.

 

[אריה123]

פשוט לא נכון.
לא מבחינה הלכתית ולא משום בחינה, את/ה פשוט טועה, מוטעה, ומטעה.

כאן זה לא במה הלכתית, ולכן לא אכנס לנושא הזה אבל זה נכון מאד מבחינה הלכתית. ( ובטח לא כאן המקום להכנס לוויכוח על השקפה)

 

[טוליפ]

ילד עד גיל מסויים (ואני אל אכתוב גיל כדי שלא תתפסו אותי על המילה) צריך השגחה צמודה. בשעת האוכל, בשעת המשחק, אי אפשר לתת לו להשאר ללא השגחה בחצר. וכאשר הוא בהשגחה גם שמים לב מה הוא מכניס לפה. כל התקנות שהוציאו הם על בסיס נסיון ומחקר והם לא סתם.
ענבים: לחתוך לאורך
נקניקיות : לחתוך כל פרוסה לאורך (סיפרה לי אמא שהפסיקה להקפיד כי 'כבר הילד שלה גדול' והוא נחנק באמצע אכילת נקניק ב"ה נחלץ מזה.
סוכריות קשות - לא לתת
פיצוחים ופופקורן - לא לתת

ואני מוסיפה 2 סיפורים:
1. שלחתי את ילדי למטפלת X ואני רואה גלגלים של קליקס על הרצפה, אני אומרת לה זה מסוכן, הם יכולים לבלוע את זה ומה היא עונה לי "זה בסדר, הם מכניסים ופולטים את זה"
2. מטפלת Y: היה מפת ניילון חד פעמי על השולחן, אני אומרת " את לא חושבת שזה מסוכן, ח"ו ילד ימשוך את זה" והיא עונה "תמיד יש על השולחן חפצים כבדים ותיקים של הילדים זה בסדר"
ואני רק בתמיהה, איך הן מוכנות לקחת על עצמן אחריות על הספק הכי קטן שחלילה יקרה משהו, גם אם הכל 'תקני' עדיין צריך השגחה מיוחדת.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

כאן זה לא במה הלכתית, ולכן לא אכנס לנושא הזה אבל זה נכון מאד מבחינה הלכתית. ( ובטח לא כאן המקום להכנס לוויכוח על השקפה)

ברור שלא, כי חבל על הניסיון להעמיד מגדלים הפורחים באוויר.

 

[מלפפון]

ילד עד גיל מסויים (ואני אל אכתוב גיל כדי שלא תתפסו אותי על המילה) צריך השגחה צמודה. בשעת האוכל, בשעת המשחק, אי אפשר לתת לו להשאר ללא השגחה בחצר. וכאשר הוא בהשגחה גם שמים לב מה הוא מכניס לפה. כל התקנות שהוציאו הם על בסיס נסיון ומחקר והם לא סתם.
ענבים: לחתוך לאורך
נקניקיות : לחתוך כל פרוסה לאורך (סיפרה לי אמא שהפסיקה להקפיד כי 'כבר הילד שלה גדול' והוא נחנק באמצע אכילת נקניק ב"ה נחלץ מזה.
סוכריות קשות - לא לתת
פיצוחים ופופקורן - לא לתת

ואני מוסיפה 2 סיפורים:
1. שלחתי את ילדי למטפלת X ואני רואה גלגלים של קליקס על הרצפה, אני אומרת לה זה מסוכן, הם יכולים לבלוע את זה ומה היא עונה לי "זה בסדר, הם מכניסים ופולטים את זה"
2. מטפלת Y: היה מפת ניילון חד פעמי על השולחן, אני אומרת " את לא חושבת שזה מסוכן, ח"ו ילד ימשוך את זה" והיא עונה "תמיד יש על השולחן חפצים כבדים ותיקים של הילדים זה בסדר"
ואני רק בתמיהה, איך הן מוכנות לקחת על עצמן אחריות על הספק הכי קטן שחלילה יקרה משהו, גם אם הכל 'תקני' עדיין צריך השגחה מיוחדת.

בדיוק לכן אני לא מסכימה להיות מטפלת. כי אין משהו שלא מסוכן, ואי אפשר ללכת לשרותים כשיש 4 תינוקות ששניים מהם ערים ויש להם שמיכה ומוצץ בלול.

לכן אני מגיעה למה שכתב קקטוס, ולמרות שלא השתתפתי בסקר, מאד בא לי לענות על המשפט שמכיל את המילים: שומר פתאים ה'. כן! אנחנו יהודים מאמינים. אין גבול לסכנות. מאיתנו ההורים נדרש לשמור על שלום ילדנו לעשות סורגים ולא לתת דג עם עצמות או דברים שהסיכוי לסיכון הוא מעל 80%. אבל לא להיכנס להיסטריה.
ואני מתלבטת אם פופקורן שייך להגדרת ההיסטריה או לא. רוב המקרים הטרגדיים קרו דווקא להורים אחראים ביותר, והבת שלי נפלה אצל חברה במדרגות מגובה של קומה ולא קרה לה כלום, תודה לה'!! ואחותה נפלה לילה אחד לאחוריה תוך משחק רגוע על הרצפה, ועברו עלינו שניות טראומטיות כשהיא אבדה את הנשימה וכמעט חששנו שאנחנו מאבדים אותה.
יש צורך בשמירה על ילדים, אבל אמונה לא תזיק.
אולי הכיתוב של שומר פתאים ה' נכתב בסקר בציניות, הוקדש להורים חסרי האחריות שנותנים פופקורן לילד, גיוואלד, אבל אני חושבת שהמשפט הזה היפה ביותר שקראתי מעודי.

לא אומרת להתחיל לתת פופקורן, כן אומרת להתחיל להבין שהחיים של הילדים שלנו בידי ה'. לא לפתח חרדות והיסטריה כי ההיבט הרגשי לא פחות חשוב מהחלק הטכני.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

בדיוק לכן אני לא מסכימה להיות מטפלת. כי אין משהו שלא מסוכן, ואי אפשר ללכת לשרותים כשיש 4 תינוקות ששניים מהם ערים ויש להם שמיכה ומוצץ בלול.

לכן אני מגיעה למה שכתב קקטוס, ולמרות שלא השתתפתי בסקר, מאד בא לי לענות על המשפט שמכיל את המילים: שומר פתאים ה'. כן! אנחנו יהודים מאמינים. אין גבול לסכנות. מאיתנו ההורים נדרש לשמור על שלום ילדנו לעשות סורגים ולא לתת דג עם עצמות או דברים שהסיכוי לסיכון הוא מעל 80%. אבל לא להיכנס להיסטריה.
ואני מתלבטת אם פופקורן שייך להגדרת ההיסטריה או לא. רוב המקרים הטרגדיים קרו דווקא להורים אחראים ביותר, והבת שלי נפלה אצל חברה במדרגות מגובה של קומה ולא קרה לה כלום, תודה לה'!! ואחותה נפלה לילה אחד לאחוריה תוך משחק רגוע על הרצפה, ועברו עלינו שניות טראומטיות כשהיא אבדה את הנשימה וכמעט חששנו שאנחנו מאבדים אותה.
יש צורך בשמירה על ילדים, אבל אמונה לא תזיק.
אולי הכיתוב של שומר פתאים ה' נכתב בסקר בציניות, הוקדש להורים חסרי האחריות שנותנים פופקורן לילד, גיוואלד, אבל אני חושבת שהמשפט הזה היפה ביותר שקראתי מעודי.

לא אומרת להתחיל לתת פופקורן, כן אומרת להתחיל להבין שהחיים של הילדים שלנו בידי ה'. לא לפתח חרדות והיסטריה כי ההיבט הרגשי לא פחות חשוב מהחלק הטכני.

שומר פתאים השם זאת הגדרה הלכתית, לא אמונית. תעייני קצת בספרי שו"תים ותפגשי את המושג הזה לא מעט.

 

[מלפפון]

שומר פתאים השם זאת הגדרה הלכתית, לא אמונית. תעייני קצת בספרי שו"תים ותפגשי את המושג הזה לא מעט.

וכשזה אומר שזו הגדרה הלכתית ולא אמונית, זה משנה את פני התמונה?
זה בעצם אומר שלא שומר פתאים ה'?
לא כ"כ הבנתי.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

וכשזה אומר שזו הגדרה הלכתית ולא אמונית, זה משנה את פני התמונה?
זה בעצם אומר שלא שומר פתאים ה'?
לא כ"כ הבנתי.

זה אומר שאת החלק הרגשי של העניין אפשר לנתח בנפרד, אבל ההשלכות של הדיון צריכות להיות מנותקות מהרגש הטבעי, אלא שקולות במאזנים הלכתיות.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ואני מבחינתי השגתי את המטרה שלי בדיון הזה - העלאת המודעות לנושא.
מעכשיו הבמה של כל מי שחושב אחרת, מבחינתי זה נעול.
תודה לכל מי שהשתתף, וענה, יישר כח לכם על כל העלאת המודעות לנושא, התמיכה והעידוד.
תודה לכל מי שפתח כאן דיונים, למרות שזה לא ממש המקום, אבל זה הקפיץ את האשכול, ולפיכך זה שירת את המטרה שלי.
מי שרוצה להמשיך לדון איתי באישי, מוזמן בשמחה.

 

[מלפפון]

זה אומר שאת החלק הרגשי של העניין אפשר לנתח בנפרד, אבל ההשלכות של הדיון צריכות להיות מנותקות מהרגש הטבעי, אלא שקולות במאזנים הלכתיות.

וכתוב בהלכה שאסור לתת פופקורן לילדים?
או שיש ספר שקוראים לו 'מאזניים הלכתיות' ושם זה כתוב?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

וכתוב בהלכה שאסור לתת פופקורן לילדים?
או שיש ספר שקוראים לו 'מאזניים הלכתיות' ושם זה כתוב?

באישי תקבלי תשובה, אני לא ממשיך כאן את הדיון

 

[פיטפוט]

בדיוק לכן אני לא מסכימה להיות מטפלת. כי אין משהו שלא מסוכן, ואי אפשר ללכת לשרותים כשיש 4 תינוקות ששניים מהם ערים ויש להם שמיכה ומוצץ בלול.

לכן אני מגיעה למה שכתב קקטוס, ולמרות שלא השתתפתי בסקר, מאד בא לי לענות על המשפט שמכיל את המילים: שומר פתאים ה'. כן! אנחנו יהודים מאמינים. אין גבול לסכנות. מאיתנו ההורים נדרש לשמור על שלום ילדנו לעשות סורגים ולא לתת דג עם עצמות או דברים שהסיכוי לסיכון הוא מעל 80%. אבל לא להיכנס להיסטריה.
ואני מתלבטת אם פופקורן שייך להגדרת ההיסטריה או לא. רוב המקרים הטרגדיים קרו דווקא להורים אחראים ביותר, והבת שלי נפלה אצל חברה במדרגות מגובה של קומה ולא קרה לה כלום, תודה לה'!! ואחותה נפלה לילה אחד לאחוריה תוך משחק רגוע על הרצפה, ועברו עלינו שניות טראומטיות כשהיא אבדה את הנשימה וכמעט חששנו שאנחנו מאבדים אותה.
יש צורך בשמירה על ילדים, אבל אמונה לא תזיק.
אולי הכיתוב של שומר פתאים ה' נכתב בסקר בציניות, הוקדש להורים חסרי האחריות שנותנים פופקורן לילד, גיוואלד, אבל אני חושבת שהמשפט הזה היפה ביותר שקראתי מעודי.

לא אומרת להתחיל לתת פופקורן, כן אומרת להתחיל להבין שהחיים של הילדים שלנו בידי ה'. לא לפתח חרדות והיסטריה כי ההיבט הרגשי לא פחות חשוב מהחלק הטכני.

שומר פתאים ה' מתכוון לילדים קטנים שה' שומר עליהם כי אין להם דעת לשמור על עצמם.
אבל שמבוגר יתנהג כמו פתי וה' יציל אותו?

 

[בראש מילה]

לכן אני מגיעה למה שכתב קקטוס, ולמרות שלא השתתפתי בסקר, מאד בא לי לענות על המשפט שמכיל את המילים: שומר פתאים ה'. כן! אנחנו יהודים מאמינים. אין גבול לסכנות. מאיתנו ההורים נדרש לשמור על שלום ילדנו לעשות סורגים ולא לתת דג עם עצמות או דברים שהסיכוי לסיכון הוא מעל 80%. אבל לא להיכנס להיסטריה.
ואני מתלבטת אם פופקורן שייך להגדרת ההיסטריה או לא. רוב המקרים הטרגדיים קרו דווקא להורים אחראים ביותר, והבת שלי נפלה אצל חברה במדרגות מגובה של קומה ולא קרה לה כלום, תודה לה'!! ואחותה נפלה לילה אחד לאחוריה תוך משחק רגוע על הרצפה, ועברו עלינו שניות טראומטיות כשהיא אבדה את הנשימה וכמעט חששנו שאנחנו מאבדים אותה.
יש צורך בשמירה על ילדים, אבל אמונה לא תזיק.
אולי הכיתוב של שומר פתאים ה' נכתב בסקר בציניות, הוקדש להורים חסרי האחריות שנותנים פופקורן לילד, גיוואלד, אבל אני חושבת שהמשפט הזה היפה ביותר שקראתי מעודי.

לא אומרת להתחיל לתת פופקורן, כן אומרת להתחיל להבין שהחיים של הילדים שלנו בידי ה'. לא לפתח חרדות והיסטריה כי ההיבט הרגשי לא פחות חשוב מהחלק הטכני.

יש הבדל מאד משמעותי בין לשמור על הילדים מסכנה, לבין להיכנס להיסטריה.
לשמור על הילדים - חובה, מצד "ונשמרתם"!
להיכנס להסטריה? קושי רגשי ונפשי שיש מי שלוקה בו, ויש מי שלא, ומומלץ מאד למי שכן, לנסות ולהתגבר על כך. היסטריה היא לא דבר בריא...

 

[גלבוע]

כל פעם שאני רואה את הכותרת בא לי לענות: נותנים? בטח, מה השאלה!

ככה זה כשמנסחים דברים באופן פרובוקטיבי.

 

[מנחם מלוין]

לגב' בן שימול
מהיכן החילוק שהפסוק מדבר רק על ילדים?
ברור שיש מצבים שבהם המבוגר הוא בגדר פתי,
שהרי כפי שכתב מלפפון יש מצבים שאי אפשר להישמר מפניהם.