פורום סופרות חסום לקהל הרחב

[מרחבית]

נזכרתי במעומעם, שפעם, באחד העידנים הקודמים, סופרת מוכשרת השתתפה בתחרות או באתגר כלשהו. היא זכתה, ואז באו אליה בטענות(!). כי לכותבים/ות מתחילים יותר, אין סיכוי לנצח. אחר כך היא כבר לא השתתפה.
חושבת שזה דיון בפני עצמו: מה בעצם רוצים? שסופרות מוכרות, מוכשרות ובעלות ניסיון רב - תשתתפנה בפורום או לא?
אולי זה מעשיר ומקדם? אולי זה חוסם את המתחילים יותר? זה נושא לדיון. אך אי אפשר לתפוס את החבל בשני קצותיו. צריכים לדעת מה באמת רוצים.
וזה לא קשור לטעמי בעוד אלו פורמים אחרים משתתפות אותן סופרות. כי גם אם מטבע הדברים הן מעלות חומרים שעתידים להתפרסם בפורום סגור אחר - הן עדיין יכולות להיות פעילות גם כאן, אם יקבלו אותן באהדה, ו... בלי קנאה.
אז מה באמת רוצים?

 

[אשר שרבר]

אז מה באמת רוצים?

זאת השאלה, ואם ניקח אותה מהתחלה בלי שפיטה ובלי דעה מוקדמת אני משוכנע שנוכל לדון בה.

לי מבחינתי, כאחד שלא כותב מקצועי ולא כותב לשום מקום. כאן הוא המקום.
כאן אני מקבל גם הכרה וגם פידבק, וכשמישהו מקצועי מעיר לי משהו או מבקר, בונה או מחרב. אני משתמש ומנסה למנף. אין לי מקום אחר, לא לכתוב ובטח לא להתמקצע. כן, אפילו שאני לא מתפרנס מכתיבה. וזה אולי בניגוד לפורומים אחרים שבהם משתתפים בדרך כלל אנשי מקצוע.
לי אין בעיה שהפורום פתוח לקריאה. ואני שמח שרק אנשים שבאמת מעניינת אותם הכתיבה ומבינים בה מגיבים.
לפעמים אני באמת חושב שאם היו כאן עורכים וזה היה חסום לקריאה אצל מי שלא לגמרי בענף, אולי מישהו היה מציע לי לכתוב בעיתון אמיתי אבל אני מיד מיד מוחק את המחשבה הזו.

שוב אני מאוד מעריך את מי שמתקן מגיב או רק מלייק. מאוד מעריך את מי שמעלה לכאן חומרים משובחים, שמגבירים את החשק לכתוב, ומעשירים את הידע.
ובפרט את אלו המקצוענים שכאן. יישר כוחם.

בנוגע למגדרים.
א. לדעתי האישית העירוב של המגדרים בגבולות המותר והרצוי כמובן. חיובי. ולו מהטעם שיש למגדר אחד להוסיף למגדר הדני הן ברגש והן וסגנון, אם יש כאן איזושהי פגיעות של צד אחד כלפי השני חובה לטפל בו בכל חומרת הדין.
ב.כמדומני שברגע שהופרדו הפורומים רוח נכאים ירדה על כותבינו, ומשום מה היתה ירידה בפעילות וחבל לכולם. כמובן שיש לשמור על גבולות הדיון שישארו מקצועיים וחלילה לא אישיים.

כתבתי בלי לסגנן, אבל אנא ונא. גם אם יש ביקורת על כל מה שקורה כאן נא שימרו על כבוד המשתתפים. ועל כבוד הכותבים המוערכים כאן אחד לאחד. שלא יכנס מצב רוח נאכס. כך טבעו של עולם אחר גאות שפל, ובס"ד תבוא הגאות.

 

[אבימי]

טוב, קהילה יקרה.
אני בטוח שיש לכולנו עוד הרבה דברים חכמים לומר על הנושא,
אך אני חושב שנתרכז במה שהקהילה הזאת טובה באמת - בלכתוב ספרות טובה ברוח חיובית ומפרה.
בואו נתכנס לחיתום.

 

[מריומה~]

זאת השאלה, ואם ניקח אותה מהתחלה בלי שפיטה ובלי דעה מוקדמת אני משוכנע שנוכל לדון בה.

לי מבחינתי, כאחד שלא כותב מקצועי ולא כותב לשום מקום. כאן הוא המקום.
כאן אני מקבל גם הכרה וגם פידבק, וכשמישהו מקצועי מעיר לי משהו או מבקר, בונה או מחרב. אני משתמש ומנסה למנף. אין לי מקום אחר, לא לכתוב ובטח לא להתמקצע. כן, אפילו שאני לא מתפרנס מכתיבה. וזה אולי בניגוד לפורומים אחרים שבהם משתתפים בדרך כלל אנשי מקצוע.
לי אין בעיה שהפורום פתוח לקריאה. ואני שמח שרק אנשים שבאמת מעניינת אותם הכתיבה ומבינים בה מגיבים.
לפעמים אני באמת חושב שאם היו כאן עורכים וזה היה חסום לקריאה אצל מי שלא לגמרי בענף, אולי מישהו היה מציע לי לכתוב בעיתון אמיתי אבל אני מיד מיד מוחק את המחשבה הזו.

שוב אני מאוד מעריך את מי שמתקן מגיב או רק מלייק. מאוד מעריך את מי שמעלה לכאן חומרים משובחים, שמגבירים את החשק לכתוב, ומעשירים את הידע.
ובפרט את אלו המקצוענים שכאן. יישר כוחם.

בנוגע למגדרים.
א. לדעתי האישית העירוב של המגדרים בגבולות המותר והרצוי כמובן. חיובי. ולו מהטעם שיש למגדר אחד להוסיף למגדר הדני הן ברגש והן וסגנון, אם יש כאן איזושהי פגיעות של צד אחד כלפי השני חובה לטפל בו בכל חומרת הדין.
ב.כמדומני שברגע שהופרדו הפורומים רוח נכאים ירדה על כותבינו, ומשום מה היתה ירידה בפעילות וחבל לכולם. כמובן שיש לשמור על גבולות הדיון שישארו מקצועיים וחלילה לא אישיים.

כתבתי בלי לסגנן, אבל אנא ונא. גם אם יש ביקורת על כל מה שקורה כאן נא שימרו על כבוד המשתתפים. ועל כבוד הכותבים המוערכים כאן אחד לאחד. שלא יכנס מצב רוח נאכס. כך טבעו של עולם אחר גאות שפל, ובס"ד תבוא הגאות.

ויותר מהכל אם קהילה זו תשמור על היחשפות כללית בכדי חומריה, מיד תקום אחריה קהילה חדשה והטענות והטרוניות ימחזרו את עצמם.
החלוקה הקיימת היא משובחת בעיני ומתכונתה יפה.
אופציה לכותבים לעזור למתנסים, להשביח את עצמם ולגדל עוד.

 

[שב נא הסופר]

טוב, קהילה יקרה.
אני בטוח שיש לכולנו עוד הרבה דברים חכמים לומר על הנושא,
אך אני חושב שנתרכז במה שהקהילה הזאת טובה באמת - בלכתוב ספרות טובה ברוח חיובית ומפרה.
בואו נתכנס לחיתום.

לחיתום דבריי.. ברשותכם!
אני עצמי מרגיש שנכנסתי לתוך משפחה אחת גדולה
וכמו שגם במשפחה חלק מהילדים רבים זה עם זה כך גם כאן
בסוף כולם יסתדרו זה עם זה במוקדם או במאוחר
סוף כל סוף - כל ישראל אחים

 

[אבימי]

זהו, בבקשה.
תודה מקרב לב לכל מי שהשתתף בדיון.
מקווים מאוד שתמשיכו את האנרגיה הזאת לתגובות על קטעי כתיבה אמיתיים.

 

[palm]

מישהו מתמצא בכללי 'מסירת עותקי חינם עבור הספרייה הלאומית'?
עד כמה ה"חוק" הזה מחייב?
האם החוק מחייב גם לפני שכיסיתי הוצאות?
מאיפה ובתור מה הם לוקחים את הבטחון לחייב?

 

[מרחבית]

עד כמה שידוע לי, זו חובה חוקית. לא תלוי כנראה בכיסוי ההוצאות.
(זה גם טוב לכותב בספר).

 

[palm]

זה גם טוב לכותב בספר).

כלומר???

 

[מרחבית]

זה מקום שנמצאים בו כל הספרים לסוגיהם. הציבור שלנו פחות מסתובב שם. עדיין, כשצריכים ספר מסוים - יודעים שיש שם. או כשמעיינים על נושא מסוים - מגיעים לספר. לפעמים מבקשים לקנות אותו. או רשות לצטט ממנו דברים.
הזמינו אצלנו כמה ספרים שלנו לספריה מסוימת, לא חרדית, ושלמו יפה. אם זכור לי נכון, הגיעו אלינו דרך הספריה הלאומית.
לא צריך ליסוע אליהם. שולחים להם שני ספרים בדואר, והם שולחים אישור שקבלו את הספרים.

 

[שב נא הסופר]

מישהו מתמצא בכללי 'מסירת עותקי חינם עבור הספרייה הלאומית'?
עד כמה ה"חוק" הזה מחייב?
האם החוק מחייב גם לפני שכיסיתי הוצאות?
מאיפה ובתור מה הם לוקחים את הבטחון לחייב?

זהו אכן חוק המחייב את המו"ל
אבל איכשהו הם מתגמשים
ספר שכתבתי, הם יצרו אתי קשר לאחר שכבר נגמרו לי כל העותקים חוץ מאחד, והם הסכימו לקבל את עותק דפוס האחד ועותק נוסף דיגיטלי [יותר נכון קובץ pdf].
עדיף לא להתעסק איתם, ובכל אופן זה שווה גם מבחינה פרסומית, כפי שכתבו לעיל.

 

[א-ירושלמית]

בנוגע לפורומים הסגורים, אני רוצה רק לספר משהו קטן.
באחד הפורומים פרסמה מישהי שיר חמוד, במבנה מקורי ומעניין, וקבלה לייקים ותגובות אוהדות בלי סוף. מישהי לא חשבה פעמיים ושלחה במייל 'רק לאחותי ולאמא שלי, הן לא בפורום, ובמילא זה התפרסם בציבור'.
סוף דבר: השיר הזה הגיע לפרסום בעיתונות, לא על ידי הכותבת עצמה.
מיותר לתאר איזו עגמת נפש נגרמה לכותבת.

ועוד סיפור קטנטן: התעורר דיון באחד הפורומים בנוגע לנקודה רגישה. אחת הסופרות רצתה להוכיח את העניין המסויים לעורכת, וציטטה דברים. סוף דבר: הדברים פורסמו כפי שצוטטו. ובשורה תחתונה: אי אפשר לתאר את גודל עגמת הנפש.

עכשיו כבר יותר ברור למה צריך פורומים סגורים לכתיבה? איכשהו, דווקא יצירות כתובות נוטות לנדוד יותר מאחרות לכל מיני כיוונים. אם הדברים יועלו בפורום פתוח לציבור (גם אם זה פתוח רק לצפיה, כמו הפורום הזה) - זו פרצה קוראת לגנב. אפילו אם מישהו אמין ורוצה-לתת-קרדיט יוריד את החומר וישלח שיתוף - לא תמיד יהיה לו למי לתת קרדיט. מה בדיוק הוא יכתוב? ליוצר קוראים 'קוראים-לי-אאא'? נו, באמת, איזה מין שם זה... 'SSSSS'? מפדח לשים שם כזה על יצירה. מה יוצא? שלא תמיד אפשר, אפילו, לתת קרדיט נורמלי.
אז חומרים שלא אכפת שהם נפוצים, כותבות מוכשרות מסכימות לשים פה. אבל חומרים שעומדים להתפרסם בכל במה? חוץ ממה שהם מאבדים את האפקט והחידוש ונדונים מראש לפרסום המוני - הם נמצאים בשלבי הבשלה שונים.
אם תשימו לב בפורומים אחרים (עיצוב, ציור, צילום) - בד"כ מקצוענים לא מעלים חומרים להתייעצות! הם מעלים שיתופים למפרע.


לגבי ההשתתפות האישית שלי, יש לי בקושי 20 שעות ביממה. מישהו גנב לי 4, אין לי זמן!


ולגבי מסירת עותקים, הגם שזה בחינם ומרגיז שיש חוק כזה, לדעתי יש בו גם פן חיובי. מישהו שומר על החומר שלך, יש לך מקור לשחזור, יש לך מקום לדעת שזה שם.
ומי שנתקל בו, מכיר אותך דרכם. סוג של יחצנו"ת מוצלחת יותר מסתם שיווק אגרסיבי. זה שיווק יותר אלגנטי.

 

[palm]

זה שיווק יותר אלגנטי.