פיטוטי ילדים...

[יוצרת כתיבה]

בינתיים זהו!
תוסיפו, זה מעניין

 

[שני זאת אני :)]

יעל בת שלש, על אח שלה שעשה לדעתה מעשה שלא יעשה:
אמא, הוא לא נורמל!

 

[ארבע]

משהו חמוד ששמעתי ממלמד במכינה: ילדים, עכשיו שוב"בים. הילדים הנעלבים: לא נכון, אנחנו ילדים טובים!

 

[ארבע]

מקווה שפריד וקיסנר לא תתבענה את בתי על הזיוף:

וופלה, בייגלה, שוקולד לתת מיד!

 

[מ. י. פרצמן]

"בסמסטר הבא משנים את תכנית הלימודים, אז אני אהיה פחות עסוקה".
"מה זה סמסטר?"
אוהמ. "סמסטר... זה פרק זמן לימודים. זה... כמו 'זמן'!"
חושב, מקמט את מצחו. מגרד בסנטר, בסוף מבריק - "וואלה, הסמסטר לא זז".

 

[יאן]

אדמההה...
ושמייייים...
אני מרגיש גפילטע פיש
(בן השנתיים)

 

[יאן]

ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם

 

[palm]

שובה אלינו בהמון רגליך...

 

[יעל אייזיקוביץ]

בת 4 מספרת: פרעה היה רשע, בתיה הבת שלו היתה צדיקה. מהרהרת בקול: כנראה השם בטעות נתן לאבא רשע בת צדיקה

 

[מרים יעל]

אהרון (בן 3) למד בגן על בית המקדש שנחרב. הוא לקח את פטיש הצעצוע שלו והלך לאבא להציע לו לתקן את בית המקדש ביחד...

 

[מרים יעל]

יעל (4) מאד מפחדת מהרעש של המקדחה של אבא, אז היא מכסה את האוזניים כשאבא משתמש במקדחה. אהרון (3) מאד אוהב את המקדחה של אבא וממש מתרגש כשהוא משתמש בה. לרוע מזלו, הוא חייב לציית ליעל. למה? הוא לא ממש יודע, הוא פשוט עושה כל מה שהיא אומרת לו. לכן, כשהמקדחה פועלת, היא מכסה על האוזניים ומצווה עליו "אהרון, תכסה את האוזניים שלא תפחד" אז אהרון מכסה את האוזניים (ילד צייתן) אבל הוא עדיין נעמד שם קרוב, עם הידיים על האוזניים, ומביט בעיניים נוצצות על המקדחה הרוטטת בידיו של אביו.

 

[מרים יעל]

הצעתי לשלומי (5) לשמוע מוזיקה באוזניות קשת שלי, הוא שם את האוזניות בהתרגשות, ופתאום עצר והביט בי מוטרד: "זה 'לא ילבש'?"

 

[מרים יעל]

יעל (4) שרה לעצמה: "איגלו איגלו איגלו איגלו את ה' בשמחה"

 

[מרים יעל]

זה פחות פטפוט, אבל אחותי רבה כל יום עם הבן שלה שמתעקש להכניס כביסה למכונה בעצמו.
הוא בן שנתיים.

 

[מרים יעל]

אני, מחבקת ומנשקת באגרסיביות את אברהם (4.5)
אני: "אברהם, אתה פשוט יצור חד פעמי!"
אברהם: (מהורהר)
אברהם: "כולנו חדי פעמים."

אני: (מעולפת)

 

[מרים יעל]

רותי (5 וחצי), (בסיום יום כיף בבית של סבתא שלה התרחצה, לבשה פיג'מה וישבה לאכול טוסט עם כוס שוקו חמה): אה... אין כמו החיים הטובים.

 

[מרים יעל]

ועוד שתי פנינים:

יעל (4): שוכבת במיטה ומחכה שיכסו אותה בשמיכה
יעל: נו, תסמחו אותי כבר!

מאיר: (4, במשפחה בת 5 בנים שקיבלה סוף סוף אחות תינוקת קטנה) הגיע לבקר את אמא והתינוקת בבית החולים. הוא בחן אותה בהתפעלות, ואז שאל, קצת מבולבל:
"אמא, היא לא נולדה עם עגילים?"

 

[מרים יעל]

אני, מחבקת ומנשקת באגרסיביות את אברהם (4.5)
אני: "אברהם, אתה פשוט יצור חד פעמי!"
אברהם: (מהורהר)
אברהם: "כולנו חדי פעמים."

אני: (מעולפת)

כשסבא בא לבקר את אברהם בגן לכבוד מסיבה, לאחר הביקור הגננת אמרה לאברהם בהתפעלות: אברהם, לא ידעתי שסבא שלך הוא כזה רב מכובד!
אברהם: (בעיניים בורקות) גם אני לא ידעתי, רק עכשיו אמא שלי אמרה לי!

 

[מרים יעל]

נסענו עם אברהם (5) ברכבל, אבל באמצע הדרך, מעל לתהום די עמוקה, הרכבל נעצר.
אבא: אברהם, למה הרכבל עוצר?
אברהם: בגלל שזו עליה, נגמר לו הכוח. הוא ינוח קצת ואז הוא ימשיך.

תצחקו, אבל הרכבל נח קצת ואז המשיך.

 

[דיו וקסת]

"בר יוחאי נשפכת אשריך"