פיצוח סוד הגרעין האיראני - דמיון ריאלי

[ידידיה חבר]

שלום חברים,

דבר נפל הערב, ולסופרים בעלי דמיון חופשי וסוער זהו אתגר ראשון במעלה. לא אכביר בחידות, ואגלה שכוונתי למה שחשף ראה"מ הערב, על חצי טון (!) מסמכים מקוריים (!) שהוברחו מממלכת האייטולות והמולות השיעית - פרסית, אל תוככי הקריה בבירת (כן! לא ירושלים) הישות הציונית...

אז כמובן ששאלת השאלות היא: איך למען ד' הצליחו פיזית להוציא כמות כל כך גדולה של חומר פיזי מהמקום הארור הזה?!. וזה מלבד שאר השאלות המתבקשות, כמו: 'איך בכלל עלו על זה?!', ו'איך לא חששו לפרסם את המידע הזה, שעלול לעלות לכמה אנשים בחייהם?!' ושאר קושיות כגון דא.

היות ושמתי לב שיש בין שורותינו ביטחוניסטים ראשונים במעלה, ביניהם היודעים לפשפש הדק היטב בקרביה של קורבטה בריטית השוכנת אי שם בים הסיני, והיות והפרטים המלאים לא יחשפו ככל הנראה בשלושים השנים הקרובות, על כן אזרתי כגבר חלצי, ואני מתנדב לגלות את כל סודות התהליך (מקורות: נבואה אשר ניתנה לשכמותי...). כרגע אין בידי אלא פרולוג קצרצר, אשתדל בל"נ מדי פעם להוסיף פרקונים, מקוה שאסיים לפני תום השלושים השנים הקרובות, ולפני שיחשפו הפרטים האמיתיים...

רק אציין, שמרוב הלהיטות לאכול את תפוח האדמה בעודו לוהט, ככל הנראה לא עשיתי עבודה מושלמת, ויתכנו שינויי עריכה בהמשך.

נ.ב. כחדש אני מקוה שהסיפור בהמשכים הוא צעד אתי וקונבנציונאלי, אם לא - אני מתנצל מראש, ואקבל כל ביקורת והוראה מגבוה.

פרולוגון​

05/02/2011


מטה המוסד, תל אביב




את הדממה ששררה בחדר ניתן היה לחתוך בסכין. דומה שגם זבוב על הקיר, לו היה שולט בחמש שפות על בוריין, לא היה ביכולתו לנחש את משמעותן של שלל מילות הקוד והמושגים ה'פנים מוסדיים' שעמדו להתעופף בחלל החדר.


עובדי המוסד, או ה'משרד' כפי שנוהגים לכנותו עובדיו, התלוצצו תמיד שהמקום הציבורי היחיד במדינת ישראל בו מותר לעשן, הם חדרי הישיבות במטה המוסד. ואכן, ענן קשור היה תדיר באוהליהם של שוכני המטה. הסיבה לכך לא הייתה מקרית, והיא הלחץ התדיר בו שרויים אלו הנמצאים בחזית האחורית של ההגנה על יושבי הארץ. אלא שהפעם זה היה הפוך. לא שלא היתמר העשן, שכן הוא היתמר כדרכו, אלא שבשונה מתמיד לא הלחץ הוא שאפיין את האווירה אלא תחושת עליונות וסיפוק.


את הישיבה פתח ראש אגף המבצעים – גיא ברי, המוזכר בתקשורת לעיתים נדירות תחת השם אפוף החשאיות 'ג.', בספק הודעה ספק הכרזה: 'האוצר הוכן והושלם'. רחש החל מתפשט בחדר, אך נקטע עד מהרה כשהשלים גיא את המשפט בקולו המתכתי 'מרעום חם'.


הוא העביר את רשות הדיבור ל'ראש', שפתח את השיח והדיונים. 'הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן הערב, היא בכדי לדון על הכרזתו של גיא, אותה למדתם בימים האחרונים מהחומר שהועבר לכם, ולהחליט האם להפעיל את 'מרעום' עכשיו, ובכך להשיג הישגים אסטרטגיים לא מבוטלים, או להמתין אתו ליום הדין, כאשר לבינתיים הוא יתפתח וישריש. דעתכם בבקשה'.


קולות ומשפטים מלאו את חלל החדר, כשפתגמים נדושים עד לנמנום כמו 'עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ' ודומותיה גם הם נמנו על הקולות, עד הרגע בו היסה ה'ראש' את הנוכחים, וביקש הצבעה. 'עכשיו', הכריז - שבע אצבעות הונפו. 'המתנה' הכריז שוב - תשע אצבעות אחרות הונפו הפעם. 'המתנה', סיכם ה'ראש', והוסיף 'שאלות בבקשה'.


ראשון השואלים, היה טל גרין ('ט.', להזכירכם), 'את מי אנחנו מעדכנים על 'מרעום?'.


ה'ראש' השיב. 'את ראה"מ, שר הביטחון, והרמטכ"ל, כמובן. בעוד מספר ימים נגבש את החומר על 'מרעום' בצורה מסודרת, ואז יתכן ונביא אותו בפני כל חברי הקבינט הביטחוני. ועדת המשנה הסגורה של ועדת חו"ב (חוץ וביטחון), תסתפק בהודעה לאקונית על 'הישג מודיעיני חסר תקדים למוסד', ותו לא'.


'אף עצם לא לתקשורת', אמר ה'ראש', בפנותו אל משה ביטון ראש אגף התקשורת, והורה למזכירתו 'תביאי את השמפניות'.


קול שקשוק הכוסיות המושקות זו אל זו החליף עד מהרה את בלילי הקולות, כשלאחר מכן החלו הנוכחים לעזוב את אולם הישיבות.


'זה עוד יפעל לנו גדולות ונצורות, אני אומר לך', אמר ה'ראש' לסגנו שישב לימינו, ויצא מהחדר אל עבר משרדו.

 

[ידידיה חבר]

ספוילר הפוך קטן: מי שחשב שמ'מרעום' זה הארכיון האיראני שנחשף - טעה! (וגם לא שם לב לפרטים).

 

[יוסף שטיין]

יפה ונחמד.
עדיין מידי עמוק, וחסר מידע, בשביל למשוך את הקוראים לקבל צימאון.
צריך להתנתק מהווי המוסד ואיפות הסוד ולשפוך יותר חומר.
בהצלחה גדולה.
ניכר כשרון גדול.
פתיחה טובה ויסודית מאוד.

 

[נריה מגן]

אם אפשר, להבא נא להשאיר את הגופן הרגיל. הגודל של הגופן פשוט לא מאפשר קריאה נורמלית.

בלי קשר, נראה מסקרן ומעניין, ומכו שכתב @יוסף שטיין 'פתיחה טובה ויסודית מאוד'.

 

[עדיאל]

מסקרן ומתחיל
מרעום זה השם של איש הקשר האיראני, כנראה, לא?
יש משהו במה שיוסף שטין אומר, טרם החילונו להימתח, וכבר נפתחו השמפניות.

 

[ידידיה חבר]

מסקרן ומתחיל
מרעום זה השם של איש הקשר האיראני, כנראה, לא?
יש משהו במה שיוסף שטין אומר, טרם החילונו להימתח, וכבר נפתחו השמפניות.

איך שתקרא לזה. ישראל הרשמית שומרת על מדיניות העמימות.

ת'אמת, שהספקתי קצת להתחרט על הסיפור הזה, זה צריך להיות חמישים פרקים, ועבודה בלי סוף. קיויתי שהאשכול הזה יעלם אי שם בסופי הטורים.

נו, אם חאשובער'ס כמוך מתעניינים בזה, אעשה בל"נ מאמץ שבוע הבא להעלות קטע. רק שזה כמובן לא יהיה באורך של פרק רגיל, למה אני פרייאר, אבל לא לגמרי.

 

[ידידיה חבר]

כפי שכתבתי, קצת היה מוגזם מצידי לכתוב ספר שלם ועוד רק על סמך תשלום של @גדי ישראלי , אבל מכיון שהיה מי שהתעניינו במעשייה הלז, השתדלתי לא לחלות פניהם ריקם, והנה הקטעון הבא (ויכונה פרק א', למרות שגם אם הסאגה הזו תימשך, היא לא אמורה להיראות בכלל כמו כל ספר או סיפור בהמשכים):

אם חשדנות היא הערך הגבוה ביותר בסולם הערכים של משמרות המהפכה, הרי שפרמארז נאדימי ראוי לתואר החייל המובחר ביותר במשמרות.

אז נכון, הוא לא חייל, אלא ליתר דיוק פקיד, בגלל שתפקידו הבכיר כראש סניף הבאסיג' בכאראג' הסמוכה לטהראן אינו נחשב לצבאי. אבל למעשה הוא משמש את המולדת, כולל מההיבט הצבאי, לא פחות מאשר חייל נאמן במשמרות המחומש מכף רגל ועד ראש.

קצת רקע: הבאסיג', הוא ארגון צבאי למחצה, המשמש ככוח גיבוי למשמרות המהפכה, ובין שורותיו נמנים כאלו שלא יכלו להתגייס באופן סדיר למשמרות, בגלל גילם, מגדרם, או סיבות אחרות. תפקידו של הבאסיג' הוא להיות כוח עזר למשמרות המהפכה במקרי חירום, ובימים כתקנם הוא משמש במגוון עיסוקים פוליטיים ואזרחים, כגון: שמירה על הסדר הציבורי, אכיפת האיסלאם ומנהגיו, שירותים חברתיים שונים, ועוד.

תפקיד נוסף אותו ממלא הבאסיג', ועבור פרמארז נאדימי ה'נוסף' לא היה אלא העיקר, הוא חינוך האוכלוסייה ברוח המהפכה, והקמת תנועות וארגונים חברתיים בעיקר בקרב בני הנוער, שאלו ימלאו את השיח והאווירה ברוח המהפכה, ויחנכו דור של חומייניסטים אדוקים.

לתפקיד זה היה 'נוסף' נוסף, שאף הוא היה עיקר לעומת ה'נוסף' העיקרי, והוא גיוס הטובים מבין האספסוף להיות מי שימשיך ויעצים את כוחות העילית של משמרות המהפכה. פרמארז נתברך בעיניים חדות במיוחד, כאלו היודעות לקרוא את הניצב למולו ברגע קט, מה שהפך אותו בנוסף לדבקות הפנאטית שלו ברוחה של המהפכה לגייס הטוב ביותר בשורותיה של המהפכה.

למעשה הלויאליות הפנאטית של פרמארז, בצירוף עיניו החדות, הם שהיו בעוכריו שלא להתקדם במעלה דרגות המשמרות. הסחורה האנושית אותה סיפק, לא הותירה לממונים עליו כל חשק לקדמו לכל תפקיד אחר, בדיוק מאותה הסיבה שלא שוחטים תרנגולת המטילה ביצי זהב. לא היה זה סוד כלל שלעלות במעלה סולם ההירארכיה במשמרות, אין די להימנות על העדה והמשפחה הנכונה, אלא צריך גם מישהו מלמעלה שידאג לכך, ולכן מומלץ מאד להיות בן חסותו של פרמארז נאדימי, שמלבד קשריו יצא לו גם שם של בררן וחשדן ממדרגה ראשונה, כזה שהסחורה שלה היא המעולה ביותר.