התייעצות פלאפון כשר

  • הוסף לסימניות
  • #2
למה חוסר זמינות?
בגל לההודעות?

בכל מקרה תלוי מה הצורך, ומה המצב חוץ מהטלפון..

למשל. מחשב בבית או בעבודה?
מיילים וואטסאפים?

בכל מקרה אני עם מחשב בעבודה וגם טאבלט שרוב הזמן נשאר בעבודה, ולא לוקח אותו הביתה, אז יש זמינות חלקית, וזה ממש כיף

ועלי מכשיר כשר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היי,
אני מאוד רוצה להחליף את הטלפון הלא כשר שלי בכשר,
אשמח אם יש כאן כאלו שעשו את זה ומוכנים לספר איך עבר עליהם התהליך,
ואיך הסתדרתם עם החוסר זמינות הקבועה...
ועוד...


תודה מראש!!
אשריכם ישראל
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכנסתי לאשכול רק לכתוב על -
עצם המחשבה להחליף פלאפון הוא דבר מצוין ומבורך ובפרט אם תחליפו
אשריכם שירבו כמותכם

והכל תלוי בהרגל יום יומיים יהיה לכם קשה אבל אחרי זה יהיה קל. וכך בכל דבר בחיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
היי,
אני מאוד רוצה להחליף את הטלפון הלא כשר שלי בכשר,
אשמח אם יש כאן כאלו שעשו את זה ומוכנים לספר איך עבר עליהם התהליך,
ואיך הסתדרתם עם החוסר זמינות הקבועה...
ועוד...


תודה מראש!!
כל הכבוד!
אני ממש מצדיעה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אשריכם!!!
אחרי תקופה קצרה, כשמבינים ורואים כמה החיים השתנו לטובה, כבר אין ניסיון לחזור אחורה. מקבלים משפחה חדשה במלוא מובן המילה, עם הרבה רוגע ומשמעות.
חשוב מאוד ליידע את החברים מראש על השינוי ולהבהיר שזו החלטה סופית ובלתי ניתנת לשינוי, כך שבמקום לנסות לשכנע להישאר, הם יוכלו לפרגן, לתמוך, ולתת את הגב שאתם צריכים.
כל הכבוד לכם על האומץ, ויהי רצון שירבו כמותכם בישראל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
היי , ואשרייך
אני עברתי מלא כשר לכשר
ועשיתי בהדרגה
קודם הכנסתי כשר הביתה , יחד עם השני
לאט לאט התחלתי להעביר מספרים לכשר ולדבר בטלפון רק ממנו
עד שאחרי כמה שבועות ניתקתי לגמרי (והכנסתי נטפרי למחשב בבית , אני מאוד מחוברת לדיגיטל ומה שאפשר לעשות דיגיטלי ופשוט -אעדיף..)
הייתי צריכה למלא את החסר , אז אני שומעת עד היום פודקאסטים וכאלו
לפעמים זה מתסכל ,בהחלט ...
אבל זה שווה את זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
היי , ואשרייך
אני עברתי מלא כשר לכשר
ועשיתי בהדרגה
קודם הכנסתי כשר הביתה , יחד עם השני
לאט לאט התחלתי להעביר מספרים לכשר ולדבר בטלפון רק ממנו
עד שאחרי כמה שבועות ניתקתי לגמרי (והכנסתי נטפרי למחשב בבית , אני מאוד מחוברת לדיגיטל ומה שאפשר לעשות דיגיטלי ופשוט -אעדיף..)
הייתי צריכה למלא את החסר , אז אני שומעת עד היום פודקאסטים וכאלו
לפעמים זה מתסכל ,בהחלט ...
אבל זה שווה את זה
זה הפחד שלי מה אני יעשה בלי הטלפון,
אבל מצד שני אני רואה התמכרות כבר אצל הילדים שלי שהם ממש קטנים- וזה מאוד מפריע לי!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לעת עתה אחרי התיעצות החלטתי שאני בעז"ה יחליף בהדרגה,
ובינתיים להוסיף סינון לפלא',
אשמח להמלצות על רימון/ נתיב על פלאפון מה יותר נוח,
או על סינונים פחות מוכרים...
יש לי רימון במחשב אבל נראה לי זה שונה בפלאפונים.
ואם אפשר בבקשה בלי הטפה / מוסר עד כמה זה גרוע טלפון לא מסונן אני לצערי יודעת טוב מאוד.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
הסינונים מובילים בפלאפונים הם
נתיב, הדרן, עסקן
כמו כן יש נטספארק ונטסמארט שאין להם כשרות על הסינון והוא באמצ קצת פחות טוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כל צעד והחלטה מתחילים בעצם החשיבה.
בתחילה קניתי גם מכשיר כשר ועברתי לטאבלט.
לאט לאט העברתי מה שיכולתי למחשב, ומצאתי דברים אחרים לעשות.
יש קושי עם זמינות של שירותים דיגיטליים וידע זמין, ועם כלים ששימשו אותי לעבודה ולניהול זמן, מצד שני כמעט לכל דבר יש תחליף וזה כמובן מפנה במקביל הרבה זמן.
יש גם קושי עם תחושה מזוייפת של 'ריקנות' שאין מה לעשות, ב"ה התחלתי ללמוד הרבה יותר תורה ולקרוא ספרים.

בהצלחה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לעת עתה אחרי התיעצות החלטתי שאני בעז"ה יחליף בהדרגה,
ובינתיים להוסיף סינון לפלא',
אשמח להמלצות על רימון/ נתיב על פלאפון מה יותר נוח,
או על סינונים פחות מוכרים...
יש לי רימון במחשב אבל נראה לי זה שונה בפלאפונים.
ואם אפשר בבקשה בלי הטפה / מוסר עד כמה זה גרוע טלפון לא מסונן אני לצערי יודעת טוב מאוד.
אני גם ממליץ להתחיל בהדרגה, כל זמן שהמטרה הסופית מול העיניים.
אישית עברתי לנתיב לפני כ 8 שנים בערך.. :rolleyes:
וזה עשה את העבודה...
כלומר: גרם לי להתפחלץ מהטלפון עד שאחרי שנה הגעתי למסקנה - או לחזור או לשבור לו את העצמות..
ב"ה בשלב הזה הצלחתי להתנתק סופית, ופרשתי לכשר ב"ה.
ב-ה-צ-ל-ח-ה ר-ב-ה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

כולנו רוצים פלאפון כשר שעולה 700 שקל ומחזיק 5 שנים. (ולא, נגיד, חצי שנה).

לצערי, אין סיכוי שהרב
@קבר רחל ושות' יצליח.
כל השורות הבאות על דעתי בבלד, ללא אינטרסים, ובלי ידע מיוחד בתחום. אוקיי?

אין לי ספק שהיבואנים הכשרים ושות' עושים כל מאמץ לייצר דברים טובים - בהצלחה חלקית.

אין שום היתכנות כלכלית שסמסונג תייצר היום 2026 מכשיר ייעודי עבור קבוצת אוכלוסיה של 100,000 איש.
להערכתי הסיבה שפעם כן היה, בגלל שחברות הסלולר עצמן (סלקום ושאר הגנבים) פנו לסמסונג וביקשו מכשיר כזה.
זה משהו אחר, נכון? חברה שעובדת איתך וקונה ממך מאות אלפי מכשירים בשנה - זה היה מצב דאז, אני אותה כלקוח, היינו קונים מכשיר סלולר *רק* דרך סלקום/אורנג'/פלאפון. זה נתן להם כוח מיקוח. ברור שהיה לשלושת הנ"ל מילה וחצי אצל סמסונג.

הלאה;
ואת סמסונג עניין לבנות מכשיר כזה כי המאמץ היה קטנטן. הם מכרו אז כל הזמן מכשירים דומים - לכן עשו כמה שינויים; הטביעו חותמת וזהו.

אבל היום, סמסונג למשל עסוקה עם סמארטפונים, אין לה עניין לקחת פלח שוק מצומצם של מכשיר "טיפש" עם מערכת הפעלה "טיפשה", ואז לעשות אותו עוד יותר טיפש - בלי מצלמה ונגן וכו'.
ועוד למה? כי איש עסקים מרשים מאוד מישראל אומר שיקנה 100,000 כאלו? נגיד.
יש לי אתר בו מוצגים ספריי, אבל אין רכישות בכלל.

האתר עולה לי כסף מידי חודש (בניגוד להתחלה בה הוא היה ללא תשלום דרך משרד לפיתוח הנגב והגליל).
חשבתי שכדאי לסגור אותו ולמכור את ספרי כמו סופרים אחרים - העברה בנקאית ודרך המייל או הטלפון.

האם עדיף להשאיר את האתר כי יש ערך לו כלשהו מלבד מכירות או כדאי לסגור את האתר?


ומאמר שכתבתי על הנכונות לספר על כשלונות:



בספר המאמרים החדש שלי, גיבור הסיפור, כתבתי הרבה על הכישלונות שלי.
ביניהם: שאין קונים לספר החדש שלי "סדר הפוך" ( זה ממשיך גם עכשיו, ואין רוכשים גם לספרון הילדים דובי שיר והכתר האמיתי או לספר גיבור הסיפור)
גם במאמרים הנוכחים, שאני כותבת פה ושם, שאולי יהיו בסיס לספר הבא בסדרה, אני כותבת על חסרונות שלי על אכזבות וכדו', ושאלתי את עצמי איך אני מסוגלת לכתוב על כשלונות, ככה באופן גלוי.

התשובה שעניתי לעצמי:
1. כי אני לא מאמינה בהצלחה כשהיא דרמטית
2. אני רוצה להעביר מסרים
תשובה כנה יותר: כי אני כבר הצלחתי, ברוך ה'.
אני לא רואה את עצמי לפני 5 שנים, לפני שספרי הראשון יצא לאור ונמכר בחנויות, כותבת בעליזות כה רבה על כישלונות וגם חשה יציבות רגשית בעקבות כישלונות ומצליחה להתמיד בעשיה למרות הכל, אני חושבת שהמסע הזה, בו עברו עלי קצת רגעי סיפוק ותהילה, במהלך ספריי הראשונים, נתן לי את היכולת לכתוב לספר ולחוות את כשלונותיי כאילו היו הצלחות.

אני חושבת שאני מבינה כיום הרבה דברים שלא הבנתי בעבר, והמרכזי שבהם הוא שלא חובה להצליח.
לא צריך להצליח.

לפני זמן מה קראתי פוסט של מישהי שכותבת שסבא שלה היה אומן. יש בבית שלו איורים שעיצב על הקירות, הסבא הלך לעולמו ורוצים להרוס את הבית יחד עם האומנות הנדירה.
הסבא לא קיבל הכרה מימיו וכעת האיורים ייעלמו.
הרגשתי אז תחושת פספוס אדירה.
כמה חבל שאומן לא קיבל הכרה, כה חבל שיצירותיו, עליהן עבד שעות וימים, יעלמו.

כיום אני מבינה שזה לא חבל בכלל.
זה בסדר.
העיקר העשיה וההשתדלות.

אומן לא חייב לקבל הכרה, זה נחמד עבור העולם סביבו שיזכו להכיר אומנות חדשה, אבל הוא לעצמו שלם לחלוטין גם בלי שיכירו אותו.
לדעתי החשיבה הזו מחזירה לאדם את העצמאות.
לא, אתה לא זקוק שיקראו אותך, שיהנו מיצירותיך, שיכירו בך.
האדם לא זקוק שיכירו בו, כי הכרה זה דבר חיצוני וקשור במכירים ולא במי שמכירים בו.
אתה מתנדב, אתה משתדל.

אין ערך בפידבק של העולם כלפיך, כי היית ונשארת אותו אדם, והערך היחיד זו העבודה העצמית שלך מול המידות שלך, זו המודעות העצמית, הקבלה העצמית, החיים שאתה בונה לעצמך, האמונה והביטחון בה' הטוב והמיטיב, אהבת הזולת ואהבת הבריאה, הקשבה, התקדמות, ועוד נכסים שהופכים אותך למי שאתה באמת.

זה אומר להיות מאוד קשוב לעצמך ואכפתי כלפיך עם חמלה ואהבה עצמית.

הפעולות האחרות, של לשווק את עצמך, את היכולות שלך, הם דברים חיצוניים לחלוטין, אינן מגדירות אותך אלא הן חלק ממאמץ קולקטיבי שלך ושל אנשים אחרים אכפתיים לתרום למען עולם טוב יותר.

לסיכום, עבודת האדם מול עצמו היא עבודה אינסופית, אדירה ומתגמלת מאוד.

כשאדם מבין שהוא והסביבה בעלי ערך זהה וקבוע שלא יכול להשתנות, הוא מתחיל להתרכז בעצמו במקום להתרכז בסביבה, הוא בונה את עצמו האמיתי, יתכן שבמהלך הבניה העצמית הזו הוא יבחין שיש לו ייעוד להשפיע הלאה, ויתכן שהוא ימצא ייעוד אחר מקסים לא פחות.
אבל הוא ילמד להיות קשוב לעצמו ולאינטרסים שלו (אם הוא יהודי מאמין האינטרסים שלו הם שה' ימלוך על העולם).

הוא ילמד להיות 'הוא' וזו מתנה של עצמו לעצמו, מתנה שלא יכולה להגמר לעולם.
מה שאני כותבת כאן זו רק תיאוריה, ונדרשת עבודה רבה להפנים ולחיות את זה באמת.
אבל גם תיאוריה זו התחלה נפלאה.
ישנה קבוצה שקטה, או אולי רועשת מדי, שמשום מה חומקת מביקורת ציבורית נוקבת. אלו הם אותם כוננים צעירים, חדורי מוטיבציה אמנם, אך כאלו שנראה כי התמכרו לאקשן ול"נייעס" הרבה לפני שהפנימו את ערך הצלת החיים.
הם מגיעים לזירה, ובעוד היד האחת אמורה להגיש עזרה, היד השנייה כבר שלופה עם המכשיר הנייד. המצלמה נכנסת לתוך חדרי השינה, מתעדת חדרי שירותים, חריצי דלתות ורגעים אינטימיים של חרדה. ידם קלה על המקלדת, והם ממהרים לחרוץ דין בטרם התבררו העובדות.

בתוך שניות, הרשתות החברתיות מתמלאות בתיאורים גרפיים ומבהילים: "חומרים מסוכנים", "שריפה דלקה בתוך הדירה", "ילדים מורעלים". הכל רץ, הכל ויראלי. האירוע הופך למפגן יחסי ציבור על גבם של הורים מבועתים, תינוקות חסרי ישע ומטפלות אובדות עצות.
אותו בחור פוחז, המבקש להיות "הראשון שדיווח", אינו מבין את המשמעות הקשה של חריצת הדין המוקדמת. התיקון שאחרי הוא כמעט בלתי אפשרי. לנסות להסביר בדיעבד שלא מדובר ברעל או במחדל, אלא אולי בטרגדיה של "מוות בעריסה" או אירוע רפואי אחר, זהו קרב אבוד מראש מול הדהד השמועה הראשונה.

מי ייתן את הדין על הטראומה המיותרת? מי יפצה את עשרות הילדים וההורים שכלל לא היו קשורים לאירוע המבודד, אך נסחפו למערבולת של בהלה, פינויים דחופים לבתי חולים וחרדה קיומית רק בגלל שמישהו קבע "מסמרות" בשטח ללא בדיקה?

מעבר לנזק הישיר, יש כאן חילול השם נורא שנגרם בעקבות הדיווחים הפזיזים הללו. כאשר שמועות חסרות בסיס נפוצות לכל עבר, המגזר החרדי כולו מוצג כ"חסר אחריות", כמי שמזלזל בחיי אדם או פועל בחובבנות. ההאשמות המיותרות הללו צובעות קהילה שלמה בצבעים שליליים, בשעה שהמציאות בשטח לרוב הפוכה לחלוטין. במקום לראות מלאכים בלבן העוסקים במלאכת קודש בצניעות, הציבור נחשף למחזה של רדיפת רייטינג זולה, ומשלם על כך במטבע של הכפשה קולקטיבית.

ההצעה המתבקשת, כונן שמגיע לזירת אירוע – הטלפון שלו חייב להישאר בכיס. חל איסור מוחלט על צילום, הפצת שמועות או דיווחים לא רשמיים. לו היינו מאמצים את קוד האתיקה הבסיסי הזה, כמה עוגמת נפש הייתה נחסכת? כמה אנשים היו ישנים בלילה רגוע יותר?, ואולי גם המטפלות האומללות היו זוכות ליחס הוגן יותר.
מוטב לנו לאמץ את השתיקה והמקצועיות על פני ה"לייק" המהיר. כי בנפשנו הדבר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה