הנושאים החמים
- פותח הנושא שלום100
- פורסם בתאריך
- הוסף לסימניות
- #2
נא לעיין בוויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/פסנתר
https://he.wikipedia.org/wiki/פסנתר
אלישבע אבר
מנהלת קהילת מוזיקה. סאונד. והפקות במה
מנהל
מנוי פרימיום
סאונד והפקות אולפן
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
•
- הוסף לסימניות
- #3
בבקשה--
- הוסף לסימניות
- #4
אלו תמונות של פסנתר כנף.
בפסנתר רגיל המיתרים עומדים לגובה, ולקלידים מחוברים פטישים הנוקשים על המיתרים. (יש כמובן קפיץ, ולבד שעוצר את הצליל וכו' צריך לראות בעיניים.
אחת החוויות אצלנו בערב פסח כשמנקים את הפסנתר, זה לנגן שהמכסה הקדמי פתוח. כך רואים את כל הפטישים קופצים לפי הפריטה על הקלידים.
בפסנתר רגיל המיתרים עומדים לגובה, ולקלידים מחוברים פטישים הנוקשים על המיתרים. (יש כמובן קפיץ, ולבד שעוצר את הצליל וכו' צריך לראות בעיניים.
אחת החוויות אצלנו בערב פסח כשמנקים את הפסנתר, זה לנגן שהמכסה הקדמי פתוח. כך רואים את כל הפטישים קופצים לפי הפריטה על הקלידים.
- הוסף לסימניות
- #8
באדיבות ויקיפדיה
פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה-18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד הנבל והעוגב, ומתפרש על יותר משבע אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים עד לה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל-9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל-97 קלידים.
במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 יצרנים
2 מקומו של הפסנתר במוזיקה
3 איכות הפסנתר
3.1 אבחון מכני של הפסנתר
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים
היסטוריה:
הפסנתר הומצא על ידי ברתולומיאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו-פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש-חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה. ניתן לנגן חזק יותר וחלש יותר במנגינות שונות ומגוונות. ברוב היצירות הביטויים פיאנו ופורטה כתובים כ-p פיאנו וכ-f שזה פורטה.
בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).
הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה - הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא העוגב שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים.
במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי העור המעובד החליפו פטישים מצופים בד לבד דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר דוושות. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית, שלחיצה עליה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. ברוב פסנתרי הקיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אולם בדוושה זו לא נוהגים להשתמש בהופעה מול קהל, בגלל הצליל הסגור, המעומעם והמופנם. קיימים גם פסנתרי כנף בעלי דוושה נוספת, אמצעית. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.
עם המעבר למסגרת פלדה (בשנת 1820 לפסנתר כנף וב -1825 לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר להנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה-18 שצלילם היה קטן בהרבה. יש לזכור כי הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.
מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל (מבין הגבוהים) יש שלושה מיתרים (זהים), שעליהם הפטיש מכה, לצלילים הבינוניים יש שני מיתרים, ואילו לצלילים הנמוכים ביותר יש מיתר אחד, כי צלילם חזק יותר. כך נוצר יותר איזון בעוצמה בין הצלילים הנמוכים והגבוהים.
יצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב תכונותיו הייחודייות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים בגרמניה, ובצ'כיה. פסנתרים באיכות גבוהה מיוצרים גם במזרח הרחוק ובאוסטרליה.
במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway & Sons, Bechstein, Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם באיטליה מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של סטרדיווריוס, הוקם על ידי מהנדס ופסנתרן: פאולו פאציולי (Fazioli).
במקביל לירידה המתמשכת בביקוש לפסנתרים, שתי מלחמות העולם פגעו קשות ביצרני הפסנתרים הגרמנים שהוזכרו לעיל, שאף אחד מהם איננו עוד בבעלות גרמנית. סיפורו של מפעל בכשטיין טיפוסי: עקב הקשרים ההדוקים בין בעלת המפעל, הלנה בכשטיין לאדולף היטלר, הועבר המפעל לידי הממשלה הגרמנית במסגרת תהליך של נאציפיקציה. צליל הבכשטיין המקורי אבד עם חורבן המפעל במהלך המלחמה. פסנתרי בכשטיין עדיין מיוצרים כיום, אך החברה נרכשה לאחרונה על ידי סאמיק, החברה הדרום קוריאנית המייצרת פסנתרים זולים בייצור המוני. לשם הוזלת המחיר, מיוצרים הפסנתרים במפעל חדש מתוך שיתוף פעולה עם יצרני פסנתרים צ'כים.
מקומו של הפסנתר במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסנתר משתתף בסוגי מוזיקה רבים מאוד. בין השאר לוקח הפסנתר חלק חשוב מאוד במוזיקה הקלאסית. רוב המלחינים הגדולים של התקופה הקלאסית, כגון מוצרט ובטהובן ניגנו בפסנתר, וכתבו עבורו. בתקופה הרומנטית: פרדריק שופן, רוברט שומאן, פרנץ ליסט, יוהנס ברהמס, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ופליקס מנדלסון-ברתולדי. עם הזמן, היצירות לפסנתר נהיו יותר ויותר מסובכות, ואפשר לראות את היצירות האלה אצל ליסט בעיקר, ועוד מלחינים לפסנתר בתקופה מאוחרת יותר. בנוסף, הפסנתר גם משמש כלי עזר למלחינים רבים, ומקל עליהם את ההלחנה; היות שבפסנתר ניתן לנגן צלילים רבים בו זמנית, מלחין הכותב לתזמורת, יכול לנגן חלק ניכר מן התזמור באמצעות מקלדת הפסנתר, וכך לדמות את התוצאה הסופית. עקב כך, מלחינים רבים נעזרים בפסנתר בכתיבתם, ורבות היצירות שנכתבו במקור לפסנתר או עובדו לנגינה בו לאחר מכן.
במאה העשרים השתלב הפסנתר גם במוזיקה הקלה. בג'אז מספק הפסנתר בדרך כלל את ההרמוניה, ככלי מלווה, וכסולן. בהרכבים מסוימים, כמו למשל שלישיית ג'אז, משמש הפסנתר ככלי מוביל. פסנתרנים מפורסמים בג'אז הם ריי צ'ארלס, נינה סימון, ביל אוונס, ת'לוניוס מונק, בובי טימונס, הרבי הנקוק, וינטון קלי, קית' ג'ארט ובאד פאוול. כמו כן, משתמשים בפסנתר גם בפופ, ברוק, בקאנטרי, ובמוזיקה אפרו-אמריקנית כמו בלוז.
איכות הפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו - מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה.[1]
צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים - החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך יש לזכור כי גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בניה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ-1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ-1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף יש לזכור שמימד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר שאורכו אינו רב (פחות מכ-1.55 מטר) יתקשה לעתים קרובות להפיק צליל עשיר. עם זאת, יש לסייג דברים אלה שכן ניתן למצוא פסנתרים בעלי צליל קטן יחסית אך מעניין מתחת לאורך זה. אורכו האידאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הינו כ-1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי.
אבחון מכני של הפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת לאבחן את מצבו המכני של הפסנתר יש להיעזר בדרך כלל בספרי הדרכה ו/או במומחה. באופן דומה, את גילו של פסנתר ניתן לאבחן באמצעות השוואת מספר השלדה של הפסנתר, המופיע בדרך כלל על לוח התהודה סמוך לפתחו העליון של הפסנתר העומד או סמוך לקלידים בפסנתר כנף. מאחר שיצרנים נוטים למספר את כל סוגי הפסנתרים המיוצרים במפעלם במספור עוקב, ניתן באמצעות מדריך מתאים (המכונה לעתים 'אטלס') לגלות מה גילו של הפסנתר. בפסנתרים מודרניים המצוידים בפטישים מסוג 'רנר' ניתן להבחין בתאריך הייצור המדויק של הפטישים המוטבע על הפטיש הסמוך לזה עליו מוטבע שם החברה. בדיקה ויזואלית של המנגנון יכולה ללמד רבות על מצבו של הפסנתר, ככל שהדבר נוגע לצבעם של החלקים ואחידותם. המכניקה, כלומר מנגנון הפסנתר, היא לבו של הפסנתר. בהיעדרה של מכניקה טובה ייתכן והפסנתר יפיק צלילים עשירים, אך פסנתרנים יתקשו בנגינה עליו. הבעיות העיקריות הנובעות ממכניקה לקויה הן מגע קל או קשה מדי (שני ליקויים אלה ניתנים לתיקון במקרים מסוימים, אך כרוכים בהשקעה כספית) והעדר החזרה טובה של הקלידים (גם כאן ניתן במקרים רבים לתקן את הליקוי).
פסנתר מתוחזק היטב, אשר עבר כיוון מדי כשנה (או יותר) טוב במידה ניכרת מפסנתר חדש יותר, מאותה תוצרת, שלא תוחזק כראוי.
מזיקים העלולים לפגוע בפסנתר הם עש, עכבר ותולעת עץ. נגד העש נהגו בעבר לשים בפסנתרים נפטלין, אך הנפטלין פולט לחות ולכן יכול לגרום לחלודה או לפגוע בפעולה המכנית של המנגנון. כתחליף ניתן להשתמש בעץ ארז, נייר מיוחד הדוחה עש או חומרים ריחניים אחרים הדוחים את המזיקים (פלפל שחור, רוזמרין ועוד). כמו כן, מקובל ששימוש תדיר בפסנתר, בדיקה וביקורת תקופתית של מכוון פסנתרים מספקים הגנה טובה מפני מזיקים.
פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה-18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד הנבל והעוגב, ומתפרש על יותר משבע אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים עד לה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל-9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל-97 קלידים.
במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 יצרנים
2 מקומו של הפסנתר במוזיקה
3 איכות הפסנתר
3.1 אבחון מכני של הפסנתר
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים
היסטוריה:
הפסנתר הומצא על ידי ברתולומיאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו-פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש-חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה. ניתן לנגן חזק יותר וחלש יותר במנגינות שונות ומגוונות. ברוב היצירות הביטויים פיאנו ופורטה כתובים כ-p פיאנו וכ-f שזה פורטה.
בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).
הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה - הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא העוגב שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים.
במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי העור המעובד החליפו פטישים מצופים בד לבד דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר דוושות. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית, שלחיצה עליה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. ברוב פסנתרי הקיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, אולם בדוושה זו לא נוהגים להשתמש בהופעה מול קהל, בגלל הצליל הסגור, המעומעם והמופנם. קיימים גם פסנתרי כנף בעלי דוושה נוספת, אמצעית. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.
עם המעבר למסגרת פלדה (בשנת 1820 לפסנתר כנף וב -1825 לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר להנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה-18 שצלילם היה קטן בהרבה. יש לזכור כי הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.
מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל (מבין הגבוהים) יש שלושה מיתרים (זהים), שעליהם הפטיש מכה, לצלילים הבינוניים יש שני מיתרים, ואילו לצלילים הנמוכים ביותר יש מיתר אחד, כי צלילם חזק יותר. כך נוצר יותר איזון בעוצמה בין הצלילים הנמוכים והגבוהים.
יצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב תכונותיו הייחודייות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים בגרמניה, ובצ'כיה. פסנתרים באיכות גבוהה מיוצרים גם במזרח הרחוק ובאוסטרליה.
במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway & Sons, Bechstein, Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם באיטליה מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של סטרדיווריוס, הוקם על ידי מהנדס ופסנתרן: פאולו פאציולי (Fazioli).
במקביל לירידה המתמשכת בביקוש לפסנתרים, שתי מלחמות העולם פגעו קשות ביצרני הפסנתרים הגרמנים שהוזכרו לעיל, שאף אחד מהם איננו עוד בבעלות גרמנית. סיפורו של מפעל בכשטיין טיפוסי: עקב הקשרים ההדוקים בין בעלת המפעל, הלנה בכשטיין לאדולף היטלר, הועבר המפעל לידי הממשלה הגרמנית במסגרת תהליך של נאציפיקציה. צליל הבכשטיין המקורי אבד עם חורבן המפעל במהלך המלחמה. פסנתרי בכשטיין עדיין מיוצרים כיום, אך החברה נרכשה לאחרונה על ידי סאמיק, החברה הדרום קוריאנית המייצרת פסנתרים זולים בייצור המוני. לשם הוזלת המחיר, מיוצרים הפסנתרים במפעל חדש מתוך שיתוף פעולה עם יצרני פסנתרים צ'כים.
מקומו של הפסנתר במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסנתר משתתף בסוגי מוזיקה רבים מאוד. בין השאר לוקח הפסנתר חלק חשוב מאוד במוזיקה הקלאסית. רוב המלחינים הגדולים של התקופה הקלאסית, כגון מוצרט ובטהובן ניגנו בפסנתר, וכתבו עבורו. בתקופה הרומנטית: פרדריק שופן, רוברט שומאן, פרנץ ליסט, יוהנס ברהמס, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ופליקס מנדלסון-ברתולדי. עם הזמן, היצירות לפסנתר נהיו יותר ויותר מסובכות, ואפשר לראות את היצירות האלה אצל ליסט בעיקר, ועוד מלחינים לפסנתר בתקופה מאוחרת יותר. בנוסף, הפסנתר גם משמש כלי עזר למלחינים רבים, ומקל עליהם את ההלחנה; היות שבפסנתר ניתן לנגן צלילים רבים בו זמנית, מלחין הכותב לתזמורת, יכול לנגן חלק ניכר מן התזמור באמצעות מקלדת הפסנתר, וכך לדמות את התוצאה הסופית. עקב כך, מלחינים רבים נעזרים בפסנתר בכתיבתם, ורבות היצירות שנכתבו במקור לפסנתר או עובדו לנגינה בו לאחר מכן.
במאה העשרים השתלב הפסנתר גם במוזיקה הקלה. בג'אז מספק הפסנתר בדרך כלל את ההרמוניה, ככלי מלווה, וכסולן. בהרכבים מסוימים, כמו למשל שלישיית ג'אז, משמש הפסנתר ככלי מוביל. פסנתרנים מפורסמים בג'אז הם ריי צ'ארלס, נינה סימון, ביל אוונס, ת'לוניוס מונק, בובי טימונס, הרבי הנקוק, וינטון קלי, קית' ג'ארט ובאד פאוול. כמו כן, משתמשים בפסנתר גם בפופ, ברוק, בקאנטרי, ובמוזיקה אפרו-אמריקנית כמו בלוז.
איכות הפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו - מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה.[1]
צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים - החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך יש לזכור כי גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בניה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ-1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ-1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף יש לזכור שמימד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר שאורכו אינו רב (פחות מכ-1.55 מטר) יתקשה לעתים קרובות להפיק צליל עשיר. עם זאת, יש לסייג דברים אלה שכן ניתן למצוא פסנתרים בעלי צליל קטן יחסית אך מעניין מתחת לאורך זה. אורכו האידאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הינו כ-1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי.
אבחון מכני של הפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת לאבחן את מצבו המכני של הפסנתר יש להיעזר בדרך כלל בספרי הדרכה ו/או במומחה. באופן דומה, את גילו של פסנתר ניתן לאבחן באמצעות השוואת מספר השלדה של הפסנתר, המופיע בדרך כלל על לוח התהודה סמוך לפתחו העליון של הפסנתר העומד או סמוך לקלידים בפסנתר כנף. מאחר שיצרנים נוטים למספר את כל סוגי הפסנתרים המיוצרים במפעלם במספור עוקב, ניתן באמצעות מדריך מתאים (המכונה לעתים 'אטלס') לגלות מה גילו של הפסנתר. בפסנתרים מודרניים המצוידים בפטישים מסוג 'רנר' ניתן להבחין בתאריך הייצור המדויק של הפטישים המוטבע על הפטיש הסמוך לזה עליו מוטבע שם החברה. בדיקה ויזואלית של המנגנון יכולה ללמד רבות על מצבו של הפסנתר, ככל שהדבר נוגע לצבעם של החלקים ואחידותם. המכניקה, כלומר מנגנון הפסנתר, היא לבו של הפסנתר. בהיעדרה של מכניקה טובה ייתכן והפסנתר יפיק צלילים עשירים, אך פסנתרנים יתקשו בנגינה עליו. הבעיות העיקריות הנובעות ממכניקה לקויה הן מגע קל או קשה מדי (שני ליקויים אלה ניתנים לתיקון במקרים מסוימים, אך כרוכים בהשקעה כספית) והעדר החזרה טובה של הקלידים (גם כאן ניתן במקרים רבים לתקן את הליקוי).
פסנתר מתוחזק היטב, אשר עבר כיוון מדי כשנה (או יותר) טוב במידה ניכרת מפסנתר חדש יותר, מאותה תוצרת, שלא תוחזק כראוי.
מזיקים העלולים לפגוע בפסנתר הם עש, עכבר ותולעת עץ. נגד העש נהגו בעבר לשים בפסנתרים נפטלין, אך הנפטלין פולט לחות ולכן יכול לגרום לחלודה או לפגוע בפעולה המכנית של המנגנון. כתחליף ניתן להשתמש בעץ ארז, נייר מיוחד הדוחה עש או חומרים ריחניים אחרים הדוחים את המזיקים (פלפל שחור, רוזמרין ועוד). כמו כן, מקובל ששימוש תדיר בפסנתר, בדיקה וביקורת תקופתית של מכוון פסנתרים מספקים הגנה טובה מפני מזיקים.
- הוסף לסימניות
- #11
באדיבות ויקיפדיה
עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת, בדרך כלל גדול מאוד, המפיק צליל מהרעדה של אוויר. למרות שקיימים עוגבים הקטנים מפסנתר, עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, היות שעוגב ממוצע גדול בהרבה מכל כלי נגינה אחר.
בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות מפוח הנושף אוויר דרך צינורות. רוב העוגבים העתיקים נמצאים על קירותיהן הקדמיים או האחוריים של כנסיות. עוגבים רבים נמצאים באולמות קונצרטים.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 מבנה
2 היסטוריה
3 בישראל
4 העוגבים הגדולים ביותר
5 גלריה
6 קישורים חיצוניים
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צינורות של עוגב
(מולטימדיה)
קטע נגינה בעוגב
תפריט0:00
Improvisation in e (Münsterorgel Dinkelsbühl
לעזרה בהפעלת הקבצים
מנגנון העוגב מורכב מסדרות רבות של צינורות השונים בעיצובם, בחומר שממנו הם עשויים ובפיות שלהם. בכל סדרה יש צינורות באורך שונה, דבר המשפיע על גובה הצליל הנוצר בהם.
יש בו מערכות קלידים אחדות (בין שתיים לחמש), הדומות לאלו של פסנתר, ומערכת דוושות נוספת המופעלת ברגליים. כל קליד שנלחץ (בידיים או ברגלים) משחרר שסתום הגורם לשליחת אוויר (שנידחס במפוח/ים) לתוך חליל אחד או יותר, מה שגורם לו/להם להשמיע צליל.
גודלו של העוגב נקבע על פי מספר החלילים המנגנים בו. החלילים מופעלים על ידי רגיסטרים המחוברים למערכת הקלידים, ואחראיים על גון הצליל. כל רגיסטר מפעיל לפחות חליל אחד (לפעמים שלושה או אף חמישה) לכל קליד (61 חלילים למקלדת בת חמש אוקטבות). בעוגב הקטן ביותר מורכבים שלושה רגיסטרים בלבד, רגיסטר אחד אחראי על המקלדת הראשית, רגיסטר שני על המקלדת המשנית ורגיסטר שלישי על מקלדת דוושות (פדל-רגליים). מאחר שהפדל מנגן ברוב המקרים את תפקיד הבאס החלילים שלו הם גדולים וארוכים. בעוגב הגדול ביותר בעולם, באולם הכינוסים באטלנטיק סיטי בארצות הברית, יש למעלה מארבע מאות רגיסטרים, ולמעלה משלושים ושלושה אלף חלילים. את גודלו של העוגב ניתן למדוד במספר החלילים, או במספר המקלדות, או במספר הרגיסטרים השונים, ולכן יש קביעות שונות לגבי "העוגב הגדול ביותר בעולם". חלילי העוגב מאורגנים במספר מחלקות: חזיתית (great), זו המערכת העיקרית, נמצאת מול הנגן. ייתכנו עוד מספר מחלקות והקטנה ביותר נמצאת מאחורי הנגן ובה נמצאים החלילים הקטנים יותר אשר משויכים למקלדת המשנית (positif אחורי). עוצמתם חלשה יותר והם מתאימים לליווי השירה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העוגב מאחורי חלון הרוזטה בקתדרלת סואסון הגותית
סזאר פרנק מנגן בעוגב בבזיליקת קלוטילדה הקדושה
העוגב הוא כלי עתיק ביותר וגרסאות מוקדמות שלו היו נפוצות כבר בימי הביניים המוקדמים ואף לפניהם. קטסיביוס, שחי באלכסנדריה במאה השלישית לפני הספירה נחשב לממציא ההידראולוס, העוגב העתיק ביותר[דרוש מקור]. בימי הביניים נשלטה המוזיקה הקלאסית על ידי הכנסייה הקתולית ולכן רוב העוגבים הותקנו בקתדרלות. העוגבים שימשו בתקופה זו בעיקר כדי ללוות מזמורים גרגוריאניים, אבל החל מהמאה ה-14 התפתחה הלחנה לעוגב ככלי עצמאי. בתחילה היו היצירות לעוגב ריקודים ועיבודים של שנסונים פוליפוניים. במאה ה-15 נוספו אליהם צורות אלתוריות באופיין כמו הפרלוד. במאה ה-16 התעצמה ההלחנה לעוגב, בעיקר בסוגות הפוליפוניים, כמו קנצונה, ריצ'רקר, פנטזיה וכן יצירות המבוססות על חומר קודם (קנטוס פירמוס) שמקורו במנגינות כוראל (כוראל-פרלודים) או בשירי עם (וריאציות). צורות אלתוריות הוסיפו להתפתח, כמו הטוקטה, אשר התאפיינה גם בווירטואוזיות, כמו ביצירותיהם של קלאודיו מרולו, אנדראה גבריאלי, וג'ירולמו פרסקובלדי. לשיא השימוש וההכרה הגיע העוגב במוזיקת הבארוק ביצירותיהם של מלחינים כמו יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל, ודיטריך בוקסטהודה. בתקופה הקלאסית נזנח העוגב מעט, אף על פי שיוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ואחרים חיברו יצירות עבורו. בתקופה הרומנטית חזרו וחיברו יצירות לעוגב ביתר ווירטואוזיות, כתיבה "סימפונית" וכן מתוך רצון להחיות את מוזיקת העבר. ראוי להזכיר את יצירותיהם של פליקס מנדלסון, פרנץ ליסט, סזר פרנק, יוהנס ברהמס, רוברט שומאן ומקס רגר. מלחינים חשובים של יצירות לעוגב מהמאה העשרים: אוליביה מסייאן, ג'רג' ליגטי, ארנולד שנברג, פרנסיס פולנק, פֶּטֶר אֶבֶּן ואחרים.
העוגבים המצויים באירופה הם מבחינה היסטורית המוקדמים ביותר הקיימים. עוגבים אלה נבנו על פי מסורות שונות ולכן צליליהם שונים. ישנם עוגבים גרמניים ועוגבים צרפתיים כמו גם ספרדים ואיטלקים. גון הצלילים בעוגבים אלה שונה זה מזה ובא לידי ביטוי במגוון הרגיסטרים הקיימים בעוגבים אלה.
נגן עוגב המגיע לנגן קונצרט בצרפת ינגן על עוגב צרפתי. עוגב זה יהיה עשיר בחלילים בעלי גוון reed שזה השם לחלילים עם העלה בתוכם. המהווים חיקוי לכלי נשיפה כמו קלרינט, אבוב ובסון. נגינת יצירות גרמניות על עוגב מסוג זה תאלץ את הנגן לבחור חלילים אשר יפיקו צלילים קרובים במיוחד לעוגבים הגרמניים, שבהם מגוון חלילי ה-reed נמוך ביותר. כך גם הפוך - נגן אשר ייתן רסיטל בגרמניה, ובתוכניתו יצירות צרפתיות, ייאלץ להיות מאוד יצירתי על מנת לבחור רגיסטרציה שתתאים לסגנון הצרפתי עם מגוון לא רחב של צלילים המאפיינים את הסגנון הזה.
יוהאן סבסטיאן באך, בכתיבתו לעוגב, ציין רק מעברים בין מקלדות ומעולם לא כתב רגיסטרציה ברורה ליצירותיו. בחירת הרגיסטרציה משתנה מעוגב לעוגב ולכן מקשה מאוד על הנגן. נדרשת מהנגן יכולת אסתטית המבוססת על ידע היסטורי כדי לבחור רגיסטרציה שתתאים לביצוע היצירות.
בתנ"ך נזכר מספר פעמים המונח "עוגב" למשל: "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב." (בראשית ד כא), אך נראה שמדובר בכלי הדומה לכינור ואינו דומה לעוגב שבימינו.
התלמוד הבבלי (מסכת ערכין י ע"ב - יא ע"א) מספר על כלי נגינה בעל עשרה צינורות שהיה במקדש, ומזכיר בסוגיה זו כלי נוסף שנקרא "הרדולים" (או - לגרסאות מסוימות: הרדווליס), שמזכיר כמובן את השם היווני "הידראולוס" לעוגב העתיק - עוגב מים: "הרדולים (ויש גורסים: לא) היה במקדש וכו'. מגריפה (כלי נגינה בשם זה) הייתה במקדש, עשרה נקבים היו בה (רש"י: ומכל אחד מהם יוצא צינור), כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר (צליל), נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא (דעה אחרת) וכו': ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל כ-50 עוגבים. העוגב הגדול ביותר נמצא באוניברסיטה המורמונית בהר הצופים בירושלים. עוגבים נמצאים בכנסיות ומנזרים בירושלים וסביבתה כמו למשל כנסיית הדורמיציון, כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים וכנסיית הגואל בירושלים. בשטחי הרשות הפלסטינית יש עוגבים בבית לחם וברמאללה. יש עוגב במנזר השתקנים שבלטרון. ביפו יש מספר עוגבים, כמו למשל בכנסיית עמנואל. בחיפה יש מספר עוגבים: במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, במנזר הכרמליטים בסטלה מאריס, ובכנסיית בית הספר האנגליקני "יוחנן הקדוש". בכנסיות נצרת יש מספר עוגבים. בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב יש שני עוגבים. בזכרון יעקב נחנך עוגב חדש בשנת 2014 באולם הקונצרטים במתחם לאמנויות "אלמא".
קיימים מספר עוגבים בבתים פרטיים בישראל.
מוזיקה ישראלית לעוגב הינה מועטה ביותר ואפשר לציין למשל יצירות מאת פאול בן חיים, יוסף טל, יורם פפוריש, גיורא שוסטר, יוסף דורפמן, רמי בר-ניב ורומן קרסנובסקי.
העוגבים הגדולים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העוגב הגדול ביותר נמצא באולם הכנסים ברואדווק באטלנטיק סיטי, בניו ג'רזי. הוא בעל 449 משלבים ו-33,114 צינורות ושוקל כ-150 טון. לאחר שיפוצים לקראת שנת האלפיים - הוא שוב במצב נגינה.
העוגב השני בגודלו שעדיין פעיל נמצא באולם "גרנד קורט" בפילדלפיה שבפנסילבניה והוא העוגב השני בגודלו שנבנה אי-פעם. הוא בעל 462 משלבים ו-28,541 צינורות ושוקל 287 טון. עדיין מנגנים בו בתדירות קבועה.
עוגב (בלעז: אורגן; מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת, בדרך כלל גדול מאוד, המפיק צליל מהרעדה של אוויר. למרות שקיימים עוגבים הקטנים מפסנתר, עוגב הוא כלי הנגינה הגדול בעולם, היות שעוגב ממוצע גדול בהרבה מכל כלי נגינה אחר.
בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות מפוח הנושף אוויר דרך צינורות. רוב העוגבים העתיקים נמצאים על קירותיהן הקדמיים או האחוריים של כנסיות. עוגבים רבים נמצאים באולמות קונצרטים.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 מבנה
2 היסטוריה
3 בישראל
4 העוגבים הגדולים ביותר
5 גלריה
6 קישורים חיצוניים
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צינורות של עוגב
(מולטימדיה)
קטע נגינה בעוגב
תפריט0:00
Improvisation in e (Münsterorgel Dinkelsbühl
לעזרה בהפעלת הקבצים
מנגנון העוגב מורכב מסדרות רבות של צינורות השונים בעיצובם, בחומר שממנו הם עשויים ובפיות שלהם. בכל סדרה יש צינורות באורך שונה, דבר המשפיע על גובה הצליל הנוצר בהם.
יש בו מערכות קלידים אחדות (בין שתיים לחמש), הדומות לאלו של פסנתר, ומערכת דוושות נוספת המופעלת ברגליים. כל קליד שנלחץ (בידיים או ברגלים) משחרר שסתום הגורם לשליחת אוויר (שנידחס במפוח/ים) לתוך חליל אחד או יותר, מה שגורם לו/להם להשמיע צליל.
גודלו של העוגב נקבע על פי מספר החלילים המנגנים בו. החלילים מופעלים על ידי רגיסטרים המחוברים למערכת הקלידים, ואחראיים על גון הצליל. כל רגיסטר מפעיל לפחות חליל אחד (לפעמים שלושה או אף חמישה) לכל קליד (61 חלילים למקלדת בת חמש אוקטבות). בעוגב הקטן ביותר מורכבים שלושה רגיסטרים בלבד, רגיסטר אחד אחראי על המקלדת הראשית, רגיסטר שני על המקלדת המשנית ורגיסטר שלישי על מקלדת דוושות (פדל-רגליים). מאחר שהפדל מנגן ברוב המקרים את תפקיד הבאס החלילים שלו הם גדולים וארוכים. בעוגב הגדול ביותר בעולם, באולם הכינוסים באטלנטיק סיטי בארצות הברית, יש למעלה מארבע מאות רגיסטרים, ולמעלה משלושים ושלושה אלף חלילים. את גודלו של העוגב ניתן למדוד במספר החלילים, או במספר המקלדות, או במספר הרגיסטרים השונים, ולכן יש קביעות שונות לגבי "העוגב הגדול ביותר בעולם". חלילי העוגב מאורגנים במספר מחלקות: חזיתית (great), זו המערכת העיקרית, נמצאת מול הנגן. ייתכנו עוד מספר מחלקות והקטנה ביותר נמצאת מאחורי הנגן ובה נמצאים החלילים הקטנים יותר אשר משויכים למקלדת המשנית (positif אחורי). עוצמתם חלשה יותר והם מתאימים לליווי השירה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העוגב מאחורי חלון הרוזטה בקתדרלת סואסון הגותית
סזאר פרנק מנגן בעוגב בבזיליקת קלוטילדה הקדושה
העוגב הוא כלי עתיק ביותר וגרסאות מוקדמות שלו היו נפוצות כבר בימי הביניים המוקדמים ואף לפניהם. קטסיביוס, שחי באלכסנדריה במאה השלישית לפני הספירה נחשב לממציא ההידראולוס, העוגב העתיק ביותר[דרוש מקור]. בימי הביניים נשלטה המוזיקה הקלאסית על ידי הכנסייה הקתולית ולכן רוב העוגבים הותקנו בקתדרלות. העוגבים שימשו בתקופה זו בעיקר כדי ללוות מזמורים גרגוריאניים, אבל החל מהמאה ה-14 התפתחה הלחנה לעוגב ככלי עצמאי. בתחילה היו היצירות לעוגב ריקודים ועיבודים של שנסונים פוליפוניים. במאה ה-15 נוספו אליהם צורות אלתוריות באופיין כמו הפרלוד. במאה ה-16 התעצמה ההלחנה לעוגב, בעיקר בסוגות הפוליפוניים, כמו קנצונה, ריצ'רקר, פנטזיה וכן יצירות המבוססות על חומר קודם (קנטוס פירמוס) שמקורו במנגינות כוראל (כוראל-פרלודים) או בשירי עם (וריאציות). צורות אלתוריות הוסיפו להתפתח, כמו הטוקטה, אשר התאפיינה גם בווירטואוזיות, כמו ביצירותיהם של קלאודיו מרולו, אנדראה גבריאלי, וג'ירולמו פרסקובלדי. לשיא השימוש וההכרה הגיע העוגב במוזיקת הבארוק ביצירותיהם של מלחינים כמו יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל, ודיטריך בוקסטהודה. בתקופה הקלאסית נזנח העוגב מעט, אף על פי שיוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ואחרים חיברו יצירות עבורו. בתקופה הרומנטית חזרו וחיברו יצירות לעוגב ביתר ווירטואוזיות, כתיבה "סימפונית" וכן מתוך רצון להחיות את מוזיקת העבר. ראוי להזכיר את יצירותיהם של פליקס מנדלסון, פרנץ ליסט, סזר פרנק, יוהנס ברהמס, רוברט שומאן ומקס רגר. מלחינים חשובים של יצירות לעוגב מהמאה העשרים: אוליביה מסייאן, ג'רג' ליגטי, ארנולד שנברג, פרנסיס פולנק, פֶּטֶר אֶבֶּן ואחרים.
העוגבים המצויים באירופה הם מבחינה היסטורית המוקדמים ביותר הקיימים. עוגבים אלה נבנו על פי מסורות שונות ולכן צליליהם שונים. ישנם עוגבים גרמניים ועוגבים צרפתיים כמו גם ספרדים ואיטלקים. גון הצלילים בעוגבים אלה שונה זה מזה ובא לידי ביטוי במגוון הרגיסטרים הקיימים בעוגבים אלה.
נגן עוגב המגיע לנגן קונצרט בצרפת ינגן על עוגב צרפתי. עוגב זה יהיה עשיר בחלילים בעלי גוון reed שזה השם לחלילים עם העלה בתוכם. המהווים חיקוי לכלי נשיפה כמו קלרינט, אבוב ובסון. נגינת יצירות גרמניות על עוגב מסוג זה תאלץ את הנגן לבחור חלילים אשר יפיקו צלילים קרובים במיוחד לעוגבים הגרמניים, שבהם מגוון חלילי ה-reed נמוך ביותר. כך גם הפוך - נגן אשר ייתן רסיטל בגרמניה, ובתוכניתו יצירות צרפתיות, ייאלץ להיות מאוד יצירתי על מנת לבחור רגיסטרציה שתתאים לסגנון הצרפתי עם מגוון לא רחב של צלילים המאפיינים את הסגנון הזה.
יוהאן סבסטיאן באך, בכתיבתו לעוגב, ציין רק מעברים בין מקלדות ומעולם לא כתב רגיסטרציה ברורה ליצירותיו. בחירת הרגיסטרציה משתנה מעוגב לעוגב ולכן מקשה מאוד על הנגן. נדרשת מהנגן יכולת אסתטית המבוססת על ידע היסטורי כדי לבחור רגיסטרציה שתתאים לביצוע היצירות.
בתנ"ך נזכר מספר פעמים המונח "עוגב" למשל: "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב." (בראשית ד כא), אך נראה שמדובר בכלי הדומה לכינור ואינו דומה לעוגב שבימינו.
התלמוד הבבלי (מסכת ערכין י ע"ב - יא ע"א) מספר על כלי נגינה בעל עשרה צינורות שהיה במקדש, ומזכיר בסוגיה זו כלי נוסף שנקרא "הרדולים" (או - לגרסאות מסוימות: הרדווליס), שמזכיר כמובן את השם היווני "הידראולוס" לעוגב העתיק - עוגב מים: "הרדולים (ויש גורסים: לא) היה במקדש וכו'. מגריפה (כלי נגינה בשם זה) הייתה במקדש, עשרה נקבים היו בה (רש"י: ומכל אחד מהם יוצא צינור), כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר (צליל), נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא (דעה אחרת) וכו': ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל כ-50 עוגבים. העוגב הגדול ביותר נמצא באוניברסיטה המורמונית בהר הצופים בירושלים. עוגבים נמצאים בכנסיות ומנזרים בירושלים וסביבתה כמו למשל כנסיית הדורמיציון, כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים וכנסיית הגואל בירושלים. בשטחי הרשות הפלסטינית יש עוגבים בבית לחם וברמאללה. יש עוגב במנזר השתקנים שבלטרון. ביפו יש מספר עוגבים, כמו למשל בכנסיית עמנואל. בחיפה יש מספר עוגבים: במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, במנזר הכרמליטים בסטלה מאריס, ובכנסיית בית הספר האנגליקני "יוחנן הקדוש". בכנסיות נצרת יש מספר עוגבים. בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב יש שני עוגבים. בזכרון יעקב נחנך עוגב חדש בשנת 2014 באולם הקונצרטים במתחם לאמנויות "אלמא".
קיימים מספר עוגבים בבתים פרטיים בישראל.
מוזיקה ישראלית לעוגב הינה מועטה ביותר ואפשר לציין למשל יצירות מאת פאול בן חיים, יוסף טל, יורם פפוריש, גיורא שוסטר, יוסף דורפמן, רמי בר-ניב ורומן קרסנובסקי.
העוגבים הגדולים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העוגב הגדול ביותר נמצא באולם הכנסים ברואדווק באטלנטיק סיטי, בניו ג'רזי. הוא בעל 449 משלבים ו-33,114 צינורות ושוקל כ-150 טון. לאחר שיפוצים לקראת שנת האלפיים - הוא שוב במצב נגינה.
העוגב השני בגודלו שעדיין פעיל נמצא באולם "גרנד קורט" בפילדלפיה שבפנסילבניה והוא העוגב השני בגודלו שנבנה אי-פעם. הוא בעל 462 משלבים ו-28,541 צינורות ושוקל 287 טון. עדיין מנגנים בו בתדירות קבועה.
פרוגבוט
תוכן שיווקי
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
