פס קול לא תואם(באמצע עריכה דחופה)

  • פותח הנושא clip
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
צריכה לסיים פרויקט היום, ויש הסרטה (mpg4) שפס הקול לא תואם
המרה בפורמט פקטורי לא עזרה
מה לעשות???
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הוספה

בהפעלת הוידאו - תקין
בפרימייר -לא
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תפתחי סיקרן תואם לנתוני קובץ המקור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסתדרת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ניסיתי לפתוח סיקוונס חדש - הבעיה נשארה
(ביינתיים מתחתי ושיניתי את הוידאו והאודיו) כמובן שעדיף פתרון מקצועי, מחכה לעצותכם המחכימות
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תנסי להוריד רזולוציה בתצוגה בחלון המוניטור. אולי זה כבד מדי לתוכנה ולכן מריץ את זה בדיליי
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
איך בדיוק אני מורידה רזולוציה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

האשליה האקוסטית: למה המחיצה הנמוכה שלכם מבריחה לקוחות ושוחקת את העובדים?​

כולנו מכירים את התמונה הזו: חלל עבודה פתוח (Open Space), שורות של עמדות עבודה, ובכל אחת יושב נציג טלפוני. כדי לייצר "פרטיות", התקנו מחיצות. הן נראות נחמד, הן אסתטיות, והן נותנות תחושה של "הפינה שלי".
אבל בואו נודה על האמת – בשעה 11:00 בבוקר, החלל הזה הופך לכוורת רועשת. ואת המחיר אתם משלמים פעמיים: פעם אחת בבריחת לקוחות, ופעם שניה בתפוקת העובדים.

1. מבחן הטלפון: הצד של הלקוח​

לפני שנצלול לפיזיקה, תחשבו רגע על עצמכם כלקוחות.
אתם באמצע יום עמוס, הטלפון מצלצל. על הקו נציגת מכירות או שירות לקוחות. היא מתחילה לדבר, אבל עוד לפני שהבנתם מה היא מציעה, אתם שומעים ברקע בבירור את הנציגה שלידה צועקת, צחוקים מרוחקים, או המולה כללית.
מה האינסטינקט הראשוני שלכם? לנתק.
למה? כי הרעש הזה משדר חוסר רצינות. זה נשמע כמו "שוק" ולא כמו משרד מקצועי. כשלקוח שומע את כל המוקד ברקע, הוא מרגיש שהפרטיות שלו נפגעת ושהוא מדבר עם "פס ייצור". הוא רק רוצה שהרעש באוזן ייפסק, והדרך הכי מהירה לכך היא לסיים את השיחה.

2. למה העובדים שלכם גמורים כבר ב-14:00? (העומס הקוגניטיבי)​

כאן נכנס לתמונה המדע שמאחורי העייפות. המוח האנושי הוא מכונה מופלאה, אבל יש לו "סוללה" מוגבלת של קשב.
כשאנחנו עובדים בחלל רועש, המוח שלנו נאלץ לעבוד שעות נוספות. הוא משקיע אנרגיה עצומה בסינון רעשי הרקע (השיחה של השכן, הטלפונים המצלצלים) רק כדי להצליח להתמקד בשיחה האחת שהוא מנהל.
התהליך הזה נקרא "עומס קוגניטיבי".
התוצאה? "הסוללה" של העובד נגמרת הרבה יותר מהר. הסבלנות ללקוחות מתקצרת, היצירתיות נעלמת, והיכולת לסגור עסקאות יורדת דרמטית ככל שהיום מתקדם. העייפות שאתם רואים אצל הצוות בסוף היום היא לא רק פיזית – היא תוצאה של מוח שעבד קשה מדי רק כדי "לסנן רעש".

3. המיתוס של המחיצה הנמוכה​

רבים טועים לחשוב שמחיצה בגובה העיניים (או נמוכה מכך) עוצרת קול. בפועל, גלי קול הם חמקמקים. הם לא נעצרים כשהם פוגשים מכשול נמוך; הם פשוט "מדלגים" מעליו.
כאשר נציג א' מדבר, הקול שלו עולה למעלה, פוגע בתקרה (שהיא בדרך כלל קשה ומחזירה רעש), ונוחת בדיוק באוזן של נציג ב' שיושב מעבר למחיצה. המחיצה הנמוכה מספקת הסתרה ויזואלית, אך מבחינה אקוסטית – היא כמעט שקופה.

4. אפקט לומברד – מעגל הצעקות​

זהו המנוע של הרעש במשרד. זה עובד כך: רמת הרעש בחדר עולה מעט -> העובד באופן לא מודע מרים את קולו כדי לשמוע את עצמו -> הרעש הכללי בחדר עולה עוד יותר -> העובד שלידו נאלץ לצעוק חזק יותר.
בסוף היום, כולם צרודים והלקוחות מתוסכלים.

אז מה עושים?​

הפתרון האינסטינקטיבי הוא "להדביק ספוגים", אבל אקוסטיקה היא מדע מדויק. בתכנון נכון חייבים להתייחס לשלושה גורמים:
  • התקרה: המשטח הקריטי ביותר למניעת החזרי קול בין תאים.
  • מיסוך קול (Sound Masking): טכנולוגיה שמייצרת רעש רקע חכם שהופך את הדיבור של השכן ללא מובן, ובכך "משחרר" את המוח מהצורך להקשיב לו.
  • מבנה המחיצה: לא רק הגובה קובע, אלא כושר הספיגה הפנימי שלה.

איך יודעים שיש לכם בעיה?​

אם לקוחות שואלים "איפה אתה נמצא?" בגלל הרעש, או אם העובדים שלכם נראים מותשים כבר באמצע היום – החלל שלכם עובד נגדכם. תכנון אקוסטי הוא לא מותרות, הוא כלי עבודה שמחזיר את ההשקעה בתפוקה ובשביעות רצון.
דוגמא לחללים פתוחים
1766342005149.png
ecocare-דואגים לשקט שלך


לאחרונה חיפשתי עבודה. כמובן שעשיתי את מה שמתבקש לעשות בצומת חיים קריטי זה: ליידע את כל מעגל מכריי בעובדה שאני מעוניין למכור את מיטב כוחותיי וביצועיי תמורת כסף.

התקופה שלאחר מכן הייתה מהמעליבות שידע אגו אנושי מטופח אי־פעם. הצעות מבישות נחתו על שולחני. הן הסבירו לי, באופן בלתי מנומס, כיצד שוק העבודה מעריך ומתמחר את הערך המוסף שאני יכול להעניק לו – למטה מעשרה טפחים.

נעלבתי ושתקתי. שמעתי חרפתי. לא השבתי ולא עניתי. אומרים שמי שעומד בניסיון הזה, דרגתו נעלה, וברכותיו חלות. אז ניצלתי את ההזדמנות לבקש מעצמי ברכה לפרנסה הגונה. איחלתי מכל הלב, למרות ניגוד העניינים המובנה. על אף חוקיותו המפוקפקת של המהלך, הישועה באה מהר מאוד.

עוד נימולי העלבון מטפסים בלחיי בעצבנות, והנייד מצלצל:
"נראה לי שמצאתי את העבודה האולטימטיבית עבורך", נשמע קול בוטח מעבר לקו.

"תבוא ואמסור לך את כל הפרטים".

רצתי כפי שלא רצתי מאז שחזרתי בשלוש בלילה מחתונה ודמיינתי שמחבל עוקב אחריי למטרת חטיפה ומיקוח.

"העבודה היא אינטנסיבית מעט, אבל כמו שנכתבה לך מלמעלה", זה אותו קול, שמגיע אליי עכשיו מבלי להיעזר באותות חשמליים.

"מדובר במעין מוסד עם תלמידים".
הפתיחה נשמעה מבטיחה; אני אוהב עבודה בחינוך.

"בבוקר אתה צריך להעיר אותם ולהכין להם ארוחת בוקר.
בהמשך היום עליך להעמיד להם ארוחות צהריים, וכמובן שגם בערב הם צריכים ארוחה מזינה.
בסוף היום אתה דואג שילכו לישון, וזהו, סיימת את היומית שלך".
הנחית עליי הקול פטיש של עשרה קילו, בטון לא תואם תוכן. מנגינת דיבור כמו של ההיא ממפעל הפיס שמבשרת על זכיות גדולות.

"כמו שאמרת, אינטנסיבי מאוד", הצפתי את התרשמותי המסויגת.
"כמה משלמים על דבר כזה?", שאלתי, מצפה לשמוע סכום שכר דומה לזה שזאת ממפעל הפיס נוהגת להגות.

"תראה, היות שמדובר במשרה שמורכבת מתפקידים בבוקר, בצהריים ובערב, אז בשוק היא באמת נחשבת לשלוש משרות שונות. כל משרה שבעת אלפים שקל; כפול שלוש, שווה עשרים ואחד אלף שקלים".

גלי צמרמורת פקדו את גופי, גירשו נימולי עלבון במרץ.
עשיר נולד.

ואז הגיע האבל האלמותי – תליין התקוות:
"אבל במקרה הספציפי הזה, היות שמדובר במוסד המשפחתי שלך, הפעילות היא התנדבותית, ללא שכר", סיכמה אשתי בהצלחה את התרגיל האכזרי שביצעה בי.

"האמת היא שזו עבודה מצוינת, עם המון שליחות", גמגמתי את דרכי החוצה מן המלכוד. "אבל את יודעת, אלה בדיוק השעות שיש לי את החברותות שלי. לקח לי שנים להשיג חברותות בדיוק בראש שלי; עכשיו אוותר עליהן ככה?
אז כמה שהעובדה הזאת קורצת לי, אני בוחר בתורה!"

שיקרתי למען שלום הבית.

בתוכי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לחברותות שלי. זו חוסר קולגיאליות משוועת. גם להם יש בתים אינטנסיביים להימלט מהם; אני לא יכול להפקיר אותם לביתם. זה לא אחראי.

אכזבה עמוקה פשטה על פניה.

"אבל אל תתייאשי", אמרתי לה רגע לפני שטרקתי את הדלת בדרך לעוד חברותא – אוד מוצל מהשכבות.
"תמשיכי לחפש לי עבודה לשעות שבין החברותות. אה, ושכחתי להגיד לך. אני מעדיף שלא לעבוד מהבית".
שיתוף - לביקורת פרי עץ הדר
רעש בבית.
במטבח יגעות הבנות בקקפוניה משולבת של מיקסר בוש רב עוצמה, שירי חג בווליום מוגזם וציפצופיו הנואשים של התנור שעמל וטיפס למאה ושמונים מעלות סלציוס, ולאף אחד לא אכפת. גם ככה הבצק עדיין במיקסר. בסלון שני נערי חמד קולעים קוישאלאך תוך פלפול בהלכות ארבעת המינים פלוס הלכות כבד את אביך ואת אמך, בדגש על ה'את'. בכניסה ערמות ארגזים עמוסים בכל טוב רמי לוי, וכל הטלפונים תפוסים, מי באיחולי חג שמח לדודים ומי בשיחה דחופה מהמכולת או מחנות הטמבור.

ולתוך הקלחת הזו היא נכנסת, מבררת איפה אפשר להושיט יד, מבינה שעוד לא אכלו כאן היום. מוציאה מחבת, ביצים, כמה ירקות וקרש חיתוך, מאלתרת ארוחת ביניים לאחים הקטנים שלה. מסתכלת סביב, מחפשת מה עוד אפשר לעשות, לא מוצאת. אמא אומרת שעוד מעט המייבש יסיים, היא תצטרך עזרה בגיהוץ, אבל לא נעים לה לחכות על הספה כשכולם סביבה עובדים. היא שוקלת לקפוץ הביתה לרגע ואז לחזור, אבל אז הוא מגיע. ילד חינני בן שלוש, נוסע על בימבה בפראות ראויה לשמה מעיף את הארגזים המלאים, מכריז שהוא אוטובוס. אח שלה. היא מסתכלת עליו, מבינה איזו עזרה אמא שלה צריכה עכשיו.
הוא לא מסכים לרדת מהבימבה, האוטובוס חייב להגיע לבית של סבא מהר, הוא מסביר לה. הסוכה של סבא עוד לא מקושטת. אז הם נוסעים לסוכה, מדמיינים שהיא הסוכה של סבא. נהג האוטובוס מצביע בגאווה על מלבן צבעוני, 'זה אני עשיתי!' הוא אומר. היא מתקרבת, בוחנת את הסוכה העשויה מקלות ארטיק והסכך העשוי מנקה מקטרות ירוק. והתמונה באמצע. התמונה של הילד החינני בן השלוש, אח שלה. פאותיו מתנופפות ברוח ובידו הוא אוחז בובת ארבעה מינים, והחיוך שלו כובש, מאושר. האותיות הצבעוניות התלויות בקשת מעל לסוכה הקטנה מאחלות לאבא ולאמא שלה הרבה נחת מפרי עץ ההדר שה' נתן להם.

נהג האוטובוס הקטן בוהה בה, מצפה להתפעלות הנדרשת, היא לא מגיעה. העיניים שלה מהופנטות לתמונה, לחיוך, לנחת מפרי עץ הדר. והן נרטבות, העיניים. היא נשענת על הסדין הלבן כאילו היה הכותל המערבי. היא רוצה פרי עץ הדר, אבא. על זה היא חולמת. על חיוך של ארבעת המינים, על פאות מתנופפות ברוח, על פלפולי הלכות בסלון וחלות לכבוד יום טוב במטבח. אחת היא שואלת, מבקשת, בוכה. שיתמלא הבית רעש, שיתמלא הלב שמחה, שיתמלאו קירות הסוכה שלה בסוכות קטנות עשויות מקלות ארטיק ומנקי מקטרות, ותמונות.

וזו לא שעת הדלקת נרות, אך היא מרגישה את שערי השמים נפתחים, את עת הרצון. וזכני, היא לוחשת, לגדל בנים ובני בנים אוהבי ה', היא מתחננת.
נהג האוטובוס שואל אותה אם היא עצובה. היא מרימה אותו, מחבקת ומחביאה את פניה בין כתפיו. מה פתאום, היא לוחשת אל תוך אוזנו, אני הכי שמחה בעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה