מידע שימושי פרגונים וביקורות על המגזין

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
אהבתי את מה שנתן גלנט כתב

קרע אותי הפליימוביל
זה כזה אמיתי....
לא הצלחתי לתייג אותו
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
לא אהבתי את העימוד שלא כל הטורים היו אותו רוחב, זוועה.
אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.
בשביל זה יש את האתר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
העיתון היה יפה מוצלח ויוזמה ממש גאונית

בלי קשר העימוד ממש מעצבן! לא הסתדרתי איתו! אשמח להסבר כי בטוח שציבור המעמדים פה רציני ומקצועי
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
בלי קשר העימוד ממש מעצבן! לא הסתדרתי איתו! אשמח להסבר כי בטוח שציבור המעמדים פה רציני ומקצועי
רגע לפני שננסה להסביר, אכפת לכם לנסות לפרט מה הפריע לכם?
האם קראתם בגליון מודפס או דיגטלי?
ואיזה עימוד (באופן כללי) כן מוצא חן בעיניכם?
או איך בכל זאת ציפיתם שהוא ייראה?
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
רגע לפני שננסה להסביר, אכפת לכם לנסות לפרט מה הפריע לכם?
האם קראתם בגליון מודפס או דיגטלי?
ואיזה עימוד (באופן כללי) כן מוצא חן בעיניכם?
או איך בכל זאת ציפיתם שהוא ייראה?
תודה רבה!
הטורים, אחד רחב אחד צר
המרווחים (חורים) הגדולים באמצע העמוד
אני באתי לקרוא מגזין אז אוטומטית ציפיתי לעימוד הזה של טורים ומרווחים אחידים
אבל אולי כוונת המעמדים הייתה שיהיה מעניין ושונה בעין... ‍♂️
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
נהנתי מאוד מהכתבה 'דע בני אהובי', של ס. גרינבוים על שירו של שולי רנד.
וכמדומני שזכיתי להיות הטריגר לכתבה הזו, באשכול הזה:
רק אציין, שגם לאחר הסיפור המרתק שהובא שם, לא קבלתי מענה לכל תמיהותיי. אולי לחלקם.
אבל פ'סדר, איכשהו החיים המשיכו גם אחרי השיר הזה.
הסיפור שמובא שם נלקח מהפודקאסט של כאן 11 "שיר אחד", ובמקור הוא בכלל סיפור על שיר אחר של שולי רנד - השיר אדוני המשורר, שמדבר על היחסים המורכבים שלו עם המשורר והמחזאי חנוך לוין.
יש בכתבה ציטוטים מילה במילה מהראיון עם רנד בפרק של שיר אחד, בלי לתת קרדיט.
ואין שום קשר לשיר עוקר הרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.
סליחה על ההקפצה, רואה את זה עכשיו :)
שומעת את הביקורת והיא מעניינת מאוד, לוקחת אותה לתשומת ליבי. רק מנסה להבין עמוק יותר:
אם לפי עמדתך הרעיון היה שהתוכן במגזין יהיה באותו סגנון, קלילות, הומור ופתיחות - בדיוק כמו כאן,
מה לדעתך אמור להיות ההבדל בין הפלטפורמה כאן לבין המגזין?
ההבדל היחיד אמור להיות בהגשה המודפסת?
שואלת כדי להבין למה את מתכוונת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
כל הכבוד על ההתיחסות.
בא נאמר כך:
אם כולם היו יודעים מהו דבר מיוחד - אז זה לא היה מיוחד.
אז כך שאין לי בדיוק כרגע ציור מדוייק איך המגזין יכל היה להיראות
אבל אני בטוח שיש לפרוג יכולת להפיק מגזין שונה משאר המגזינים
הנה כמה יתרונות למשל שיש רק לפרוג:
א, דאטה מטורפת של נתונים טורים ורעיונות שנכתבו במשך השנים
ב, עשרות כותבים מוכשרים (חינמיים..)
ג, רוב הכותבים כאן היו מוכנים להשקיע ימים ולילות כדי שיתפרסם הטור שלהם
ד, קהילה גדולה שתחפש בנרות את המגזין ('הנחשק')

לדעתי האשכול כאן על "בחירת הנושא/השם" של המגזין
היה צריך להיות תחרות על רעיון איך יראה בכלל המגזין ומה יהיה בו
(כמו שבעיתונים הגדולים שוברים את הראש איך להפיק כל שנה חוברת סיפורים מקורית)

מה רע בתחרות "הסופר הבא" שהגמר שלו היה במגזין

והפרס היה הוצאה לאור של ספר מתנת הוצאה מסויימת שהמגזין היה מופק בחסותה

[ואולי הכל מתחיל ונגמר בכסף]
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
כל הכבוד על ההתיחסות.
בא נאמר כך:
אם כולם היו יודעים מהו דבר מיוחד - אז זה לא היה מיוחד.
אז כך שאין לי בדיוק כרגע ציור מדוייק איך המגזין יכל היה להיראות
אבל אני בטוח שיש לפרוג יכולת להפיק מגזין שונה משאר המגזינים
הנה כמה יתרונות למשל שיש רק לפרוג:
א, דאטה מטורפת של נתונים טורים ורעיונות שנכתבו במשך השנים
ב, עשרות כותבים מוכשרים (חינמיים..)
ג, רוב הכותבים כאן היו מוכנים להשקיע ימים ולילות כדי שיתפרסם הטור שלהם
ד, קהילה גדולה שתחפש בנרות את המגזין ('הנחשק')

לדעתי האשכול כאן על "בחירת הנושא/השם" של המגזין
היה צריך להיות תחרות על רעיון איך יראה בכלל המגזין ומה יהיה בו
(כמו שבעיתונים הגדולים שוברים את הראש איך להפיק כל שנה חוברת סיפורים מקורית)

מה רע בתחרות "הסופר הבא" שהגמר שלו היה במגזין

והפרס היה הוצאה לאור של ספר מתנת הוצאה מסויימת שהמגזין היה מופק בחסותה

[ואולי הכל מתחיל ונגמר בכסף]
תודה על ההרחבה! לוקחת לתשומת לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
הסיפור שמובא שם נלקח מהפודקאסט של כאן 11 "שיר אחד", ובמקור הוא בכלל סיפור על שיר אחר של שולי רנד - השיר אדוני המשורר, שמדבר על היחסים המורכבים שלו עם המשורר והמחזאי חנוך לוין.
יש בכתבה ציטוטים מילה במילה מהראיון עם רנד בפרק של שיר אחד, בלי לתת קרדיט.
ואין שום קשר לשיר עוקר הרים.
מעניין.
בעקבות ההודעה שמעתי את הפודקאסט הנ"ל, באמת מעניין
אשר לכתבה במגזין.
לא יודע איך בדיוק להתנסח, זה מסוג השאלות שמתורצות אחת בחברתה, הראיון הנ"ל אכן לא נקשר כלל לשיר "עוקר הרים", ומשכך זהו חידושו של הכותב---
אמנות (כמעט כל אמנות) היא הרמוניה של ניגודים, לא בהכרח שכולם צריכים להיות מקוריים, בעיצוב גרפי זה בולט במיוחד, לוקחים פונט ממעצב פלוני, עוד כמה "וקטורים" ממעצב פלמוני, יוצרים יצירה נאה ומשוכללת.
דברים שאמר מרואיין בראיון זה או אחר, הופכים מאז לנחלת הכלל, וכל עוד זו לא עבודת דוקטורט זה יתחיל להצחיק (שלא לומר להציק) מתן קרדיטים שונים...
אכן יש ציטוט מהראיון (אמנם לא גדול, בעיקר החלק של "שחקן גדול או דתי בינוני"). אבל גם צריך לשים לב שלא ברור איך קוראים במגזין חרדי מודפס יבלעו את הרעיון של "פודקאסט חולונייי"... (מישהו פעם אמר לי, שכל גליונות "זמן" זה שכתוב סרטים...).
אגב, בסוף הוא אומר משפט שאולי מאפיין הרבה מהשירים שלו: "כל הרעיונות הגדולים באים מאיזה כאב קטן"...
גם המשפט מהשיר "המשורר": "זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה" - מאפיין ויכוחים בין דתי לשאינם, זה נולד כזה - ואין לו ברירה, וכך גם עמיתו, כך שלפעמים הויכוח הוא רק פורקן עצבים שנרגע כשאחד נפרד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
מעניין.
בעקבות ההודעה שמעתי את הפודקאסט הנ"ל, באמת מעניין
אשר לכתבה במגזין.
לא יודע איך בדיוק להתנסח, זה מסוג השאלות שמתורצות אחת בחברתה, הראיון הנ"ל אכן לא נקשר כלל לשיר "עוקר הרים", ומשכך זהו חידושו של הכותב---
אמנות (כמעט כל אמנות) היא הרמוניה של ניגודים, לא בהכרח שכולם צריכים להיות מקוריים, בעיצוב גרפי זה בולט במיוחד, לוקחים פונט ממעצב פלוני, עוד כמה "וקטורים" ממעצב פלמוני, יוצרים יצירה נאה ומשוכללת.
דברים שאמר מרואיין בראיון זה או אחר, הופכים מאז לנחלת הכלל, וכל עוד זו לא עבודת דוקטורט זה יתחיל להצחיק (שלא לומר להציק) מתן קרדיטים שונים...
אכן יש ציטוט מהראיון (אמנם לא גדול, בעיקר החלק של "שחקן גדול או דתי בינוני"). אבל גם צריך לשים לב שלא ברור איך קוראים במגזין חרדי מודפס יבלעו את הרעיון של "פודקאסט חולונייי"... (מישהו פעם אמר לי, שכל גליונות "זמן" זה שכתוב סרטים...).
אגב, בסוף הוא אומר משפט שאולי מאפיין הרבה מהשירים שלו: "כל הרעיונות הגדולים באים מאיזה כאב קטן"...
גם המשפט מהשיר "המשורר": "זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה" - מאפיין ויכוחים בין דתי לשאינם, זה נולד כזה - ואין לו ברירה, וכך גם עמיתו, כך שלפעמים הויכוח הוא רק פורקן עצבים שנרגע כשאחד נפרד.
יכול להיות שאתה צודק בענין הקרדיט, אבל לא מה שהציק לי בכתבה, כמו הענין שאי אפשר להסביר ע"י הסיפור הזה את השיר "עוקר הרים", כי הוא מסופר על שיר אחר. אולי שני השירים עוסקים בנושאים דומים, כי זה עדיין אותו יוצר, אבל זה עדיין שני שירים שונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
זה היה מגזין מיוחד במינו רק הארה קטנה יש לי שבפעם הבאה יהפכו בדף הבית כל פתיח ללינק לכתבה שהיא מדברת.
יש את זה בעיתון הדרך במהדורה היומית במייל וגם אם מורידים את העיתון לPDF זה נשאר אותו דבר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה