סיפור בהמשכים צַדִיקמֶן - גיבור על

  • הוסף לסימניות
  • #1
פרק א

האווירה בסניף הבנק הייתה רגועה עד מנומנמת. גברת שושנה באה לבקש שיגדילו לה את מסגרת האשראי. אדון שלומוביץ בא להפקיד סכום נכבד במכשיר האוטומטי להפקדת סכומים נכבדים. ברוריה לוי באה להביא את הסנדוויץ' שנשכח בבית לבתה, הפקידה המוכרת כ'נחמה לוי' או 'זאת שמביאה סנדוויצים מהבית ואוכלת מול הלקוחות'. והיה עוד איש בסניף. הוא ישב ולמד ברמח"ל כיס עם פירוש מבעל הסולם המתוק מדבש. ואנחנו לא מגלים עדיין מי היה האיש הזה.

הכל היה רגוע, עד ש...
לפתע נכנס שודד, עטוי במסכת אף אוזן גרון, לבוש בגלימה שחורה להעצמת הדרמה, עיניו המאיימות שחורות וקטנות ומרושעות מאד מאד מאד. הוא שלף אקדח וצעק "כולם להביא לי את כל הכסף. מיד".
מה שהשודד לא שיער, היה שבין הממתינים לתורם בבנק, היה גם לא אחר מאשר – צַדִיקְמֶן!!!

--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---

צדיקמן ראה את כל אשר נעשה. הוא התאזר בכוחות הקדושה שלו, והסתער על השודד הרשע חמוש בטור שולחן ערוך חלק חושן משפט. "בוש והיכלם, שודד אכזר" קרא בעוז לעבר השודד.
השודד התבלבל לרגע, אך מיד התעשת. "אני לא מבין מה אתה אומר יא רבי. תביא את כל הכסף".

צדיקמן צמצם את שמורות עיניו, נשם כמה נשימות שקטות, ואז ירה את המשפט "גזל מקטרג בראש".
עיניו של השודד נפערו בבהלה. האקדח נפל לרצפה בקול נקישה מהדהדת.

צדיקמן לא הפסיק, "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל" נקב במבטיו את נשמתו האפלה של השודד.
השודד נחפז לצאת מהבנק ברגליים כושלות תוך צווחות בעתה "אוי לי שהכעסתי לפני קוני שעה אחת".

מחיאות כפיים מילאו את האולם. "שוב הצלת אותנו", הריעו כל הנוכחים לצדיקמן. אך צדיקמן רק הרכין את ראשו בענוונתנות ואמר "זה לא הכוחות שלי כמובן. זה הכל כוח התורה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נהנתי ביותר. מחכים לפרקים הבאים.
ברמח"ל כיס עם פירוש מבעל הסולם המתוק מדבש.
בטור שולחן ערוך חלק חושן משפט.
לא מומחית לענייני שודדים, אבל אם הוא כבר מחזיק ספר קבלה ביד, הוא לא יכול להסתער בעזרתו על השודד? למה הוא זקוק לשלוף טור מאיזהו מקומן?

שאלת תם:
האם העובדה שיש פה שבירות של רוב כללי הפרוזה הרגילים היא מה שהופך את הקטע לסאטירי? כוונתי לאלו:
לבוש בגלימה שחורה להעצמת הדרמה,
--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
קראתי. צחקתי.
קראתי שוב. משתפשפת.
האמת, לא הבנתי את המסר.
חבורות מז'אנר הרמ"ח ושס"ה זה דבר מוגזם וחסר טעם? לעוס.
הזמן לסיפורי צדיקים? פחות נראה.
תכלס נחמד שיש צדיק אבל 'ישראל צריכה צה"ל חזק'? בטח לא.

מה הייתה כוונת היוצר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
--- מנגינת מעבר קצבית. ג'ינגל: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)" ---
השורה הזו ייחודית.
כשאנו כותבים חומר, ולא משנה אם זה באנר או כתבת פרוספקט, יש תבנית קבועה שממש לא כדאי לשבור ממנה. תסריט הוא משהו אחד, כתבת רגש לקופת צדקה היא משהו אחר, וסיפור לעיתון ילדים הוא משהו שלישי.

השורה שכתבת היא בעצם תיאור 'תסריטי' שנכנסת בטבעיות בתוך סיפור טקסטואלי.
היא מצליחה, אולי בגלל שהיא רק שורה אחת כזו ולא יותר, להשאיר את הטקסט קריא לגמרי כסיפור, אבל מכניסה מקצב מאוד מיוחד. הקורא מצליח תוך כדי קריאה לשמוע קולות רקע של קריינות, מה שמעניק לתחושה של הקורא כאילו הוא צופה בסצנה.
כל הכבוד.

לא הייתי מציע להרבות בטריק הזה, על מנת שלא להכביד, וכדי להשאיר את הקריאה כייפית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
פרק ב

"חייבים לעשות משהו עם גזירת הפירות היבשים" שחו אברכי הכולל בינם לבין עצמם.
"זה לא ייתכן, פשוט אנטישמיות לשמה", המהמו המתפללים תוך כדי קיפול הטליתות לאחר התפילה.
"בושה וחרפה, מזכיר לי תקופות אפלות", אמר החשמלאי שבא לתקן את התאורה בחדר המדרגות.
"צריך לקום ולעשות מעשה", אמר מוישה שישב בספסל הקבוע ולא זז ממקומו.

ובין כל המדברים, המתווכחים, המנייעסים, הלועסים, היה עוד איש אחד. הוא לא ידע משום דבר. לא שמע על הגזירה הנוראית שמכוונת היישר לבטן הרכה של ילדי ישראל. לא עודכן על המס הדרקוני שהושת על משפחות בני התורה. לא נודע לו על השר שונא החרדים שהחליט להעלות את מחירי הפירות היבשים שנשתבחה בהן ארץ אקזוטיה.
האיש הזה, כפי שודאי לא ניחשתם - היה צדיקמן. הוא המשיך במעשי הצדקה והחסד שלו כרגיל. אבל משעה שהבחין שבני עמו מתהלכים עם פנים קצת מכורכמות, לא נתן לעצמו מנוח וגמר אומר בנפשו לברר את פשר הדבר.

"מהה?!??!" נשמע קול זעקה אימתני בוקע מתוך חצר ביתו, שעה שהובאה הידיעה המרה לאוזניו. "כזאת גזירה? חייבים לעשות משהו. זה לא ייתכן. פשוט אנטשימיות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. בושה וחרפה. מזכיר לי תקופות יבשות. צריך לקום ולעשות מעשה" אמר צדיקמן וחתם את דבריו בשלושה סימני קריאה נחושים!!!

"נו, על מה אנחנו מדברים שבועיים?" פיהקו לעומתו.
"שבועיים? שבועיים ועוד אף אחד לא קם ועשה מעשה?"
"כולם חיכו לך, צדיקמן. קום ועשה מעשה".
"כך אעשה".
"יפה".
"תיכף ומיד. אקום, ואעשה מעשה".
"מעולה".
"אני פשוט אקום ממקומי, ואעשה... מעשה".
"יאללה".
"הנה קמתי".
"יופי".
"עכשיו... לעשות מעשה!"
"שכוייח".
"אבל... מה אני יכול לעשות?"
"מה פירוש? לעשות מעשה"
"אה, נכון".

התעטף צדיקמן בטליתו כשליח ציבור, והתעופף לשמי מרומים, מותיר אחריו שובל דקיק של ריח גן עדן.
רוח הקודש כיוונה אותו בדרכו (לאחר שאמר שהוא לא הנהג) וכך הגיע היישר למשרדו של שר החקלאות המרושע.

הוא נעמד בעוז מול השר האנטישמי, צדוק כהנא, תקע בו שניים ממבטיו החריפים ביותר ואמר "בוש והיכלם, בן נעוות המרדות".
השר היטיב את הכיפונת על ראשו ואמר "שלום רבי. אין לי מושג איך נכנסת לכאן, אבל שב בבקשה. תתכבד".
"לא אשב ולא אתכבד" אמר צדיקמן תוך שהוא מתיישב על קצה הכסא.
"אז מה אתה בעצם רוצה" שאל השר, בולס מלוא פיו מעוגת התמרים העסיסית.
"שתצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות"
"בוא נדבר על זה" אמר השר, "תעשה ברכה"
צדיקמן לקח בזהירות פרוסה קטנה מקצה עוגת התמרים. "טעים דווקא".
"בטח. זה אשתי קנתה".
"אואה. זה... משהו משהו".
"תודה. אז על מה דיברנו?"
"לא זוכר בדיוק. משהו לגבי הפירות היבשים".
"אתה בעד החוק החדש או נגד?"
"נראה לי ש... לא יודע. אני לא זוכר".
"מה זה לא זוכר. תגיע לפגישה מוכן".
"דווקא הגעתי שיא המוכן, תאמין לי. היית צריך לראות איזה ניצוצות של קדושה עפו ממני מקודם. אבל פתאום עכשיו אני מרגיש חלש כזה, איש פשוט לגמרי".
"אולי תטעם עוד קצת מהעוגה?" הציע השר בעיניים זדוניות.
"רגע אחד, איזה הכשר זה?" הצטמצמו עיניו של צדיקמן.
"רבנות נהריה".
"האכלת אותי רבנות?!" עיניו של צדיקמן בלטו מחוריהן. "אתה לא נורמלי. עכשיו אני מבין למה איבדתי לפתע את כל כוחות הקדושה שלי".
"חה חה חה. מו הא הא הא". הדהד צחוקו של האנטגוניסט ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.
"אבוי. עכשיו לא אוכל להילחם בגזירה הנוראה". התייפח צדיקמן תרועה שברים תרועה.
"לא נורא רבי" ניחם אותו השר בפרץ של אנושיות. "כל גיבור מוצלח לפעמים גם מפסיד. זה תורם לאמינות ולבנייה נכונה של העלילה. אני בטוח שזה לא הפרק האחרון. בהמשך אתה עוד תנצח אותי, ובגדול".
"ניחמתני בני, ניחמתני".
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
  • הוסף לסימניות
  • #17
הסדרה הכי טובה שהיתה על צדיקמן עד היום!
אתכבד להיות הראשון ששם פוקוס על נקודה שכבר הושם עליה פוקוס כבר על ידי @Natan Galant -
הקיר הרביעי המנותץ.
@הדוויג , אתה עושה את זה במינון כל כך מדויק ונכון - מדהים!
אבל כמובן שום דבר לא ממך, זה הכל כוחות הקדושה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
רוח הקודש כיוונה אותו בדרכו (לאחר שאמר שהוא לא הנהג)
חזק
האכלת אותי רבנות?!" עיניו של צדיקמן בלטו מחוריהן. "אתה לא נורמלי. עכשיו אני מבין למה איבדתי לפתע את כל כוחות הקדושה שלי".
"חה חה חה. מו הא הא הא". הדהד צחוקו של האנטגוניסט ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.
חזק בחזקה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מרתק.
זורק וטלטל אותך כל רגע לכיוון אחר.
אנטישמיות לשמה ... תוך כדי קיפול הטליתות
מזכיר לי תקופות אפלות ... החשמלאי שבא לתקן את התאורה
לקום ולעשות מעשה ... מוישה שישב בספסל הקבוע ולא זז
אהבתי את הדקויות ההדוויגיות בין המילים, תענוג!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הקדמה נחוצה- (הסיפור נכתב על רקע חלוקת המלכות בין ישראל ליהודה כשפרסדאות מפרידות בין ירושלים לישראל, וחלק מהגלויות כבר הוגלו)

פרק א'-הפעם...
גיתית-

הפעם כשיחזור הראל. אני אחכה לו ליד השער. לא אסתפק בלשבת על אבן. אצא לקראתו.

תמיד היה הראל סוד.

ריח הפיטאיה נדבק לבגדיו, מצמיד לסודו טעם מתקתק.

ניצוץ סגלגל.

תמיד כששב מאחד מעיסוקיו הסודיים. היה פורש ידיים. אומר "שלום אחות קטנה"

היה נותן לי יד, נכנס איתי לבית, בודק יחד איתי את מצב המזווה, מתייחס לבובותיי, נותן לי מן פרי הפיטאיה המתוק ששכן תמיד בכיסו, אחר כך הוא היה מחבק אותי חזק, מעביר את ידו על אלף תלתלי. לוחש: "נו קטנטונת מה יש לך לומר על החיים?"

והייתי אומרת.

פעמים היו מילותיי שמחות. מציגות בובה חדשה באוסף הזעיר שלי, הייתי מציגה אותה, מבקשת ממנו לקלוע לה צמות.

פעמים הייתי מבקשת את עזרתו. בוכה אל בגדו ספוג ריח הפיטאיה.

ותמיד היו נגמרים מפגשינו באופן זהה. מבט חם. ביני לבינו. לחיצת יד.

לא כזה הולך להיות מפגשינו הפעם.

ולא רק כי גדלתי בכמה שנים מאז אי פעם.

לא רק כי תלתלי הפכו לזוג צמות מוקפד.

מפגשינו הולך להיות אחר.

אפוף בטעמם של הימים האחרונים. מוות נכרך בו. עצב אין אונים.

הפעם לא יספר לי הראל סיפור. הפעם אצטרך אני לספר לו. אצטרך לספר לו שהגרוע מכל קרה.

זהו. נגמר הכל.

***

אותו היום ניצח הכאב את המקצב. התעצם באחת. לפת אותי בחיבוק דב אכזרי. גורם למנגינה להיקטע, להפוך מסוערת ומדויקת לשקטה. כואבת.

זוכרת עדיין את הפיטאיה שהייתי עסוקה בלטחון מפזרת נגוהות סגלגלים. מעיפה מיץ על שמלתו החדשה

"בניהו"

"כן אחות גדולה ונזעמת" חייכת.

רומס בסנדלך את הארץ, מתכופף אליה. מיטיב את קישורי הסנדל.

"תתחדש" פלטתי.

"יפה נכון?" לא יכולתי לסבול את המבט המלטף שהחלקת על הסנדל. סנדל שלא היה כאן אלמלא החודש האחרון.

שתקתי.

"לא אוהבת" צחקת. לועס עלה פיטאיה כמו נערי השוק, יורק אותה הרחק. בקשת.

"לא" חד וחלק.

"נו באמת, זה טעם נרכש" צחקת שוב.

אני לא.

נכנסתי לבית.

לא נכנסת אחרי.

התיישבת ליד הלאוטה שלי. זו שהעניק לי אבא, לקחת אותה בין ידך, משכת את מיתריה הכפולים והחילות מנגן.

בין הסלון לחדרי. נעצרתי הלומה.

היית טוב. הטוב ביותר ששמעתי עד אז, אצבעותיך נשפכו על המיתרים הכפולים, מיילללים כאב בקול לא לך. מודים בכל אשר לא הודית בו.

מנגינה שכאב דבק בה. ורק אצלך ניצח הקצב את הכאב. שובה את ליבי.

מהדק שפתיי לפס כאוב.

לא יכולה יותר.

לא.

***

"צא את החצר הזאת, ולעולם אל תעז לשוב, איש לא חפץ לראות אותך כאן"

"אבל אחותי..." הראל ניסה, אשר התקרב אליו, תפס בצווארון שמלתו בתנוחה מאיימת, נושף מעליו, "הקשב לי טוב, ילד אשפתות, לכאן לא תכנס" אשר התנשף "בוגדים וכופרים אינם מוזמנים לאדמתי. גם אם אחותך גרה כאן"

בלעתי רוק.

"גיתית" הראל נופף בידיו. נואש. "מה?" צרתי עם השפתיים, לא משמיעה קול. מרכינה ראש.

הראל חילץ את צווארונו, מדלג על גדר העץ, נוחת לידי.

"היום אחרי השקיעה. בשדה" הוא לחש. שואל בקול "מה שלומך אחות?"

אשר התקרב, הרים קילשון כבד מהארץ, "עזוב את הילדה פוחז"

"נערה היא"

"תהיה ילדה. תהיה נערה או עלמה, שלי היא"

"שלך" התיז הראל, "גיתית שייכת לאביה, לא לך שכן נכבד ככל שתהיה"

הסמקתי. מנסה לסמן לו נואשות שישתוק. שלא יעורר את רוגזו של אשר.

הראל העיף מבט, "זוז" אשר הדף אותו

"תן לי להיכנס, חפץ אני לברך את אמי"

"אמך" אשר כחכח בגרונו, מחזיק בידו את השרשרת שלו, חופן את הצלם הקטן "ובכן אמך היא אשתי כרגע. ואני אוסר עליך לראותה"

הראל החויר.

גם אני.

מבטו חלף נואש על פני החצר, סוקר אותי שוב. והעיניים שלו, עיניו חסרו את אותו ברק, ידיו התכווצו בעווית כשהוא שאל "מה?"

אשר נעמד על מקומו, היטיב תנוחתו, פרש ידיים בתנועות מוגזמות "אוי הראל, הרי מאז נפטר אביך בלא נודע. לא הייתי אדם יותר, האיש הענק בענקים, אוי אביך, ידידי הטוב" הוא נאנח. "לא הרבה נותר לי לעשות מלבד לאסוף לחיכי את היתומים הרכים. את אימך האלמנה האומללה, מבין אתה זה המעט שהיה בידי לעשות, הן חייב אני רבות לאביך" הוא ניגב את פניו בפיסת בד, משתהה קלות "אבל עכשיו הבית הזה שלי הוא, ואני לא אניח לכפירה להיכנס אליו מבין?"

הראל שתק. נשען על הגדר דומם.

"הראל" אמרתי. הוא לא ענה. הרגליים שלו רעדו. גם השפתיים. הוא לא מצמץ. רק כאב חלף בעיניים. מתקבע בזוויות.

"תמיד תוכל לחזור בך, להתנצל בפני כהן הכפר, ולחזור הנה, מבין אתה שלא אתן בביתי להשפיל כהן" אשר הרעים בקולו, גופו החסון שעון על גזע עץ, "וכל זה אני אומר לך רק כי בנו של שביאל הינך, רק כי הגלות באה עליכים, לקחה אותו הרחק מכם, מרחם אני עליך נערי, קח מים, וכיכר לחם, וכלה רגליך מביתי"

הראל הלך צעד אחורה. "הוא לא" הוא לחש "הוא לא" הוא אמר בקול צרוד.

"לא מה ילדי" הטון של אשר היה רך כל כך.

"הוא לא היה רוצה בכך" קולו של הראל היה סדוק. הוא סתם. לא פירש. מבטו של אשר התכהה.

הראל הלך שוב אחורה. פתח דלת עץ מושקעת מאד.

יצא.

סוגר את הדלת.

אשר הניח את הקילשון, "מקלל כהנים היה באדמתי, מי יאמין, אח שביאל, אי אתה המובחר באנשים, למה הלכת?" הוא נאנח.

שתקתי. עוצרת נשימה.

ואז. אז נכנס בניהו. ולצווארו השרשרת ההיא.

אשר חייך "בא ברוך האלוקים אל הבית כנס נערי, מה למדת היום?" בניהו גם חייך.

אני לא.

בניהו הניד לי ראש לשלום.

אני לא נשמתי.

לא נערה אני יותר רק צעקה כלואה, בבואה מיוסרת של שאגתי הפצועה, זו שנחנקת תחת קורות הימים. אל תחפשו אותי ברחובות. אל תשאלו לי. כי אינני.

רק שרשרת. פסל. מסכה.

מעצבת את דמותי המרוקנת.

חותמת על פני את תמצית היותי.

אחות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה