דרוש מידע צהרון לילדים- מזיק רגשי?

  • הוסף לסימניות
  • #21
האם ילדיך מתלוננים שלא טוב להם בצהרון
או שהם חוזרים רגועים ושבעים ומחכים ליום המחר?

אולי כדאי יהיה לברר מול הילד איך מרגיש לו שם
נראה לי שזאת האינדקציה הכי מדויקת
הבת שלי התלוננה הרבה פעמים שהיא לא אוהבת את הצהרון:(
במהלך השנה, כמה פעמים עשיתי "שמיניות באוויר" והגעתי לקחת אותה מוקדם יותר.
חזרתי עם הילקוט הביתה :D
היא העדיפה להישאר לשחק/לפעילות/לסיפור/לתוכנית.... :)
(העיקר שקיבלה את החיבוק והצומי לפני 16:00)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
איזה כיף זה לעמוד מהצד, לחוות דעה ולנגן להורים על המצפון... תענוג....
הרי מה שלא נעשה, הילדים שלנו כשיגדלו וילכו לטיפול רגשי, יגיעו בסוף למסקנה בעזרת המטפלת הרגשית המקסימה שההורים שלהם אשמים....
ילדה שאמא שלה משדרת לה שהיא לא שלמה עם הצעד שהיא עושה כשהיא שולחת אותה לצהרון, לדעתי תהיה מאותגרת רגשית הרבה יותר מילדה שאמא שלה משדרת לה שזה הדבר הנכון ביותר בשבילה כי הקב"ה קבע לכל ילד מי האמא שתגדל אותו ובתנאים המתאימים לו ביותר.
המציאות היום שגם נשים שעובדות עד שעה 13:00 משאירות את בנותיהן בצהרון כדי לנוח ולצבור כוחות שיהיה להם כח להיות עם הילדים בצהריים... רוב רובה של הכיתה/ הגן נשארת בסופו של דבר בצהרון, הילדות שם לא מסכנות בכלל, יש להן חוויות והפעלות והן נהנות מאוד.
תבואו פעם אחת להוציא את הבת שלכן באמצע הצהרון, תראו כמה היא מעדיפה להישאר ולא לחזור איתכן... גם אם בבוקר היא ניגנה לכם על המצפון כמה היא סובלת בצהרון....
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אשתי עובדת יום מלא ושולחת את הילדים לצהרון עד 16:00
לאחרונה היא שוחחה עם יועצת רגשית של בי''ס מסוים
והיא אמרה לה שבשנים האחרונות מעל 80 % מבעיות רגשיות שיש לה לטפל הם של בנות נשארות בצהרון.
לכן אשתי שוקלת לעזוב, ולעבור לחצי יום עבודה.
נפשי בשאלתי למומחים שבקהילות ולמודי הניסיון
האומנם??
אשמח למידע אמתי ופחות להשערות וכו'
שכוייח לכל המגיבים!

עוד אען לי ילדים בצהרונים
אבל נקודות למחשבה...
הבנים שלומדים מאז ומתמיד עד שעה כזאת גם 80 אחוז עם בעיות רגשיות?
וילדים שגרים בחול?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
חשוב לי להדגיש
אצל בנים לומדים עד שעה 4-5 נכון
אבל מכיתה ב' זו מסגרת לימודים מפוקחת ומחייבת
נכון ששעות הצהרים קשות יותר ועל כך יעיד כל מלמד
אבל עדין זה לימודים רשמיים
אבל הצהרון לא מתקרב לזה
ההפקרות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא מבינה את השאלה
ברור שלילד הכי אידיאלי זה להיות בבית עם אמא כמה שיותר
אבל כורח המציאות גובר
אם יש אפשרות כלכלית לעבוד פחות
אז בודאי שלילד לטווח הארוך זה הרבה יותר טוב מכול בחינה
(גם אם בטווח הקצר מענין את הילד להשאר לתוכנית של הצהרון, אין תחליף בטווח הארוך לשעות הרבות ולארוחת הצהריים שהילד היה בבית )
צהרון זה סוג של בית ילדים/פנימיה לחצי יום
אין תחליף לילד לכמה שיותר בית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וכל ארוחת צהריים סביב שולחן עם אמא שמתענינת רק בך אין ערוך לתועלת הרגשית והחינוכית שלה מול שולחן מלא בילדים וגננת.
יצא לי בעבר לעבוד בצהרונים ואין ספק שלכול הילדים היה הרבה יותר טוב לחזור הביתה
הילדים סחוטים אחרי יום שלם
הגננת בעיקר רק רוצה שקט ולא מענין אותה הסיפורים של הילדים
לילד- יום עם צהרון זה יום מידי ארוך להיות רק עם חברים בלי אמא אוהבת ומכילה
בעיקר ילדים/ות עם קשיים חברתיים זה מידי המון זמן בשבילם להיות עם חברים מידי בודד מידי קשה
או קשיים התנהגותיים
כמה שיותר זמן אמא לילד כמה שיותר זמן בית, יותר טוב
אבללללללללללללללל
צריך להכיר במציאות
כי ילד גם צריך בית שיכול לספק לו את צרכיו הגשמיים
ולכן אשה שעובדת 8/9 שעות
צריכה ברוב המקרים להשאר בעבודה היציבה והמכניסה שלה, יותר חשוב לבית
צריכה לשלוח לצהרון
כן חושבת שצריך לדאוג לשעות אמא ובית מרוכזות מאד אחרי הצהרון
וילדים יכולים לגדול בריאים בגופם ובנפשם הכי טוב שאפשר גם אם בילו בצהרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מידיעה זה אכן גורם לרוב הבעיות אצל הילדים
שמעתי ממפקח גדול ומוכר שאחראי על המון חיידרים, הוא אמר שבהחלט רואים על הילד אם הוא בצהרון או חוזר הביתה מיד בסיום הלימודים
וכן מרצה ידוע בקורס השתלמויות חיידר שגם אומר את אותם הדברים

אז כמובן ב90% מהמשפחות, הילדים בצהרון כי 2 בני הזוג עובדים ומפרנסים, ואין אפשרות לסיים מוקדם יותר מכורח המציאות

הלוואי והמצב ישתנה
ונוכל להחזיר את התנהלות החיים כמו פעם
שאמא היתה עקרת בית, או לפחות עובדת עד 13 ומקבלת את פני הילדים ברוגע וחיוך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
כאם למשפחה ברוכה כמנחת ילדים לכישורים חברתיים וכעובדת צהרון יכולה לתמצת:
-תלוי בגיל- בגיל הצעיר 3-4 קשה להן יותר, גיל בוגר 5-6 לא מוכנות ללכת הביתה!!! כיף להן מאד!
תלוי באמא- האם אחרי הצהרון אמא עם הילדים- מדברת, חווה אותם או שהם ממשיכים מהצהרון לגינה/ לחברה וכד'
-תלוי בילד- יש ילדים שהמצב החברתי שלהם מצוין והם נהנים מאד מחברה ויש ילדים שמאד זקוקים לאמא ובהחלט קשה להם!
-תלוי בצוות- אני משתדלת לתת מקסימום חום, אהבה וכו' (מהמקום של האמא שבי) אבל בהחלט יש צוות שפחות מתאים לתפקיד- המצוקה של למצוא עובדות צהרון קשה מאד ולא, ממש לא משלמים שכר מינימום....
תלוי במקום-יש ערים שהצהרונים במחיר סימלי ולכן רב הילדים נשארים ויש ערים- כמו אצלינו שהצהרון לא זול! ולכן רק מי שחייבת שולחת, בגיל צעיר קשה לילדים לראות חלק גדול מהחברים הולך הביתה והם צריכים להשאר.
לסיכום:
מי שיכולה לקחת מוקדם מצוין!
מי שלא- שתהיה עם יד על הדופק האם לילד שלה טוב/בסדר בצהרון או שמאד קשה לו!

לתשאל אותו ואת הצוות כדי לקבל אינדיקציה,
וכן רצוי להשקיע גם בצוות, זו לא שעה קלה לעבודה, הילדים עייפים וצריך מאגר גדול של סבלנות!
גם במילים ואפשר גם בצ'ופרים קטנים...אין ספק שזה נותן הרבה כח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
העובדה ש80 אחוזים מהילדים נמצאים היום בצהרונים לא מפחיתה את הבעיתיות של זה.

אני רואה שינוי משמעותי בהתנהגות של ילדי במהלך השנה עם צהרון, לעומת התקופה האחרונה שלא היו צהרונים.
הם הרבה יותר שמחים.
למרות שהם משועממים כשאין צהרון, עדין- הם רוצים ב-י-ת.
הבנות מעדיפות להזמין חברות / ללכת לחברות ולשחק מאשר להיות בצהרון....
עכשיו אני מסיימת חל"ד, ולא יודעת איך בדיוק לשלוח את ביתי למעון, תינוקת בת 3 חודשים שרק רוצה את אמא-
מהשעה 8 עד השעה 4!!! כל יום! בעיניי זה פשוט נורא :(
אני חושבת שזו תוצאה של מציאות עגומה שבה האם נדרשת לעבוד כל כך הרבה שעות.

[במאמר מוסגר, קשור או לא,
זה מזכיר לי מאוד את ההספד על הגב' גלושטיין ע"ה, שבעלה סיפר, שלא רצתה לקחת עבודות נוספות
כדי להיות עם הילדים בבית. לדעתי, מי שיכולה והמצב בבית מאפשר לה- זה המצב האידאלי.]
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אין אף אחד שחולק שהמצב האידיאלי הוא שאמא תהיה עקרת בית, תשלח את ילדיה ברוגע ושלווה, בשמחה והתלהבות, תלך איתם יחד אל הגן/בית ספר, ובשעה אחת תחכה להם עם ארוחה חמה ומזינה, ותקבל אותם לאחר שהכינה בבוקר את ארוחת הצהרים, והספיקה לנוח לצבור כוחות לשבת עם הילדים, לדבר איתם, לשחק איתם, ולהשכיב לישון בשקט ושלווה,
אבל המצב הזה לא קורה, כי אלף ואחד סיבות,
אבל מה הנקודה הכואבת? שבזכותה המטפלות עמוסות עד למרץ הבא [תנסו לקבוע תור למטפלות הטובות], זה לא רק שעות העבודה, אלא העיסוקים מסביב לעבודה, והחוסר רוגע ושלווה שלא קשור לעבודה, אלא לטלפון, לאינטרנט, למייל, ולעוד כל מיני דברים שמסיחים את הדעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
חייבת לומר
בתור רכזת צהרונים פשוט שבצהרון שיש פיקוח לא אמורות לצוץ בעיות משמעותית שיוצרות בעיות רגשיות עד כדי כך
חשוב לשיים לב לאינטראקציה של הילד עם הצוות
היום בצהרונים יש סדר יום מובנה חוגים פעילויות יצירת קשר חברתי מצוין
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
הייתי מחלקת את זה לשניים
צהרון , והשעות שאחרי הצהרון.
הצהרון עצמו הוא מסגרת מצויינת לילד מאשר להסתובב בחום הנורא, לפתוח את הדלת לבד ולהיות עם האחים הקטנים, או לבלות אצל השכנים כשאין לנו מושג מי שומר עליהם שם.
כמובן זה במקרה שהצהרון מפוקח, הצוות מקצועי ולא כולן בחורות...

בנוגע לשעות שאחרי הצהרון כאן יש בעיה מסוימת , אין לי עינין לעורר נקיפות מצפון, אבל פשוט לשים לב לזה. מאד מורכב עם ארבעה חמישה ילדים לקבל את כולם בשעה 16:00 עייפים מהעבודה, עם עוד עשרות מטלות ותוך שלוש שעות לדחוס גם שעות איכות , גם בילויים וכיף עם אימא , גם ארוחת ערב מקללות והשכבה. אף אחת לא מלאך וזה בלתי אפשרי.
לכן ברור שאם יש אפשרות יום אחד לחזור מוקדם, לנוח לפני ואז לקבל את הילדים רעננה, לעשות מטלות ואז להיות פחות לחוצה.
לקחת את אחד הילדים לשעה של פינוק רק לו,
אני ממש בעד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
חייבת לומר
בתור רכזת צהרונים פשוט שבצהרון שיש פיקוח לא אמורות לצוץ בעיות משמעותית שיוצרות בעיות רגשיות עד כדי כך
חשוב לשיים לב לאינטראקציה של הילד עם הצוות
היום בצהרונים יש סדר יום מובנה חוגים פעילויות יצירת קשר חברתי מצוין
הלוואי.. לצערי היו לי צהרונים שהצוות לגמרי לא השתדל, זה היה מן בייביסיט ללא תעסוקה מסודרת, משעמם , מריבות, בלי ברירה הפסקתי לשלוח (על אף שהמשיכו לגבות ממני, הם גובים בתחילת שנה לכל השנה כעסקת תשלומים בלי אפשרות לבטל). אלתרתי והפסדתי עבודה כו'- כי לא היתה אופציה לשלוח
ומדובר ברשת מוכרת
בפעם אחרת כשגננת אימהית לקחה על עצמה את הצהרון- זה היה מושלם
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לדעתי. עדיף שהילדים ישארו בצהרון
יש משחקים חברים אוכל
כי לא תמיד בבית האמא רגועה
ויש לה את הכח לתת לילד את הצומי
שמגיע לו
שימו לב שילדים קטנים בסביבות
השעות 2 עד 4
הם עייפים עצבנים ואח"כ זה עובר להם אין כמו להיות עם האמא
אך רק שבאמת לא לשכוח יחס. צומי. והמון אהבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
תשאלו גננות
זו טעות לשאול גננות.
הגננות אוחזות ב'לפני 20 שנה'
כמו שהגננת אמרה לי בסוף שנה: איזה ילדים מחונכים יש לך
ממש לא רואים עליהם שהם בצהרון:mad::mad::mad::mad:
לצערי הן לא מבינות שהעולם השתנה וזו המציאות כיום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
זו טעות לשאול גננות.
הגננות אוחזות ב'לפני 20 שנה'
כמו שהגננת אמרה לי בסוף שנה: איזה ילדים מחונכים יש לך
ממש לא רואים עליהם שהם בצהרון:mad::mad::mad::mad:
לצערי הן לא מבינות שהעולם השתנה וזו המציאות כיום.
חברה שלי בת 25 והיא לא התחילה בגיל 5 לגנן..
מי רואה את הילדים יותר טוב מהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
זה בהחלט מתסכל,
הצהרון זה לא פתרון אולטמטיבי,
לשם השוואה- בחו"ל יום לימודים ארוך, או אצל הבנים יום לימודים ארוך- מתפקד הרבה יותר טוב ומוצלח
והמצב היום שאכן רוב רובם של ההורים זקוקים לצהרונים- מחייב שינוי באופן הפעלת הצהרונים במקום לנגן להורים שבלאו הכי אין להם ברירה איזה נזקים נגרמים לילדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אשתי עובדת יום מלא ושולחת את הילדים לצהרון עד 16:00
לאחרונה היא שוחחה עם יועצת רגשית של בי''ס מסוים
והיא אמרה לה שבשנים האחרונות מעל 80 % מבעיות רגשיות שיש לה לטפל הם של בנות נשארות בצהרון.
לכן אשתי שוקלת לעזוב, ולעבור לחצי יום עבודה.
נפשי בשאלתי למומחים שבקהילות ולמודי הניסיון
האומנם??
אשמח למידע אמתי ופחות להשערות וכו'
שכוייח לכל המגיבים!
זה מתחיל להיות היום כמו בקיבוצים פעם
שכל היום הילדים ביחד ויש שעת השכבה של ההורים
אפשר לבדוק איך השפיע על הילדים אז
וכמובן שלחשבן שדור דור והשפעותיו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה