ציור שמן - אם ובנה

[RIVKAG]

תודה לכל המעודדים והתומכים! עכשיו גיליתי שנהנים לראות גם אם לא מתחברים לסגנון...

 

[תור הזהב]

תודה לכל המעודדים והתומכים! עכשיו גיליתי שנהנים לראות גם אם לא מתחברים לסגנון...

אכן, זו העשרה והרחבת אופקים ללא תשלום על כניסה למוזיאון.
כזכור לי כבר הודתי לך בעבר על העשרת הסגנונות.

 

[מי]

אבוקדו היקרה.

ועכשיו לחלק הענייני בשאלתך:
הציורים שלי אינם "רק אמצעי שחרור והרגעה". אלא, הם אמצעי להבעת מסר יהודי.
כמו שציטטת מדברי: "אני רואה באומנות כלי להבעה ולביטוי עצמי. זה משחרר, מרגיע ועושה טוב על הנשמה...."
הבעה וביטוי עצמי של מסרים. לאו דווקא של רגשות.
תהליך הציור, הליבון הפנימי של המסר בשעת הציור הם החלק המשחרר והמרגיע. וכן גם ההבעה הויזואלית של המסרים והרגשות פותחת חסימות רגשיות בצורה טובה.

אילו היה מדובר בציור עם מסר אישי לעצמי (ויש לי כאלו בבית) אכן, היה מקום לדיון אם זה מתאים לפורום או לא. אך כאשר המסר הוא יהודי, ורלוונטי לכלל, אין לי צל של ספק שהציור ראוי ומתאים לעלות לפורום זה.

בציור הנוכחי המסר הוא שילדים הם נשמות אלוקיות מאירות. זהו מסר יהודי! מאוד!
נכון שכשציירתי, הנחתי את השכל, את הביקורת ואת השיפוטיות הצידה. נתתי לרגש להביע את דברו ונהנתי עד למאוד. זה עדיין לא הופך את הציור למוקצה... להפך - זה מטמין את המסר היהודי בדרך המגיעה הישר לליבו של הצופה בעל הנפש הרגישה.

אני חשה צורך למחות על עצם העובדה שאת מרגישה שעלייך להתנצל.
מותר, בריא, יהודי וראוי להביע רגשות.
אני לא מוצאת שום טעם לפגם בשיתוף במעשה אומנות עם הסביבה. (למעט מכשולות שעלולות לצאת מעצם קיומו של פורום, אבל כל מי שכאן הביא את זה בחשבון. לא?)

רק עם המסר יהודי אז מותר לצייר? סליחה???

משום מה זה מזכיר לי סיפור אישי של 2 נשים שהתפרסמו היום בקטיפה. המשותף לשתיהן זה התהליך הארוך שהן עברו עד שהן גילו שגם ליהודים מותר להתחבר לרגש של עצמם. למה צריך להיות דבר כזה?

 

[אפרתה]

טוב שהעלית וטוב גם שהסברת. האומנות מן הסוג הזה קשה לעיתים להתחבר אליה לפני שמבינים את מה שעומד מאחורי. אני באמת התפלאתי אבל לא הצלחתי להגדיר מה מוזר בעיני, אחרי ההסבר שלך- הציור נעשה בעיני הרבה יותר מענין ומיוחד.

 

[אבוקדו]

אני חייבת להגיב:
אני ממש ממש ממש לא התכוונתי שככה זה ישמע.
בקשר לניפוץ הבקבוקים- לא אמרתי את זה מתוך ציניות, אלא ממקום אמיתי של שיתוף. (דווקא גם אני אימצתי את הרעיון הזה, ולא צריך קהל בשביל זה! )

בקשר למשפט השני- שוב, הוא נשאל מתוך תמימות, כי חשבתי שאת מציירת רק בתור תרפיה, ועכשיו, עפ"י חילופי הדברים- הבנתי שגם ממקום מקצועי ושל העברת מסרים.

ושוב, אני מתנצלת אלפי התנצלויות שהובנתי לא כראוי. ממש לא ניסיתי ללגלג על אף אחד!!!

סליחה,כו"ט ושנה טובה!

אה, ודרך אגב, לא משנה מה הייתה המטרה בציור- הוא מדהים בעיני!!! אכן אומנותי!!

 

[Smeshi]

תודה תור!
את עוד תכירי אותי... אני אוהבת את זה ככה ומרגישה קשורה לזה. אי אפשר לשנות את זה.
זה אומנות ולא איור. (אני מציירת ממקום עמוק בנפש)
אני יכולה לצייר את הילד ריאליסטי ויפה אבל זה לא יהיה זה...
תנסי לחשוב על זה כעל נשמה מאירה ולא כעל ילד. אי אפשר לצייר נשמה מאירה בדרך ריאליסטית, זה יוצא דמות ולא מהות. הנשמה היא רוחנית.
(ולמרות טענותיי, אני בטוחה שהרוב יסכימו לדעתך...)

את אמנית אמיתית,
עברתי על העבודות שלך והן פשוט מפעימות, מעלות תחושות דקות מצד אחד וסוערות מצד שני - משהו שאי אפשר לתאר.

 

[נני5]

איכשהו, אני מוצאת הבדל בין ביטוי רגשות על ידי ציור או מוזיקה, לבין ניפוץ בקבוקי זכוכית.
למה, באמת?

ההבדל הוא, שהראשון - יוצר, והשני - הורס.

אבוקדו היקרה.
אני מודה ומתוודה שלא היה נעים לי לקרא את תגובתך.
יחד עם זאת תמהני: על מה ולמה זעמך הוצת? האם בגלל נפח האחסון של פרוג שמתבזבז? או שמא בעקבות 30 השניות שנגזלו ממך בעת שנכנסת לאשכול? לא נראה הגיוני כ"כ. אין זאת כי אם בגלל המסר שלא יכולת להכיל.
התבונני בתוכך פנימה וגלי מה הפריע לך. אולי המראה המרגש של האמא, או שמא הנשמה המאירה בפני הילד? או שמתן הלגיטימציה להבעת רגשות הוא נושא לא פתור אצלך?

אני דווקא קצת הזדהתי עם תגובתה של אבוקדו, למרות שמאוד אהבתי את הציור, החיבוק של האמא לילד - הוא ממיס!
אבל ברגע שאת מעלה לפורום, את צריכה לדעת שאולי תקבלי גם ביקורת, ולא רק מחמאות, וכאן חזר על עצמו הערה אחת, על הילד שנראה 'צהוב' מידי. נכון שזה טעמך, ורצית להביע פה משהו, אבל יש כאלו שלא הבינו מיד את מה שרצית להביע, והעירו כדי שתוכלי לשפר. ובתחילה היה נראה שאת לא מוכנה לקבל את הביקורת. זה הכל.
[אגב, התינוק ה'צהוב' מזכיר לי את השבועות הראשונים לחיים, כשהם עוד קצת צהובים וכ"כ טהורים! זה מעורר געגועים!]

 

[מי]

אני חייבת להגיב:
אני ממש ממש ממש לא התכוונתי שככה זה ישמע.
בקשר לניפוץ הבקבוקים- לא אמרתי את זה מתוך ציניות, אלא ממקום אמיתי של שיתוף. (דווקא גם אני אימצתי את הרעיון הזה, ולא צריך קהל בשביל זה! )

בקשר למשפט השני- שוב, הוא נשאל מתוך תמימות, כי חשבתי שאת מציירת רק בתור תרפיה, ועכשיו, עפ"י חילופי הדברים- הבנתי שגם ממקום מקצועי ושל העברת מסרים.

ושוב, אני מתנצלת אלפי התנצלויות שהובנתי לא כראוי. ממש לא ניסיתי ללגלג על אף אחד!!!

סליחה,כו"ט ושנה טובה!

אה, ודרך אגב, לא משנה מה הייתה המטרה בציור- הוא מדהים בעיני!!! אכן אומנותי!!

תודה על ההסבר, ועכשיו תורי להתנצל:
סליחה שחשדתי בכשרים

 

[מי]

ואגב, בקשר לניפוץ בקבוקים כאומנות:
אפשר לשלב את השברים ביצירות מדהימות.
נסו ותווכחו.

 

[RIVKAG]

ההבדל הוא, שהראשון - יוצר, והשני - הורס.


אני דווקא קצת הזדהתי עם תגובתה של אבוקדו, למרות שמאוד אהבתי את הציור, החיבוק של האמא לילד - הוא ממיס!
אבל ברגע שאת מעלה לפורום, את צריכה לדעת שאולי תקבלי גם ביקורת, ולא רק מחמאות, וכאן חזר על עצמו הערה אחת, על הילד שנראה 'צהוב' מידי. נכון שזה טעמך, ורצית להביע פה משהו, אבל יש כאלו שלא הבינו מיד את מה שרצית להביע, והעירו כדי שתוכלי לשפר. ובתחילה היה נראה שאת לא מוכנה לקבל את הביקורת. זה הכל.
[אגב, התינוק ה'צהוב' מזכיר לי את השבועות הראשונים לחיים, כשהם עוד קצת צהובים וכ"כ טהורים! זה מעורר געגועים!]

אני מעלה לפורום את הציורים ונהנת מהמשוב החיובי והשלילי. יחד עם זאת אני לא חייבת להסכים עם כל תגובה כמו שלא תמיד מסכימים עם התגובות שלי. זה בסדר ומקובל.

יש הבדל בין לבקר ביקורת בונה לבין זלזול מוחלט בעבודה ובעובדה שמישהו מעלה לפורום. עד היום לא ניתקלתי בדברים כאלו כאן.
אני שמחה שאבוקדו לא דיברה מתוך ציניות. קיבלתי את התנצלותה.

היה חשוב לי וגם לכל מי שהגיב, להראות שיש מקום גם לסגנונות אחרים ולמנוע מצב שאנשים יחששו להעלות ציורים שמא יזלזלו בהם.

למרות שלא היה לי נעים לקרא אותה, באופן אישי לא התרגשתי מהביקורת. היא לא הראשונה וגם לא האחרונה. הרבה מהאמנים הגדולים בהיסטוריה נתקלו בביקורות קטלניות בתחילת דרכם, ככה שזה בסך הכל מחמיא

שנה טובה ופוריה, מלאה ביצירות מעניינות, הזויות ומרתקות...!