ציירים בתור נוער לומד

[לאה ולדמן]

המשך...

 

[ronitg]

לי היה אישור מיוחד בכיתה ד' לקשקש בשיעור!
נגשתי בתחילת שנה למורה, ובטוב טעם של ילדה בת 10 שבטוחה שהיא בת מאה, הסברתי לה שזה פשוט עוזר לי להקשיב. המורה כנראה נהנתה מהיוזמה ואישרה לי לקשקש כל השיעורים שלה..
אגב כל שנותי בבי"ס קשקשתי רק על השולחן. זה היה כיף!

 

[לאה ולדמן]

אצלי פשוט לא היה מצב לא לאפשר, לא עזר להם. לא היה מצב להקשיב בלי זה.
לא שהיה לי כשרון אגדי או משו, הרבה קשקושים וחיקויים של אחותי הציירת

 

[אבימי]

קודם כל אתם חייבים להודות שיש מורים ויש מורים.
יש מורים שבקטע - כמו ההוא שכשציירתי אותו אז הוא כל כך התלהב שהוא הביא תמונה של הבן שלו שאני יצייר (וכמובן, שיצא לי מפלץ מרוב התרגשות, והוא כזה, הה, נחמד, קצת דומה.)
ויש שלא בקטע. כמו ההוא שכשציירתי משהו הוא הכריח אותי לצייר את זה על הלוח כדי להשפיליני, ופתאום יצא ששיעור נביא שלם ציירתי פוקימון ענקי על הלוח.
בחיידר הייתי מארגן שילד פראייר יכתוב בשבילי עונש, בתמורה לשילוב דמותו בקומיקס אקשן. אוח היו ימים.

 

[קורן פלקס]

והמורות שהעמידו אותי לנקות את השולחן כי "זה רכוש בי"ס ולא בלוק ציור"..............
וכל יצירות הפאר שלקראת סיום נשדדו ע"י המורה.....
והמוצגי אמנות של ציורים שמורכבים ממליארדי כוכביות קטנות (מכירים?)

 

[יסמין שטרן]

ב"ה נפלתי על מורות טובות.
תמיד אפשרו לי. באמת זה עזר לי להתרכז.
כנראה הן ידעו את זה...

 

[*לאה]

וסרט נע, ניסיתם לצייר במחברת?
בפינה השמאלית למטה של המחברת מציירים דמות
ובדפים הבאים משנים מעט את התנועה בכל עמוד עד סוף המחברת.
מריצים בדפדוף מהיר רק את הפינות והדמות רצה, רוקדת או מה שתכננתם שתעשה.
זה היה הקטע שהיה מעסיק אותי בשעורים המשעממים.
כל המחברות שלי נראו כמו אולפן של דיסני,
והכי אהבתי את המחברות 40 דף כי "הסרט" יצא יותר ארוך...

 

[Magic Brush]

אוהו!!!!! איזה נוסטלגיה!!!!!!!
ברור, גם לי היו מחברות לציורים. ותמיד אמא שלי הייתה צריכה להרים טלפון הסביר למורה שזה עוזר לי להקשיב...
ציורים נבחרים מהמחברות עדיין יש לי (מכתה א') זה פשוט נחמד בערב פסח להתיישב עם הקלסר ולדפדף ולאות מאז עד היום...

אבל הסיפור של השולחנות - תגידו, זה רק אני או שבאמת כל הציורים הכי יפים היו על השולחן?
הם היו חלקים כאלו והתקשקש מעולה עם עפרון. היה חבל למחוק. היו לי ציורים שהייתי משאירה על השולחן ונזהרת שלא יימחקו יום, יומיים שלש... עד שכבר לא היה לי רגשות אליהם. חחחח.....
היו ימים.....

(צריך לעשות אתגר פעם. שיעלו באופן אנונימי ציורים שלנו מפעם והקהל יצטרך לנחש של מי כל אחד...)

 

[רבקה למפרט]

ואני הייתי מציירת מתחת לאף של המורות בבית יעקב. הם ידעו על הכשרון שלי כיון שקשטתי את הקירות בפרי מכחולי וכנראה העלימו עין. מה גם שהייתי תלמידה טובה.
בתיכון זכור לי שהמורה לכימיה כעס על תלמידה שהתחצפה וסרב להמשיך בשיעור עד שתצא מהכיתה.
היתה דממה וציירתי אותו.
הראתי לו בסוף השיעור את הדיוקן שלו והוא שמר את זה שנים רבות גם אחר כך.....

 

[אפרת 10]

אצלי זה בכלל היה מצחיק
הייתי בשיעורים כמו יהדות, נביא, טבע וכו' - לוקחת את כל הפרויקטים שהפילו עלי (הסמינרסטיות) ומציירת אז... זה הלך ככה: רוצה שאני יצייר לך? אוקי, תבואי אלי עם דפים, צבעים וארטליין בשעור השלישי, אם את לא באה את מפסידה כי יש לי שיעור חלון (נביא, כן? )

ומה אם הייתי צריכה לצייר על גליון ענק? פורסים אותו כל כל העולם ומציירים חלקיקים חלקיקים למול פרצופם הנדהם של המורות

והמורה, חמורת הסבר, שהסכימה אחרי שכנועים רבים ומרובים להסכים לי לצייר "בתנאי שאת איתי..!" (וזה מורה שהיתה עוצרת את השיעור אם בת פתחה את הקלמר כשלא היה צריך והשולחנות היו צריכים להיות בוהקים - ההפך הגמור ממה שהלך אצלי: דפים, מוצגים, ועפרונות על שללהם... ומה לא ) וכל פעם שהייתי מתבוננת בציור ממושכות כדי לראות איך להמשיך או כדי לראות איפה טעיתי היא היתה מביטה בי בחומרה וזועקת "עכשיו את לא היית איתי..!!"

טוב, זה מה שעלה לי עכשיו, אם אני יזכר אני יכתוב בלנ"ד

 

[ronitg]

אם כבר מדברים,
אז הנה אחת המורות של כיתה ה'

צפה בקובץ המצורף 254745

אפילו היום כשאני מסתכלת על זה, זה דומה לה

 

[קורן פלקס]

אם כבר מדברים,
אז הנה אחת המורות של כיתה ה'

צפה בקובץ המצורף 254745

אפילו היום כשאני מסתכלת על זה, זה דומה לה

 

[יפית כוכב]

קודם כל אתם חייבים להודות שיש מורים ויש מורים.
יש מורים שבקטע - כמו ההוא שכשציירתי אותו אז הוא כל כך התלהב שהוא הביא תמונה של הבן שלו שאני יצייר (וכמובן, שיצא לי מפלץ מרוב התרגשות, והוא כזה, הה, נחמד, קצת דומה.)
ויש שלא בקטע. כמו ההוא שכשציירתי משהו הוא הכריח אותי לצייר את זה על הלוח כדי להשפיליני, ופתאום יצא ששיעור נביא שלם ציירתי פוקימון ענקי על הלוח.
בחיידר הייתי מארגן שילד פראייר יכתוב בשבילי עונש, בתמורה לשילוב דמותו בקומיקס אקשן. אוח היו ימים.

וואי וואי, זה טוב! התגלגלתי כהוגן!

עכשיו יש לי כמה רעיונות טובים למחר...

לאמיתו של דבר הפרצוף ההוא (עם התפוח) התחיל מהשראה כלשהי... אבל איברים מסוימים שייכים לחברה הנחמדה שיושבת לידי (היא דווקא נורא התרגשה מזה, עד שקלטה את הברוך הסופי...) רק בדקתי שאני צמודה למציאות איפשהו---

תחילת שנה אני מנהלת נוהל קבוע של עידכון שנתי למורה הנוכחית, ומסבירה לה שאם היא רוצה שאני אהיה בשיעור (פשוטו כמשמעו, אחרת אני יוצאת כל 2 דקות) אז שתיתן לי חופש מחייה...

בכיתה ו' החלטתי לצאת לשוק הרחב ולהוציא את יצירת המאה שלי- ספר קומיקס מרגש ודרמטי! החברות רבו כל הפסקה על הדפדפת האומללה שהכילה את השירבוטים המוזרים שלי... הסיפור נקרא "מזל תאומים" ומספר על שני תינוקות שהוחלפו אי שם (כמובן שבתבנית של יהודי וגוי...) עד היום אני לא מבינה מאיפה לילדה בת 11 היו כאלו רעיונות. כנראה שהקשבתי מאוד לשיעורים...
בסוף אפילו הייתה הוצאה לאור שאירחה את החוברת שלי- המדפסת הביתית במשרד של אבי
ואני חלמתי לגרוף ת'מליונים ושברתי ת'שוק במחיר של 5 שקל ליחידה... (אגב נשארו כמה יחידות...כל הקודם זוכה!)

בקיצור, יש גם את המורות שמעלימות עין ומדי פעם הן דואגות שאנצל את כישרוני וזמן שיעורם לציור שערים, מחברות, עבודות של בנותיהן...

נו, מה אני מתלוננת, העיקר שיש איזה ערך מוסף לשיעורים...
שיפור טכניקות הציור.

 

[יפית כוכב]

אההההה ויש גם את הסוגיה המעצבנת הזו, של להחליט האם לגבות תשלום או לא (כאילו, זה היה בשיעור אבל שיעור חשוב שהפסדתי סיכום או שיעור סתם)

ויש את זאתי הצדיקה שביומן שלה- במקום ימי ההולדת של החברות- רשומים ה'לעלוי נשמת' של כל האדמו"רים לדורותיהם, שולשלותיהם וחצרותיהם. וכל יום היא משגרת לשולחן שלי בצדקנות ובטוהר דפדפת עם שמות ותארים ארוכים מני ים כדי אדפיס את זה ואצייר נרות וכו' וכו' עם דרישה צנועה לסלסולי קליגרפיה () שהרי למה יש כישרון?! ואוי לי מהסתבכות עם בנש"קית צמודה...

בקיצור, אני לא אגמור לשפוך כאן, אצלי זה עדיין טרי וחי---

 

[*לאה]

בשיעורי תושב"ע, במקום ללמוד על "ביצה שנולדה ביום טוב" ציירתי את דונלד דאק
ואת כל המשפחה והחברים שלו.
בסוף השנה בתעודה לא היה לי ציון בתושב"ע, המקום של הציון פשוט נשאר ריק...
שאלתי את המורה, למה?
והתשובה שלה היתה: כי את מציירת מאוד יפה...

 

[יפית כוכב]

בשיעורי תושב"ע, במקום ללמוד על "ביצה שנולדה ביום טוב" ציירתי את דונלד דאק
ואת כל המשפחה והחברים שלו.
בסוף השנה בתעודה לא היה לי ציון בתושב"ע, המקום של הציון פשוט נשאר ריק...
שאלתי את המורה, למה?
והתשובה שלה היתה: כי את מציירת מאוד יפה...

וואלה, לאה, לא היה אכפת לי להיות המורה שלך. ולו רק כדי לזכות לשזוף את היצירות שלך!

אם כי בניחוש פרוע יתכן שעדיין לא נולדתי אז בכלל...

 

[lme]

גם לכם מצלצל מוכר: 'גם בבית שלך היית מצייר על השולחן'??

 

[יפית כוכב]

גם לכם מצלצל מוכר: 'גם בבית שלך היית מצייר על השולחן'??

זה משפט מזה לא צודק,
בבית אף אחד לא מכריח אותי לשבת ליד השולחן ולהקשיב לו!

 

[*לאה]

וואלה, לאה, לא היה אכפת לי להיות המורה שלך. ולו רק כדי לזכות לשזוף את היצירות שלך!

לא הפסדת הרבה...

אם כי בניחוש פרוע יתכן שעדיין לא נולדתי אז בכלל...

את בכלל ה- New Born של הפורום
ואני שוזפת את היצירות שלך.

 

[רוצה טוב]

אני לא צייר אבל מה שזכור לי מאד זה תקופת ההתנתקות, יש לי דפדפת שלימה של ציורים שציירתי בשיעור של המג"ש בשיעור א' ישיבה גדולה (היו לו שיעורים משעממים) על נושא ההתנתקות.

בהזדמנות אולי אני יסרוק ויעלה ציור שנכתב באמצע השיעור, בהשראה של רמקול שהכריז על העצרת שתתקיים בכותל על ההתנתקות.

(פגשתי את הציור הזה השנה בערב פסח בניקוי הארונות)