ציירים בתור נוער לומד

[יפית כוכב]

ערב ראש השנה... צריכה לעזור לאמא שלה (לצייר שנות טובות)

דווקא הייתי עד עכשיו במטבח---

אני לא סתם מבריזה מהלימודים!

סתתתםםםם, היה חופש.

 

[bbr]

אמנם היום אני לא ציירת אבל בשנות הלימודים העברתי שעות רבות רבות בציור...

בכיתה ז' היתה לי מחברת שלמה 40 דף שהיו מצוירים בה חתנים וכלות מכל הסגנונות. (יואו למה זרקתי אותה)

עוד קוריוז שאני נזכרת בעקבות האשכול הזה:
בכיתה ח' כשישבתי בספסל האחרון בטור הפינתי ציירתי יום אחד על השולחן איזה ציור והיה נדמה לי ולשכנתי לספסל שהמורה מתקרבת לכיווננו, אז מהר קשקשנו על הציור שהיא לא תראה מה ציירתי, אבל המורה בכלל לא שמה לב היא סתם טיילה לה בכיתה, ואנחנו המשכנו לקשקש בלי לשים לב מה אנחנו עושות, בסןף השיעור מצאנו את עצמנו עם שולחן אפור לחלוטין מקשקושי העפרון במקום ירוק (אני עוד מהזמנים שהשולחנות היו ירוקים)

 

[מרמורשטין]

מזכיר לי...
בב' סמינר, מילאתי מבחן בפרצופים (כנראה הוא היה קשה)
תאמת, שבכלל לא שמתי לב לזה.
כשקיבלתי את המבחן בחזרה, כל הפרצופים שלי היו מנוקדים בנמשים

 

[כבי800]

מזכיר לי...
בב' סמינר, מילאתי מבחן בפרצופים (כנראה הוא היה קשה)
תאמת, שבכלל לא שמתי לב לזה.
כשקיבלתי את המבחן בחזרה, כל הפרצופים שלי היו מנוקדים בנמשים

חחח... מי זאת הייתה?

 

[יסמין שטרן]

בהשראת הנושא- מצאתי ציורים מכיתה י"א!!!...

יש אפילו אחד שמתאים לימים הללו- "כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן"
נוסטלגיה...
מזל שניילנתי אותם
צפה בקובץ המצורף 254945
צפה בקובץ המצורף 254948
צפה בקובץ המצורף 254950
צפה בקובץ המצורף 254951
צפה בקובץ המצורף 254952

 

[ארי בראון]

כשלמדתי בכיתה ג' ציירתי מאחורי הדף של המבחן קומיקס מגוחך ובו מצוייר ילד שמבכה על זה שהמורה לא בוחר אותו בכלל לענות תשובות..
אחרי אסיפת הורים שהיתה כמה ימים אחר כך קבלתי מסר חוזר שהרמז הובן..

 

[יפית כוכב]

וואו, יסמין, איזה יופי!
כמה דמיון וחן!
זוכרת באיזה עפרונות השתמשת? (שאני אדע לשיעור הבא...)

 

[יסמין שטרן]

עפרונות רגילים

 

[א-ירושלמית]

הוי, כמה וכמה וכמה נוסטלגיה!
היה לי בכתה ו' ציור ענק של תינוק זוחל. חבל שלא צילמתי, כי הוא היה ישירות על השולחן.
היו לי ציורי נגטיב משגעים שהשארתי אותם בכיתה, ואי מי זרק אותם לפח
היו דפי חשבון ממולאים; כל המשבצות היו צבועות בגוונים שונים, בכל שורה אותו סדר אך בהסטה של משבצת אחת ימינה, היו דפי חשבון ממולאים בקווקוים אלכסוניים, כל משבצת לכיוון אחר, והיו החנוכיות על דפי החשבון...

ואני לא סולחת עד היום לזו שאלצה אותי לזרוק את המחברות מהעממי. אפילו שרובן לא היו מלאות, הקשקושים בהם שוים הון תועפות.

 

[נוי]

אני זכיתי לתואר ציירת הכיתה, אך לא התקדמתי מאז עד כדי להוציא לשון למורות חמורות הסבר ולהראות להן:"הי, תראו מה יצא ממני בסוף, היה שווה, לא?"
השולחנות הירוקים שלי היו תמיד מזוהים בהחלפת מקומות. והמורות? היו כאלה, והיו כאלה.
ואם מורה קוראת פה את האשכול: דעי שזה ממש עינוי אינקוזיצי לתת לבנות לשבת ולשמוע נאומים יבשים ומשמימים, ועוד לדרוש מהן לא לגעת בכלום. סיוט!
מחברותי עברו מהר מאוד ממצב הדפים הראשונים של השנה לציורים מלבבים.

אימי שתחי' שמרה בקפדנות את מחברות כל הילדים, ואחרי התרוקנות הקן החליטה ביום אחד לעשות פינוי וחילקה לנו את אוצרותינו. השמדתי כמעט את כל הממצאים כדי שלא לתת לילדי היקרים דוגמה רעה.
לא שהלך לי.הבנים שלי נוהגים להביא מהחיידר מבחנים בגמרא מעוטרים בדמויות מבעיתות. הקטן בן השש וחצי, הופך כל דמות חביבה מציורי יוני, ושאר ציורי פרשה לחיל עם נשק שלוף במקרה הגרוע, או במקרה היותר מעודד ילדים לאדמורים עם שטריימלים נכבדים. הגדיל לעשות בדף עם ציור מצוות השבת אבדה שהפך את מקבל האבדה לשודד עם נשק המאיים על משיב האבדה בבלון קומיקס:"תביא לי את זה מיד, או שאני יורה" בקיצור, פחד פחדים.
אני הייתי יותר בקטע של מיקימאוס ודונלדאק, פרצופים מכל הגוונים (היה שיעור אחד שחקרתי סגנונות מבנה אוזן של כל בת ובת ) , וכמובן כל הדמיונות שלבשו צורה בשרבוטים.

זכורה לטובה במיוחד מחברת היסטוריה מכיתה י"ב, שעוטרה בפורטרים אומנותיים בעיפרון של מיטב האישים שדנו בהם אז. (המורה הנהדרת הזכורה לטוב לא התלוננה) המחברת הזו בארכיון, אם יהיה לי זמן לפשפש שם אולי אשתף.

 

[לאה ולדמן]

המשפט שהכי שנאתי היה שאמרו לי איזה ציירת לא חשבתי שזה נכון
אולי בגלל הנחיתות הזאת הכשרון נגנז

 

[ארי בראון]

בחיידר הייתי מארגן שילד פראייר יכתוב בשבילי עונש, בתמורה לשילוב דמותו בקומיקס אקשן. אוח היו ימים.

בסביבה שלי לא היו פראיירים אבל העונש נעשה בשיעור כמובן.
300 פעם

 

[שוירץ]

אוהו!!!!! איזה נוסטלגיה!!!!!!!
ברור, גם לי היו מחברות לציורים. ותמיד אמא שלי הייתה צריכה להרים טלפון הסביר למורה שזה עוזר לי להקשיב...
ציורים נבחרים מהמחברות עדיין יש לי (מכתה א') זה פשוט נחמד בערב פסח להתיישב עם הקלסר ולדפדף ולאות מאז עד היום...

אבל הסיפור של השולחנות - תגידו, זה רק אני או שבאמת כל הציורים הכי יפים היו על השולחן?
הם היו חלקים כאלו והתקשקש מעולה עם עפרון. היה חבל למחוק. היו לי ציורים שהייתי משאירה על השולחן ונזהרת שלא יימחקו יום, יומיים שלש... עד שכבר לא היה לי רגשות אליהם. חחחח.....
היו ימים.....

(צריך לעשות אתגר פעם. שיעלו באופן אנונימי ציורים שלנו מפעם והקהל יצטרך לנחש של מי כל אחד...)

הי מג'יק את באמת היית אלופה
כולנו ניסינו לחקות אותך ללא הצלחה והיתה לנו כיתה של ציירות.
המורות היו נצבות ממש פעורות פה מול השולחן האומנותי שלך..
אבל למיטב זכרוני היית עדינה, עשית הכל בשקט.
לא נראה לי שנגרע משהו מציונייך..

 

[ארי בראון]

את הברנש הזה הדבקתי בתוך מראת כיס שנפתחת, המראה רצה בין כל הכיתה עד שלרוע המזל הגיעה גם למורה. חח זה לא היה נעים אבל נגמר בטוב.

 

[יפית כוכב]

בסביבה שלי לא היו פראיירים אבל העונש נעשה בשיעור כמובן.
300 פעם

מה כתוב שם? לא הצלחתי לפענח---

אני מנסה לדמיין איך ישבת וכתבת את זה כילד...
אפשר לשאול על מה?

 

[ארי בראון]

מה כתוב שם? לא הצלחתי לפענח---

אני מנסה לדמיין איך ישבת וכתבת את זה כילד...
אפשר לשאול על מה?

כתוב: אסור לקשקש בשיעור

 

[יפית כוכב]

חחחחח

עכשיו ראיתי.

העיקר שלמדת את המסר!...
(או כמו שפעם הגדרתי לאמא שלי כשמורה תפסה אותי קוראת את ספר מתח באמצע השיעור בכיתה ח'- הכנסתי אותו בטיל פנימה והיא ביקשה אותו ממני והחרימה לי אותו -- אז אמרתי לה-למדתי את המסר: פעם הבאה להוציא למורה את ספר חשבון...)

 

[lme]

יש פה מישהו שלא פרסם בכתה קומיקס בהמשכים??