צילומי חוץ בערבות אשקלון

[sarigold5]

לא יודעת למה כתבו כאן שזה קצת שרוף ולא משמעותי. זה משמעותי מאד.

תמונות יפות.
גם בראשונה הלחיים שלה שרופות.

בתמונה הזאת זה רק קצת שרוף. לי לא בולט החסר בפרטים אני מזהה את זה לפי הצבע של העור שנהיה צהוב קצת.
אני אהבתי את השלישית.

..

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

תמונות יפות.
צבעוניות מיוחדת ויפה.

הראשונה היא היפה מבין כולם. (הערה לגביה- בהמשך)
התמונה השניה שרופה בחלקים נכבדים מאד בערוץ האדום. (גם בראשונה שרוף קצת)
לא יודעת למה כתבו כאן שזה קצת שרוף ולא משמעותי. זה משמעותי מאד.
למה אנשים מעירים?
כי הקב"ה ברא צבע מסויים לגוון העור. רוב גווני העור מכילים צבע אדום.
אם שרפת את הערוץ האדום איבדת חלקים רבים בתווי הפנים. ו"צבעת" את הפנים בצבע אחר.

ואם האדום שרוף? אז מה? התמונה פחות יפה?
ולגבי הגוונים, הם משתנים כל כך הרבה במשך היום, אם באור של ערב הגוון צהבהב יותר, באור של צהריים הוא לבן יותר, ובאור של מנורת לד הוא יהיה כחול, התיעוד ייפגע אם אני לא אעביר את זה באופן מדוייק, הזיהוי הפלילי יהיה מוטל בספק, אבל התמונה כפי שהיא, תיראה יפה.

יש בהחלט דברים בתמונה (לרוב מדובר בחלקים קטנים ופחות דומיננטיים) שאפשר מלכתחילה לשרוף- לא פנים!

ואגב, אם כבר מדברים, לא נראה שזה נעשה בכוונה.

אולי את צודקת, אבל למה לא פנים?
ולגבי ה"נעשה בכוונה", בצילומי חוץ, אני לא חושב שיש מישהו שיכול להגיע לתוצאה מושלמת שהוא התכוון אליה, בכל פעם תתקבל תוצאה אחרת, כי קרני האור נשברים על כל מיני חפצים, וכל תזוזה של מילימטר, משנה לגמרי את קריאת מד האור, מה גם שאנחנו מודדים אור חוזר שגם ככה הוא לא מדוייק מאה אחוז.

התמונה השלישית יפה והחשיפה בפנים של הילדה טובה יותר שם.
מה שמפריע לי זה האור החזק ברקע. וזה שהענפים של העץ יוצאיםלה מה"ראש".

בהצלחה!

הענפים שיוצאים מהראש, אכן מפריעים
התאורה החזקה שמאחור לא מפריעה לי.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

..

את לא צריכה להתנצל...

 

[א.ת. פ.]

תמונות מדהימות במיוחד הראשונה!
ואת השלישת -אהבתי !

 

[חנוש-]

תמונות יפות.
צבעוניות מיוחדת ויפה.

לא יודעת למה כתבו כאן שזה קצת שרוף ולא משמעותי. זה משמעותי מאד.

יש בהחלט דברים בתמונה (לרוב מדובר בחלקים קטנים ופחות דומיננטיים) שאפשר מלכתחילה לשרוף- לא פנים!

בהצלחה!

יש צדק בדברייך...
אבל כשאת באה לצלם תמונות שהן אוירה, תמונות שהן לזכור את המקום והמצב הנוכחי שהיה בזמן הצילום, כן יפה, בעיני, להשאיר את זה כמות שזה.
תקראי לזה אולי, צילום לא נכון, הגיוני.
אבל בעיני הוא נכון לסיטואציה.

כשיש שמש חזקה, מזג אויר חמים ואביבי, וזה כל מה שקורן פה מהתמונות, אז זה טוב ונכון.
אם תראי ילד בשעות החמות (שלצלם בשעה הזו זה כבר דיון אם כדאי או לא) הלחיים שלו יהיו 'שרופות' משהו גם בחוץ, כי השמש החזקה מחזירה קרניים חזקות.

ולדעתי כשאני רוצה להראות את האוירה השמחה, השחרור, השובבות שהייתה שם, כמות שהיא וחלק נכבד ממנה היא גם השמש והתאורה שהייתה.

אבל בהחלט עניין של טעם, מעבר לנכונות של העניין.

 

[לשם שינוי]

צר לי. במציאות צבע הלחיים שלה לא שרוף בערוץ האדום גם אם יש שמש חזקה בחוץ!
אין פה שום עניין של הנצחה "ככה אני אוהב".
יש בעיה אובייקטיבת בתמונה.
זה בסדר שלא ראיתם את הבעיה עד שאמרנו ואהבת תמונה שצילמת.
אבל מכאן ולהגן על הטעות ולומר שהיא יפה ומנציחה את המציאות הדרך רחוקה.

 

[moti!a]

היי

ממליץ בתמונה השלישית (עם הראש המוטה) להמיר לש/ל ולחתוך משמאל שלנו
עד כחצי המרחק של העליונית הירוקה מהקצה שלה עד היד
כדי להיות ברור יותר מתחת לתמונה כתוב :"אבל יש לי תיק עבודות . ועכש" אז
מהש' של "ועכשיו" עד למעלה
בהצלחה
מוטי

 

[לשם שינוי]

אני רוצה לדייק ולהסביר כדי שיובן,
לא אמרתי שהתמונות לא ראויות לשיתוף. הן יפות מאד ואהבתי את הצבעוניות. אבל הן בהחלט היו יכולות להיות טובות יותר.
אפשר לומר, אני אוהב אותן למרות (ואני בהחלט מכירה את ההרגשה).
אבל לבוא לטעון מול ההערות: "זה לא נכון, זה יפה גם ככה וככה אני אוהב" זה לא מקדם הרבה.
יהיה גם מי שילחץ על קומפקטית, יוציא תמונה מגורענת מטושטשת מתזוזה ויגיד: אבל ככה אני אוהב. תאהב. אין בעיה. רק תסכים איתי שאם הוא יעמוד כאן וילחם על תמונתו שהיא מצולמת נכון זה יהיה קצת לא לעניין...

אני חושבת שהבעיה נעוצה שרואים בצילום אומנות בלבד.
אך האמת היא שזה נכון רק לחצאין.
‫צילום זה לא כמו גרפיקה‬
‫גם בגרפיקה יש כללים אבל פחות ברורים‬.
‫צילום זה מכיוון אחד ממש דומה למתמטיקה- הטכני.
עם שילוב אומנותי, והתחום של קימפוז, זווית וכו'...- שדומה לגרפיקה‬.

‫בגרפיקה תגיד שאתה אוהב פונט חינמי מכוער- פסדר- שיהיה לך לבריאות.‬
בצילום- תגיד ככה אהבתי לקמפז, ככה אהבתי את הגוונים. פסדר.
יעירו שאולי עדיף אחרת-ולפי הכללים זה לא נכון. אבל לא מעבר.

‫במתמטיקה, יגיד לך מתמטיקאי ש10 ועוד 10 לא שווה שלושים
ואתה תענה: אבל ככה אני אוהב מי אמר שרק מה שאתה אומר זה צודק?‬
‫זה מעצבן לא ברמה האישית. מעצבנת בטיפשיות הטענה.

חשיפת אור היא דבר מדוייק (כן, מתמטיקה!).
ככל שתדייק יותר בחשיפה התמונה יותר טובה ומעידה על מקצועיות.
אם למקצועיות אתה שואף, אז על זה לא כדאי לוותר רק כי ככה אתה אוהב.
וכאן אכתוב דבר שחשוב לדעת:דיוק בחשיפה הוא בכלל בכלל לא אומר שמד האור יעמוד על 0- זה הקומפקטית יודעת גם לעשות.
דיוק בחשיפה זה לדעת לשלוט באור שצורה המיטבית.
כן. גם בצילומי חוץ!
לבחון כל הזמן את התמונות עם השאלה: באמת ככה רציתי לפני הצילום שזה יראה? רציתי חצי מואר חצי חשוך? רציתי לפני כן לחיים שרופות?
אם התשובה היא לא, אז לנסות להבין למה לא- ואיך ממשים את הרצוי להיות מצוי.
אם התשובה היא כן- אז צל"ש!


בהצלחה!

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני רוצה לדייק ולהסביר כדי שיובן.....
בהצלחה!

הבנתי
לא נראה לי שאי פעם אני אתיישר לפי הגישה הזאת, לא בציור ולא בצילום ולא בכלום...

צר לי, מתמטיקה, לא מתמטיקה..
אין בעולם דבר כזה שנקרא חשיפה מדוייקת. (אולי בצילומי רפרודוקציה ניתן לנסות לומר שיש כזה דבר)
יש יותר טובה, יש פחות טובה, יש יותר מעניינת, יש משמימה.
העיקר זה מה שהצלם רוצה ליצור, גם אם זה מכוער בעיני אחרים (תעברי על תיקי עבודות של צלמים גדולים - תשבעי מצילומים "מכוערים"), כי זאת יצירה ולא תיעוד.
בתיעוד, את יכולה להיכנס למעבדה, למדוד אור על עשירית הננומטר, פוטונים ואלקטרונים, שבירות ואברציות, ואז סוף סוף לצלם... לא מעוניין לראות את התוצאה..

 

[הגלים]

אני רוצה לדייק ולהסביר כדי שיובן,
לא אמרתי שהתמונות לא ראויות לשיתוף. הן יפות מאד ואהבתי את הצבעוניות. אבל הן בהחלט היו יכולות להיות טובות יותר.
אפשר לומר, אני אוהב אותן למרות (ואני בהחלט מכירה את ההרגשה).
אבל לבוא לטעון מול ההערות: "זה לא נכון, זה יפה גם ככה וככה אני אוהב" זה לא מקדם הרבה.
יהיה גם מי שילחץ על קומפקטית, יוציא תמונה מגורענת מטושטשת מתזוזה ויגיד: אבל ככה אני אוהב. תאהב. אין בעיה. רק תסכים איתי שאם הוא יעמוד כאן וילחם על תמונתו שהיא מצולמת נכון זה יהיה קצת לא לעניין...

אני חושבת שהבעיה נעוצה שרואים בצילום אומנות בלבד.
אך האמת היא שזה נכון רק לחצאין.
‫צילום זה לא כמו גרפיקה‬
‫גם בגרפיקה יש כללים אבל פחות ברורים‬.
‫צילום זה מכיוון אחד ממש דומה למתמטיקה- הטכני.
עם שילוב אומנותי, והתחום של קימפוז, זווית וכו'...- שדומה לגרפיקה‬.

‫בגרפיקה תגיד שאתה אוהב פונט חינמי מכוער- פסדר- שיהיה לך לבריאות.‬
בצילום- תגיד ככה אהבתי לקמפז, ככה אהבתי את הגוונים. פסדר.
יעירו שאולי עדיף אחרת-ולפי הכללים זה לא נכון. אבל לא מעבר.

‫במתמטיקה, יגיד לך מתמטיקאי ש10 ועוד 10 לא שווה שלושים
ואתה תענה: אבל ככה אני אוהב מי אמר שרק מה שאתה אומר זה צודק?‬
‫זה מעצבן לא ברמה האישית. מעצבנת בטיפשיות הטענה.

חשיפת אור היא דבר מדוייק (כן, מתמטיקה!).
ככל שתדייק יותר בחשיפה התמונה יותר טובה ומעידה על מקצועיות.
אם למקצועיות אתה שואף, אז על זה לא כדאי לוותר רק כי ככה אתה אוהב.
וכאן אכתוב דבר שחשוב לדעת:דיוק בחשיפה הוא בכלל בכלל לא אומר שמד האור יעמוד על 0- זה הקומפקטית יודעת גם לעשות.
דיוק בחשיפה זה לדעת לשלוט באור שצורה המיטבית.
כן. גם בצילומי חוץ!
לבחון כל הזמן את התמונות עם השאלה: באמת ככה רציתי לפני הצילום שזה יראה? רציתי חצי מואר חצי חשוך? רציתי לפני כן לחיים שרופות?
אם התשובה היא לא, אז לנסות להבין למה לא- ואיך ממשים את הרצוי להיות מצוי.
אם התשובה היא כן- אז צל"ש!


בהצלחה!

+1

 

[לשם שינוי]

לא דיברתי על מדידות לאפס ל-0.
לא דיברתי על נתוני מעבדה.
דיברתי על מדד עצמי: לפני שצילמת אמרת לעצמך: וואי ממש בא לי פנים שרופות בערוץ האדום?
אם כן, יצא לך מקסים!
אם לא תיכננת כך, אולי כדאי לבדוק למה זה קרה ואיך עושים שפעם הבאה תקבל תוצר שיותר קרוב למה שציפית מהתמנה מראש.

הנקודה היא שאתה תשלוט במצלמה ולא היא בך.
שאתה תחליט מה אתה רוצה שתהיה התוצאה וכך באמת היא תהיה.
אם אתה מצליח- מעולה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לא דיברתי על מדידות לאפס ל-0.
לא דיברתי על נתוני מעבדה.
דיברתי על מדד עצמי: לפני שצילמת אמרת לעצמך: וואי ממש בא לי פנים שרופות בערוץ האדום?
אם כן, יצא לך מקסים!
אם לא תיכננת כך, אולי כדאי לבדוק למה זה קרה ואיך עושים שפעם הבאה תקבל תוצר שיותר קרוב למה שציפית מהתמנה מראש.

הנקודה היא שאתה תשלוט במצלמה ולא היא בך.
שאתה תחליט מה אתה רוצה שתהיה התוצאה וכך באמת היא תהיה.
אם אתה מצליח- מעולה.

יש נקודה שאני לא מצליח להעביר.
העיקרון הזה, שהסט לא ישתלט עליך, הוא מקובל והגיוני, וכך באמת צריך לעבוד.
אבל בו בזמן, צריך לתת מקום לאינטואיציה, לחופשיות, לרגש. לא להפוך את הצילום לטכני, אלא לתת לו להתפרץ, ולגלות תוך כדי צילום, דברים חדשים, שלא היו מתגלים בחיים, אם הייתי עובד רק לפי הספר.

את התוצאה של הדברים האלה, מודדים (לשיטתי), במבחן האסתטיקה, תוך התעלמות מהטכניקה, וכמו בכל תחומי האמנות החזותית ושאינה, הוויכוח העקר הזה ימשיך ויסתובב סביב הציר הזה.
הטכנוקרטים יטענו בכה, האינטואטיבים ישיבו בכך, והדו שיח של חרשים ימשיך להשמע תחת כל עץ רענן..

 

[הגלים]

מותר מדי פעם להפר כללים או לצאת מהספר על מנת להשיג מטרה מסוימת.

אבל יש וואחד הבדל אם זה נעשה בצורה מחושבת ומתוך הכרת הספר והחוקים או שהכל אינטואטיבי ומתוך אי הכרת החוקים ואז לאחר מעשה "להתחבר" לאיזו אוירה שהוא מוצא בתמונה.

צלם מנוסה יכול לדעת שבנקודת זמן ומקום נתונים הוא יכול להוציא מהסיטואציה 3-4 תוצאות שונות לפי בחירתו- הוא יכול לבחור באחת מהן או לשלב בין כמה.
הוא יכול גם לפני כן להציע את הדברים ללקוח מתוך ידיעה שאת מה שהוא ירצה להשיג- הוא יוכל.

אם הכל "נצלם ונזרום- יצא סבבה- נראה לי..."- זה יכול לצאת סבבה. זה יכול גם לא.

כשצלם שולח לי 20 תמונות נבחרות מחתונה -זה וואלה לא אומר לי כלום. זה לא בעיה להוציא כאלה.
כשאני אראה ארועים שלמים ומכמה מקומות- ובכמה שיטות עבודה אני אלמ הרבה יותר עליו.

צלם לא נמדד אם הוא הצליח להוציא מסיטואציה מסוימת 20 תמונות טובות אלא הם יש כלים מתאימים להוציא מכל סיטואציה ומכל מקום בכל נקודת זמן את המיטב.
הבסיס של הצילום הוא טכני.

 

[ariels]

יש נקודה שאני לא מצליח להעביר.
העיקרון הזה, שהסט לא ישתלט עליך, הוא מקובל והגיוני, וכך באמת צריך לעבוד.
אבל בו בזמן, צריך לתת מקום לאינטואיציה, לחופשיות, לרגש. לא להפוך את הצילום לטכני, אלא לתת לו להתפרץ, ולגלות תוך כדי צילום, דברים חדשים, שלא היו מתגלים בחיים, אם הייתי עובד רק לפי הספר.

את התוצאה של הדברים האלה, מודדים (לשיטתי), במבחן האסתטיקה, תוך התעלמות מהטכניקה, וכמו בכל תחומי האמנות החזותית ושאינה, הוויכוח העקר הזה ימשיך ויסתובב סביב הציר הזה.
הטכנוקרטים יטענו בכה, האינטואטיבים ישיבו בכך, והדו שיח של חרשים ימשיך להשמע תחת כל עץ רענן..

אני כלל לא מתייחסת לגופו של צילום
אלא לעקרון היצירתי בלבד.
יכול להיות שתצא לך יצירה אינטואיטיבית מהממת, זה לא סותר.
אבל כדי לפתח סגנון אמיתי משלך - אתה צריך לעבור דרך הכללים הנוקשים ואז לשבור אותם.

גרפיקה וצילום דווקא מאוד דומים בקטע הזה:
עד שאתה לא יודע את הכללים מתוך שינה, שולט בהם בצורה מעולה, ויודע ליישם אותם תכל'ס - אל תנסה לשבור אותם.
ברגע שאתה עושה הכל "לפי הספר", ואתה מצויין -
אתה חייב לשבור את הכללים (מדי פעם לפחות...), כדי להוציא את הטאצ' האישי שלך מהיצירה.

ואני כותבת את זה בתור יוצרת מאוד אינטואיטיבית, שכמעט איבדה את השפיות בתרגילי רישום מפרכים, בהעתקת פונטים שלמים על נייר פרגמנט ועוד משימות מייגעות שבמבט לאחור אני יודעת שהכי בנו אותי מבחינה מקצועית.
מה שקורה זה שהאינטואיציה של מה נכון הופכת לחלק ממך, ואז אתה לגמרי חופשי להחליט שאתה עושה ההיפך.

 

[שלמה]

לבחון כל הזמן את התמונות עם השאלה: באמת ככה רציתי לפני הצילום שזה יראה? רציתי חצי מואר חצי חשוך? רציתי לפני כן לחיים שרופות?
אם התשובה היא לא, אז לנסות להבין למה לא- ואיך ממשים את הרצוי להיות מצוי.
אם התשובה היא כן- אז צל"ש!


בהצלחה!

כשטועים פעם אחת זו פאדיחה של הצלם.
כשחוזרים על אותה טעות פעם נופת, אומרים שזה סגנון צילום של הצלם

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני כלל לא מתייחסת לגופו של צילום
אלא לעקרון היצירתי בלבד.
יכול להיות שתצא לך יצירה אינטואיטיבית מהממת, זה לא סותר.
אבל כדי לפתח סגנון אמיתי משלך - אתה צריך לעבור דרך הכללים הנוקשים ואז לשבור אותם.

גרפיקה וצילום דווקא מאוד דומים בקטע הזה:
עד שאתה לא יודע את הכללים מתוך שינה, שולט בהם בצורה מעולה, ויודע ליישם אותם תכל'ס - אל תנסה לשבור אותם.
ברגע שאתה עושה הכל "לפי הספר", ואתה מצויין -
אתה חייב לשבור את הכללים (מדי פעם לפחות...), כדי להוציא את הטאצ' האישי שלך מהיצירה.

ואני כותבת את זה בתור יוצרת מאוד אינטואיטיבית, שכמעט איבדה את השפיות בתרגילי רישום מפרכים, בהעתקת פונטים שלמים על נייר פרגמנט ועוד משימות מייגעות שבמבט לאחור אני יודעת שהכי בנו אותי מבחינה מקצועית.
מה שקורה זה שהאינטואיציה של מה נכון הופכת לחלק ממך, ואז אתה לגמרי חופשי להחליט שאתה עושה ההיפך.

מסכים עם שיטתך לגבי תורת הלמידה, שבה צריך להיצמד לכללים מסויימים, אבל רק לצורך הלמידה.
ביצירה, אין כזה דבר "נכון", אפשר לומר, "נכון בעיני היוצר", או "נעים לרוב האנשים לראות תמונה שמקומפזת לפי חוק השלישים", אבל להגיד שיש כזה דבר "נכון"?!
בדיקה פשוטה תגלה לכם שהדבר בלתי אפשרי ליישום, כי נכון זה מושג אבסולוטי, אחרת לא ייתכן לומר שיש "לא נכון".
ואם תאמר שיש "נכון יותר", ו"נכון פחות", אז ממה נפשך, יש לי שתי צורות של "נכון", היותר, והפחות, (שלא לדבר על הסקאלה שמתמשכת ביניהם). כלומר, אין כזה דבר "נכון".

ואם ניקח את זה לרובד נוסף, הרי שיצירה שנעשית על פי הכללים הנכונים, היא בעצם לא יצירה, כי הרי ברגע שלקחנו את כל המרכיבים של היצירה, עוד בטרם ההכנה היא כבר בעצם קיימת, שהרי הכללים קבעו כבר את קיומה, ולנו נותר רק לציית לכללים הללו, כך שבעצם, אין ל"יוצר" חלק ביצירה, אלא לכללים.
כל זה נכתב בהנחה שיש ביצירה מושג כזה "נכון", ברגע שנבין שמבחינה לוגית המושג הזה מופרך מיסודו, נוכל להתחיל ליצור. ולהשתמש בכללים ככלי עזר, ולא כאבן נגף.

 

[מילכי]

במהלך הלימודים, צילמנו תמונות - מזעזעות לפעמים.
ואני זוכרת, כשכל פעם ניסו להעיר למישהי מאיתנו על תמונה היא צעקה - אבל ככה רציתי שזה יצא!!!
והאמת היא - שזה פשוט שטויות במיץ עדבניות.
כי אתה קקטוס - אם היית יכול לצלם את התמונה הזו שוב עם חשיפה נכונה (או בשעה אחרת ביום..) היית עושה את זה.
הפנים שרופות לא טוב - וזו עובדה. כל השאר זה רק תירוצים.
בתמונה הראשונה שהיא מדהימה -אני כמעט בטוחה שיש פלאש ישיר (לפי האישונים) וזה נתן לך חשיפה טובה אומנם - אבל גם קצת שיטח את התמונה.
זה יפה שאתה מנסה דברים שהם שונים, אבל תסתכל להם בעיניים ותעשה את זה פעם הבאה כמו שצריך.
המון הצלחה - אתה תגיע רחוק!

אהבתי מאד את הפוזה השניה - שהיא מחזיקה את השיער ביד.

 

[יאלילי]

אני לא צלם ואין לי קצה של מושג בצילום,

אבל על העניין התיאורתי ההוא שכתבה ההיא מעלי ועוד כמה גם כתבו אותו, ש-היית רוצה שזה יראה אחרת, וכל זה רק תירוצים של לאחר מעשה וכו' וכו'...

התשובה לזה לענ"ד פשוטה; אם אכן זה לא היה רצונו מראש אלא סתם פדיחה קטנה, ורצון/אי רצון זה רק עניין של תירוץ לאחר מעשה - התמונה לא היתה מועלית לפורום לחוו"ד......

 

[מוטי נאה]

לדעתי השניה לוקחת (או השלישית) הראשונה מבחינת צילום נחמדה, אבל מבחינת תמונה היא פחות טובה...