צינור מים שיוצא ממכונת כביסה

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש עניין שהוא יהיה מחוץ לקיר?
כך אמרו לנו, ועל פניו אין לזה סיבה, או שלא ידועה לנו..
מישהו יודע אם באמת לא כדאי להכניס את זה לקיר? (עניין של אסתטיקה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שמעתם מקבלן? שיפוצניק? מישהו מוסמך?
נכון שככה זה ברוב המקומות
אבל זכיתי להכיר כאלו שהכניסו לתוך הקיר ולא התחרטו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כן, זה שעושה לנו את האינסטלציה אמר,
בשבילנו הוא מוסמך..
אבל שמחה לשמוע על כאלו שעשו את זה.
לכן, מעניין אותי להבין למה הדעה שאומרת להשאיר את זה בחוץ,
אולי בגלל תחזוקה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כוונתך שגם הצינור של המכונה עצמה יכנס לקיר?? פגשתי בסביבה הקרובה כמה מקרים שהיה סתימה או משהו, והמים גלשו החוצה.
אם כוונתך שרק ההכנה תהיה בפנים, איך בדיוק צינור המכונה יכנס, במצב מאוזן כמו ניקוז של כיור??
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הכוונה לצינור שמקבל את המים שיוצאים מהמכונה,
שהוא יהיה בתוך הקיר, והקצה שלו בחוץ,
והצינור שמגיע מהמוכה אליו - ברור שיהיה בחוץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אם הוא באלכסון עד הקצה והשיפוע קרוב יותר למאונך לכאורה לא אמור בעיה, ניתן גם לשחרר בו סתימות עם קפיץ.
אבל אם הבעיה אסתטית אפשר למקם את הצינור מאחורי המכונה, וזה לא אמור להראות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אכן,
בעיקרון לא יראו את הצינור אם תמקמי אותו מאחורי המכונה.
חשוב להקפיד מאד על:
1. צינור אנכי - כמה שיותר ארוך שיהיה צינור אנכי - בשונה מניקוז כיור.
2. להקפיד על הזווית בצינור המחובר למכונה - שתמיד יהיה כעין סיפון (עיקול שנשארים בו מים) בשביל למנוע ריח רע מהביוב באזור המכונה ובתוך המכונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כיון שבצינור למכונה יש סיפון (צורת s) שמונע מהריח של הביוב לעבור הביתה וזהו מקום שעלול להיסתם לכן משאירים אותו גלוי שיהיה גישה לפתוח.
אגב בדר"כ יש פקק בעיקול כדי לשחרר את הסתימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
עושים אתזה בחוץ במקרה שיש מחסום ריח ברצפה וכן לא עושים סיפון חיצוני ובכדי שהצינור יכס טוב עושים אתזה בחוץ ובמקרה וזה באמת בלי מחסום רצפה אז עושים מחסום חיצוני ואז אפשר לעשות בתוך הקיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אכן,
בעיקרון לא יראו את הצינור אם תמקמי אותו מאחורי המכונה.
חשוב להקפיד מאד על:
1. צינור אנכי - כמה שיותר ארוך שיהיה צינור אנכי - בשונה מניקוז כיור.
2. להקפיד על הזווית בצינור המחובר למכונה - שתמיד יהיה כעין סיפון (עיקול שנשארים בו מים) בשביל למנוע ריח רע מהביוב באזור המכונה ובתוך המכונה
ל"צ עיקול ,התקן מחייב לעשות מחסום ריח בקופסת ביקורת
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
עושים אתזה בחוץ במקרה שיש מחסום ריח ברצפה וכן לא עושים סיפון חיצוני ובכדי שהצינור יכס טוב עושים אתזה בחוץ ובמקרה וזה באמת בלי מחסום רצפה אז עושים מחסום חיצוני ואז אפשר לעשות בתוך הקיר
אהרון שלום, גם אם עשו מחסום ריח בקופסת ביקורת ברצפה אפשר לעשות בקיר מדוע לא????
במטבח עושים חיצוני בגלל צינור 2 צול שקשה להכני לקיר ואח"כ לצאת , משא"כ מכונת כביסה זה צינור 1 וחצי צול מה הבעיה להכניס לקיר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אהרון שלום, גם אם עשו מחסום ריח בקופסת ביקורת ברצפה אפשר לעשות בקיר מדוע לא???? משום שהקשת של המכונה מגיעה מלמעלה וכשזה בקירה זה מהצד
במטבח עושים חיצוני בגלל צינור 2 צול שקשה להכני לקיר ואח"כ לצאת , משא"כ מכונת כביסה זה צינור 1 וחצי צול מה הבעיה להכניס לקיר?
גם צול וצי אין עניין להכניס עם זה מימלא מאחורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
תודה לכולם על התגובות.
כבר עשו לנו את הצינור בחוץ ולא רואים טעם להתאמץ ולחצוב בקיר כדי להכניס אותו..
למרות שאחד בתחום אמר שהעיקול הזה למניעת הריח (הסיפון) קצת מיותר,
ואפשר להכניס את הצינור לקיר, אבל שיהיה אלכסון, כמו שכתבו פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
חבל
תודה לכולם על התגובות.
כבר עשו לנו את הצינור בחוץ ולא רואים טעם להתאמץ ולחצוב בקיר כדי להכניס אותו..
למרות שאחד בתחום אמר שהעיקול הזה למניעת הריח (הסיפון) קצת מיותר,
ואפשר להכניס את הצינור לקיר, אבל שיהיה אלכסון, כמו שכתבו פה.
לא צריך לוותר ,
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש עניין שהוא יהיה מחוץ לקיר?
כך אמרו לנו, ועל פניו אין לזה סיבה, או שלא ידועה לנו..
מישהו יודע אם באמת לא כדאי להכניס את זה לקיר? (עניין של אסתטיקה...)
אצלנו המכונת כביסה היא ממש ליד החלון אז הוצאנו את הצינור כך שיטפטף מחוץ לחלון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
זה לא טיפטוף זה המון מים כל החצר רטובה?
אין לכם יתושים?
זה נופל לשטח של אדמה ומקסימום זה משקה את הצמחים:), זה מטפטף.
יתושים יש כל הזמן בלי קשר לזה.
יש גם חולדות ונחשים:p
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ב"ה

פחדים בתחפושת

הפחדים הגדולים שלנו – אלה עם הכובעים השחורים והכותרות המבהילות,
כבר הבינו שאם הם ייכנסו ככה בדלת הראשית, נברח להם מהחלון.
אז הם התחילו להתחפש.

פתאום זה לא "מה אם יפלו טילים?", אלא,
"מה אם בדיוק ייגמר הטישו כשאני בממ"ד?"
לא "האם המלחמה תימשך?", אלא,
"אם נדחה את הטיול השנתי – מתי נספיק לעשות שקופיות?"

והכי מפחיד:
האם אמא באמת תתעקש לשמור את כל השוקולד ל'שעת חירום'?
(וכולנו יודעים שהשעה הזאת מגיעה ברגע שמישהו משאיר כפכף באמצע המסדרון.)

הפחדים הגדולים התעייפו מלהפחיד בגדול,
אז הם התחילו לפחד בקטן.
בקטנות.
בקטנוניות.

שלא ייגמר החלב.
שלא נתקע במעלית בזמן אזעקה.
שלא נצטרך לשחק טאקי עם דודה רבקה עוד פעם.

ובינתיים, אנחנו עסוקים בלהתמודד עם הדרמות הקטנות,
כשהפחד הגדול יושב בצד, שותה תה,
ואומר:
"מצוין. תמשיכו ככה. אני לא צריך להתאמץ בכלל."

אז הנה,
רשימה ארוכה של פחדים קטנים בזמן גדול
(או: למה במלחמה דווקא הפחד הכי מלחיץ הוא שלא יהיה שוקולד…)

• "תפסיקו לשתות מים! אם תהיה הפסקת מים, מה תשתו??"
• "תשתו הרבה מים, שלא נתייבש מהלחץ!"
• "למה קניתם רק 12 חבילות פסטה? מה יקרה אם ניתקע פה חודשיים??"
• "למה קניתם כל כך הרבה פסטה? איפה אני אמורה לשים אותה?! גם אני צריכה חמצן!"
• "אני שומרת את העוגיות לאזעקות. רק לאזעקות!"
• (אחרי ביס חמישי) "טוב, זאת הייתה אזעקה פנימית. של העצבים."
• "אני לא ישנה. אני דרוכה. מישהו צריך להקשיב לחדשות!"
• (שעה אחרי): "מה? הייתה אזעקה? לא שמעתי, הייתי באמצע משבר לאומי, הקוטג’ נגמר במדפים."
• "אם הבית יהיה מבולגן ונצטרך לרדת למקלט, מה יחשבו עלינו השכנים?"
• "בבקשה, רק תסדרו את הסלון! לא אכפת לי מהטילים – אכפת לי מהבלגן!"
• "מי לקח את המטען של הפלאפון? אני שומרת אותו לזמן חירום!"
• (אחרי דקה): "מה זאת אומרת נשאר לך רק 4%? איך לא שמרת אותו לזמן חירום?!"
• "לא לגעת בשום דבר! אני מתעדת את המזווה, שאם תהיה קטסטרופה, נדע בדיוק מה היה!"
• "אל תשבו קרוב לקיר, אולי הוא יתמוטט."
• "תשב צמוד לקיר, מה אתה באמצע החדר?!"
• "אני שומעת את החדשות רק ברקע."
• (בפועל): "שקט כולם! אני מנסה להבין אם אמרו 'יירוט' או 'יריב'!"
• "תורידו ווליום באזעקה, היא מלחיצה את אבא."
• "תעלה ווליום, שלא נפספס עוד אחת!"
• "שמרתי לכם טונה ובמבה לימי חירום."
• (אחרי חמש דקות): "הילדים כבר גמרו הכול...
טוב, נצא למכולת, אבל רק לדברים חשובים,
טונה, במבה, ושוקו. ולחמניות. וחיתול.

ויש את הפחד הכי מוכר מכל,
שלא נצליח להרדים את הקטנים בזמן.

אנחנו משכיבים אותם בעדינות.
מניחים ראש על הכרית, לוחשים שיר ערש,
מסדרים את הדובי בזווית אסטרטגית,
נושמים נשימה של ניצחון,
ואז: אזעקה.

הכול מתחיל מהתחלה.
להרדים. שיר ערש.
"שכחתי לנשק את הדובי."
ואז שוב אזעקה.
בשלב הזה הילדים כבר שואלים אם יש טקס השכבה בהמשכים.

וההורים?
שומרים על קור רוח,
כי אם נבהל גם מזה, מי יכין את הקפה של הבוקר?

והפחדים הקטנים לא עוצרים שם.
יש להם תחפושות נוספות, מתוחכמות הרבה יותר.
הם יודעים להסתנן פנימה דרך הסדקים של העצבים המרוטים.

למשל:
– שאם לא נשתוק בדיוק עכשיו – יהיה פיצוץ (לא חיצוני).
– שאם מישהו שוב יגיד "מה קרה? הכול בסדר", לא נוכל להבטיח שנשיב תשובה רגועה.
– שאם הילד שוב ישאל "יש משהו טעים?" בדיוק כשנגמר הקפה – אולי נצעק עליו בטעות גם אם הוא רק בן ארבע.

ויש גם את הרגע שבו כולנו יודעים:
אין יותר גבול בין רוגע מתוח לבין מתח רגוע.

אנחנו שוטפים כלים כאילו מדובר בנשק להשמדה רגשית.
מנקים את הבית כאילו מישהו הולך להיכנס לבדוק אם טאטאנו מתחת לספה.

ואז, בין כותרת מבהילה למריחת שוקולד חשאית מהמגירה הסודית,
אנחנו נזכרים:
אה, נכון. הפחדים הגדולים שוב התחפשו.
והקטנים, שוב ניצחו אותם בנקודות.

ובינתיים, הפחד הגדול יושב לו בפינה, שותה תה בשקט,
מסתכל על הפאניקה הקטנה שעושה עבודה מעולה,
ואומר לעצמו:
"אני בכלל לא צריך לעבוד קשה.
הם כבר עושים את זה בשבילי."
יש מנהג של חסידים לספר סיפורי מופת של הבעל שם טוב הקדוש נשמתו עדן
באשכול הזה בעזר השם ת\יפרסמו סיפורי מופת על הבעש"ט
שבוע טוב




הנה סיפור שקראתי על הבעל שם טוב:

פעם אחת נתבלה סידורו של רבי ישראל בעל שם טוב ויצא מכלל שימוש. הלכו חסידיו לחפש לו סידור אחר.

עברו מבית אל בית, עד שבאו לביתו של רועה העיירה. שמח הרועה לביקורם של תלמידי החכמים בביתו,

ושאל למטרת בואם. אמרו לו, כי מחפשים הם סידור עבור רבם, שסידורו הישן כבר אינו ראוי לשימוש.
אמר להם הרועה, אמנם יש בידי סידור אחד, והוא ירושה לי מסבי זכרונו לברכה, שהיה מגיד חשוב באחת העיירות;

ואף הוא קיבל את הסידור בירושה מאביו, שהיה רב קהילה ידוע, ואביו מאביו, עד לזקננו המהר”ם מינץ זצוק”ל,

שאומרים עליו שכתב את הסידור במו ידיו. אבל אני, אני הרי אינני יודע להתפלל כלל…

אמרו החסידים זה לזה, הלא יהודי זה אפילו קרוא וכתוב אינו יודע;

והסידור שברשותו בוודאי שראוי שישמש את רבנו הבל שם טוב בתפילתו.

עמדו ושכנעו את הרועה שיפקיד את הסידור בידיהם. שמחו החסידים על האוצר שנפל בחלקם,

ומיהרו לבית רבם. לקחו את הסידור הישן מעל עמוד התפילה

של הבעל שם טוב וגנזוהו, והניחו תחתיו את הסידור החדש.

כשהגיעה שעת התפילה ניגש הבעל שם טוב אל עמוד התפילה שלו,

וראה את הסידור החדש. התבונן בו שעה ארוכה. לבסוף הורה לשליח הציבור שיתחיל בתפילה.

כשהגיע הבעל שם טוב לתפילת העמידה, ראו כל המתפללים שדבר מה קורה לרבם.

בבת אחת נתכרכמו פניו, וכל מצחו נתמלא קמטים. פניו הלכו והלבינו, ורעד אחז בשפתיו.

ככל שנתמשכה התפילה הלכו פניו ונתעוותו, והרעד פשט לכל גופו.

זיעה קרה התחילה נוטפת ממצחו, וכמעט שנתעלף. נתייראו כל המתפללים, והמתינו באימה שיסיים הרב את תפילתו.

מיד כשסיים הבעל שם טוב את התפילה, קרא בקול רם:

תיכף ומיד החזירו לרועה בעל התפילה את סידורו! שאין תפילה נאה כתפילתו של הרועה בעל התפילה!
נרעדו המתפללים כולם, ומיד נטלו את הסידור, רצו אל ביתו של הרועה,

והחזירו לו את הסידור. תמהו המתפללים זה לזה על דבריו של רבם:

מהי תפילתו של הרועה הפשוט, שכל כך שיבחה רבינו? נכנסו בשקט לביתו של הרועה והתחבאו בפינת הבית.
כשהגיעה שעת התפילה, נכנס הרועה אל ביתו. לקח את הסידור,

והניח אותו על עמוד תפילה שהיה שם. עטף הרועה את עצמו בטלית,

חבש את תפיליו, וניגש אל עמוד התפילה. פתח את הסידור היכן שנפתח.

עצם הרועה את עיניו, והתחיל מנענע את גופו קדימה ואחורה. ככל שארכה תפילתו הלכו תנועותיו והתחזקו,

לפנים ולאחור, עד שהיה גופו כולו מיטלטל מצד אל צד. כך עמד הרועה שעה ארוכה,

עיניו עצומות ופיו חתום, וגופו מתנועע בחוזקה. לכשסיים הרועה את מעשיו, סגר את הסידור, חלץ תפיליו, פשט את הטלית והלך לו.

חייכו החסידים זה לזה: וכי זו היא תפילה? והרי לא הוציא הרועה מפיו ולוּ מילה אחת!

ומיד חזרו ותמהו: ומדוע שיבח הבעל שם טוב מן “תפילה” שכזאת? שעה ארוכה עמדו נבוכים.

כשגברה תמיהתם אמרו: נקרא לרועה ונשאלה את פיהו.
אמר להם הרועה: אכן, אדם פשוט אני, רועה צאן ובקר, אבל מעלה אחת יודע אני שיש בי,

שאני בן גדולים, וזוכר אני היטב את הפעמים שעוד הייתי נער והייתי הולך אחרי סבי עליו השלום לבית הכנסת.



נדמה היה בעיניי אז כמלאך ממש, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, וסידורו בידו.

זוכר אני כיצד הייתי ניצב מאחוריו כשהיה עומד בתפילתו, מביט בו ומשתאה.

באיזו דביקות היה נושא את תפילתו למרומים! גופו היה מתנועע לפנים ולאחור,

וחוט של חסד היה משוך על פניו ועל עיניו העצומות.

רטט של קדושה היה עובר בי בשעה זו, ונדר נדרתי לעצמי, שכשאגדל אתפלל אף אני כמוהו!

אלא שגורלי לא שפר עלי, ונעשיתי רועה פשוט. ואפילו את האותיות הכתובות בסידור היקר שקיבלתי מסבי

בירושה אחר שהלך לבית עולמו אינני יודע לקרוא. אבל את אותן התפילות הקדושות עודני זוכר! אלא מה אני עושה?

בשעה שהציבור כולו מתכנס בבתי הכנסיות ואני נשאר בביתי, אני לוקח את הסידור,

ושם אותו על עמוד התפילה של סבי. אז אני עוצם את עיניי, וללא מילים אני מנענע את גופי כמו שראיתי את סבי בשעתו.

בליבי אני פונה לריבון העולמים שיחשיב את מעשיי כתפילה שלימה.
סיים הרועה את סיפורו, והחסידים חזרו לבית רבם. ראו שהיה הבעל שם טוב ממתין להם בפתח הבית ומחייך.

אמר להם הבעל שם טוב: יודע אני שאתם תמהים על תפילתו של הרועה,

שאין הוא יודע כלל להתפלל, ורק את תנועות התפילה הוא יודע;

וכי מה ערך יש לתנועות התפילה בלא מילות התפילה עצמן?

אבל אמרו לי באמת, האם יש אדם בעולם שיהין לומר על עצמו שיודע הוא להתפלל?!



הוסיף הבעל שם טוב ואמר
“ואנחנו לו נדע מה נעבוד את ה’ “.
ואף על פי כן מובטח לנו, שאם נעשה אנחנו ככל יכולתנו,

גם אם לא נצליח לבוא לידי שלימות, בכל זאת יבוא הקב”ה וישרה את שכינתו במעשי ידינו…

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה