לגבי העלים זה תלוי מאוד איזה סגנון אתה מנגן, וגם איפה על הכלי אתה מנגן. ואסביר:
אם אתה מנגן יצירות כלייזמריות, שהם בעיקר על הסולם של דו C או רה D (על הרגיסטר הגבוה) אז כמו שאמר מר תווים, אין על העלים של וונדורן, נוקשים, צליל חד וחותך, מדוייק בגבוהים.
אבל, פה מגיע אבל גדול. אם אתה מנגן יותר בסגנון הג'אז והבלוז, ועל סולמות נמוכים יותר, (לה דו רה על הרגיסטר הנמוך. שאגב לפי דעת נחמן צוקר ובורשטיין, שם זה הדובדבן של הקלרינט...) ואתה משחק עם הצליל ברבעי הטון ובהטיות ובקרעכצים בכייניים יותר.
הייתי כן ממליץ על העלים של ריקו, אמריקאי, מיועד לג'אז, רך יותר, גמיש יותר, צליל עבה עם מנעד של הטיות לכאן ולכאן.
אולי בהמשך כשיהיה לי איכשהו מיקרופון אדגים הבדל בין העלים בסגנון הנגינה.
אבל לשם דוגמא, תשיג את האלבום של גיורא פיידמן, "אהבת נפש" נראה לי קוראים לו (אם יש לך בעיה עם להשיג הרב "נרשמתי לרגע קט" תפנה אלי למייל), יש שם כמה יצירות שהוא מנגן על הרגיסטר הנמוך בסגנון הנ"ל שם אתה יכול לראות מה זה דובדבן של קלרינט. וגם לראות למה אני מתכוון בצליל יותר בכייני, עבה, ובעל הטיות...
(ואני כבר יודע מעכשיו שהרב תווים בכלל לא יאהב את הסגנון הספציפי הזה של פיידמן, זה הכי לא חסידי וכלייזמרי שיכול להיות. אבל זה הכי קלרינט בעולם!)
וכדי להבין איך נשמע עלה של וונדורן, פשוט תאזין לכל קלרינט בחתונה או חיליק או בלטי או צוקר או בורשטין או ברלין או טאראס או ברנדוויין או יואל רובין, או קורל, או בר לב, או אטיק, או אנדי סטטמן [אגב, ממליץ לשמוע אותו, יש לו פרשנות מיוחדת לנגינת קלרינט].
בקיצור, הרוב, כלייזמר, צליל חותך ומדוייק עם קרעכצ' וקנייצ' והאפ קאזאק.
אני משתמש בשני סוגי העלים, פעם לזה ופעם לזה. עניין של טעם בעיקר. כי בסוף אפשר לעשות בעלה הזה מה שאפשר לעשות במשנהו. זה פשוט ענין של נוחות. וכמו שהרב יוק קבע - זה 80 אחוז המנגן 20 אחוז הכלי, (מה שמשאיר פחות מאחוז לעלה...)
בהצלחה
הנושאים החמים
