פרק חמישי
אחרי עוד מספר דקות של נסיעה, המכונית סטתה לכביש עפר צדדי ומתפתל, בין עצי חורשה עבותה.
באופק שמש מהבהבת בדרכה לים.
"תחייך..." לוחש ומדגים ארכימדס. "אנחנו מתקרבים. עניין של כמה דקות."
"מתקרבים לאן?" הוא שואל. תגובה מאוחרת, איטית. הראש סחרחר ומהביל, רסיסי אלכוהול שטים בו להנאתם.
"לאחוזה של האדון..." ממלמל פפוס לשפמו. משתתף גרוע, גמלוני, במשחק החייכני שיוזם חברו. מצח מזיע. עיניים לחוצות.
רבוס, הנהג, משלים אותו. לעומתו - קולו שליו.
"הסהר השחור."
עם האווירה הטובה חולפים גם העצים. נפתחים שערים מעוטרים, גדולים.
הכול שחור.
המכונית מחליקה לחניה חיצונית. מהחלון זורם ניחוח מסחרר של צמחי תבלין. אולי דלק?
סדרה משמימה של פעולות אוטומטיות, כאילו יד נעלמת מניעה אותו לזרום, להקשיב. לקרוס.
אדם נוסף נמצא שם פתאום, מהנהן. גלימה בצבע מתבקש.
ריח מלוח, רחש מתעצם של גלי ים. נהמות חיות מתערבבות ממרחק. הכול מעורפל.
מישהו מדבר, לא ברור מי.
"--- זה טוב. הבוס יהיה מרוצה."
"ומה בעניין הכסף?"
התשובה נעלמת, כמו גם שקית קטיפתית המחליקה לכיסו של האיש השמח בעולם.
אחד מושך אותו בגסות מה. רכב השרד, השערים המעוצבים והצמחייה הקפּודה בקצצנות - נותרים מאחור, והוא מוצא את עצמו מוטל בחדר כהה ומשמים בעל צורה כדורית.
***
החלום מראה לו גלים.
והגלים - שוצפים עליו.
באופק - אי מלא בקבוקי אלכוהול, מכוניות יוקרה, חרבות בריח עדין.
יושבים שם אנשים בגלימות שחורות.
אחד מחייך אליו, ושוב אינו בטוח איזו גלימה אדם לובש.
הלה גם טורח להושיט לו חבל הצלה, חבל חלקלק, גמיש.
חבל תשובה.
כל ניסיון שמנסה למשות עצמו מן המים, החבל מוֹרֵד ונעלם.
הנושאים החמים
