שיר צעקה שלי.

[ראש חריף]

אלף מדרגות. ברחתי.
הרבה בחיים רצתי.
ואז מאסתי, בעצמי.
בן אדם.
לעצמי לא מחזיר.
הוא צעק, אני ברחתי.
הוא שתק, אני התעלמתי.
הוא נעלם.
ואז החלו הרוחות מנשבות.
זעקו לי באלפי זעקות. התחילו צעקות.
הלוך אלך כמשוגע ברחובות העיר.
ראיתי אותו!
הוא נעלם.
אני שתקתי. מריבה טיפשית.
עשרה שנים. דממה.
לא מדבר ולא משדר.
אז הלכתי ליער. לים או למדבר. נפלתי על האדמה.
זעקתי זעקה אחת קטנה....
איכה אתה אלוקיי?
הלב נפל לי כשברי הזכוכית.
כל אבריי התפרקו נפלו שוקיי.
התפרקתי.
ה' ה' בבקשה ממך תשלח לי סימן קטן.
שמה צעקתי, הוא ברח. שמה צרחתי. הוא נָס.
ה' ה' איכה?
הוא נעלם.

הגיע אלול.
ה' ה'. איכה?
ואז התפללתי. הטלית הסתירה דמעותיי. שם לבד דומם.
ואז, קיבלתי טפיחה על הכתף. מי זה?
הוא כאן!

ואז השמש שוב זרחה. כי באמת אלוקים,
הוא כאן....

 

[תילה.]

הכי קרוב שיש. הריחוק הזה.
קטע יפהיפה.